|
פרשת ויגש
"אין ועתה אלא לשון תשובה" (בראשית רבה). "ועתה" – אם אתם חוזרים בתשובה ומתחרטים על שמכרתם אותי הנה, "אל תעצבו", כי לתשובה אמתית מגיעים על-ידי שמחה ואהבה ולא מתוך עצבות. (משמרת איתמר)
אמרו חז"ל: "לעולם יסדר אדם שולחנו במוצאי שבת, אף-על-פי שאינו צריך אלא לכזית". וכך נפסק למעשה, שיש לערוך שולחן מכובד (להשאיר את מפת השבת, או לפרוס מפה מכובדת אחרת, ויש נוהגים גם להדליק נרות, כנהוג בסעודות מצווה), כפי שנהוג במשפחה בעריכת השולחן לסעודה גמורה.
"אשר מכרתם אותי" (בראשית מה,ד). חז"ל דרשו (שבת פז) על הפסוק (שמות לד,ט) "על הלוחות הראשונים אשר שברת" – יישר כוחך ששברת. זה הפירוש גם כאן: יוסף ניחם אותם באומרו, יישר כוחכם שמכרתם אותי, "כי למחיה שלחני אלוקים". (שפת אמת)
ביאר המלאך המגיד למרן רבינו יוסף קארו ע"ה, כי כאשר הנשמה שמה (למעלה) מזמן בריאתה, הקב"ה מפרנס אותה אך הכל חינם, כי עדיין אין לה שום זכויות פרטיות, ויש לה בושה מזו ההנהגה. אשר על כן, יורדת הנשמה לכאן ומסגלת מצוות ולומדת תורה ואוספת וצוברת "זכויות פרטיות" ולאחר קצבת ימיו עלי ארץ, עולה ומעופפת למקום רבצה כבראשונה, ונהנות בלא בושה.
דוד המלך אמר "אין אומר ואין דברים בלי נשמע קולם". אבל עם זאת, "בכל הארץ יצא קוום", על ידי השתיקה אפשר לפעול יותר מבדיבור.
דוד המלך ישב שבעים שנה והיה ממעט חלבו ודמו בחיבור ספר התהילים, ואילו אנו עוברים על כל ספר התהילים בחטף, בשעה אחת בלבד. (רבי מנחם מנדל מקוצק זצ''ל)
דוד המלך מבקש בספר תהילים: "ישמח צדיק כי חזה נקם פעמיו" – שמחתו של הצדיק היא כשהוא רואה את הנקם שנעשה בעושי הרשע. ודוד המלך ממשיך ומפרט את התועלת החשובה של הגמול: "ויאמר אדם, אך פרי לצדיק, אך יש אלוקים שופטים בארץ". יש כאן מסר חיוני מאין כמותו – יש פרי וגמול טוב לעשיית צדק, ויש מי ששופט ומעניש את עושי העוול.
"מי שמתאווה לכבוד – מצווה לתת לו כבוד. הרי חז"ל אמרו שבציווי 'דֵי מחסורו' נכלל אפילו סוס לרכוב עליו. מכאן שמי שחסר לו כבוד, יש לתת לו כבוד" (הרבי מקוצק)
הכסף שנשכח (הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א)
סיפר על אברך חסידי שזכה לארס את ביתו בשעה טובה. הוא התחייב על נדוניה בסך 600 אלף שקלים. לאחר מאמצים מרובים, שבירת חסכונות וקבלת הלוואות מגמ"חים, עשה את דרכו במונית שעצר באקראי כשבאמתחתו המזוודה עמוסת המזומנים. סיפר האברך: ירדתי מהמונית, הגעתי ליעדי. לאחר כמה דקות, אני קולט: חבילת הכסף לא אצלי. שכחתי את כל הכסף במונית. מכרתי את כל מה שיש לי לתת לבתי את הנדוניה, וכעת אני עומד חסר אונים. אין לי מושג מי הנהג ובאיזו חברה הוא עובד. התנחמתי בפרט קטן: על אחת המעטפות רשמתי את שמי ומספר הטלפון שלי. קיוויתי שבעל הישועות יכניס בלב הנהג רצון טוב להשיב את הכסף. מהר מאד התבדיתי:
עבר יום, עבר לילה ואיש לא פונה אליי. " פניתי בבכי לרבי שלי. סיפרתי לו על השבר הגדול שפקד אותי. השיב לי הרבי כך: 'בדרך הטבע אני לא רואה שיש סיכוי שתקבל את הכסף בחזרה, אך שלא כדרך הטבע- יש סיכוי'. הוסיף הרבי ואמר: 'אם תעשה מצווה שלא כדרך הטבע - יכול להיות שהקב"ה יעשה נס שלא כדרך הטבע ותקבל את הכסף בחזרה'. שאלתי את הרבי: איזו מצווה אני יכול לעשות שלא כדרך הטבע? אמר לי הרבי: אתה גר במקום שאין בו תורה, הנה מתקרב יום העצמאות, תארגן שיעורי תורה ביום זה. שאלתי את הרבי- למי אפנה? השיב הרבי: אתה כבר תסתדר. אמרתי לך, תעשה משהו מעל הטבע, הקב"ה יעשה גם לך.... "
פרסמתי מודעות באזור מגוריי: חברי היקרים, אני מזמין אתכם ליום לימוד, כולל ארוחת צהריים. ואכן, הגיעו לא מעט תושבים ששמעו דברי תורה ונהנו מארוחה מפוארת. "יום הלימוד הסתיים, על צג הטלפון שלי מספר לא מזוהה. 'שכחת אצלי כסף, בוא תיקח'. כמעט התעלפתי. אני מגיע במהירות למקום המפגש, ופוגש את נהג המונית ולצדו יהודי נוסף, שומר מצוות. הנהג שותק, והנוסע שלידו מספר: 'בוא אסביר לך מה קרה. יש לי מנהג, תמיד כשאני נוסע עם נהג מונית אני אומר לו דבר תורה. היום נסעתי עם הנהג הזה וסיפרתי לו על עבירת הגזל. אמרתי לו: ' אתה יודע יקירי, מי שגונב כסף יתגלגל חזרה לחמור, סוס כלב או חתול'. 'ואם הוא גנב מכמה אנשים?' תהה הנהג המופתע. עניתי לו: 'אז הוא יהיה גן חיות!' " הנהג ביקש ממני: 'תחזור עוד פעם על מה שאמרת' אמרתי לו שוב: 'הוא יהיה גן חיות. גם כלב, גם חתול. אנשים ידרכו עליו....' המסר חלחל לליבו של הנהג. בו במקום הוא שלף מעטפה שעליה מופיע מספרו של בעל האבדה ואמר לנוסע: תצלצל אליו, תגיד לו שהוא שכח אצלי כסף. "
כך קיבל היהודי את כספו בחזרה למעלה מדרך הטבע, בדרך נס" מסכם הרב זילברשטיין. "למה? כי הוא גרם ליהודים לשמוע דברי תורה – דבר שהיה לפנים משורת הדין. זו סגולה בדוקה ונפלאה. כשרוצים ישועה על טבעית, מקיימים מצווה על טבעית - ונושעים.
הקב"ה לא חייב לך כלום!!! (הרב שמואל רבינוביץ' שליט"א)
לפני מספר שנים פגשתי אישה מיוחדת העונה לשם מרים... היא מתגוררת מזה עשרות שנים בדירה בשכונת שמואל הנביא בירושלים. סדר יומה בלתי שגרתי בעליל. מדי יום היא יוצאת מביתה עם שקים מלאי ממתקים ופירות, אותם היא ממקמת על עגלות בתי החולים, ועוברת בין מחלקות 'שערי צדק', 'מכון שרת' ובניין 'דוידסון' בהדסה עין-כרם. בניגוד לרבים וטובים, מרים היא מתנדבת עצמאית, ללא עמותה וכדו.
היא נישאה בגיל 18 , ובנתה את ביתה עם בעלה בנימין יצחק. 10 שנים חלפו מאז נישואיהם וטרם זכו להיפקד בפרי בטן. אחד הלילות הקשים בהם התמוססה מרים בכאב העקרות, גרם לה להחליט לעשות מעשה. היא ירדה לרחוב הירושלמי החשוך, עצרה מונית וביקשה מהנהג: 'קח אותי לרב הכי גדול בירושלים'. נהג המונית הביא אותה לביתו של הגרש"ז אוירבעך זצ"ל, לא לפני שהזהיר אותה שסיכוייה להיכנס לביתו של פוסק הדור בשעה הזו, קלושים. " זה היה לילה חורפי וגשום במיוחד" סיפרה מרים. "עליתי במדרגות, דפקתי בדלת, והנה הרב פותח אותה בעצמו, פניו מאירים, והוא שואל אותי מה אני צריכה? פרצתי בבכי, סיפרתי לרב את הכל. ואת המילים שענה לא אשכח כל ימיי. 'כואב לי שכואב לך. אבל תדעי, הקב"ה לא חייב לתת לך ילדים. הקב"ה לא חייב לתת לאף אחד שום דבר, לא פרנסה, לא בריאות, הוא לא חייב שום דבר. כבר התחלתי ללכת אחורנית, והוא קרא לי שוב: 'בואי, הקב"ה אמנם לא חייב, אבל אם תעשי למען אנשים מה שאת לא חייבת – משמים יתנו לך את מה שלא חייבים לתת לך.
בבוקר למחרת, השתנו חייה של מרים בתכלית. היא החלה להתנדב בבתי חולים , בתחילה במחלקת יולדות, ולאחר מכן עברה גם למחלקות אחרות, קשות ועצובות בהרבה. תשעה וחצי חודשים לאחר שהתייצבה בפתח ביתו של פוסק הדור, נולד בנה הבכור. מספר שנים לאחר מכן נוספו למשפחתה תאומות. במשך השנים, הפכה למוקד חסד וישועות, כאשר אנשים רבים פונים אליה, מצטרפים להתנדבות ורואים ישועות. היא מחזיקה בפנקס בו היא רושמת את האנשים שפנו והישועה לה הם זקוקים, ומסמנת כאשר הדברים מסתדרים, מתוך אמונה שאם אדם יוצאים מגדר הטבע שלו ומתאמץ לעשות את מה שאינו 'חייב', משמים גומלים עמו באותה המידה.
אם אנו ננהג לפנים משורת הדין, יעשה איתנו הקב"ה לפנים משורת הדין ויתן לנו ללא טעם והסבר. ולכן רבותינו למדו ש"הטוב והישר" הינו "לפנים משורת הדין" כי בעבור זה זוכים לשכר גם בעולם הזה – לפנים משורת הדין.
אמרי שפר י"ח כסלו ה'תשע"ט
אחת השאלות אותן נשאל כל אדם העולה לבית דין של מעלה היא, האם ציפית לישועה?! האם היית אופטימיסט?! האם התרכזת בחצי הכוס המליאה שבחיים?! האם פירשת את המציאות באופן חיובי?! או שמא תמיד התרכזת ברע ובשלילי . האם היה לך ברור שסופו של הטוב להגיע ?! ללמדך, שגם כאשר המציאות נראית פסימית )שלילית(, עדיין הרצון האנושי צריך להיות אופטימי. כך הופכת הציפייה לישועה לדרך חיים. דרך חיים המנסה לראות את הטוב שבחיים והופכת את האדם, לבעל רצון אופטימי. אם אתה רואה אדם עומד בניסיון ממון, הרי הוא מובטח, שיעמוד בניסיון גופו לקידוש ה'. כי בעוונותינו הרבים, אין דבר, שידו וכוח היצר תקיף ממון. ואם אין לו כוח לפתות איש בממון, אז ברור שיוכל לו בכל העניינים " )ר' דוד לייב. "ביערות דבש )דרוש ז'( הגמ' מביאה סגולה להצלחה בלימוד:ללמוד ליד נהר - סימן טוב הוא - כשם שמי הנהר שופעים ואינם פוסקים, כך לא יפסק לימודכם ויצליח. (כריתות ו.(
כתב הגאון מווילנא כי פרשתנו היא הפרשה השמינית, והפסוק השמיני בפרשה הוא "קטונתי מכל החסדים ומכל האמת", הרי רמז בכך, שצריך תלמיד חכם ללמוד מפסוק זה, כי אפילו כשהוא מצליח ויש לו במה להתפאר ולהתגאות, כפי שאמר יעקב: "ועתה הייתי לשני מחנות" – בכל זאת עליו לזכור, כי אך חסדי ד' יתברך הם אלה, ועל ידי כך יבוא לידי קטונתי. וזה הרמז, שאפילו בשמינית שבשמינית שבגאווה - יש רמז לענווה - קטונתי... חובות צריכים לשלם להלן סיפור מצמרר ומרגש המעובד מתוך 'משפחה', אותו סיפרה בעלת המעשה בעצמה, ממנו ניתן ללמוד עד כמה עלינו להיזהר, לבל נותיר אחרינו חוב כלשהו, שכן למעלה אין מנוחה לנפטר החייב חוב כלשהו. ולהלן סיפור המעשה: " נולדתי לאימא מיוחדת במינה. אימא שתמיד הייתה מסודרת ומאורגנת בצורה מדויקת להפליא. לכל דבר אצלה היה מקום מסודר, ותמיד היא הייתה כותבת במחברת או בפתק את המטלות והפעולות, שעליה לעשות ולסיים באותו יום ובאותו שבוע". "והנה, לפני מספר חודשים הרגישה אימי כי היא מתקרבת אל נקודת הסיום של חייה. היא כבר לא הייתה צעירה, וכשראתה שמצבה הבריאותי מידרדר, הבינה, כי בקרוב עתידה היא לעזוב את הפרוזדור של העולם הזה, ולהגיע אל הטרקלין הגדול, הלא הוא "העולם הבא". בשל כך ומפני היותה מסודרת, החלה לערוך קלסר גדול ומסודר, שבו היא מונה וכותבת את כל הדברים, שהיא מבקשת לסדר אחר פטירתה. ככה הייתה אימי, מסודרת עד יומה האחרון ועד הפרט האחרון. את הקלסר העבה הניחה למשמרת בארון הספרים וביקשה כי מיד לאחר פטירתה יעיינו בו ויטפלו בכל האמור בו. לאחר זמן קצר מאוד, אכן התבקשה אימי לבית עולמה. לא היה לנו קל כלל ועיקר, אך היא ממש הכינה אותנו ליום זה . "מיד אחר פטירתה פתח אבי את הקלסר, שהותירה וגילה בו בקשות ומטלות רבות אותם ביקשה שישלימו עבורה אחר פטירתה: לשלם למספר אנשים כסף, שלא קיבלו מימנה , ולומר לכמה אנשים אחרים דבר מסוים, שרצתה שידעו ועוד מספר עניינים. "אבי היקר התמסר בכל נפשו לעניין, כשהוא עובר מטלה אחר מטלה, ומסמן 'וי' בסיום השלמת הבקשה. אנחנו, הילדים התעניינו לדעת מה כתבה וביקשה אימא, אך כאשר ראינו שאבא לקח זאת על עצמו כדי לקיים את בקשת רעייתו, הסרנו זאת מליבנו ונתנו לו להסתדר עם כך לבד, מפני שסמכנו עליו . " היה זה לאחר כחצי שנה מאז פטירתה של אימי. אחותי חלמה חלום מצמרר: בחלומה היא רואה את אימא ע"ה כשפניה מוארות באור זוהר. שלווה ורוגע ניכרים על פניה . "אחותי פנתה אליה בהתרגשות ואמרה: 'אימא, אימא, מה שלומך? איך את מרגישה?'. אך אימא לא ענתה, אלא היא פשוט אמרה: 'לכי בבקשה לארון הספרים. " אחותי לא הבינה את פשר הבקשה, וחזרה על שאלתה: 'אימא, מה קורה איתך שם למעלה?', אך אמא אמרה שוב: 'לכי בבקשה לארון הספרים', ונעלמה. אחותי התעוררה מהחלום בבהלה, החיזיון נראה כה ממשי ולכן הבינה, כי מדובר בחלום אמת. היא ניגשה אליי וסיפרה לי ברגש את כל אשר ראתה בחלומה. " הבנו יחד, שאין זה סתם, אלא ישנו פה מסר ובקשה מאימא המנסה להעביר לנו מעולם האמת. הלכנו לבית של אבא וסיפרנו לו על החלום, כשאנו שואלות אותו: 'אבא, אולי אתה יודע, מה מיוחד בארון הספרים, שאימא מבקשת ממנו לגשת אליו?'. אבא חשב קמעה ואמר: 'הדבר היחיד שקשור אליה הוא הקלסר שהותירה אחר פטירתה, אך אין מה לפתוח ולהביט בו, שהרי עברתי על כולו מיד אחר פטירתה וקיימתי את כל מה שביקשה בו, אך אם אתן לא רגועות – אתן יכולות לפתוח אותו ולבדוק . "ברגש וברעדה פתחתי ביחד עם אחותי את הקלסר וראינו את כתב ידה של אימא, ימים ספורים לפני פטירתה, וראינו, כיצד היא מבקשת לשלם לכל מיני מקומות ואנשים חובות שלא הספיקה לשלם בחייה, כשליד כל אחד מהם סימן אבי 'וי' על כך ששילם זאת בעצמו . "אלא, שלפתע ראינו שורה אחת, בה לא היה מסומן 'וי'. בשורה זו היה כתוב בכתב ידה של אמי: 'לשלם עבור שיעור כושר', כשלצד השורה כתבה אמי את הסכום הנדרש לשלם , ואף למי יש להעביר את התשלום . "מיד רצנו להראות זאת לאבי, שקפץ ממקומו בבהלה ואמר: ' אוי, אכן שכחתי לטפל בזה, לכן לא סימנתי את זה ב 'וי', מפני שבאותו הזמן רציתי, שאתן תלכו לשלם זאת, ונעלמה בקשה זו מזיכרוני . ליבנו הלם בפראות מהתרגשות ומיד רצנו לשלם את החוב לאותו שיעור כושר. אותה אישה הביטה בנו והודתה לנו באומרה: 'אכן, אמכם הייתה חייבת לי סכום זה, ועל אף שמצבי דחוק, לא מצאתי לנכון לפנות אליכם בשל מצבכם הרגשי לאחר פטירת אמכם'. היא אכן לקחה את הכסף ואנו סימנו 'וי' גדול בקלסר. ומאותו יום, הפסיקה אימי לבוא בחלום. כמה חשוב לעבור את העולם הזה בלא להותיר חובות לאחרים. אין זה מובן מאליו, שבבית דין של מעלה יתירו לבעל חוב להופיע בחלום ולבקש מקרובי משפחתו, שישלמו את חובותיו, שכן גם לזה צריך זכויות מרובות!
החוויה היהודית ישועה,אופטימיסט,סגולה,הצלחה,ללמוד,נהר,הפרשה השמינית,הפסוק השמיני,חסדים, אדום חז"ל אומרים הוא אדום, ותבשילו אדום, ארצו אדומה, גבוריו אדומים, לבושיהם אדומים, ופורע ממנו אדום, ולבושו אדום. הוא אדום שנאמר [לעיל כה, כה] ויצא הראשון אדמוני. תבשילו אדום שנאמר [שם ל] הלעיטני נא מן האדום. ארצו אדומה שנאמר [להלן לב, ג] ארצה שעיר שדה אדום. גבוריו אדומים, שנאמר [נחום ב, ד] מגן גבוריהו מאדם. לבושיהם אדומים, שנאמר [שם] אנשי חיל מתולעים [תולע צבעו אדום כדכתיב [ישעיהו א, יח] אם יאדימו כתולע], פורע ממנו אדום, שנאמר ]שיר השירים ה, י] דודי צח ואדום. בלבוש אדום, שנאמר [ישעיהו סג, ב[ מדוע אדום ללבושך, ע"כ. דודי צח ואדום זה הקב"ה שמלבושיו אדום, שמלבושיו של הקב"ה מלאים דם מדם הגוים, וזה אנו אומרים בזמירות שבת מי זה בא מאדום חמוץ בגדים, שה' יפרע מהגוים ומלבושיו יהיו מלאים דם מהם במהרה בימינו. אלוף נחת. בדרך הלצה, למה אנו מאחלים "אידישע נחת", מפני שאלוף נחת היה מצאצאי עשו, ולכן אנו אומרים לא נחת כזה ח"ו רק אידישע נחת. אמר הגה"ק מסאטמאר זי"ע: אם יהודי אינו מאמין שפרנסה הוא מן השמים הוא אפיקורס, אך אם הוא אינו מאמין ששידוכים הוא מן השמים, הרי הוא שוטה... ויבאו על העיר בטח. מבאר הכלי יקר שהיו בטוחים שהגוים לא ינקמו בעבורם כיון שנמולו ונהיו כיהודים. זכות שמירת השבת II (פניני עין חמד, גיליון 710) השנה ה'תש"ל, ראש עיריית הרצליה מעביר החלטה 'הרצליה תהיה העיר השנייה בישראל, שבה ייסעו אוטובוסים בשבת'. הכרזתו של ראש העיר וזילזולו בפרהסיה בשבת קודש החרידה כל לב, שתדלנים יצאו דחופים, גם מקורבים ואנשי קשר כולם ניסו לסתום את הפרצה האיומה בחומת השבת, אך הלה עמד בעקשנות ודחה כל ניסיון להניאו ממעשיו, ובשחצנות התריס כלפי ה"מיעוט" הדתי, שכופה דעתו על הרוב החילוני. כאשר נכחו העסקנים לדעת, כי דעתו של ראש העיר לא תשתנה, החליטו לצאת לרחובה של עיר ולזעוק ולהתחנן לפני ה'. בשבת פרשת פנחס כ"א תמוז ה'תש"ל, הכריזו מודעות ענק על הפגנה ומחאה על תוכניתו הזדונית של ראש העיר. הגיע יום שבת קודש. מאות מתפללים שמו פעמיהם לעבר מקום ההפגנה כשבראש המחנה צועדים המרא דאתרא הרה"ג יצחק יחיאל יעקובוביץ‘, הרה"ג שמואל טוביאס והרה"ג חיים יצחק הלוי. ראש העיר, שהיה בביתו, השתולל מזעם ואף פנה ישירות למפקד תחנת המשטרה, שיעצור את פורעי החוק למיניהם, ואכן שלושה עשר מפגינים נעצרו ובהם כל שלושת הרבנים, שהופיעו למעלה, גם רבי יוסף יעקב יו"ר המועצה הדתית קיבל זימון לבית המשפט בגין "הפרעה לסדר הציבורי "... היהדות החרדית תססה מזעם: 'שומו שמים, הרי יש פה הוספת חטא על פשע גם הכרזה על חילול שבת וגם מעצר שווא של רבנים חשובים'. חודשיים לאחר מכן, בין כסה לעשור, בהאיר והנץ השחר, ור' יוסף יעקב מוצא עצמו יחד עם עוד מאות רבות של יהודים באמירת סליחות בבית מדרשו של האדמו"ר מצאנז זצוק"ל יע"א בעל ה"דברי יציב". בסיום אמירת הסליחות החליט ר' יוסף להיכנס לרבי ולספר לו על זלזולו של ראש העיר בקדושת השבת ומזה חודשים נוסעים אוטובוסים בהרצליה בשבת קודש כבימות החול. הוא נעמד יחד עם קבוצה של חסידים שאמורים היו להיכנס אל הקודש פנימה, לפתע יצא הגבאי וקרא "הרבי חלש רק מי שיש לו עניין דחוף רשאי להיכנס". סיפר ר' יוסף לגבאי, כי מדובר בעניין ציבורי רם מעלה. שמע זאת הגבאי והכניסו ראשון לפני כולם . הוא סיפר לרבי על המערכה המתחוללת בעירו הרצליה בנושא חילולי השבת, אשר עד עתה לא נשאה פרי, הרבי הקשיב ועל פניו ניבט כאב עמוק, אך כאשר שמע את התבטאותו השחצנית של ראש העיר נפלטה מפיו אנחה גדולה ומרה, דממה השתררה בחדר, ולאחר רגעים ספורים פנה אליו הרבי ואמר לו: " הקשב היטב! אספר לך סיפור": " היה לי דוד, שהיה צדיק וקדוש, הוא התגורר בווינה (חתנו של ר' ברוך מגארליץ זצוק"ל זיע"א). מידי פעם היה נוהג לצאת החוצה לשאוף אוויר צח ונקי. באחד הפעמים בעת הטיול בא מולו פריץ אוסטרי וכשהבחין ברבי פנה אליו בשחצנות ואמר לו "אתה הרב הגדול?"- "אכן", "אם כן אספר לך מי אני, אני המן השני!". " אם כך, יהיה סופך כסופו של המן הראשון" הפטיר דודי והמשיך בדרכו. עברו מספר דקות, ולפתע פתאום התמוטט הפריץ ונפח נשמתו. ומדוע אני מספר לך את המעשה הזה?" המשיך הרבי ואמר, "ברצוני שתאמר לראש עיריית הרצליה את המילים שאשים בפיך, אותן בדיוק: "מי שרודף את דת ישראל, סופו לא יהיה טוב... זכור זאת, סופו לא יהיה טוב!". ר' יוסף היה המום, איך יעז לומר לראש העיר מילים קשות שכאלה? קרא הרבי את פניו של ר' יוסף והוסיף "שים לב, לא מעשיות מספר אני לך, כשתחזור להרצליה תיצור מיד קשר עם ראש העיר ותאמר לו: "הרבי מצאנז אמר לספר לך את המעשה הזה, כדי שתחדל להילחם בקודשי ישראל, ולא, מרה תהיה אחריתך!". יצא ר' יוסף מחדרו של הרבי וכולו המום, כיצד יאמר לראש העיר מילים שכאלו, בפרט שהכיר בגאוותו ושחצנותו שלא ידעו גבולות. " אולי", חשב בדעתו, "אעביר לו זאת באופן שונה, אולי בכתב, אולי ע"י שליח, אולי בנימה אחרת ולא כה קשוחה..." " אתה מפחד?", שאל ר' יוסף את עצמו, "והרי הרבי ציווה עליך להעביר מילים כדורבנות ובדיוק נמרץ ומה לך להסס?" מחשבות רבות התרוצצו בראשו, בגמר התפילה, כשהגיע למשרדו, אמר ר' יוסף לעצמו: לעלות ללשכת ראש העיר הוא פשוט לא היה מסוגל, אך דרך הטלפון יעביר את השליחות, והמסר כפי שציווה עליו הרבי, והשי"ת יהיה בעזרו. הטלפון צלצל, ומעברו השני של הקו נשמעה המזכירה "לשכת ראש העיר שלום". "כאן יוסף יעקב, יו"ר המועצה הדתית, אני מעוניין לדבר בדחיפות עם ראש העיר". " מצטערת, ראש העיר איננו במשרדו, ולמען האמת גם בביתו לא נמצא, הוא ביקש לא להטרידו, אלא רק בדברים דחופים ביותר". "אכן, יש לי עניין דחוף וראשון במעלה". "אמסור לו" השיבה, וניתקה את שיחת הטלפון. שעה קלה לאחר מכן צלצל הטלפון, מעבר לקו נשמע קולו של ראש העיר. בתחילה לא זיהה ר' יוסף את קולו של האיש היהיר והגאוותן, קולו נשמע שבור לרסיסים. " תשמע מר יעקב, אני זקוק לך בדחיפות, לך ולקשר שלך עם הרבי מצאנז דחוף!"- "הרבי מצאנז?", קרא ר' יוסף, "מה קרה?" "קרה דבר נורא, הבן היקר והאהוב שלי שוכב כאן בבית הרפואה ונאבק על חייו, היתה תאונת דרכים קשה והוא נמצא בסכנת חיים... אתה שומע, הוא עומד למות..." וכאן פרץ ראש העיר בבכי קורע לב, " תיכנס בדחיפות לרבי שלך שיתפלל עליו שיחיה...". הוא התייפח כילד קטן, "אנא, אנא, תזדרז בטרם יהיה מאוחר..." " אבל כיצד אוכל להיכנס אל הרבי בזמן שנושא השבת כה פרוץ ולא בא אל תיקונו?"- "השבת", זעק ראש העיר, "תאמר לרבי שעניין השבת מסודר, אין יותר אוטובוסים בשבת בהרצליה, על דיברתי!". מיד התקשר ר' יוסף אל הרבי ומסר את מה שמסר. חוקי השבת שבו אל העיר, וכעבור ימים ספורים קבעו הרופאים בתדהמה וללא כל הסבר רפואי, כי בנו של ראש העיר ניצל ממוות לחיים. על התיק נרשם בלורד אדום "נס רפואי". לא בכדי אותיות "בראשית" הן... "ירא-שבת!"... אמרי שפר י"ג כסלו ה'תשע"ט
אפשר לכל אדם לקיים כל תרי"ג מצות, והוא שע"י הקריאה בתורה כל מצוה ומצוה תחשב כמעשה, כמו שכתוב בספרי (פר' שלח) וזכרתם ועשיתם את כל מצות ה', מכאן שהזכירה כמעשה, דהיינו שבקריאה בהם ויקבל על עצמו שאילו נצטווה בהם היה מקיימם נחשב לו כאלו עשאם. האדמו"ר רבי אהרון מבעלזא זצ"ל הוצרך פעם לנסוע לברית מילה. האדמו"ר המתין לנהג עד שהודיעו לו כי המכונית ממתינה למטה. כשירד גילה כי המכונית קטנה מאוד, שאל הרבי את הנהג כיצד נכנסים? השיבו הנהג "צריכים להתכופף כבוד הרב". לאחר הנסיעה אמר האדמו"ר לתלמידיו, "למדתי מכאן מוסר השכל, כי אם אתה רוצה להתקדם בחיים-אתה צריך להתכופף"
"טרגדיה הוא ההבדל שבין מה שישנו לבין מה שיכול היה להיות" (אבא אבן) "יחס גורר יחס"
זמירות שבת להלן סיפור מופלא, המעובד מתוך 'ווי העמודים' ויש בו כדי ללמדנו מה באמת אוהבים בשמים ועל יוקרתה של השבת. סיפר הרה"ג ר' שלמה מילר שליט״א, את מה שסיפר לו יהודי אחד: "נסעתי לחו״ל לאסוף כסף עבור נישואי בתי, קבעתי לשהות שם שלושה שבועות, ולכן זמני היה דחוק, וניצלתי כל רגע, כדי לקושש עוד כמה פרוטות, כדי לנסות להגיע לסכום שהתחייבתי". כמו כן שכרתי נהג (דרייבר), שמכיר את כל הכתובות ושיסיע אותי ממקום למקום - וכך נוכל 'לקצר תהליכים' ולהגיע לאותם עשירים, שיהיו מוכנים לתרום מהונם עבורי. ביום שישי בשעה שתים עשרה, הנהג מסיע אותי לכתובתי ואומר לי: "ניפגש במוצאי שבת". אמרתי לו בתמיהה: "עוד היום גדול (היה זה בקיץ, ובאותו הזמן השקיעה הייתה רק עוד שבע שעות), מה בוער לך להפסיק את העבודה כעת?". הנהג הבין לליבי ולכן הסביר לי: "גם אני עבדתי פעם ביום שישי עד מאוחר, ואז הייתי רץ להתארגן לשבת, ובסעודת שבת הייתי עייף מאד, בקושי החזקתי מעמד, הסעודה עברה עלינו במהירות. אולי שיר אחד הצלחתי לשיר לכבוד שבת, מיד לאחר הסעודה עליתי על יצועי עד למחרת”. באחד הימים הייתה לי שאלה קשה מאוד, שהיה צריך בעבורה לקבל הכרעה של גדול בישראל, אני הייתי מאוד מקורב לאחד מגדולי ישראל, נסעתי במיוחד אליו לארץ ישראל לשאול בעצתו, ולבקש את הכרעתו, אותו הגדול שמע את השאלה ואמר לי: 'זו הכרעה קשה, אני צריך לחשוב כמה ימים'. " בערב אותו גדול, קיבל דום לב, ולאחר כמה שעות הלך לעולמו, בנוסף על הצער הגדול שמורי ורבי הלך לעולמו בפתאומיות, הייתה לי צרה נוספת, שאני זקוק להכרעה. הלכתי לבניו לנחמם, ואמרתי להם: 'אני זקוק לתשובה, הגעתי לכך במיוחד מחו"ל, אמרו לי: אנו נתפלל '.למחרת התקשר אליי אחד הבנים בהתרגשות, וסיפר שאביו הגיע אליו בחלום, ואמר לו פתרון לשאלתי, עוד סיפר לי הבן, ששאל את אביו: "אבא, אם כבר הגעת אליי, אולי תספר לי, מה נעשה בשמיים?", ענה לי אבי: "את מה שנעשה בעולם הבא, ואת עומק הדין, אסור לספר, ואי אפשר לספר". " אבל דבר אחד אני יכול לספר, בשמים אוהבים מאד 'זמירות שבת', כאשר אבי המשפחה יושב עם בני ביתו ושר עימם זמירות שבת. ומה שהכי שנוא בשמיים זה מחלוקת". כששמעתי סיפור זה, קיבלתי על עצמי, שמהיום ביום שישי אני גומר את העבודה בשעה 12 , אני מתכונן היטב לשבת קודש, אני נח קצת, ואז אני מגיע רענן לסעודת שבת, ואני יכול לנהל סעודת שבת עם זמירות שבת כמו שאוהבים בשמיים".
החוויה היהודית
איחולי הקבצן - לץ אחד שהיה מחזר על הפתחים נכנס אל עשיר קמצן, וביקש ממנו נדבה. שילח אותו העשיר מעל פניו ריקם. אמר לו הלץ: "יהי רצון שתהיה כאברהם יצחק ויעקב". ובלבו פירש: שיהיה נע ונד כאברהם, סגי נהור כיצחק וצולע כיעקב..
אמר מי שאמר: ישנם בתי כנסת כאלה, שאם אדם מאחר לתפילת מנחה רגע או שניים - "ותעבור המ־נחה על פניו".
מדוע אנו מזכירים בברכת 'אשר יצר': "גלוי וידוע לפני כיסא כבודך..." בשום מקום בתפילה שחרית, מנחה וערבית כולל מוסף לא מוזכר כיסא כבודו של ה'?! מה העניין דווקא בברכת אשר יצר?! ומתרץ הגאון: אלא שתדע שה' משגיח אפילו על הפסולת שיוצאת מגופך... (הגאון מווילנא) "מנחה היא שלוחה לאדוני לעשו", כל מה שיהודי עושה הוא מנחה שלוחה - או לאדוני או לעשו. אם עושה זאת כראוי הרי זה מנחה לאדוני, ואם אינו עושה זאת כראוי הרי זה חס וחלילה לעשו. חמַרת הְפִגיּעה בּזּוַלת (ערכים) הסיפור התרחש בתקופת האביב בשנת ה'תשע"ו (2016 ) אחד מבני הקהילה, איש עסקים מפורסם המוכר לכל בוויליאמסבורג שבצפון ברוקלין, החל לחלום פעם אחר פעם, לילה אחר לילה, חלום מוזר ויוצא דופן. מדובר באדם רציני אשר נושא החלומות כלל לא תופס אצלו מקום, אך הפעם הבין כי מדובר במסר שמימי. כמעט בכל לילה, כאשר הוא עולה על יצועו, חולם על אחד מאנשי מהקהילה שנפטר מספר שבועות, אשר זועק לעברו בבכיות נוראות: "בבקשה, תסלח לי. אני מתחנן, תמחל לי, אני סובל עד מאוד, ואין לי מנוחה בעולם האמת". בתחילה, לא התייחס לחלום, אבל, כאשר החל החלום לחזור על עצמו בצורה מדוייקת פעם אחר פעם, במשך עשרות פעמים, ידע מיודענו, כי אין זה סתם חלום. " בבקשה, תסלח לי, אני מתחנן", זעק העסקן הנפטר בחלום, אך היהודי שלנו שהתעורר בבהלה, עמד וקרא בקול גדול: "תפסיק לבוא לי בחלום, אני לא סולח ולא מוחל לך לעולם, על כל מה שעשית לי. לא יעזור לך כלום!". מה אירע בין שניהם? עד לפני 35 שנה היו שניהם שותפים בעסק מצליח בוויליאמסבורג, עד שפרצה ביניהם מריבה קשה. האחד הטיח בחברו דברים קשים, עד שהם החליטו לפרק את הקשר ביניהם בעסק. "הוא פגע בי עד עמקי נשמתי", סיפר העסקן בעל החלום, " אך יותר מכל הוא סירב לשלם לי סכום גדול, שהיה חייב לי כחלק מהשותפות. לא שכחתי זאת לעולם והייתי הולך כל יום בכאב על העוול שעשה לי ועל החוב שלא השיב לי. אך זו לא הייתה הבעיה היחידה. הבעיה הגדולה הייתה , שמיד כשפירקנו את השותפות, פניתי לדרכי והלכתי לחפש שותפויות במקומות אחרים על מנת לדאוג לפרנסתי. אלא שלהפתעתי הרבה, לכל מקום שהגעתי, דאג השותף לשעבר לעקוב אחרי ולספר לבעל העסק החדש, כמה לא כדאי לו להכניס אותי כשותף בעסק, וכי אני אדם לא אמין, שעדיף לברוח ממנו. כאב לי כל כך והרגשתי, ששופכים את דמי. גם כאשר הצלחתי להיכנס לעסק חדש כשותף, הוא לא הניח לי ודאג תמיד ליצור קשר עם השותפים הנוספים ולהפחיד אותם, כמה אני מסוכן. הדבר פגע בי מאוד ועצר לי את ההתקדמות בחיים בהמון תחומים. "איני מוחל לו לעולם", זעק ליבי המדמם מדי יום. גם כעת אחר שנפטר, מרגיש אני את הצער והמרירות, שפגע בי כאילו היה זה עתה, ואיני מוחל לו לעולם, גם שיתחנן בחלום שאסלח לו. אם כעת נמצא הוא לפני בית דין של מעלה ורואה את כל העוולות, שעשה לי וסובל מכך – אולי יבין מעט מהשנים הרבות של מרירות שסבלתי בגללו". המחזה המשיך להופיע בחלומי קבוע, כשלא חיפשתי לספר אותו, אלא שמרתי אותו בליבי הכואב. אלא, שבערב חג הפורים התשע"ז (2017 ,) אירע דבר מיוחד. בדלת ביתי נקש אדם צעיר כשמשלוח מנות בידו, כשהוא אומר: "שלום, אני בנו של העסקן שנפטר בשנה האחרונה , והיה השותף שלך לעסקים לפני 35 שנה. אבי בא אליי בחלום אתמול וביקש, שאביא לך משלוח מנות ולהתחנן על נפשו שתסלח לו, כיוון שהוא מתייסר עד מאוד בעולם האמת" . "ותדע לך", הוסיף, "כי מאז שנפטר אבא לפני שנה, זו הפעם הראשונה שהוא בא אליי בחלום בצורה גלויה וביקש להביא לך ביום הפורים משלוח מנות, כשהוא מציין את שמך המלא ". למרות בקשת בנו, לא הצלחתי לסלוח, מפני שנזכרתי בשנים בהם בכיתי בלילות וסבלתי קשות מהרדיפה שרדף אותי, ומיד התמלאו עיניי בדמעות של כאב ואמרתי לו: "לא סולח לאבא שלך, הוא עצר לי את החיים ורצח אותי בדם קר", אמרתי בדמעות חונקות. הבן ההמום, שלא ציפה לתגובה שכזו, לא ויתר, ומיד אחר חג הפורים ניגש אל גדולי האדמו"רים, כדי שיתערבו ויצילו את אביו הזועק בשמיים. עד שצהריים אחד, קיבלתי טלפון, מהאדמו"ר מויז'ניץ שליט"א בכבודו ובעצמו. " שלום לך יהודי, שמעתי על הנפטר הזועק בחלום לבני משפחתו שתסלח לו. דע לך, כי יהודי חייב לסלוח, אפילו אם באמת פגעו בו". הייתי המום מהזכות לדבר עם האדמו"ר, אך כיצד אפשר לסלוח ברגע אחד על עשרות שנים של סבל?. לאחר מספר ימים, קיבלתי הזמנה מיידית לחדרו של האדמו"ר מז'ימיגראד. התרגשתי מהזכות, כשהאדמו"ר קיבלני בשמחה ודיבר איתי שיחה ארוכה על הנפטר הזועק לעזרה וניסה לפייס את ליבי. לאחר שיחה ארוכה, פרצתי בבכי בחדרו ואמרתי: "אני מוחל וסולח לו בלב שלם". והנה, באותו יום שישי, קיבלתי מכתב מאלמנת הנפטר שהיא כותבת לי כך: "אני מודה לך מכל הלב שגרמת נחת רוח לבעלי בשמיים אחר שנה של סבל ומרורות שעבר וזעק לנו בחלום ללא הרף" . "אני משאירה לך במעטפה סכום כסף גדול שביקש הנפטר להשיב לך על כך שחייב לך סכום זה לפני כ-35 שנה. תודה רבה". ומאותו יום, הפסיק הנפטר להגיע בחלום אל שותפו ואל בני משפחתו. החוויה היהודית
אמרי שפר י' כסלו ה'תשע"ט
"אין ראוי לאדם כשירצה דבר מה מאנשי ביתו – שיכריחם על זה על צד האונס והניצוח. ראה כמה הרבה יעקב דברים עם רחל ולאה כדי שיתרצו בטוב לב, אף על פי שהקדוש ברוך הוא ציווה לו שישוב לביתו )השל"ה הקדוש) דווקא רדיפת הדת היא זו שחישלה את נאמנות היהודים לתורתם ולמורשתם, ואילו הסכנה הגדולה הייתה דווקא ב"חסד לאומים" מדומה, העלול להמית עלינו את החטאת ופריקת עול מלכות שמים חס ושלום. "ואתה אמרת היטב" אם תמיד אתה מודה לקב"ה כאילו שהכל "היטב" התוצאה תהיה שבשמים יאמרו "איטיב עמך"... טובה וברכה עד בלי די... ) ר' יחזקאל מקאזמיר זיע"א( חז"ל אמרו: "הכול בידי שמים חוץ מיראת-שמים". מכאן שהפרנסה היא בידי שמים, ואילו יראת-שמים מסורה לידי האדם; אבל לצערנו בני אדם הופכים את הסדר - רצים אחר הפרנסה, ואת יראת-השמים משאירים בידי שמים... כשהניידת עצרה את בניית הסוכה (שיחת השבוע, גליון 1655) זוג צעיר, עם תינוק בן שלושה חודשים, ממריא באמצע הקיץ לסרביה. הם חושבים הרבה על העתיד הצפוי להם במדינה שבה אין הם מכירים איש, אינם דוברים את שפתה ואינם יודעים את חוקיה. "אחד הדברים שהטרידו אותנו", מספר הרב יהושע קמינצקי , "היה עניין הסוכה. החלטנו לקחת אתנו סוכה קטנה. לא ידענו איזו דרמה מצפה לנו". הקשיים החלו בנמל התעופה, כשבעמדת הרישום לטיסה סירבו להעלות למטוס את מוטות הברזל של הסוכה, החורגים מהגודל המותר, וניאותו רק לאחר מאמצי שכנוע רבים. "כשנחתנו בסרביה, באמצע הלילה, הופנו לעברנו מבטים רבים", הוא מחייך. "מי זה הזוג המוזר שמנסה להשתלט על עגלות עמוסות מזוודות, עגלת תינוק, ומוטות ברזל המתפזרים לכל עבר"... שכנים המומים הזוג הטרי מתחיל להתארגן, ובהתקרב החגים, מתחיל לתכנן את בניית הסוכה. "לא מצאנו מקום הולם לבניית הסוכה", הוא אומר. "חשבנו לבנותה על משאית, אך אי-אפשר שרכב גדול יעמוד באמצע רחוב מרכזי. בהשגחה פרטית נודע לנו ששכנה, ישראלית לשעבר, נוסעת לארץ לתקופת החגים, ויש לה חניה פרטית בבניין. היא הסכימה להתיר לנו לבנות סוכה בחניה שלה, ושמחנו מאוד על הפתרון המושלם". הם רק לא הביאו בחשבון את השכנים: "זמן קצר לפני כניסת החג הבאתי לחניה את מוטות הברזל, העמדתי אותם, פרשתי סביבם את הבד ועמלתי על הידוק הקצוות. לא הבחנתי שבכל החלונות עומדים שכנים המומים ותוהים מי התימהוני שהחליט להקים מאחז לא-חוקי במגרש החניה. בתוך דקות החלו צעקות. לא הבנתי כלום, חוץ ממילה אחת: 'פוליציה' (משטרה). דבר אחד כבר הבנתי, שזה הולך למקום לא-טוב". ה'מאחז' פורק הרב קמינצקי ניסה להסביר לשכן דובר אנגלית שזו חניה פרטית שקיבל ברשות, ושהסוכה נועדה לשבעה ימים בלבד. ההסבר לא ממש שכנע את השכנים. "נראה שהם דמיינו אותי מתגורר שם לאורך שנים", הוא צוחק היום כשהוא מספר על הסיטואציה ההזויה שנקלע לתוכה. בתוך זמן קצר באה למקום ניידת משטרה. הוא נאלץ לפרק את הסוכה. "החג נכנס ואשתי הדליקה נרות בבית, ומוטות הסוכה שוכבים בסלון... נאלצנו לצעוד חצי שעה לסוכה הקטנה שבחצר בית הכנסת". שהסכך לא יתעופף למחרת, כשנכנס הרב קמינצקי לבית הכנסת וארבעת המינים בידו, התבונן באתרוג אחד המתפללים, ניצול שואה, ושאל: "זה לימון, כן?". אז הבין הרב הצעיר איזו עבודה מצפה להם שם. עשר שנים חלפו מאותו חג סוכות. לפני פחות משנתיים זכו בני הזוג קמינצקי, שלוחי חב"ד במדינה, לחנוך מרכז קהילתי מפואר, שבו גם מקום מיוחד לסוכה גדולה, בעבור קהל של מאה ועשרים איש. "השנה תהיה לנו גם שמחת בית השואבה גדולה", הוא מעדכן. "יש רק בעיה אחת – הרוחות החזקות והגשמים. אנחנו צריכים להשקיע מאמץ ומחשבה שהסכך יהיה יציב וחזק ולא יתעופף".
החוויה היהודית
אמרי שפר ו' כסלו ה'תשע"ט
'דברי תורה, קשה לקנותן ככלי זהב וקל לאבדן ככלי זכוכית!', )חגיגה טו.) "דבר נא באוזני העם וישאלו איש מאת רעהו" (יא,ב). זה ציווי לעתיד ולדורות – תמיד, בכל זמן ובכל מקום, צריכים יהודים 'לשאול' איש מאת רעהו, לסייע ולעזור איש לרעהו. (רבי יוסף מקרלין) דבר עצום אמר הגאון בעל חידושי הרי"ם: מובא, 'חנוכה על פתח ביתו מבחוץ' - אף אלו שכל ימות השנה הם בחוץ, בחנוכה יכולים הם להכנס ולהכניס! ''דבר עקום, גם אם הוא מצליח, נשאר עקום'' (רבי יחזקאל לוינשטיין זצ''ל) חיוך (אוצרות הפרשה, עלון 822)
המעשה שלפנינו, אירע בסוף ימיו של הגאון הצדיק רבי אביגדור מילר זצ"ל. בימים שלפני ראש השנה, ניגש אליו יהודי, וביקש לקבל עצה - "ילמדנו רבינו, כיצד אכין את עצמי כראוי לקראת יום הדין הגדול והנורא? מה הרב מייעץ לי לעשות כדי לזכות בדין?"... השיב לו הרב במילה אחת: "סמייל" (תחייך). היהודי היה בטוח שהגאון רבי אביגדור, לרוב זקנותו, לא שמע היטב את שאלתו. הוא קירב את פיו לאוזני הרב, ואמר: " יתן לי הרב בבקשה עצה, כיצד אוכל לזכות בדין?"... והתשובה חזרה על עצמה: "סמייל "! היהודי המופתע עדיין היה בטוח שהרב לא הבין את שאלתו, שהרי לא ביקש ממנו הדרכה לקראת 'פורים', אלא לקראת 'יום הדין', וחזר ושאל בשלישית - מהי ההכנה לקראת יום הדין?... ושוב, הרב בשלו - "סמייל !". ביקש היהודי: "אנא, יסביר לי הרב בבקשה - מה הכוונה 'לחייך'? אל מי לחייך?". ענה לו הגר"א מילר: "אתם חושבים כי לרוב זקנותי לא הבנתי את השאלה?... אפרש שיחתי:
כידוע לך, כל בעל עסק, עושה מידי סוף שנה 'מאזן שנתי', כדי לבדוק האם העסק מרוויח או לא. היה פעם עשיר גדול, בעל רשת חנויות המפוזרות בכל רחבי המדינה, שבסוף אחת השנים אסף אליו את מנהלי הסניפים , ובחן היטב את נתוני כל החנויות; אלו מוצרים הכניסו רווחים נאים, ואלו מוצרים כדאי להוריד מהמדפים, אלו מוצרים חדשים יש לייבא, וכיצד ניתן לייעל את השירות ללקוחות. בין השאר, דנו אנשי ההנהלה בפיטורי עובדים בכמה סניפים. בעל רשת החנויות גילה שבאחד הסניפים, יש יותר מידי הרבה עובדים, ומשכך החליט לפטר חלק מהם. הוא התחיל לעבור בפני מנהל הסניף על רשימת העובדים וקבע: "עובד זה בחוץ, עובד זה נשאר, עובד זה בחוץ...", לפתע, קוטע אותו המנהל בנימה חד - משמעית: "אותו אי אפשר לפטר!". " מה מיוחד בעובד הזה?", שאל בעל הבית. והמנהל הסביר לו: "הוא אדם מאוד רווחי לעסק! את כל הלקוחות הבאים בשערי החנות, הוא מקבל בלבביות ובמאור פנים מיוחד במינו; בעקבות החיוך הרחב שנסוך על פניו, וההרגשה הטובה שמעניק לכל לקוח, מגיעים לסניף לקוחות רבים, ומשתכנעים לקנות ממוצרי החנות. גם כשהוא 'תפוס' מחמת טיפול בלקוח, אנשים ממתינים עד שיתפנה, מחמת יחסו החם וחיוכו שובה- הלב...". "
כעת הבנת? - סיים רבי אביגדור מילר - פעם בשנה, ביום ראש השנה, עורכים בשמים 'מאזן' - כל באי עולם עוברים לפניו יתברך כבני מרון, ומחליטים מי נשאר כאן, ומי, חלילה, עוזב את העולם... אבל אחד שמחייך ומלבין שיניים לכל אדם, שעושה טוב לבריותיו של הקב"ה, ובעקבות נעימות הליכותיו, האווירה החמה וסבר הפנים היפות שלו, באים גם אחרים ומתקרבים לה' יתברך - אחד כזה ניצל מ'פיטורים'... מעתה תבין, כי עצה טובה והגונה נתתי לך לקראת יום הדין...".
החוויה היהודית
אמרי שפר ה' כסלו ה'תשע"ט
אל לו לחשוב לאדם שהוא בוחר לו בת זיווגו אלא מ' יום קודם יצירת הוולד יוצאת בת קול מהשמיים ומכריזה "בת פלוני לפלוני.
"כל מה שילמד אדם הלכות דרך ארץ לא יצא ידי חובה, כי אלו דברים שאין להם שיעור" (פלא יועץ) דברי תורה נמשלו כאש: מה אש - ניתנה מן השמים, כך דברי תורה ניתנו מן השמים; מה אש - חיים לעולם, אף דברי תורה חיים לעולם; מה אש - קרוב לה - נכווה, רחוק ממנה - צונן, קרוב ולא קרוב- נהנה, כך דברי תורה, כל זמן שאדם עמל בהם חיים הם לו, פרש מהם ממיתים אותו; מה אש - משתמשים בה בעולם הזה ובעולם הבא, כך דברי תורה משתמשים בהם בעולם הזה ובעולם הבא; מה אש - כל המשתמש בה עושה בגופו רושם, כך דברי תורה כל המשתמש בהם עושה בו רושם; מה האש - בני אדם שעמלים בה ניכרים הם בין הבריות, כך תלמידי חכמים ניכרים בדיבורם ובעטיפתם, בהילוכם ובדיבורם ובעטיפתם. (ספרי ברכה ל"ג; ילקוט שמעוני שם) דברי תורה נמשלו למים; שנאמר: "הוי כל צמא לכו למים" מה המים מסוף העולם ועד סופו, כך תורה מסוף העולם ועד סופו; מה המים חיים לעולם, כך התורה חיים לעולם; מה המים חינם לעולם, כך תורה חינם לעולם; מה המים מן השמים, כך תורה מן השמים; מה המים בקולי קולות, כך תורה בקולי קולות; מה המים משיבים נפשו של אדם, כך תורה משיבה נפשו של אדם; מה המים מטהרים את האדם מטמאה, כך תורה מטהרת את הטמא מטמאתו; ומה המים יורדים טיפין טיפין ונעשים נחלים נחלים, כך תורה אדם למד שתי הלכות היום ושתים למחר עד שנעשה כנחל נובע; ומה המים מניחים מקום גבוה והולכים במקום נמוך, כך תורה מנחת מי שדעתו גבוהה עליו ומדבקת במי שדעתו נמוכה עליו; ומה המים אין מתקיימים בכלי כסף וזהב, אלא בירוד שבכלים, כך תורה אין מתקימת אלא במי שעושה עצמו ככלי חרס; ומה המים אין הגדול מתבייש לומר לקטן: השקני מים, כך דברי תורה אין הגדול מתבייש לומר לקטן: למדני פרק אחד, דבר אחד, פסוק אחד, ואפילו אות אחת; ומה המים כשאין אדם יודע לשוט בהם סוף שהוא מתבלע, כך דברי תורה אם אין אדם יודע לשוט בהם ולהורות בהם סוף שהוא מתבלע. (שיר השירים רבה א, שוחר טוב א, ספרי עקב) זהירות שֹּלאִ לּפגַֹע בַאחר (פניני עין חמד, עלון 706) הנה אנו עומדים בפתחו של יום ראש השנה, וצריכים אנו להיזהר לבל חלילה נפגע בזולת, שכן אנו עלולים לשלם על כך 'מחיר יקר' ולא נבין מדוע מתרגשות עלינו בעיות אלו. להלן סיפור מופלא המעובד מתוך העלון הנפלא 'טיב הקהילה' אותו סיפר בעל המעשה י.ר. עשרים וחמש שיחות שלא נענו' קידמו את פני בגמר מסיבת סיום לתלמידים בת''ת. עשרים מתוכם היו מיהודי חשוב דרשן ומגיד מישרים. התקשרתי חזרה אליו. בראשית דברי התנצלתי והסברתי לו, שהסלולרי לא היה עליי במשך זמן המסיבה... הוא מצּדֹו ניגש תיכף לעניין ואמר: "אני חייב את עזרתך בדחיפות, יש ארגון שמארגן מידי שנה יום כיף לילדים שחלו במחלה יחד עם כל בני המשפחה, במטרה לשחרר את כל המשפחה מהמתח המלווה אותם במשך השנה כולה ". "בתוכנית יש גם דרשה מיוחדת שלי בסוף הערב אחרי ארוחת ערב מפנקת. בהפתעה גמורה נבצר ממני להגיע ואני חייב מחליף! אני לא יכול לאכזב את הילדים והמשפחות, שכל כך מחכים לרגע הזה !". הייתי המום מהבקשה והשבתי לו: "הרי אני מקסימום מספר סיפורים יפים לילדים אבל לרתק ילדים ומשפחות שלמות - זה ממש לא המקצוע שלי!". הוא התעקש ואני ניסיתי לסרב שוב ושוב מתוך פחד שאינני מתאים לדבר, אך הוא בתחנוניו הציע, שישלח מונית שתאסוף אותי מעיר מגורי וגם תחזיר אותי. בסיכומו של עניין הסכמתי וכעבור שעתיים הגיעה מונית לאסוף אותי. מרוב לחץ שכחתי את כל הסיפורים ששגורים תדיר על לשוני, ניסיתי להיזכר בסיפור אחד אבל מרוב פחד לא נזכרתי, עודי מתפתל ומבקש מה', שיעזור לי עם התוכן, אומר לי הנהג: " בבקשה כבוד הרב הגענו לאולם". צעדתי בפחד אך בדביקות בה', שירחם על הקהל הקדוש וישים דברים בפי. עם הכניסה לאולם המפואר ניגש אליי יהודי ואמר: " אתה הדרשן המחליף?! ברוך הבא! אני מקווה שלא תהיה פחות טוב מהדרשן הקבוע!" עכשיו הרגליים כבר החלו לרעוד מהלחץ, שהם מצפים ממני להיות טוב כמו המומחה, שאותו אני מחליף... הרגליים רועדות והוא אומר לי: "בוא עלה לפודיום!" מעודי לא שמעתי על המילה פודיום, אבל הבנתי, שזה לעלות לבמה... ראיתי, כי את הבמה מפארת להקה שלימה המורכבת מעשרות נגנים בכלים שונים, עדיין מסוחרר מהמחזה ומישהו הציג את עצמו כמנצח התזמורת, ושאל: "אילו מנגינות הינך רוצה, שילוו את הנאום שלך?!". מעודי לא שמעתי על כזה דבר! השבתי לו, שהוא יבחר איזה מנגינה שהוא מחליט. הוא התעצבן והסביר בנימת כעס עצור: "אתה צריך להגיד לי אילו מנגינות לנגן עבור קטעים של הנאום שלך!". שוב ביקשתי, שהוא יחליט עבורי ושוב הוא הסביר לי שאני אומר והוא רק דואג לביצוע! מאחר שסירבתי לבחור את המנגינה, נאלץ הוא לבחור בעצמו. התחלתי לדבר מבלי שידעתי רגע קודם, מהו המשפט הבא העומד לצאת מפי... הקהל צחק ובכה ושוב צחק ושוב התרגש ושוב התחזק, ואני רק דבוק בה' אחד וברחמיו המרובים. כשסיימתי לקול מחיאות כפיים סוערות התברר, שחלפה שעה ומחצה במקום ארבעים וחמש דקות כמתוכנן... אף אחד לא עצר אותי. המנחה עלה לבמה ואמר בהתרגשות: "כל שנה יש לנו הפתעה. השנה ללא כל ספק הפתעת היום הוא הדרשן המחליף !". לאחר מכן ניגש אליי והודה לי באומרו: "תדע, שישנם כאן אנשים ששנה שלימה לא העלו בת צחוק על פיהם ואתה הצלחת לשחרר אותם מהלחץ היום יומי אתֹו הם מתמודדים. יש לך מצווה גדולה ". אחרי הדרשה ניגשו אליי אנשים רבים להודות לי. לאחר מכן ניגש אליי אדם נוסף מהקהל, שהמתין שכולם ילכו. הוא שאל אותי, האם אני מזהה אותו, והזכיר לי, כי למדנו יחדיו בישיבה קטנה. כשראיתי אותו מלווה בבנו החולה המרותק לכיסא גלגלים, השבתי: "מה קורה עם הבן? איך אתה מתמודד עם זה?!". הוא הרכין ראש ואמר: "הבוקר לקחו את כל המשפחות לשיחת חיזוק אצל אחד מצדיקי הדור, כאשר בסוף הדרשה כל אבא קיבל יחידות עם הצדיק להכניס פתק לברכה". " כשנִכנַסתי לצדיק, הוא אמר לי במפורש, כי המחלה של בני באה בעקבות אדם, שפגעתי בו, והוא עוד ממתין לבקשת הסליחה שלי... אמרתי לרב, שאני כבר בן 40 ואיך אוכל לדעת מי זה? אך הרב אמר, שעליי לחשוב טוב ולפייס אותו!". " כל היום אני מנסה לחשוב, במי פגעתי, אבל לא מצאתי אף אחד שעלול היה להיפגע ממני. אולי אתה יודע על מישהו שפגעתי בו?!"- " בוודאי שאני זוכר!", אמרתי. אישתו לקחה את הבן מחוץ לאולם והלה פרץ בבכי מר. אמרתי לו, כי בביה"כ סמוך לישיבה היה יהודי, שמדי פעם היו ידיו מתעוותות בתנועות לא רצוניות (טיקים). ופעם ראיתי אותך חולף על פניו ומחקה את תנועותיו !". הוא פרץ בבכי אימים ואמר, שהוא לא זוכר דבר כזה... הוא אמר, שברגע שראה, שאני המחליף של הדרשן הקבוע, היה בטוח שה' זימן אותי עבורו, שאני אעזור לו למצוא במי פגעתי. הוא התחנן אליי, שאנסה לאתר את היהודי על מנת לפייסו. בדרך הביתה במונית עשיתי טלפונים כדי לאתרו, עד שמצאתי חבר שאיתר אותו, שכן שניהם היו באירוע משותף. שוחחתי עּמֹו ואמרתי לו, שיש יהודי שבנו חולה מאוד והוא מנסה לאתר אותו כדי לפייסו, כאשר שמע את שם הפוגע, אמר בכאב: "הוא רצח אותי! הוא פגע בי עד עמקי נשמתי! חשבתי, שיהיה לו שכל והמתנתי לו ביום חופתו, שיבוא לפייס אותי, אבל הוא לא עשה זאת!!!" מששמע על מצב בנו, התרכך ליבו ואמר: "אם בנו חולה, אז אני מוחל לו בלב שלם, ובזכות זאת שה' ישלח רפואה שלימה לבנו!!!". תיכף התקשרתי לאבי הבן לבשר לו, כי קיבל מחילה, אבי הבן בכה מהתרגשות והודה לי מקרב לב. באותו שבוע עשה בנו בדיקות מקיפות וכל הצוות הרפואי החליטו פה אחד, שהמצב של הילד מעולם לא היה טוב כל כך מתחילת מחלתו. על אתר הפסיקו את כל הטיפולים הקשים ושחררו אותו לבית תוך מעקב אחת לחודשיים ומצבו הלך והשתפר, כיום חזר הילד ללמוד בת''ת כאחד הילדים וחזר לבריאות ְשֵלּמה ב''ה!!!
החוויה היהודית בת קול,מהשמיים,מכריזה,בת פלוני,דרך ארץ,בעולם הזה,בעולם הבא,תלמידי חכמים, אמרי שפר ג' כסלו ה'תשע"ט
אין ספק שתמימות מעלה נשגבה היא, אבל אין לה ערך אצל הרמאים ... בפסוקים הללו מובאים שבע פעולות והם: ויצא, וילך, ויפגע, וילן, וייקח, וישם, וישכב. והפעולה השמינית היא ויחלום... והנה ה' ניצב עליו. וזה בא ללמדנו (באר הפרשה) כי האדם בעולם הזה חושב שהוא זה שפועל בכל שבעים שנות חייו בעולם. הוא חושב שהוא יוצא, הולך, פוגע, לוקח וכו'... אבל באחרית ימיו, לפני יציאת נשמתו, האדם מבין שהכול היה בסך הכול חלום ודמיון ואת הכול עשה הקב"ה.
"וייקח מאבני המקום וישם מראשותיו", גם האבנים בבית צריכות להיות טהורות, האבנים - הצלחות והשולחן, זה האבן אשר שמתי מצבה יהיה בית א-לקים - האבנים הרהיטים הכול צריכים לשמש בית א-לקים. חלום הסולם מלמדנו על הקשר בין שמים לארץ. עלינו להיות מעורבים בין הבריות בחיים הארציים ועם זאת לעבוד על המידות ולנהוג בדרך התורה. הצלה מפלאה (פניני עין חמד, עלון 706) להלן סיפור מופלא, המעובד מתוך 'אביהם של ישראל', ויש בו כדי ללמדנו על חשיבות העובדה, שהאדם יהיה מקושר לצדיק: "הנשמה שלי קשורה למרן הרב מרדכי אליהו זצ"ל. לכן הייתי רגיל להגיע אליו לבית המדרש וליהנות מזיוו למרות שמוצאי מבני עדות אשכנז. הקדושה והתורה הן כנראה מעל החילוקים הגלותיים הללו. כשבני הגיע לגיל שבע, הוא ביקש להצטרף אליי ולראות את פני הצדיק שתמיד אני מספר עליו בבית, ואני מצידי שמחתי לקחת אותו לראות את פני הרב. באנו למניין, שבו מתפלל הרב וישבנו בסוף בית המדרש. בסוף התפילה הרב הצביע על בני וסימן לו להתקרב אליו. הילד בן השבע התקרב לרב, והיה שם אדם מבוגר, שחשב ואולי קיווה, שהרב קורא לו. בדרכם לרב פנה המבוגר אל הבן שלי ואמר לו: "זוז, ילד, הרב קרא לי!". הבן התווכח איתו ואמר: "מה פתאום, הרב קרא לי". אבל, בכל זאת האדם המבוגר עקף אותו והגיע אל הרב. הרב דיבר עם אותו אדם למשך מספר דקות, בנחת, כאילו באמת התכוון לקרוא לו, ואחר כך סימן לבן שלי לגשת אליו. כשהילד הגיע, אמר לו הרב: "באמת קראתי לך, אבל לא יפה להתווכח כך עם אדם מבוגר". הרב המשיך ודיבר איתו למשך דקות ספורות, ואחר כך הבן חזר והתיישב לידי. שאלתי אותו: "מה אמר לך הרב?". הייתי מסוקרן מאוד לדעת, מה יש לרב לדבר עם ילד בן שבע, במיוחד שזאת הפעם הראשונה, שבה הוא רואה אותו. אבל בני לא השיב, ורק אמר בשפתיים חתומות: "בבוא היום תדע". לא הפצרתי בו למרות סקרנותי הגדולה. חלפו שנתיים מאותו מאורע, והנה בני קם בבוקר ואומר: "אבא, היום תיזהר מתאונה חזיתית!". ניסיתי להבין, על מה הילד מדבר, אבל הבנתי ממנו, שהוא מעדיף, שלא אוסיף לשאול. שמרתי את הדבר בליבי, וכך במהלך כל היום, תוך כדי נסיעה חשבתי על הדברים, אבל דבר לא קרה. בכל פעם שחלפה מולי מכונית, נכנסתי לדריכות מסוימת, אבל ב"ה, הכול היה בסדר גמור. חשבתי, כי כנראה חלם הוא חלום ולכן הזהיר אותי. אולם, חלומות שווא ידברו והסחתי את דעתי מכל העניין. בדרך לביתי, בסוף היום, יצאתי מחניה והנה מולי נוסע סמיטריילר במהירות גדולה. מיד נזכרתי, במה שאמר לי בני, נסעתי במהירות אחורה חזרה לתוך החניה וניצלתי בנס, כי משאית הענק הזאת כמעט שפשפה את הרכב שלי. מזל גדול היה לי, שהבן שלי הזהיר אותי ושמתי לב, כי אם לא הייתי חוזר במהירות לחניה, לא הייתי בין החיים היום.כשהגעתי הביתה סיפרתי לבני, מה שקרה, ושאלתי אותו, כיצד ידע להזהיר אותי. בני חייך ואמר: "זוכר את הפעם הראשונה שהגעתי איתך לבית המדרש של הרב? זוכר, שהוא קרא לי והמתיק איתי סוד? ובכן, הרב הזהיר אותי לשמור עליך, והלילה הוא בא אליי בחלום ואמר לי להזהיר אותך, כפי שהזהרתי".
החוויה היהודית ויצא, וילך, ויפגע, וילן, וייקח, וישם, וישכב,ויחלום,האבנים,טהורות,הצלחות,השולחן, אמרי שפר ב' כסלו ה'תשע"ט
כותב הרה״ק רבי נתן מברסלב זי״ע, שעיקר התגברות היצר הרע היא בכך שהוא מראה לאדם שאת תאוות העולם הזה הוא באמת רוצה ונמשך אחריהם, ואילו את עבודת השם הוא מקיים כמוכרח ואנוס ר״ל דברי התורה "הם חיינו ואורך ימינו" אולם בתנאי "אשר יעשה אותם האדם – וחי בהם" (יקרא י"ח ה'). זאת אנו מתפללים ומבקשים מהקב"ה: "ותן בלבנו...ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים"... הנה אמרו חז"ל (פסחים נ') 'אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו', מדוע לא נאמר ותלמודו בראשו, במוחו? אלא 'יד' רמז למעשה, כי עיקר חשיבותו של אדם בעוה"ב כאשר 'ותלמודו' כל מה שלמד בעוה"ז 'בידו' קיים. דברי סופרים כדברי תורה הם, ויש לשמוע אותם כשם ששומעים דברי אלוקים חיים. דברי רבי אלעזר הקפר (אבות פ"ד) הַקִּנְָאה וְהַתַאֲוָה וְהַכָבוֹד מוֹצִיאִין אֶת הָאדָם מִן הָעוֹלָם. זה מתחיל בתאווה 'למה הוא קיבל פרוסת עוגה עבה יותר' וממשיך בבגרות בכבוד 'דירתו גדולה יותר' או 'מעמדו רם יותר'. מגיל צעיר נחנך את העין ואת הלב, כי "הפעם" הפרוסה שלו עבה יותר, אך זה לא אישי! יש עוד 'פרוסות' בחיים! זה לא אומר כלום עליך! " ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה" (להתעדן באהבתך, עלון 220) סיפר הרה"ח ר' עמרם בלוי שליט"א, מוועד הכשרות דפה עיה"ק ירושלים ת"ו, שלפני מספר שנים נפל למשכב ל"ע, ובהתגברות המחלה היה מוטל כמה חודשים במצב קשה ביותר כשהוא מחוסר הכרה, הנקרא "תרדמת", אשר בהגדרות הרפואיות הוא נחשב כמו "צמח", ואין שום אופן בעולם, עצה או תרופה לעוררו מתרדמת זו, אשר יכולה להימשך על פני שנים רבות, רחמנא ליצלן. והנה ביום אחד לפתע פתאום בנס מן השמים פקח את עיניו, ואט אט חזר להכרתו המלאה, עד שהבריא לגמרי בחסדי שמים וחזר לבריאותו השלימה כאחד האדם, לאורך ימים ושנים טובות. הסיפור הזה היכה גלים בעולם הרפואה, בהיותו מקרה יוצא דופן, ורוב החולים במחלה זו אינם יוצאים ממנה ה' ירחם. חלפו כמה חודשים, והנה מקבל ר' עמרם שיחת טלפון מבני 'משפחת שרון', הלא היא משפחתו של א. שרון ראש הממשלה לשעבר שזה כבר כמה וכמה שנים היה מוטל כך כ'צמח', ללא ניע וללא זיע. ואנשיו ובני משפחתו חקרו ודרשו וביררו ללא הרף בכל העולם מה ניתן לעשות להצלתו, הם ניסו את טובי הרופאים מן השורה הראשונה שבעולם הרפואה, ואף פרופסורים יידועי שם מהמומחים ביותר בעולם, והעלו חרס בידם... כולם קבעו בהחלטיות שעל פי כל סדרי הרפואה אין שום תרופה למחלתו! אך בניו לא אמרו נואש, והחלו לברר בין בתי החולים השונים, האם ישנם אנשים שחלו במחלה זו ויצאו ממנה, וכך נודע להם מתוך אחת הרשימות שקבלו, מהרה"ח ר' עמרם שחלה אף הוא באותה מחלה בדיוק, ושכב כמו 'צמח' מספר חודשים באותו מצב כאביהם, עד שלפתע התעורר ויצא לחיים מחודשים. - עתה ביקשו הם לקבוע פגישה עם ר' עמרם, כדי לנסות לדלות ממנו ולגלות את הסוד המופלא, כיצד זה הצליח לצאת ממחלה קשה ונוראה שכזו? בהגיעם אל ביתו מלווים במשלחת של 'קונסול', צוות רופאים מומחים, החלו בחקירות ודרישות בפרטי הפרטים של כל דרכי התרופות והרופאים שטיפלו בו וכו'. - כשראה ר' עמרם להיכן נוטים הדברים, פתח את פיו בחכמה ואמר: דעו נא היטב, מבחינה רפואית כנראה עשיתם אתם הרבה יותר ממה שהיה בכוחי לעשות, כל מה שניסיתי אני בוודאי ידוע לכם מכבר... ולא אוכל לחדש בפניכם בתחום הרפואה מאומה! - אולם דבר אחד בלבד יש לי, שאותו לא תוכלו להשלים בשום אופן! חברי המשלחת נדרכו תיכף ושמו אוזנם כאפרכסת, הנה הולך הוא לפענח את ה'סוד' הגדול, ואולי אף להחזיר את ראש הממשלה לבריאותו השלימה!... הם הצהירו בפה מלא, שהינם מוכנים לפזר הון רב בעד גילוי הסוד, ויעשו כל אשר יבקש מהם! והתחננו על נפשם לגלות בפניהם מה הוא הדבר שעדיין לא ניסו הם אותו ? אמר להם הרב: יש לי כמה מאות נכדים כ"י, שהתפללו עבורי בלב קרוע ומורתח מדי יום ביומו! בכל אותה עת שחליתי, תפילות בוקעות רקיעים! - זהו הסוד הגדול שכנראה אין לכם עדיין... זהו הפיצוח והפענוח המדויק של החלמתי בנס ברור בחסדי שמים מגולים, ממלך יושב על כסא רחמים!
החוויה היהודית
אדם שמכווין בחזרת הש"ץ ומאזין לכל מילה ומילה מפי הש"ץ מתחילת התפילה ועד סופה בכוחה לסלק מהאדם כל בעיה הקשורה לקשב וריכוז.
אין אדם נוגע במוכן לחברו כמלוא הנימה. ביום שידיעה זו תמלא את אישיותכם תגעו באושר האמתי.
גם כשאנחנו חושבים שהבעיה היא אצל האחר, תמיד כדאי שנבדוק את עצמנו! החפץ חיים אומר שמהבארות אפשר ללמוד דרך בעבודת ה', שבתחילה חפרו ולא הצליחו ונקרא שמו עשק, ובפעם השנייה גם לא הצליחו ונקרא שמו שטנה, רק אח"כ חפרו ואז היה רחובות, ואז ופרינו בארץ, כמו כן תלמיד שבא ללמוד תורה אפילו שבהתחלה אינו רואה הצלחה מ"מ אין לו להתייאש, כי בסוף באמת יצליח.
העולם בנוי בצורת גלגל, מה שתשים על הגלגל בסופו של דבר יחזור אליך בחזרה. תעשה רע – תקבל רע, תעשה טוב – תקבל טוב. וגם אם בינתיים נראה לך שעשית טוב ואתה מקבל רע, דע לך שזה ניסיון באמונה, חכה בסבלנות ותראה איך הכלל הזה אמתי ועובד! "ויאהב יצחק את עשיו כי ציד בפיו, ורבקה אוהבת את יעקב" (בראשית כה,כח). אצל עשיו צוין הטעם והנימוק לאהבת יצחק אליו, ואילו אצל יעקב נאמר "ורבקה אוהבת את יעקב", בלי ציון סיבה. כי על יעקב לא צריך להסביר ולנמק מדוע אוהבים אותו. (עיטורי תורה)
"ויחפרו עבדי יצחק בנחל וימצאו שם באר מים חיים" (בראשית כו,יט). בכל יהודי טמונה "באר מים חיים", אלא שלפעמים היא מכוסה אבנים וטיט. הכתוב מלמדנו שיש להסיר את הכיסויים, לחפור ולפעול עם הזולת, עד שמגיעים ל'מים חיים' שבקרבו ומגלים אותם. (הרבי מליובאוויטש(
"ותיקח רבקה את בגדי עשיו... ותלבש את יעקב" (בראשית כז,טו). רבקה אימנו חזתה מראש שכאשר בני יעקב יהיו בגלות, כשייאלצו ללבוש את 'בגדי עשיו', לא תהיה להם תקומה בלי ברכתו של יצחק. (רבי בונם מפשיסחה(
המעביר על מדותיו (להתעדן באהבתך, עלון 220) "המעביר על מידותיו מעבירים לו על כל פשעיו" אם מוותר ראובן לשמעון ושמעון לראובן, שכן לשכנו, איש לאשתו ואישה לבעלה - מידה כנגד מידה, גם להם יוותרו. אברך הלך לעשות קניות לראש השנה באחת הצרכניות הגדולות, לאחר שמילא עגלה ניגש לקופה לעשות חשבון, תוך כדי חשבון הקופאית אומרת לו על אחד המוצרים "מוצר זה לא כלול במבצע אלא מוצר אחר של חברה פלונית". רץ האברך לחפש את אותו מוצר ולאחר שמצאו חזר לקופה והנה הוא רואה שבינתיים הקופאית סיימה לו את החשבון והיא ועוד כמה אנשים שהיו בתור מחכים לו שיבוא... איך שהוא הגיע, אחד שהיה רחוק משמירת תורה ומצוות פתח עליו בצעקות נוראיות שנשמעו היטב בכל רחבי הצרכנייה - "גנב!! גזלן!! איך אתה לא מתבייש לעכב תור שלם בשביל כמה שקלים??" ועוד כהנה וכהנה 'ברכות' מעודדות, האברך השפיל את ראשו אסף את מוצריו לתוך השקיות ולא ענה לו מילה. אנשים שהיו שם אמרו לאותו 'צרחן' תראה איך שפכת את דמו! הדם נוזל לו מהפנים! וכל זה על מה על כמה דקות של עיכוב?? אותו יהודי שנשאר לו קצת לחלוחית של רחמנות, קלט את הטעות שעשה וניגש לבקש סליחה. איך שהוא מבקש מהאברך סליחה, פרץ האברך בבכי ללא מעצורים. שאל - "מדוע אתה בוכה הרי אני בא להתפייס אתך?" אמר לו האברך מה שהיה אתך זה 'הקש ששבר את גב הגמל', וכאן פתח האברך את סגור ליבו ואמר לו שלפני שבועיים פיטרו את אשתו מהעבודה ובנוסף לזה קיצצו לו מקצבת הילדים ומהבטחת הכנסה ואף בכולל הורידו להם מהמלגה ... שנים עשר ילדים מחכים לו בבית וראש השנה מחובר לשבת מחכה להם בפתח, ולרש אין כל!! אשתו אמרה לו שילך לעשות קניה לחג (בלי כסף כמובן...) והיא בינתיים תקרע את השמים בתפילה וזעקה שהקב"ה ימציא להם תשלום לקניה. התרגש אותו אדם ואמר לו "התשלום לקניה זו עלי" ותוך כדי דיבור הוציא פנקס צ'יקים וכתב סך אלף ש"ח עוד אוסיף ואמר "תראה בחודשים הקרובים לא נראה שאשתך תמצא כל כך מהר עבודה ומהיכן תתפרנס?! הוציא הלה שוב את פנקסו וכתב לו ששה צקים נוספים כל אחד על סך אלף ש"ח... נתאר לעצמינו מה היה קורה אילו אותו אברך היה מחזיר לו צעקות... חילול ה'! וחור בכיס... השופר העתיק שהגיע לישראל (אליעזר היון)
שבעה עשורים היה הסיפור הזה נצור ביומניו של קורט ג'וזף פלם, ועכשיו הוא נחשף לראשונה: כך הגיע השופר של וורמייזא - אחד השרידים הבודדים לקהילה העתיקה שנכחדה - לידיו של חייל יהודי-אמריקני צעיר שבא לשחרר את מחנה נורדהאוזן, ומשם לישראלצפור: בחג העצמאות ובין ניצולי שואה: השופר
בקיץ שנת 1938 נסע בחור ישיבה צעיר כבן 16 לטיול של יום לוורמיזא, העיר הגרמנית הנושאת על גבה מטען עצום של מסורת יהודית מרגשת, ולא ידע שישוב אל חורבותיה שבע שנים מאוחר יותר. בשנת 1945 של תום מלחמת העולם השנייה, הגיע - הפעם כלוחם בצבא האמריקני, בג'יפ הצבאי - אל וורמייזא המשוחררת.
הוא הביט בתילי החורבות, בגל האבנים שנותר ממה שהיה פעם בית הכנסת העתיק שבו התפלל רש"י, ובעשן שעלה מן ההריסות. בעודו עומד שם ניגשה אליו אישה מקומית, הצביעה על סמל המגן דוד שעל קסדתו ותהתה אם הוא יהודי. כשהשיב בחיוב, ביקשה ממנו להמתין וכעבור דקות ספורות שבה כשבידה שופר עטוף במגבת: את הכלי הקדוש הזה מצאתי פה לאחר הפרעות של ליל הבדולח, אמרה. לא נותרו עוד יהודים בוורמייזא, ואני שמרתי עליו מכל משמר. קח אותו.
קורט ג'וזף (ובעברית, יוסף חיים) פלם נפטר לפני עשור, אך על השופר המופלא שמר עד ליומו האחרון. את הסיפור המדהים על השופר של קהילת וורמייזא נצר ביומניו, והוא נחשף פה לראשונה.
השופר הוענק לפני פטירתו לנכדו, ונמצא כעת בביתה של בתו, אלישבע פלם-אורן. בכל שנה נוהגת המשפחה לתקוע בו בליל יום העצמאות, לאחר תפילת ערבית החגיגית בבית הכנסת. אתמול (יום ב') תקעו בו פעם נוספת, בכנס הגדול של ניצולי השואה של עמותת "עמך".
"אבא נהג לחשוב: מי תקע בשופר הזה" קורט ג'וזף פלם נולד בפרנקפורט, נשלח ללמוד בישיבה בבלגיה ובהמשך הוסמך לרבנות והיה לתלמיד חכם. בשנת 1938 הושלך למעצר על ידי האס-אס, ובדרך לא דרך הצליחה משפחתו להיחלץ מגרמניה, להגיע לאנגליה ומשם לארה"ב. מהר מאוד הבין פלם הצעיר שחבריו הטובים לישיבה כבר אינם בין החיים, וכשמאורעות ליל הבדולח בזיכרונו התגייס ליחידה 104 (Timberwolf) האמריקנית, ויצא ללחום בגרמנים.
במרץ 1945 חצו כוחות הברית - והפלוגה של קורט בתוכם - את גשר לודנדורף ("רמאגן"), היחיד שהיה עדיין עביר, והכריעו את המערכה בחזית המערבית. "הכוחות התמקמו ברמאגן, ואבא שתמיד עמד על דעתו, עלה על הג'יפ שלו ונסע לוורמייזא", כך בתו. "הוא היה חייב לדעת מה קרה לעיירה היהודית".
ראשיתה של הקהילה היהודית בוורמייזא (וורמס, בפי היהודים) מתוארכת לימי חורבן בית המקדש הראשון (כ-500 שנה לפני הספירה הנוצרית), ובמהלך השנים הייתה אחת החשובות שבקהילות אשכנז. כמה מגדולי הפרשנים, הראשונים והאחרונים, חיו בה – וגם ידעו את צרות הגלות, מפרעות תתנ"ו ועד לשואה שכילתה את שארית יהדות האזור באושוויץ.
לדברי פלם אורן אביה נהג לספר כי כאשר ניתן לו השופר באותה סצינה סוריאליסטית, על חרבות בית הכנסת בוורמייזא - לא יכול היה שלא לחשוב אלו פיות נישקו את השופר שהחזיק בידו. "אנחנו לא יכולים לתארך את השופר לזמן מדוייק", היא אומרת. "ייתכן שהוא מתקופת רש"י שאף תקע בו בעצמו – כלומר, קרוב לאלף שנים – וייתכן שהוא חדש יותר".
"לאבא היה השופר יקר מאוד", היא מוסיפה. "הוא נדד איתו לארצות הברית ומשם לישראל – הארץ שאבא דימיין עוד כשהיה נער צעיר בפרנקפורט. אבא חלם שיום אחד ניניו ידברו בעברית". חלומו התגשם לאחר שעלה ארצה וחי בה ארבעים שנה.
"השופר מסמל עבורנו את הגאולה" קורותיו המופלאים של האב וסיפור השופר המיוחד מתוארים ביומן בן חמשת הכרכים שכתב. "אבא סיפר שכאשר הוא ופלוגתו שחררו את מחנה הריכוז נורדהאוזן, הוא לא צילם תמונות, אבל מחזות העינויים והסבל שפגש נותרו חרותים בזיכרונו. באותו היום גמר אומר לעלות יום אחד לישראל – אז פלסטינה".
בשופר תקעו עד כה בשני מועדים: מידי ליל יום העצמאות, ובחתונה של הנכד שלו הוענק השופר על ידי הסב. "אני חושבת שאין דבר יותר סימבולי מאשר תקיעה בשופר ששרד את קהילת וורמיזא שנכחדה, פעם אחר פעם בליל חג העצמאות, ביום כינונה של מדינת ישראל", אומרת פלם אורן בהתרגשות.
"היה גם רגע פרטי ומרגש מאוד בתקיעת השופר של חופת בני, לאחר אמירת 'אם אשכחך ירושלים', כסמל לכך שעם ישראל חי וקיים ובונה עוד בית".
ואתמול, כאמור, בשלישית: באירוע של עמותת "עמך" בהשתתפות מאות ניצולי שואה ובהם הרב ישראל מאיר לאו. בכנס הם העלו זיכרונות מחגי תשרי במחנות המוות, בגטאות וגם בשנים המורכבות שאחרי המלחמה. תקיעת השופר ליוותה את הזיכרונות הללו כמו מנגינה סימבולית. "תקיעה גדולה לכבוד הניצולים", אומרת פלם אורן, המשמשת כמנהלת הפיתוח של העמותה.
"את 'עמך' הקמנו לפני שלושים שנים מתוך מטרה לתמוך נפשית וחברתית בניצולי השואה. שמה מגיע מההברה האשכנזית 'עמךָ', או כפי שזה נשמע - 'עמכוּ'".
למה דווקא "עמכו"? "בימים שאחרי תום המלחמה היהודים היו מסתובבים בעיירות, בכפרים ובתחנות הרכבות לחפש דמות מוכרת, פרצוף יהודי נוסף. כשנדמה היה להם שהם מזהים מישהו כזה, הם היו ניגשים ואומרים לו בשקט ובלשון הקודש, 'עמכו – עמךָ'? אם הוא היה עונה גם כן בקוד 'עמך', הרי שהזיהוי היה נכון. מסוכן היה לשאול ישירות ליהדותו של זר, שכן האנטישמיות עדיין השתוללה ללא הרף".
מסייעים גם לדור השני על פי נתוני משרד האוצר, חיים כיום בישראל כ-200 אלף ניצולי שואה. חלק ניכר מהם חוו במשך השנים מצוקות נפשיות וחברתיות קשות: "הם אנשים נורמאליים", מדגישה פלם אורן, "אבל הם עברו חוויות לא נורמאליות".
העמותה מקדישה כ-300 אלף שעות בשנה של התנדבויות הכוללות מאות צעירים עבור ניצולים אלה, כאשר הדגש הוא לא רק על הדור הראשון - אלא גם על הדור השני: "השואה כוללת מעגלים-מעגלים, מחנות המוות, מחנות הכפייה, הגטאות, הפרטיזנים, המנזרים, הניצולים, כולם סבלו וחוו את מוראותיה. אליהם מתווספים בני הדור השני, ואנו בעמותה מנסים לתת סיוע נפשי גם בטיפולים בין-דוריים, כדי לעזור להם להתמודד עם חוויותיהם".
"ניצולי השואה הם אנשים ענקי רוח בעלי כוחות נפש עצומים", פלם אורן מדגישה. "אנחנו רק יכולים ללמוד מהם ומתעצומות הנפש שלהם. אנחנו פה כדי לעזור להם מתוך כבוד אליהם".
החוויה היהודית
|
| ||||
