¡El fenómeno desembarcó en Tierra Santa! Los TeenAngels viajaron a Israel para ofrecer
una maratón de 13 shows en Tel Aviv, frente a más de 78 mil espectadores.
GENTE fue testigo privilegiado del inolvidable recorrido de Lali, Euge, Nico, Gastón y Peter por el
Muro de los Lamentos y el Monte de los Olivos. “Por momentos
sentimos que estábamos caminando en un libro de historia, rodeados
de objetos sagrados”, dijeron. Aquí, toda la intimidad.
Es la Tierra Prometida. Un destino inevitable para los productos de Cris Morena.
Por alguna razón especial (que no deberíamos asociar con cuestiones de fe), todas sus
tiras tuvieron éxito en Israel.
Dicen que muchos adolescentes israelíes aprendieron a hablar castellano con Chiquititas.
La mayoría aún recuerda las coreografías de Floricienta.
Y en las calles todavía sigue latente el fenómeno
Rebelde Way, con altísimo rating y conciertos multitudinarios.
Ahora, después de tres temporadas en pantalla, es el turno de Casi Angeles.
El fenómeno desembarcó en Tel Aviv con una excusa perfecta: una maratón de 13 shows
en el estadio Nokia. GENTE fue testigo privilegiado de su paso por Tierra Santa.
Y los acompañó en su recorrido por el Muro de los Lamentos y el mercado central de Jerusalén.
Juan Pedro Lanzani (18), Nicolás Riera (24), Gastón Dalmau (25), Mariana
Espósito (18 recién cumplidos) y María Eugenia Suárez (17) están sorprendidos.
Sabían que eran fenómeno, pero nunca imaginaron tanto.
Aun a 12 mil kilómetros de la Argentina, en Oriente Medio, sus retratos aparecen
en pósteres, remeras y banderas. También en helados y bolsas de papas fritas.
“Todos saben nuestros nombres, qué hacemos, qué nos gusta, cómo vivimos… ¡Y esto pasa
en la otra punta del mundo!”, dirán luego, de regreso en el hotel, durante la entrevista.
–¿Es muy distinto el público argentino al israelí?
Gastón: Para nada, porque el programa toca temas adolescentes que son universales.
Por eso tiene tanto éxito en las diferentes culturas.
Y encima lo contamos a través de la música, un lenguaje común para todos.
Euge: ¡Sí! El público es el adolescente, no importa de dónde sea.
El mensaje es claro: luchar para que el mundo viva en paz, pero sin recurrir a la violencia.
–¿Con qué expectativas viajaron y con qué se encontraron?
Nico: ¡Fue alucinante! Mucho mejor de lo que nos imaginábamos.
Las fans se la pasan todo el día frente al hotel cantando nuestras
canciones y diciendo que nos quieren. Parecía Buenos Aires, porque
conocen todas las expresiones: “diosa”, “linda”, “te amo”…
–¿Pueden salir a la calle sin guardaespaldas?
Peter: ¡No hay chance! La gente está loca.
–¿Qué fue lo que más los sorprendió?
Euge: Que no sólo conocen todas las canciones de memoria, sino que
también hablan el idioma. ¡Aprenden por fonética! ¿Podés creer? Según nos cuentan en sus
cartas, les piden a sus colegios que les den clases de español así pueden
perfeccionar la ortografía y escribirnos.
Peter: Yo me conmoví en el Santo Sepulcro.
Era como estar dentro de un libro de historia… Me daba la
sensación de estar siempre tocando algo sagrado.
Nico: Jerusalén es un viaje diferente. Nada de lo que vi en mi vida
se parece a esa ciudad. Todo tiene una historia de siglos, es como meterse en el pasado.
Gastón: Cuando me subí al camello creí que estábamos todos adentro
de una película. Es tan mágico lo que pasa que cuesta creer que sea real.
–Pero el merchandising que hay alrededor de ustedes muestra que esto no es una peli...
Peter: Sí… hay hasta helados y papas fritas con nuestras fotos.
Pasa lo mismo que con cualquier banda exitosa que esté conformada
por adolescentes. El merchandising siempre forma parte de los fenómenos populares.
–¿Sienten que los adolescentes son iguales en todas partes del mundo?
Gastón: La adolescencia es la etapa de los grandes sueños.
No importa dónde vivan, todos quieren cambiar
el mundo, ser felices, enamorarse y tener amigos.
Lali: Somos un reflejo de millones de jóvenes que desean dejar al
mundo mejor de lo que lo encontraron. ¡Pero ojo! No somos
ejemplo, ni estamos para darle lecciones a nadie.
–¿Por qué creen que un producto argentino tiene tanto éxito en un país tan lejano?
Lali: Antes que nada, porque está muy bien hecho.
Yo trabajo con Cris desde hace muchos años, y todo lo que ella hace tiene nivel internacional.
Peter: La gente no es tonta: si le das calidad, la aprecia y
lo valora. Y nuestro equipo trajo un mega-show que podría verse tranquilamente en Broadway.
–Los fans son tremendos, los llenan de regalos... ¿se los llevan a Buenos Aires o los dejan acá?
Lali: ¡Si! La gente no para de regalar cosas. Siempre que vengo a Israel lo
primero que pongo en mi valija es un bolso vacío para meter todos
los peluches, cartas y dibujos que me regalan las fans. Lo aprendí después del primer viaje.
Euge: Nos regalan de todo. Y nosotros también compramos algunas
cositas en el mercado de Jerusalén. Yo me compré dos babuchas y dos polleras.
Peter: Miles de regalos: cartas, ositos, fotos, adornos…
–¿Cómo se hace para vivir con los pies en la tierra después de una gira tan exitosa?
Gastón: Nosotros seguimos siendo las mismas personas de siempre.
Lo que cambió fue el contexto.
Peter: El día que deje de vivir con los pies sobre la tierra será porque
no entendí más nada… Somos iguales a millones de jóvenes, con la
única diferencia que nosotros trabajamos en la tele y tenemos una gran exposición pública.
Nico: Si un día se me sube la fama a la cabeza, espero que
mis amigos y mi familia me bajen volando de esa actitud.
Si no, me convertiría en un pibe insoportable.
LA INTIMIDAD DE LOS TEENS. El hotel no descansa. Día y noche, con la disciplina
de un granadero, los fantáticos esperan por sus ídolos debajo de las ventanas de
las habitaciones. Hay 40 cuartos ocupados por el staff de Casi Angeles.
Además de los protagonistas se alojan 53 personas del equipo, ¡y el
resto de los rooms fueron alquilados por seguidores! “Quieren estar lo más cerca posible de los chicos”,
explica Gustavo Yankelevich, CEO de RGB Entertainment.
Los tickets para las 13 funciones en el estadio Nokia de Tel Aviv ya están agotados.
¡Son 78 mil entradas vendidas! Los fans, deliran.
¿Qué hicieron los chicos después de la última función? Salieron a bailar hasta las cinco de la mañana.
Durmieron tranquilos y por la tarde fueron a la playa: sol, mar y mucho relax.
Como tenían ganas de conocer Israel –todo lo que el
tiempo libre les permitiera–, recorrieron la ciudad de Yafo.
Pasearon por las angostas callecitas y en el legendario mercado compraron recuerdos y regalos.
Lali estaba contentísima: “¡Aguante Yafo!”, repetía una y otra vez, fascinada por la
ciudad antigua y asombrada por lo barata que estaba la ropa en los
puestos, donde el regateo es
parte de la diversión. “Conseguí un superprecio para una lindísima pulsera”, contó.
–¿La fama te puede quemar la cabeza?
Lali: La fama no te cambia en nada a la hora de pecar o hacer el bien.
Cada uno elige cómo comportarse, y eso es igual para
un cantante, una maestra, una vendedora o un médico.
Gastón: No se trata de ser o no famoso. Todos los seres
humanos tienen la tentación de pecar y luchan por vencerla.
La fama no tiene nada que ver con la moral.
–¿Se les acercó gente interesada?
Peter: Mucho menos de lo que el público y la prensa se imaginan.
La gente no es tan mala, che. Yo sigo teniendo mis amigos de toda la vida.
Nico: Si elegimos dedicarnos a la televisión y a la música, es lógico que la gente
se interese por nosotros. No se le puede dar la espalda. Son las reglas de juego.
–¿Aprendieron a vivir con la exposición?
Lali: Ahora se complican las salidas a lugares públicos, como plazas, shoppings o cines.
Pero el resto está buenísimo.
Hacemos lo que amamos, viajamos, y para colmo, la gente nos demuestra su afecto.
¡Más no podemos pedir!
–¿Está bueno trabajar con gente de su misma generación?
Gastón: Está buenísimo, porque compartís códigos y hablás el mismo idioma.
Te criaste mirando los mismos programas y escuchando la misma música.
Se hace más fácil entenderse.
–¿Es posible la amistad entre el hombre y la mujer?
Nico: Claro. Las mujeres y los hombres vemos las cosas
desde distintos lugares, ¡y eso nos ayuda a abrir la cabeza!
–¿Me pueden describir al amigo/a y al novio/a perfecto/a?
Lali: Lo principal es que sea una buena persona.
Con la mala gente no podés tener relación.
Yo soy muy romántica, y cuando tenga novio espero que él también lo sea.
Peter: La amiga de fierro es la que está en las buenas y en las
malas. ¿Novia perfecta? ¡Todavía la estoy buscando!
Nico: La amiga perfecta es la que te escucha y te entiende.
La novia perfecta es igual, pero además te tiene que gustar físicamente
y sentir que es la única en el mundo.
Euge: El amigo perfecto te acepta como sos.
El novio perfecto es el que no te cambiaría por nadie.
Gastón: ¡Mi casting para novia todavía está abierto! La amiga perfecta comparte con vos
lo que te apasiona y te ayuda para que vivas feliz. Eso es lo importante en la vida ¿no
תרגום :
"אנחנו רוצים להיות מאושרים, להתאהב ולשנות את העולם"
תופעת כמעט מלאכים נחתה בארץ הקודש,
הטין אנג'לס הגיעו לישראל בשביל לתת מרתון של 13 הופעות
בתל אביב, מול יותר מ-78 אלף צופים.
העם היה עד מיוחס לטיול הבלתי נשכח של לאלי,
אאוחה, גסטון וניקו לכותל ולהר הזיתים.
"הרגשנו שאנחנו הולכים בספר ההיסטוריה,
מוקפים בחפצים מקודשים" אמרו.
היא (ישראל) הארץ המובטחת,
זה הגורל הבלתי נמנע של המוצרים של כריס להגיע לשם
(כמעט מלאכים, המורדים וכו').
מסיבה מיוחדת (אנחנו לא צריכים לקשר סוגיות של אמונה)
כל הסדרות שלה נוחלות הצלחה בישראל,
אולי בגלל שהרבה מתבגרים בישראל למדו
לדבר ספרדית מקטנטנות.
הרבה אפילו זוכרים את הכוריאוגרפיה של המופע "פלוריסיינטה".
ברחוב עדיין זוכרים את המופע של "המורדים" שקיבלה דירוג גבוה והופעות מוצלחות.
עכשיו, אחרי שלוש עונות על מסך הגיעה
תורה של כמעט מלאכים.
התופעה (כמעט מלאכים) נחתה בתל אביב עם "התירוץ" המושלם:
מרתון של 13 הופעות באיצטדיון נוקיה.
העם היה עד לסיור שלהם על האדמה הקדושה
וליוו אותם בזמן סיורם בשוק מרכזי בירושלים
ובכותל המערבי.
חואן פדרו לאנזני (19), ניקולס ריירה (24),
גסטון דלמאו (25), מריאנה אספוסיטו (שרק עכשיו מלאו לה 18)
ומריה אאוחניה סוארס (17) הופתעו.
הם ידעו שהם תופעה שם (בישראל) אבל אף פעם לא תיארו לעצמם
כמה הם מוערצים שם.
אפילו, 12 קילומטרים מארגנטינה, במזרח התיכון,
התמונות שלהם מופיעות על פוסטרים, על חולצות ועל דגלים.
הם גם מופיעים על אריזה של חטיף צ'יפס ועל גלידות.
"כולם יודעים את השמות שלנו, מה אנחנו עושים,
איך אנחנו חיים ומה אנחנו אוהבים.. וזה קורה בקצה השני של העולם !"
הקהל הארגנטינאי מאוד שונה מהקהל הישראלי ?
גסטון : בכלל לא, כי התוכנית נוגעת בנושאים
של מתבגרים שהם אוניברסליים (בכל העולם).
ובגלל זה ילדים רבים מתרבויות שונות מתחברים לתוכנית,
וגם בזכות המוסיקה שהיא שפה משותפת לכולנו.
אאוחניה: כן ! הקהל הוא קהל של מתבגרים,
לא משנה איפה. המסר גלוי :
להילחם כדי שנחיה בעולם של שלום,
אבל בלי שימוש באלימות.
עם איזה ציפיות הגעתם וכמה התגשמו ?
ניקו : זה היה מטריף ! הרבה יותר טוב ממה שדימיינו.
המעריצים בילו את כל היום מול המלון,
שרו את השירים שלנו ואמרו שהם אוהבים אותנו.
היה נדמה שהם מבואנוס איירס,
הם ידעו את כל הביטויים והמילים :
"דיוסה", "לינדה", "טה אמו".
יכולתם לצאת בלי שומרי ראש ?
פיטר : אין סיכוי ! האנשים משתגעים.
מה היה הדבר שהכי הפתיע אותכם ?
אאוחניה : לא רק שהם ידעו את כל השירים בעל פה,
הם אפילו מדברים את השפה שלנו.
הם לומדים מהפונטיקה (תוכנה כלשהי) היית מאמינה ?
כפי שסופר במכתבים שלהם, הם אפילו מבקשים
שייתנו להם בבית ספר שיעורי ספרדית כדי שיוכלו
לדבר בצורה מושלמת ולכתוב נכון.
פיטר : אני התרגשתי בביקור בקברי צדיקים. זה היה כמו
להיות בתוך ספר ההיסטוריה..הייתה לי הרגשה
שאני נוגע בדבר קדוש ועתיק.
ניקו : ירושלים זה מקום שונה. שום דבר ממה שראיתי
בחיים שלי דומה למה שנמצא שם.
לכל דבר שם יש היסטוריה של מאות שנים, זה כאילו להיכנס לעבר.
גסטון : כשעליתי על הגמל הרגשתי שכולנו נמצאים בסרט.
זה קסום מה שקורה שם שאתה מתקשה
להאמין שזה אמיתי.
אבל הסחורה והמוצרים שלכם מראה לך שזה לא סרט ..
פיטר : כן, יש גלידה וציפ'ס עם התמונות שלנו.
אותו דבר קורה עם כל להקה מצליחה שמורכבת ממתבגרים.
המוצרים והסחורה מסוג זה הם תמיד חלק מתופעות פופולריות.
אתם מרגישים שבני נוער הם זהים בכל העולם ?
גסטון : ההתבגרות היא תקופה של חלומות גדולים.
לא חשוב איפה אתה גר, כולם רוצים לשנות את העולם,
להיות מאושרים, מאוהבים ושיהיה להם חברים.
לאלי : אנחנו ההשתקפות של מיליוני צעירים
שמייחלים לעולם טוב יותר מאשר העולם שהם מצאו,
העולם שאנחנו חיים בו עכשיו.
אבל שימו לב ! אנחנו לא דוגמא לכלום ואנחנו לא כאן
בשביל לתת שיעורים לאף אחד.
למה אתם חושבים שלמוצר ארגנטינאי (הסדרה) יש כל כך הרבה
הצלחה בארץ כל כך רחוקה ?
לאלי : לפני הכול, בגלל שזה עשוי בצורה טובה מאוד,
אני עובדת עם כריס מורנה שנים רבות,
וכל מה שהיא עשתה או עושה יש לזה רמה בינלאומית.
פיטר : האנשים לא טיפשים : אם אתה נותן להם
איכות הם יעריכו אותה.
הקבוצה שלנו נותנת מגה- הופעות שיכולות
בקלות ובשלווה להגיע לברודווי.
המעריצים הם מדהימים, הם ממלאים אותכם במתנות..
אתם לוקחים אותן איתכם או משאירים אותן כאן (בישראל) ?
לאלי : כן ! האנשים לא מפסיקים לתת לנו מתנות.
תמיד שאני נוסעת לישראל הדבר הראשון
שאני שמה במזוודה זה שקית ריקה לשים את כל המכתבים,
הציורים והחיות פרווה שאני מקבלת מהמעריצים.
למדתי לעשות את זה אחרי הנסיעה הראשונה שלי.
אאוחניה : נותנים לנו הכול מהכול.
אנחנו גם קנינו מזכרות קטנות מהשוק בירושלים,
אני קניתי לעצמי שתי חצאיות ושתי נעליים.
פיטר : מיליון מתנות : תמונות, דובונים, מכתבים וקישוטים.
איך אתם מצליחים לחיות עם "הרגליים על הקרקע"
אחרי סיבוב הופעות כל כך מוצלח ?
גסטון : אנחנו ממשיכים להיות אותם האנשים,
מה שהשתנה היה הקשר.
פיטר : ביום שאני יפסיק לחיות עם הרגליים על הקרקע
יהיה בגלל שאני לא מבין יותר כלום מהחיים,
אנחנו בדיוק אותו הדבר כמו מיליון צעירים אחרים,
רק ההבדל הוא שאנחנו עובדים בטלוויזיה ויש לנו
חשיפה ציבורית גדולה.
ניקו : אם יום אחד תעלה לי התהילה לראש,
אני מקווה שהחברים שלי והמשפחה שלי יורידו
אותי מהגישה הזו. אם לא, אני יהפוך לבחור בלתי נסבל.
הפרטיות של המלאכים. במלון אין מנוחה, יום וליל
עם שמירה צמודה של שומרים.
המעריצים מחכים לאלילים שלהם שיצאו מהחלונות של החדרים.
יש 40 חדרים שנשכרו על ידי הצוות של כמעט מלאכים,
חוץ מהשחקנים שוהים עוד 53 אנשים מהקבוצה.
שאר החדרים הושכרו על ידי מעריצים-
"הם רוצים להיות כמה שיותר קרוב לילדים" מסביר, גוסטבו- מנכ"ל RBG.
יש 78 מיליון כרטיסים שנמכרו והמעריצים השתוללו !!
מה עשו הילדים אחרי ההופעה האחרונה ?
הלכו לרקוד עד חמש בבוקר, ישנו בשקט עד אחר הצהריים
ואז הם הלכו לים : שמש, ים והרבה שקט ורוגע.
מכיוון שהם רצו להכיר את ישראל- כל עוד הזמן הפנוי שלהם אפשר להם
- הם נסעו ליפו הם הלכו דרך הרחובות העתיקים ובשוק העתיק
קנו מזכרות ומתנות.
לאלי הייתה נרגשת : "תחזיקי מעמד יפו" חזרה ואמרה פעם ועוד פעם,
היא הוקסמה מהעיר העתיקה ונדהמה
מהמחירים הזולים של הבגדים, "קניתי צמיד יפה מאוד" סיפרה.
האם התהילה יכולה לאכול לך את הראש ?
לאלי : ברגע שבנאדם בוחר אם לחטוא או לעשות משהו טוב
התהילה לא יכולה לשנות כלום.
כל אחד בוחר איך להתנהג וזה זהה
עם מורה, איש מכירות, רופא או זמרת.
גסטון : לא מדובר בלהיות מפורסם או לא.
יש בני אדם שמתפתים לחטוא ויש כאלה שנאבקים כדי להתגבר על זה
לפרסום אין שום קשר למוסר.
מתקרבים אליכם אנשים אינטרסנטים ?
פיטר: הרבה פחות ממה שהציבור והעיתונות יכולים לדמיין.
האנשים הם לא רעים, אה.
אני ממשיך להיות חבר עם החברים שלי לכל החיים.
ניקו: אם אנחנו משקיעים בטלוויזיה ובמוזיקה,
זה הגיוני שלאנשים יהיה אינטרס להתקרב אלינו.
אי אפשר להפנות גב. אלו הם חוקי המשחק.
למדתם לחיות עם החשיפה ?
לאלי : עכשיו היציאות למקומות ציבוריים מסובכים לי,
נגיד לכיכרות, בתי קולנוע, קניונים
אבל כל השאר מדהים ! אנחנו עושים מה שאנחנו אוהבים,
נוסעים ואפילו האנשים מראים לנו חיבה ואוהבים אותנו.
יותר מזה אנחנו לא יכולים לבקש !
זה טוב לעבוד עם אנשים מהדור שלך, באותו הגיל שלך ?
גסטון : זה מעולה בגלל שאנחנו חולקים חוויות ומדברים
באותה שפה. אנחנו גדלנו וציפינו באותן תוכניות
והקשבנו לאותה המוזיקה- ואותו דבר היום.
זה הרבה יותר קל בשבילנו להבין אחד את השני.
האם הידידות אפשרית בין גבר לאישה ?
ניקו : ברור. הנשים והגברים רואים את הדברים
ממקומות שונים וזה עוזר לנו לפתוח את הראש !
אתם יכולים לתאר לי את החבר/ה המושלמ/ת ?
לאלי : הדבר החשוב ביותר זה שהוא יהיה בן אדם טוב.
עם האנשים הרעים אני לא מסוגלת לנהל קשר.
אני מאוד רומנטיקנית ומתי שיהיה לי חבר
אני מקווה שגם הוא יהיה.
פיטר : חבר הוא ברזל שנמצא בזמנים הטובים והרעים,
חברה מושלמת ? אני עדיין מחפש אותה.
ניקו : החבר המושלם הוא אחד שמקשיב לך ומבין אותך.
בשביל החברה המושלמת חייבת להיות
משיכה פיזית וצריך להרגיש שהיא היחידה בעולם.
אאוחניה : החברה המושלמת היא זו שמקבלת אותך
כמו שאתה והחבר המושלם הוא זה שלא יחליף אותך באף אחת אחרת.
גסטון : ליהוק החברה שלי עדיין פתוח (צוחק),
החבר/ה המושלמ/ת הוא זה שחולק איתך את מה שאתה
אוהב ומה שמסייע לך לחיות חיים מאושרים,
זה הדבר החשוב בחיים לא ?
.JPG)
