|
פרק 1:
"בוקר טוב" אמרה לי אמא.."אתה תאחר לבית הספר!" היא המשיכה..
קמתי מהמיטה והתחלתי להתלבש.. ואז ניזכרתי! היום
הוא היום האחרון של הלימודים! יואו! איזה כיף!
אכלתי את ארוחת הבוקר הרגילה של אמא.. הבטתי מסביבי,
כרגיל אבא לא היה, הוא תמיד בעבודה בבקרים מאז שקיבל
את העבודה החדשה שלו בתור סגן רמטכ"ל חדשות ערוץ 10... מעצבן..
~בבית ספר~
התחלתי ללכת לכיוון בית הספר, אהוד וערן חיכו לי שמה.
"מה יש?" שאלתי אותם. היה להם על הפנים מבט מוזר שכזה..
"שמעת?, יש ילדה חדשה שהגיעה העירה!"אהוד אמר
"ילדה חדשה!? ביום האחרון של בית ספר?! מה היא משוגעת!?" שאלתי
"כנראה שכן.. אומרים שהיא באה רק לחופשת קיץ ואז היא הולכת" ערן השלים את אהוד,
"מה זאת אומרת? איך היא תכיר חברים ללכת איתם לדוגמא למסיבות בקיץ?"
שאלתי.. אבל אז היה צלצול וערן,אהוד ואני ישר רצנו לכיתות.. רצינו לפגוש את הילדה החדשה!
"שלום תלמידים!" אמרה בת', המחנכת שלנו.
"זהו היום האחרון של בית הספר, אבל למרות הכול מצטרפת אלינו ילדה חדשה לקיץ..
קטיה! בואי הנה" בת' צעקה...
קטיה? איזה מין שם זה?! מה היא רוסיה? שאלתי את עצמי..
ואז.. אז היא ניכנסה.. היא הייתה כול כך יפה!
שערה השחור גלש על פניה והעיניים הירוקות שלה זהרו כמו עיניי חתול..
ראיתי שערן מזיל ריר ושאהוד תוע בה מבטים.. אין פלא! היא הייתה כול כך יפה!
"שלום, אני קטיה ואבא שלי נימצא פה בשליחות לקיץ.." היא החלה לספר על עצמה..
אני חייב להודות, אפילו לא שמעתי מה היא אמרה!רק הסתכלתי על יופיה,
היא הייתה פשוט מהממת! ואז נישמע צלצול...
~בבית~
ערן בא אליי אחרי בית ספר.. הוא אמר שהוא רוצה לחגוג איתי את סיום כיתה י'א,
האמת היא שכנכנסנו לחדר שלי הוא בכלל דיבר על משהו אחר, יותר נכון על מישהי אחרת, על קטיה.
"אני חושב שהתאהבתי בה!" הוא אמר "אתה בטוח?" שאלתי, הוא הביט בי
במבט מוזר..."אם אמרתי לה שאני חושב שאני... זה אומר שאני לא בטוח! יואו! כמה מטומטם בנאדם יכול להיות!"
ערן אף פעם לא התנפל עליי ככה.. התעצבנתי עליו שרק בגלל איזה נערה
הוא כועס עליי...
~בערב~
אבא חזר אחרי יום עבודה וב-9 התחלנו לאכול, אני,אמא,אבא וטלי..
"שמעתם על הנערה החדשה?" היא שאלה...
"כן" עניתי "היא לומדת בכיתה שלי.." טלי חייכה,
"אני יודעת... היא יפה לא? אבל היא גם קצת מטומטת! כאילו, איזה ילדה
דפוקה היא יכולה להיות שהיא מצטרפת אלינו בסוף השנה?!" היא אמרה וציחקקה..
"מה יש לך ממנה!?" התנפלתי על טלי "את אפילו לא מכירה אותה!"
אמרתי וקמתי, הלכתי לחדר שלי וטרקתי את הדלת...
איזה מטומטמת טלי הזאת! מה היא קופצת למסקנות!
היא אפילו לא מכירה את קטיה.. היא אפילו לא יודעת למה היא הצטרפה רק בסוף השנה...
חשבתי...
הטפון שלי צלצל.. עניתי.
"הלו? אביגדור?" אמר אהוד מהצד השני של הקו "כן מה יש?" עניתי
"איפה אתר לעזאזל!? אנחנו בבאולינג כמו שסיכמנו! חוגגים את סוף השנה נישמע מוכר?" הוא חזר על עצמו...
"סורי אהוד, כנראה שחכחתי.. טוב אני לא יכול לבוא.." עניתי מבואס-איך יכולתי לשכוח!?
"אהוד? אהוד?" שאלתי.. אבל אף אחד לא נישמע מהצד השני...
חשבתי שהוא ניתק אבל אז.. נישמעה פצצה מהצד השני!
פרק 2:
ישבתי על המיטה שלי, מחכה לתגובה מאהוד, אבל הוא לא ענה... לא יכול להיות!
אמרתי לעצמי! אין מצב שאיזה מחבל הגיע לשם-נכון? המשכתי במחשבות המבוהלות
שלי עד שלפתע אהוד חזר לדבר, לרגע הייתי מאושר, עד שהבנתי מה אמר:"אביגדור,
תזמין מהר אמבולנס! ליאור התעצבן על ערן ושבק בקבוק בירה על הראש שלו..." הוא אמר...
רצתי מהר אל המשפחה שלי שאכלה עדיין ארוחת עבר וסיםרתי להם מה
קרה, הם מיהרו להתקשר למשטרה ולאמבולנס.
~בבאולינג~
"אהוד! מה שלומך? מה עם ערן? הוא בסדר?" שאלתי את אהוד ברגע שראיתי אותו,
מחכה לי ולמשפחתי במדרגות לכניסה לבאולינג.
"גירשו אותנו מפה אבל הסכימו להשאיר את ערן עד שהאמבולנס ייגיע. המשטרה כבר פה
והיא לוקחת את ליאור למאסר או משהו... אתה רוצה לדבר עם ערן?" הוא שאל ואני
הנהנתי להסכמה.
ניכנסתי לתוך המבנה וניזהרתי שלא לדרוך על שברי הזכוכית. ליאור השגע! חשבתי... מוזר למה
בכלל הוא זרק על ערן את בקבוק הבירה, הרי הוא וערן חברים.
"לא אמרתי לכם שתעופו מפה?!" צעק עליי בעל הבית "אני לא הייתי באירוע, אני קראתי למשטרה.
נעים מאוד, קוראים לי אביגדור. מה שלום ערן?" הסברתי את עצמי. אותו בעל בית
הביט לי בעיניים כאילו במבחן ואז צעק 'שרה!' ואשה צעירה נכנסה לתוך המקום כשאחרייה
הולך ערן. רצתי אליו וחיבקתי אותו.
"מה.. מי... מו... מי אתה?" הוא גימגם, "אני החבר הכי טוב שלך, אביגדור. מה קרה?" שאלתי
ואז שמתי לב לכתם הדם הענקו שעל מצחו. "גם אני לא יודע, זה כול הקטע
אביגדור" הוא אמר וחייך. שרה התקרבה אלינו ושאלה אם האמבולנס כבר הגיע, הסתכלתי דרך
החלון וראיתי אותו "כן" עניתי לה ורצתי החוצה.
ליאור והמשטרה כבר לא היו שמה, אהוד היה חיוור ולצדו כול חברינו שבאו לחגוג...
~כעבור שעה~
חיכינו בבית חולים לרופאה שתצא ותאמר לנו מה שלום ערן, אבל במקום זה אהוד קיבל SMS
מליאור. הוא כתב: 'אני פה בחוץ, שיחררו אותי אבל נתנו לי אזהרה.. חח דפוקים, הם
לא יודעים מהחיים שלהם'. ראיתי את הפנים של אהוד ברגע שקיבל את ההודעה, הוא היה חיוור
לגמרי. גם אני נהייתי מבוהל, הוא רוצה להמשיך לתקוף את ערן!
הרופאה יצאה מהחדר של ערן, "הכול בסדר איתו" היא סיכמה ובמהרה ניכנסה שוב.
שירלי, חברה לכיתה שלי וחברתו לשעבר של אהוד התקרבה אלינו.
"הוא בסדר?" היא שאלה "כן" ענה לה אהוד וחיבק אותה, אני עדיין לא הבנתי מדוע
הם נפרדו! רואים שהם עוד מאוהבים! "התקשרתי לקטיה, היא תיתן המון עוצמה לערן" אמרה
שירלי והלכה.
~למחרת בבוקר~
התארגנתי מהר ויצאתי לכיוון המכולת, עברתי מתחת לבית של ערן וראיתי את ענת, אמא
שלו מכבסת את הכביסה על עדן החלון.
"היי ענת!" צעקתי לעברה והיא שמה לב אליי "שלום אביגדור" היא השיבה. "את יודעת מה שלום ערן?"
שאלתי והיא ענתה במהירה, "כן, הוא בסדר גמור, אך היום הוא לא יצא מהמיטה"
היא חייכה וחזרה לעיסוקייה. החלטתי להמשיך בשיחה.
"למה ליאור תקף אותו, את יודעת?" שאלתי והיא שוב הביטה בי באותו מבט לא מובן.
"ערן הצליח לעשות חמש סטרייקים ברציפות. הוא השתגע ומרוב אושר נישק את
הבת הראשונה שראה, שבמקרה הייתה זו חברתו של ליאור, רותם. אני לא יודעת
אם זה היה מתוך קנאה או מתוך כעס על שניצח אותו, אבל באותו רגע ליאור לקח בקבוק בירה
וניפץ אותו על ראשו של ערן. כמה שברים ניכנסו לו עמוק לתוך הראש אבל הרציני היה החתך הגדול
שיש לו במצח". היא אמרה.
עכשיו הבנתי הכול... "תודה" אמרתי והמשכתי לדרכי. ליאת מאוד חשובה לליאור
אבל לא ברמה של להרוג חבר. הוא מאוד התעצבן על ערן אבל ברגע שגם ראה כי ניצח אותו הוא בכלל
השתגע ועשה מעשי מסוכן ביותר שיכל לעלות על חייו של ערן.
~במכולת~
היום הראשון של החופש התחיל ברגל שמאל, אני מקווה שמפה זה רק יישתפר... ניכנסתי למכולת
לקנות לאמא את מה שהיא ביקשה כדי להכין לאבא את עוגת יום ההולדת, אבל מחוץ
למכולת שמתי לב לרותם, שישבה על הספסל ובכתה.
"מה קרה?" שאלתי. "ליאור נפרד ממני אחרי מה שקרה אתמול. הוא אומר שהוא בחיים לא ייסלח
על כך לערן ובעיקר שלא לי" היא אמרה והמשיכה לבכות.
"את לא צריכה אותו" ניסיתי לנחם אותה "את ילדה עצמאית ובוגרת! תראי לו מי את! תראי לו
שהוא זה שמפסיד ואת עוד תיראי, הוא ייחזור על הבירכיים להתחנן שתחזרי אליו" אמרתי
והיא חייכה. לפתע שמעתי קול מוכר מאחורי אומר:
"הבאתי את מיץ הענבים שביקשת אבל אני רואה שהייתי צריכה להביא עוד אחד".
הסתובבתי לאחור וראיתי את קטיה, לובשת חצאית מיני אדומה וקצרה עם גופיה ורודה
מחזיקה פחית מיץ ענבים, חייכתי אבל ידעתי שסומק עולה על לחיי.
"תודה שטיפלת בה, היא ממש מדוכאת" קטיה המשיכה. "אין על מה" עניתי וניסיתי להשוויץ "תמיד מוכן
לעזור לחברים" חייכיתי חיוך נוסף והלכתי...
ליבי פרפר בהתרגשות... יש מצב שאני... שאני מאוהב בקטיה?
| 
