היום אני רוצה לדבר על אחת מחוברות הקומיקס הביזאריות ביותר באופן לא מכוון שיצאו בארץ. לא, אני לא מדבר על אורי און, למרות שכבודו במקומו מונח. אני מדבר על השבועון פופאי" (או כמו שאייתו את זה אז, "פופי", אבל אני אימנע מהאיות הזה כי הוא מחורבן).

על קיומו של "פופאי" ידעתי כבר לפני שנים, אבל רק היום יצא לי לעיין לעומק בכמה חוברות; ב"צומת ספרים" היה מבצע של ארבע חוברות ב-15 ש"ח, שזה מבצע שאי אפשר לסרב לו. (היו שם גם ספרי "רומן רומנטי" שהם כנראה חומר טוב לפוסט אבל העדפתי להוציא את הכסף שלי על דברים קצת פחות זבליים.) בחרתי לי ארבע חוברות באופן מקרי. לא ידוע לי אם מדובר בהוצאה מחודשת (שזה יהיה די תמוה) או שפשוט הם החליטו למכור את הסטוקים שנשארו להם מלפני 35 שנה (תמוה עוד יותר), אבל במחיר כזה אי אפשר לסרב.

אז ככה: "פופאי" יצא בתחילת שנות השבעים, ואני לא יודע באיזה עוד מקומות הקומיקס של פופאי פורסם, אבל רק בישראל היה יכול לצאת יצור שכזה. קודם כל, בערך חצי מהשבועון הוא לא באמת פופאי, אלא מיני-שבועון בשם "חבריה - השבועון לצברים צעירים", 16 עמודים של היפר-ציונות וכל כך הרבה נאיביות שהכותבים של דבר לילדים בשנות החמישים בוודאי היו נותנים להם כאפות. "חבריה" מגדיר את עצמו כ'שבועון חינוכי לילדים', אבל הוא א) מסתיר את עצמו באמצע חוברת קומיקס אלימה, שזה כמו להסתיר ספר לימוד בתוך חוברת פלייבוי; וב) חצי מהכתבות בו הן סיפורי גבורה של צה"ל, כולל פירוט ארוך ומדמם על תקריות במלחמת העצמאות. אמנם בסטנדרטים של שרי חינוך מסוימים זה אכן נחשב ל"חינוכי", אבל כשיש לך 16 עמודים בסה"כ, הייתם מצפים שהם יכניסו טיפה יותר דברים שהם, אתם יודעים, לילדים.

אגב, אחד המכתבים למערכת שם הוא מילד מתוסכל שמתעצבן שהוא שלח תלושים להגרלה של השבועון ולא ראה את השם שלו ברשימת הזוכים; הוא מקבל הסבר דיפלומטי שמסביר לו שכל הרעיון של "הגרלה" הוא שלא כולם זוכים. תודו שצריך הרבה איפוק בשביל לא לענות לו "אתה ילד טיפש".

אוקיי, אז זה לגבי "חבריה"; אבל מה לגבי הקומיקס עצמו?

אז ככה; מצד אחד, הקומיקס מתורגם בשפה מאוד גבוהה. שזה לא בהכרח דבר טוב, אני חושב שאפילו אליעזר בן יהודה היה מנסה לקרוא את זה וחושב לעצמו "למה?".

אליעזר בן יהודה: "למה?"

חוץ מזה, הקומיקס הוא אמריקאי במקור, ומכיוון שאנחנו מדברים פה על תחילת שנות השבעים, העלילה מתאימה את עצמה לרוח התקופה; כך שבאחד הסיפורים ברוטוס, האויב השעיר והגברי של פופאי, הופך להיות היפי הומוסקסואל:

(לא נגענו.)

חוץ מזה החוברות האלה לוקחות הרבה מאוד חופש עלילתי בכלל; כולם מכירים את העלילה הכללית של פופאי נלחם בברוטוס, מפסיד, אוכל תרד, מכסח את ברוטוס, זוכה באוליב אויל (אלוהים יודע מה הוא מוצא בה). כאן, לעומת זאת, במרווח של ארבע חוברות מקריות, אנחנו מגלים איך פופאי אימץ את סויפי התינוק (סויפי ניסה להשתלט על ממלכת התרד, נכשל ופופאי הציל אותו), וגם מתברר לנו שיש סוג של יצורים סמי-אנושיים בשם "השעירים" שנראים כמו שאריות מ"החומה", שפעם בשנה מתכנסים כדי לזבוח לפופאי ע"י זריקת פנינים עצומות על הראש שלו. אני לא ממציא כלום.

בקיצור, אם אתם חובבים סמים קלים, בוודאי תאהבו גם את "פופאי", זמין בכל מקום שבו חוברות קומיקס עתיקות נמכרות במחיר מגוחך.