מחסום האמונה

הרבה פעמים אני שומע מאנשים באמצע תהליך אימון "אני יודע מה אני רוצה.. לא יודע למה זה לא יוצא לי"

תהליכי צמיחה רבים נתקעים בנקודה שבה כבר הכול ברור, כל המחירים כל הרווחים, כל האמונות ותפישות. האדם מגיע למצב של בהירות  לגבי המניעים שלו ולגבי הפחדים ומאווים שלו ועדיין לא מצליח ליצור איכות אחרת.

לנקודה הזו אני קורא מחסום האמונה, לא מדובר באמונה דתית , אלא במכלול האמונות של האדם לגבי עצמו והסביבה. חלקם חסרי ביטחון עצמי כיוון שיש להם אמונה לגבי עצמם היוצרת אדם חסר ביטחון. לחלקם יש נטייה לכעס ואלימות, כיוון שבמערך האמונות שלהם זה הכלי היחידי שעשוי לפתור את הבעיה. כאלה המאמינים ב "אני לא שווה", "אני טיפשה", "אני רכרוכי".

לכל אדם ישנה אמונה אחת או שתיים על עצמו, אצל רוב רובם של האנשים האמונה לגבי עצמם היא שלילית. האמונה הזו מוסתרת תחת תדמית שנועדה ליצור רושם הפוך או אחר. לכן אנשים המאמינים שהם חלשים, לא מרשים לעצמם להראות חולשה כלפי אחרים, ולכן חלקם יפנה לאלימות, חלקם לעוקצנות וציניות ולעוד כמה דרכי פעולה נוספות על מנת "להסתיר" את ה"אמת" עליהם.

כאשר מתחילים תהליך של צמיחה , בשלב כלשהו אם נתמיד בתהליך, נגיע להתעמתות  עם האמונה שלנו לגבי עצמנו. איך נוכל לצמוח ולהגיע לחלום שלנו אם עדין ישנה האמונה "אני כישלון". איך תוכל למצוא זוגיות אם עדיין ישנו ה"אני טיפש". וכך הרבה אנשים מגיעים בתוך תהליך הצמיחה לעימות מול האמונות הבסיסיות שלהם על עצמם.

לרוב אנשים לא מזהים את האמונה עצמה אלא את המסקנות ממנה. את כל החוסר בטחון, חוסר אהבה עצמית, פרפקציוניזם, ציניות. זמן רב מוקדש לעבודה על המסקנות. העבודה וההתקדמות היא איטית בשלב הזה כיוון שאין אנו עובדים על המקור להנחות הללו אלא רק על ההנחה, זה כמו ניסיון למנוע מעשבים שוטים לצמוח בגינה על ידי חיתוך כל עשב הגדל מעל גובה מסוים מבלי לעקור את השורש.

שאלה שנשאלת בשלב הזה היא לרוב "איך ניתן לעקור את האמונות שלי?".

אני שואל את השאלה אחרת האם ניתן לחיות ללא אמונות על עצמנו? שכן מצד אחד כל אמונה תהיה חיובית ככל שתהיה עדין שמה לנו גבולות, עדין מקטינה את ההוויה האינסופית שלנו. ומצד שני עצם האמירה "אני לא אמונה" היא אמונה בפני עצמה. כלומר אמונות תמיד יהיו לנו. אי אפשר להעלים אמונה, אפשר רק להחליף אותה באמונה אחרת.

 חישבו על האמונה הבסיסית שלנו כעל כלי שלתוכו שופכים את ההוויה שלנו. לא כולה תיכנס ולכן בזמן מדיטציה ניתן לרגעים להציץ מחוץ לכלי ולחוות את ההוויה האינסופית שלנו. צורת ההוויה שבכלי, באמונה, היא צורת הכלי, אם הכלי הוא "אני כישלון" , ההוויה היומיומית שלנו תהיה של כישלון, לא משנה כמה נצליח. כל הישג תמיד יראה קטן ולא מספק. לעומת זאת אם "נשפוך את ההוויה לתוך כלי של "אני מצליחן" מייד תיראה ההוויה שלנו כהצלחה, כל דבר יראה מוצלח ובסופו של דבר יהיה מוצלח.

אז, איך מחליפים אמונה אחת באמונה אחרת? זו שאלה שיש לה כמה תשובות.

קודם עלינו להבין שאת האמונה אי אפשר "לשכנע בצורה הגיונית" לעזוב. תהליך כזה לעולם לא יוכל לעבור דרך ההיגיון, המיינד. כולנו קראו הרבה ספרים האומרים לנו שוב ושוב כמה גדולים ומדהימים אנחנו. הספרים ריתקו אותנו, נגעו בנו, ריגשו אותנו, למדנו מהם רבות ועדין המשכנו לפעול מתוך האמונה השלילית שלנו. אמונה תתחלף רק ברגע שתתחלף ההוויה שלנו, כל עוד אנו בהוויה התואמת את האמונה השלילית היא תישאר, רק ברגע שניצור הוויה אחרת נוכל להחליף את האמונה.

ישנה גישה שמנסה לעבור את המחסום הזה ע"י בירור של מחירים ורווחים, ע"י דיון מעמיק בנקודות החוזק והחולשה שלנו. בניסיון להוכיח לעצמנו שאמונה לא נכונה, או לפחות לא נכונה תמיד. יש הצלחה בדרך הזו, האדם מגיע למצב בו הוא מבין את מערך האמונות שלו וע"י התמדה ועשייה שוב ושוב מגיע לתוצאה המבוקשת לפעמים גם ללא שינוי האמונה. לכאורה התהליך הצליח, האדם הגיע למטרה שלו. וחלק מהאנשים יודעים גם להקרין את העשייה שלהם הלאה. חלקם בדרכם למטרה הבאה נתקלים שוב בחומת האמונה השלילית שלהם ושוב נזקקים למורה או מאמן. וכך שוב ושוב ושוב, כל פעם תהליך מעמת ובסופו השגת יעדים פיזיים ללא שינוי אמונה.

אנו מציעים שיטה אחרת, אנו יוצרים תהליך ייחודי. בתהליך הזה אנו יורדים למטה במערך האמונות והדעות ומגיעים לכמה רגעים להוויה מוחלטת, שם ללא שיפוט, ללא מיינד וללא גבולות אנו מאפשרים לאדם ליצור לעצמו אמונה אחרת, כל אחד האמונה האישית שלו. מרגע זה אנו מתחילים לעלות בחזרה, כל המסקנות או ההנחות השליליות על עצמו מתפוגגות כיוון שהשורש הוחלף, הכלי שונה.

מתוך הכלי הזה ניתן ליצור הוויות חדשות בכל רגע שנרצה. נוכל לחוש אושר, שלווה, שמחה, שפע. נוכל ליצור אותם בתוכנו ולהקרין אותם החוצה וכך ליצור את המושגים הפיזיים התואמים.