|
שלום חבר,
אתה צודק שכך נהגו הסופרים הספרדים, שהפגימה היא קטנה.
אולי אין נפקא מינה לעניין הלכה, אך היתרון לכתוב את המ''ם בצורה כזו הוא לעיתים גדול,
א. כשהחיבור עבה, יש סיכוי קטן יותר לפירוד המסוכן בנו''ן וה-וא''ו של המ''ם.
ב. גם אם יהיה פירוד, הסיכוי של מ''ם כזו להקרא ע''י תינוק ל-נו''ן וא''ו הוא קטן יותר, גם מכיוון שהנו''ן של המם הספרדי הוא לא בדיוק נון, והוא''ו מוטה באלכסון ואינו מצטייר כוא''ו בדיוק.
זכורני שלפני כ-10 שנים, כאשר שימשתי בבית ההוראה אצל רבי שלמה מועלם שליט''א, ביום אחד הגיעו 2 שאלות לגבי מ''ם שנפרדו בדיוק בין הואו לנון, עם פיסוק ניכר להדיא.
פרשיה אחת עם כתב ספרדי , שם הרב פסק שזו שאלת תינוק.
פרשיה שנייה עם כתב אשכנזי עם פירוד דומה, שם הרב פסק שפסול.
שאלתי את הרב לגבי המקרה הראשון, איך פסק שזו שאלת תינוק, הרי שכתב בספר שלו שבפירוד ניכר להדיא שחולק ל-2 אותיות, לא מועיל תינוק.
הרב אמר לי שבכתב הספרדי, הוא'ו של המם לא בדיוק ואו והוא מוטה באלכסון, ולגבי הנון שאינה בדיוק נון כנ''ל, וגם דבוק בהם שאריות החיבור העבה שחיבר ביניהם, לכן אין כאן בבירור 2 אותיות.
באותה פעם למדתי הרבה לגבי ההכרעה בצורת האותיות, כי לא תמיד כל דין המוזכר בפוסקים הוא כפשוטו, אלא העיקר הוא כפי הנראה בעין, כפי שהרב מועלם הדגיש לנו כמה וכמה פעמים.
יש לי עוד סיפור דומה לגבי התגים שעל הלמ''ד ע''פ השמושא רבא, בעניין למ''ד עם שני ראשים, אבל אני אשמור אותו לפעם אחרת.
|
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
