כידוע אין הקפת גויל בנעשה אחר כתיבה. א"כ, לו יצוייר ונעשה נקב בתחתית שי"ן, אם הטלאתי ותיקנתי השי"ן באופן שלא נגע בטלאי, אח"כ יהיה מותר להאריך רגל השי"ן לטלאי (מטעמים אסטתיים) בטענה שזה נעשה אח"כ? או ששונה בזה כתיבה מנקב? תודה.

כתבתי לאחד מגדולי הדור ונולד חור באמצע פרשת זכור, ר"ל.

ואמנם הצלחתי לכתוב את האותיות סביב החור, אך לא היה יפה.

לא חשבתי על הרעיון שלך להוסיף דיו וליפות את הכתב. אבל כמובן ספרתי לו על הבעיה.

הבעיה נפתרה כאשר הוא עצמו טרח לראות את המילה, והביע התנגדות.

שאלתי אותו מה דעתו שאגנוז יריעה שלמה עם שמות רבים, לכאורה שלא לצורך. כי הרי תקנתי.

הוא הפנה את השאלה לנהג שלו! והלה אמר שספר תורה כל כך מיוחד לא ראוי שיהיה בו פגם כזה,

ואם יש ספר פחות מיוחד אפשר להשתמש ביריעה.

סוף דבר, שאלתי את 'אות' [הרב שטיינר ז"ל היה מיעץ לי אז], והוא הציע לשלוח אליו את היריעה,

ואם ימצא ס"ת שמתאים ישתמש בה.

לענ"ד אין מה לדבר על משיכת האות לתוך הטלאי, מי אמר שיהיה יפה יותר? אבל בטוח שיחשדו שנכתב לכתחלה בפסול.

אפילו שלא יהיה מוקף גוויל

העיקר שבכתיבה הראשונה היה מוקף גוויל

בפשטות זה תלוי בשני תירוצי הבית יוסף!

ומחמירים מספק, כידוע.

לפי שנית התירוצים לא פוסל נקב שלאחר כתיבה

ההבדל בין שני התירוצים הוא דיבוק בית שני אותיות