ראשית אתה צריך להבדיל בין הבעיה  של צורת העיבוד "מליח קמיח ועפיץ " לפי הגמ לבין הסיד שמעבדים היום לפי ר"ת שאומר שזה חוסך את כל השלבים וזה כמו מליח קמיח ועפיץ, לבין המחלוקת מה הוא קלף ומהו דוכסטוס, לייצר את מה שאתה רוצה א"א מסיבות שידועים לבעלי ניסיון, אבל בגדול הסיבה היא שעיבוד בעפצים מעבה את העור, ולכן אם תעבד בעפצים תקבל בעצם גוויל כמו של התימניים, תנסה לחלק אותו לשניים ואז אמורים לקבל קלף ודוכסטוס, שזה לא מצליחים לעשות, כך ניראה לי 

הבעיות שיש בעיבוד בסיד הם שהסיד מכווץ את העור (שלא כמו העפצים, שמנפח ואפשר באופן תיאוריתי לחלק לשניים ) ולכן א. א"א לחלק לשניים ולהוציא את הקלף מישם ( תפילין על קלף הלכה למשה מסיני ) ולכן את הבעיה הזאת פתר השו"ע שבמקום לחלק לשניים לגרד את הדוכסוטוס הואיל וברור הדבר לכל באי העניין (הראשונים ) שהדוכסטוסטוס הוא עבה הרבה (וי"א הרבה מאד מהקלף ) לכן בשביל לגרד את הדוכ' צריך לגרד הרבה כלשון השו"ע אך דא עקא בבירור אצל מעבדים הוכח שמגרדים מעט ובקושי רק לצאת ידי חובה ובצדק הואיל והעיבוב בסיד מוציא לנו עור דק שבקושי יש מה לגרד אז מה נעשה? זאת המציאות 

אתה טוען שאי אפשר לעבד בסיד, לסתור את הסיד, לעבד בעפצים, ואז להפריד באמצע.

אז איך כן אפשר להפריד? אם מעבדים רק בעפצים?

אם מעבדים בעפצים בהתחלה, יש אפשרות לעבד אח"כ בסיד?

באופן כללי, כשהעור הוא טרי ולא עבר שום שלב של עיבוד כלשהו, יש אפשרות להפריד בין השכבות?

כתוב בקונטרס של הרב בועז העברי ש"עור הבהמה מורכב משתי שכבות עור עיקריות. שכבה עליונה (צד השיער) הקרויה "אפידרמיס" ("ליצה" ברוסית), ומתחתיה שכבה הקרויה "דרמיס" (הבנויה גם היא משתי תת שכבות). מעל שכבת ה"אפידרמיס" ("ליצה") קיימת שכבה נוספת (סיבית העור) הנוצרת מתאים מתים ולכלוך שהצטבר בין השיער. שכבה זו מסירים ע"י קרצוף כדי שחומרי העיבוד יוכלו לחדור אל תוך העור." למה לא להגיד (וככה מסתבר להגיד) שלשכבה זו התכוון השו"ע כשאמר "מה שמגררים קליפתו העליונה שבמקום שער אינו אלא כדי מה שצריך לתקנו ולהחליקו"; אם כן, הליצה היא-היא הקלף ואין מה להדחק- כשמגרדים את הליצה, נשאר לך ביד דוכסוסטוס לבד (החלק שלא גרדת מהדוכסוסטוס);

תכלס כתבתי על דרמיס ועל אפידרמיס מעובדים בעפצים. אם האפידרמיס הוא הקלף אני מאוד אהיה מופתע, כי לכתוב על זה ממש סיוט. כל שכן לכתוב על זה ס''ת ולתפור יריעות וכו' זה די בלתי אפשרי .

מכיר את הספר של הרב אלבא, ספר משעמם, לא החזקתי מעמד יותר מכמה עמודים. 

תכלס לא מעניין אותי סוגיית הקלף, מה שעם ישראל עושה מדורי דורות זה בטוח טוב. 

כתוב בגאונים שהיו קולפים את האפידרמיס בשלב הקמיח רק טובלים את העור במי עפצים מעט לחזק ואז  נקלף חלק ללא שאריות דרמיס, ואילו אחרי עיבוד בעפצים החלוקה לא ממש טובה, שאריות דרמיס יהיו על חלק הבשר של אפידרמיס. 

(כל מה שאני כותב נסוב על הבנתי; אם אני טועה, תתקן אותי.)

נניח שהקלף הוא האפידרמיס (כמו סתימת השו"ע, וכמעט כל הראשונים שמחלקים בין החלק החיצוני והדק, לפנימי העבה); אם לוקחים אפידרמיס (אחרי החלוקה) ומעבדים בעפצים, אי אפשר לכתוב עליו (או שקשה מאוד)?

לכאורה, מה שעושים היום (בעיבוד סיד), זה לכתוב על קלף וחצי דוכסוסטוס (כי לא מגרדים הרבה), והדוכסוסטוס חוצץ בין הכתב לקלף (אפידרמיס),לא? (וגם זה, בתנאי שלא גרדת את הליצה; אם גרדת, אתה כותב תכל'ס על חצי דוכסוסטוס, כמו שכותב הרב דוד יוסף "...הנשאר באמצע לא חשיב לא קלף ולא דוכסוסטוס"), לא?

המציאות ממש בעייתית, מה גדולי ישראל אומרים?

אפשר לנסות לכתוב על אפידרמיס בדוחק גדול אם תצליח לקלף ממנו, זה מאוד מאוד דק, המון חורים. למעשה עם ישראל מדורי דורות לא נהג לכתוב על זה, כל התפילין שמצאו בגניזה קהירית היו על קלף סיד. עם ישראל נהג כרבנו משה הגאון בתפילין ובס"ת נהגו כרבנו כרוב הגאונים (בגוויל). 

אני לא מספיק בקיא בכל השקלא וטריא אבל עיין בספר של הרב אלבא שהביא שיטות שלפיהן כל מקום שהוא נוח יותר לכתיבה הוא המקום הכשר לכתיבה. הביא שם עוד כמה דעות כדי להסביר איך הקלף שלנו עם הבעיות כמו תיארת לעיל עדיין כשר ועם ישראל נהג בו (כנראה שגם המרן בעצמו). 

כתוב בראשונים שכאשר מפרידים בין הקלף לדוכסוסטוס בהתחלה, (קודם העיבוד, כמובא ברמב"ם- "ואם לקחו העור אחר שהעבירו שיערו, וחילקו אותו בעובייו לשניים, כמו שהעבדנין עושין, עד שייעשה שני עורות- אחד דק, והוא שממול השיער, ואחד עבה, והוא שממול הבשר- ועיבדו אותו במלח, ואחר כך בקמח, ואחר כך בעפצה וכיוצא בו:" הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה, פרק א' הל' ז')- האפידרמיס (לנו קלף, לרמב"ם דוכסוסטוס) הוא דק; גם ה"נמוקי יוסף" כותב (בהלכות מזוזה) "(קלף ל) תפילין- אין צריכין שרטוט, לפי שהקלף דק הרבה" כנ"ל, הקלף הוא דק;

יתכן שע"מ לקבל קלף בעובי טוב, צריך להשתמש בעור ממקום עבה (עובי העור תלוי בחלקי הבהמה); האם בלתי אפשרי להשיג קלף כזה?

לקחת עור ממקום עבה, לחלוק באמצע, לקחת את האפידרמיס, לעבד בסיד, ואז ב"מליח קמיח ועפיץ". או שעדיין העור יהיה דק עד כדי חורים, ו/או שאינו ראוי לכתיבה?

ובכל אופן, גם אם לא נהגו בכך, אולי כך מהודר יותר, שאין סירכא של דוכסוסטוס (וודאי שכך זה לא פסול).

ומה שכתבת על ש"מה שעם ישראל עושה מדורי דורות זה בטוח טוב", זה נכון, אבל אולי רק בימינו התחילו לגרד את הליצה.

כנ"ל, המצב בעייתי, האם גדולי ישראל יודעים?

בעיה הגדולה זה הכתיבה בצד בשר שיש שם ספיגה גדולה והכל מתפשט. אילו רק אתה הופך את הקלף וכותב בצד שער (דוכסוסטוס של הרמב''ם) הכתיבה יוצאת מעולה. 

כל שנה יש מישהו שמנסה לעורר על העניין ולערער על הקלף הרגיל ולכן גדולי הדור ודאי יודעים את המציאות (למרות שרובם לא ממש מבינים במיה הקלף עצמו)

יש אפשרות להשיג קלף טוב, או שכנ"ל, זה בלתי אפשרי כי לא ישאר מספיק קלף, ויהיו חורים?