כאשר הגענו לניר עם כבר האיר הבוקר, נכנסו היישר למקלחות, שטפנו מעלינו את שכבות הזיעה והאבק אשר הצטברו על גופנו, זרקנו את בלויי הסחבות שנשארו מבגדינו ולבשנו בגדים נקיים לראשונה מזה זמן רב, במקלחות התבוננתי בראי ולא הכרתי את עצמי, שיער ארוך עד לכתפיים, לחיים שוקעות ובטן צמוקה מרעב, חיפשתי היכן מיכאל המד"ס ? האתלט ? אבל במראה מולי עמד שק העצמות אשר הייתי אני. נעמדנו למסדר, יצחק שדה ומשה נצר המג"ד שלנו קיבלו את המסדר. נאמר לנו כי לאחר ארוחת הבוקר תהיה לכל אחד פגישה עם הרופא ולאחר מכן נצא להבראה ורק אז נחזור לגדוד.
בחדר האוכל שולחנות ערוכים ועמוסים בכל טוב, ירקות טריים, לחמים פרוסים וריח ניחוח מגרה של אוכל עומד באויר, אבל הרופא אסר עלינו לגעת באוכל. הוא הסביר לנו כי אנו חייבים לאכול מעט ולתת לגוף להתרגל למזון, לשתות מעט ולתת לגוף לנוח, וכך במשך מספר ימים, אלו הם תוצאות הרעב הממושך ומי שלא יעשה כך יחלה, אני שכבר התנסיתי ברעב ובצמא ידעתי זאת ונהגתי על פי הוראות הרופא אך רבים מהחברים לא יכלו להתאפק והתנפלו על האוכל והתוצאה לא אחרה לבוא, הבטן התנפחה, הקאות ושלשולים לאחר שכולם טופלו והתחילו כבר להתרגל לתזונה החדשה נשלחנו להבראה למשך שבוע ימים לקיבוץ גבעת ברנר. הסבתות של הקיבוץ טיפלו בנו במסירות רבה, קיבלנו טיפול אישי, מספר ארוחות ביום, ארוחות קטנות וטעימות, מזון מיוחד ומזין שנועד להבריא אותנו. לאט לאט התחלנו לחזור לעצמנו, כאשר יצאתי מכפר דרום היה משקלי נמוך בעשרים קילוגרם ממשקלי הרגיל וכאן התחלתי חזרה להעלות במשקל וההרגשה הגופנית הלכה והשתפרה.
|