x
בניית אתרים בחינם
הפוך לדף הבית
הוסף למועדפים
שלח לחבר
 
 
 
 
 
    שער
    הקדשה ותודה
    מיכאל קוקר
    זשוב - פולין
    תחילת המלחמה
    מזשוב ללבוב
    מלבוב לסיביר
    אסינו - סיביר
    מסיביר לסמרקנד - אזבקיסטן
    קירגיסטן
    אסתרה
    טורקמניסטן
    אשחבד - טרקמניסטן
    ניפוץ פסל מריה וישו
    יוצאים לדרך לאיראן
    משהד - איראן
    המסע לארמון השאח
    קבוצת הכדורגל
    ביקור בת הגנרל
    הדרך לארץ ישראל
    ארץ ישראל
    מקווה ישראל
    חידוש קשרי משפחה
    קבוץ יבנה - שנת שרות
    בני ברק
    בית הספר למחול
    פלמ"ח
    כפר דרום
    חזרה לכשירות
    מנסורה
    אימון הקצינים הפולנים
    הפציעה השלישית
    הקמת בית בישראל
    אסתרה בישראל
    קורותיהם של יעקב וברוניה
    קורותיו של ווק
    סגירת מעגל - המסע לפולין
    שיר סיום
    אפילוג
    לוח ארועים וזמנים
    לוח תמונות ואיורים
    רשימת אזכורי מקומות
    רשימת אזכורי אנשים
    מונחים ומושגים
 

הגעתי למרכז העיר בני ברק במטרה לחפש עבודה, לפתע פנה אלי יהודי חרדי בשם וַיְינזִיכֶר ושאל אותי האם ידוע לי על בחור שסיים את בית הספר החקלאי מקוה ישראל וסיים שנת שירות בקיבוץ יבנה כי יש לו עבודה עבורו, אמרתי לו מיד אני הבחור אבל מהיכן אתה יודע עלי ? מישהו מקיבוץ יבנה סיפר הוא אומר וכך אני זוכה למקום עבודה ודיור.

 

התפקיד היה ניהול רפת של שלושים ראשי בקר בבני ברק ברחוב הרצל, מצב הרפת היה ירוד מאד, חלק מהפרות היו חולות ולחלקן הייתה תנובת חלב נמוכה מאד של 3-4 ליטר ביום שאינה מכסה אפילו את הוצאות המזון שלהן. לאחר זמן קצר אמרתי לו שמצב הרפת גרוע מאד, תוך זמן קצר לא תהיינה פרות חולבות כלל ושיש צורך דחוף להזמין וטרינר, חלק ניכר מהפרות יש למכור לשחיטה ולקנות פרות מבכירות, ויש צורך להאכילן על פי חוק הזנת הבקר בתערובת עשירה ואז הפרות תיתנה תנובת חלב נורמלית. לאחר שהבראתי את הרפת הפרה המצטיינת שושנה השמנה הניבה 18 ליטר חלב כאשר בעבר הניבה רק 6 ליטר. היא היתה מקבלת את פניי כל בוקר בגעייה רמה ובהנפת זנב עד אשר הייתי מגיע אליה מלטף אותה ומפנק אותה.

 

ליהודי היו שתי בנות ובן, חנה, יוכבד ואברהם. הבנות אחת נשואה ואחת רווקה, הם נהגו להזמין אותי לביתן לאכול אבל לרוב התחמקתי אבל הבטחתי לבוא פעם אחת בליל שבת לקידוש מאחר שהבן והבת מאד חיבבו אותי ואכן הגעתי ובעלה שהיה אדם דתי נאור ביקש שאבוא כל שבת, הבת הרווקה הייתה באה עם ערבי לסדר את חדרי לשטוף את הרצפות ולנקות את החלונות.

 

ברפת עבדו גם פועלים ערבים, כל שבועיים כאשר היה צריך לשלם לי את שכרי היה מתלונן שאני עולה לו כמו שלושה ערבים, אבל אני עבדתי כמומחה בתחום, ללא שעות עבדתי ביחד עם הווטרינר והעמדתי לו רפת בריאה אשר החלב זרם בה. התנובה הממוצעת הלכה ועלתה מ-6 ליטר ל-14 ליטר, הרפת פרחה והפכה להיות מודרנית והיהודי הרוויח היטב ושם הרפת וסיפורה התפרסם בכל גוש דן.

 

כאשר היינו מגיעים לנקודת הריכוז של תנובה עם כדי החלב היו שואלים אותי איך הרפת העלובה הזו לפתע פתאום מצליחה כל כך וכאשר סיפרתי להם שאני בוגר מקוה ישראל ולמדתי את תורת הזנת הבקר, החלו להציע לי הצעות עבודה בשכר כפול משקבלתי ובתנאים טובים יותר, כך שידעתי שאני מבוקש ובפעם הבאה כאשר התלונן על שכרי ועל כך שאני עולה גם בחדר שאני מתגורר בו והחשמל שעליו לשלם אמרתי לו "אדוני, אני דורש לא מבקש, תוספת של 20 אחוזים לשכרי, יש לך שבועיים ולא אני עוזב", חלפו מספר ימים והיהודי הבטיח לי תשובה תוך עשרים וארבע שעות ולבסוף נתן לי את התוספת שדרשתי.

 

אט אט הפכה האחות הרווקה את הביקורים בחדרי להרגל יומיומי, מסדרת את המיטה, מנגבת, מנקה ואפילו הציעה לי שאמסור לה את הכביסה שלי במקום לכבס בעיר, הערבייה שמכבסת עבורם תכבס גם את בגדיי והיא עצמה תגהץ אותם וכך אוכל לחסוך כסף. גם למשרד הרפת החלה להגיע בשעה שהייתי מכין את רישומיי הטיפול בפרות או הזמנת מספוא וירק לתערובת. היא הייתה מביאה לי קפה ועוגה, החיזורים האלה החלו להציק לי אך היא לא עניינה ולא משכה אותי, היה לה מראה גברי כשל פועלת חקלאית וזה נראה היה לי דוחה אבל לא רציתי להעליב אותה והייתי דוחה בתירוצים על כך שאני עסוק בעבודה ואין פנאי, גם אביה לא אחת ניסה לשדך בנינו ובכל פעם שהיה משלם לי את משכורתי, אחת לשבועיים, היה מזכיר לי שאני לבד ואין לי משפחה והבת שלו ממש מתאימה לי וכך תהיה לי משפחה והם הרי מכירים אותי כבר ואוהבים אותי הייתי פוטר אותו בכך שאין לי כוונה להתחתן עדיין וכי אני צעיר והיא מבוגרת ממני בשש שנים והנה עוד מעט האנגלים יעזבו את הארץ, תהיה מלחמה ואני אצטרך להתגייס לצבא.
 
  היכנס לעריכת כותרת תחתונה לשינוי טקסט זה