x
בניית אתרים בחינם
הפוך לדף הבית
הוסף למועדפים
שלח לחבר
 
 
 
 
 
    שער
    הקדשה ותודה
    מיכאל קוקר
    זשוב - פולין
    תחילת המלחמה
    מזשוב ללבוב
    מלבוב לסיביר
    אסינו - סיביר
    מסיביר לסמרקנד - אזבקיסטן
    קירגיסטן
    אסתרה
    טורקמניסטן
    אשחבד - טרקמניסטן
    ניפוץ פסל מריה וישו
    יוצאים לדרך לאיראן
    משהד - איראן
    המסע לארמון השאח
    קבוצת הכדורגל
    ביקור בת הגנרל
    הדרך לארץ ישראל
    ארץ ישראל
    מקווה ישראל
    חידוש קשרי משפחה
    קבוץ יבנה - שנת שרות
    בני ברק
    בית הספר למחול
    פלמ"ח
    כפר דרום
    חזרה לכשירות
    מנסורה
    אימון הקצינים הפולנים
    הפציעה השלישית
    הקמת בית בישראל
    אסתרה בישראל
    קורותיהם של יעקב וברוניה
    קורותיו של ווק
    סגירת מעגל - המסע לפולין
    שיר סיום
    אפילוג
    לוח ארועים וזמנים
    לוח תמונות ואיורים
    רשימת אזכורי מקומות
    רשימת אזכורי אנשים
    מונחים ומושגים
 

באחד הימים בתקופה שהייתי במקווה ישראל מודיעים לי שיש אורחים, במגרש הכדורסל מגיע אליי אברך לבוש שחורים עטוי מגבעת שחורה ובעל פאות ואומר לי שהוא נשלח אלי על ידי הרב ליבר מירושלים אשר הוא ממשפחתה של אימי, הוא וידא שאני אכן מיכאל קוקר בנה של חנה לִיבֶּר ואז אמר לי שהרב יעקב ליבר ביקש ממנו שאם אני מגדל פאות להזמין אותי לשוב איתו לבית הרב והוא ידאג לכל מחסורי.  עניתי לו שכפי שהוא רואה אני לא מגדל פאות וגם אם אחשוב בעוד עשר שנים לגדל פאות לא ארצה לבקר אותו וכך שב לו האברך כלעומת שבא ולא היה לי קשר במשך שנים רבות עם צד זה של המשפחה.

 

כאשר הייתי במקווה ישראל נזכרתי שאימי הייתה שולחת אותי לדואר עם מכתבים בידי לאחיותיה בארצות הברית ואני בדרכי לבית הדואר למדתי את כתובתן בעל פה ולמרות כל התלאות שעברו עלי זכרתי את הכתובת וכתבתי בפולנית מכתב לדודתי "דודה יקרה אני הבן הצעיר של אחותך חנה ואני נמצא בארץ ישראל בבית ספר חקלאי מקווה ישראל, מכל המשפחה נשארנו אני מיכאל, וילהלם וברוניה". חודש חלף ולא הגיע תשובה, הייתי בטוח שהם עברו כתובת ואז מגיע מכתב נרגש מהדודה ששמחה לשמוע שניצלתי ושאני חי ונמצא בארץ ישראל, היא כתבה לי שיש לה בן טייס בשם הרב שנמצא ביפן ובן נוסף בשם לני המשרת בצי האמריקאי ובעזרת השם הם יחזרו בקרוב הביתה, ואז היא רוצה להחזיר לי את הבית והמשפחה שאבדו לי, והיא תביא אותי לארצות הברית, ובנתיים שאלמד טוב עד שיגיעו הניירות שלי, כמו כן היא החלה לשלוח לי בכל חודש 5 דולר לבנק פ.ק.או שהם היו באותה העת שווים לירה סטרלינג וארבעים וחמש פני, זה היה סכום עתק ואני הייתי הטהרני הכי עשיר, בנתיים בארצות הברית חזרו הבנים הביתה והחלו לנסות לשכנע אותי לבוא אליהם. ואז עניתי להם "דודתי יקרה, אני לא אבוא לאמריקה, סוף סוף הגעתי לארץ ישראל אחרי כל התלאות שעברתי וכל מה שקרה לנו באירופה יכול לשוב ולקרות גם באמריקה, רק בארץ ישראל, הארץ שלנו אנחנו יכולים להרגיש בטוחים, למה שלא תעלו אתם לארץ ישראל ותחיו כאן בביטחון." כעבור זמן מה חזרה תשובה כעוסה ונעלבת מהדודה שכל מה שהיא רצתה זה להעניק את המשפחה והאהבה אשר איבדתי, היא הפסיקה לכתוב לי ולשלוח כסף במשך חודשיים אבל אז הגיע שוב מכתב שבו סיפרה שתרמה ספר תורה לבית הכנסת כשהבנים חזרו והיא המשיכה לשלוח לי כסף במשך שלוש שנות הלימודים שלי במקווה ישראל. בזמן מאוחר יותר התברר לי שהיא נשיאת הדסה בניו ג'רסי.
 
                                                        בחיק בני המשפחה מארצות הברית
 
  היכנס לעריכת כותרת תחתונה לשינוי טקסט זה