|
המנהל הֶנְרִיק הזמין אותי לחדרו וביקש שאארגן מסדר ומצעד לרגל ביקורה של בת הגנרל שיקורסקי7, תוקם במה ועליה תשב בת הגנרל עם המלווים שלה ועם המנהל. המצעד יחלוף על פני הבמה יחלוק כבוד לאורחים בהצדעה, לאחר מכן ישאו דברים המנהל, ראש משרד האזרחים הפולנים, קצין צבאי בכיר ובתו של הגנרל. קבלתי על עצמי את המשימה ומיד ארגנתי קבוצה והתחלתי לאמן אותם בתרגילי סדר ובמצעד מדויק, המשכנו לתרגל עד לשעת האפס, ניקינו את כל במבנים, והחצר וגם את הרחבה הגדולה שביניהם, וחילקו לנו בגדים חדשים. אני לבשתי מדים ירוקים, דוגמת מדי צבא, נעליים מצוחצחות למשעי וכולנו מוכנים ומזומנים לביקור.
.jpg)
הגיע הרגע, הפמליה הופיעה ואת פניהם קיבל המנהל בבגדי קצין סגן בדימוס, הזמין אותם לסיור בבנין, אנחנו המתנו בחוץ לרגע שיעלו על הבמה. ברגע המתאים על פי פקודה רעמו התופים והמצעד מתחיל, שלשות שלשות על סדר הגובה חולפים מול במת הכבוד ואני מוסר את המסדר לבת הגנרל. על הבמה דגל פולני וכולם שרים את ההמנון הפולני, עוברים לעמידת נוח, המנהל נושא דברים ומספר על בית היתומים היהודי פולני אשר בקרוב יתפנה לפלשתינה, הוא משיך ומספר כי למרבית הילדים אין משפחה והורים אבל הם ילדים גאים אשר לחמו קשה כדי לשרוד, הרבה מתוכם נאספו בתחנות רכבת ללא בית וללא משפחה וכאשר נחתם הסכם בעלות הברית הם ניצלו והם יבנו את ביתם החדש במולדת אשר מחכה להם בפלשתינה, עוד הוא המשיך וסיפר כי הוא הופתע מאד שהילדים הללו למרות הכל לא שכחו את
ביתם ההרוס והשרוף בפולין. בת הגנרל קמה ממקומה והודתה על קבלת הפנים היפה ועל המסדר המושלם וביקשה שאני, מפקד המסדר אתקרב לבמה, היא העניקה לי פּורַזֶ'רְקָה של הצבא הפולני המסמלת את ההרואיות של החייל הפולני ואיחלה לי הצלחה כמפקד גדול, התקרבתי אליה והיא חבשה לראשי את המצחייה, נישאו עוד נאומים, הושר ההמנון שנית והיא צעדה עם פמלייתה למכונית. בדרך הבטיחה שאביה שיקורסקי ידאג ויטפל בכל האזרחים הפולנים וגם ביהודים והיא אישית תמסור על הצורך והחשיבות להמשיך ולעזור נפרדנו ממנה גאים ושמחים.
המנהל הזמין אותי למשרדו, קיבל אותי בלחיצת יד כולו קורן מאושר, "ייצגת אותנו בכבוד רב, אני חייב להגיד לך שכל מי שהיה על הבמה שאל אותי מי זה הבחור המפקד על המשמר", ושאתם קבוצה מגובשת ומאוחדת כיחידה צבאית", והוא הסביר להם שאנחנו ילדים גאים, ומגובשים מאד הנלחמים על ההישרדות שלנו, שמחתי מאד על ההתעניינות ועל תשובותיו של המנהל.
בחלוף התקופה לצערנו המנהל המשיך להיות נוקשה, הוא היה עצבני מאד, נטפל למחנכות ולילדים, אצל הבוגרים כל הזמן חיפש סיבות להעיר לנו, מה לא בסדר, ההתנהגות שלו הלחיצה גם אותי, הוא הפך להיות מר נפש ואני התרחקתי ממנו כדי לא להסתכסך איתו. האווירה הייתה עכורה ואני הייתי מודאג עד כמה המצב עוד עלול להתדרדר, כל זה נמשך בהדרגה מספר חודשים עד שהגיעה ההודעה להתכונן ליציאה לפלשתינה.
|
.gif)
