צעדתי לבית הספר לכיתה ושוב מתחיל עוד יום משעמם בבית הספר שמואל.
אבל אתם לא מאמינים מה קרה לי שהגעתי, איזה מעשה!
פרק 3:
16.5
ישבתי במקומי בכיתה והמורה התחילה להקריא שמות.
"מעיין!"
אמרה.
"פה!"
"רינת!"
"פה!"
"חיים!"
"פה!"
הייתי שקועה במחשבות.
חלמתי שאני כבר לא חננה ואני הכי קולית, עם ג'ינס קרועים וגופיה ונעלי ספורט,
ועד כתפי תיק קטן המתנדנד מצד לצד,
כל בחור שרואה אותי מתחנן רק להעיף אליי מבט, ואני אפילו לא מתייחסת.
לפתע אני שומעת את המורה:
"שירי!! שירי!! שירי!!!!!!!!!!!!!"
ממש נבהלתי והייתי נבוכה, כולם הסתכלו עליי, וגם המורה.
"פה... המורה... אני.. פה.."
זה היה מביך ביותר.. טוב אבל זה לא מה שקרה@!!
אחרי זה, בהפסקה, אני יושבת לי על הספסל ליד השער עם שפעת (החברה הדפוקה שלי...)
ומנסה לחשוב על תכנית לברוח מבית הספר,
ואז אני רוצה שפתאום כל הילדות הקוליות מעבירות לי פתק שבו כתוב:
"הווו חנה... אני מזה אוהב אותך!!
הייתי רוצה שנהיה חברים אני מת עליך את פ33ה כזאת יפה ומושכת!!"
לא האמנתי!
אחר כך היה כתוב:
"זאת הייתה הודעה מערן"
ואז קראתי:
"ההודעה מאייל:
"את הבחורה הכי מושכת שראיתי מימיי אני פשוט חולה מת עלייך
את מעלפת כל אדם שעובר ליידך!!"
ואז היה כתוב!!
"הודעה מאור:
את חתיכה משגעת בואי ניפגש היום בבית שלי, גם ערן ואייל יהיו שם אבל יכול להיות שהם ייאחרו!
אז, עד אז גם אם אני לא אבין מה קורה תתחילי לחבק אותי!
ואז אני אזכר בך אהובתי!
מחכה לך, אור!! לאבב יו 3>"
כמעט שהתעלפתי.
לא יכולתי שלא להסתיר את החיוך מהפנים.
הייתי כל כך שמחה.. ממש!!
רצתי לשירותים, למקלחות ונעלתי את הדלת!
הורדתי את הנעליים והעניבה והתחלתי לרקוד!!
הפעלתי את המים ונירטבתי עד הבהונות.
הייתי צריכה לייבש את הבגדים.. אבל כדי שאף אחד לא יראה,
יצאתי בשקט מהמקלחת ונעלתי את השירותים והמקלחות של הבנות!
ועשיתי לעצמי חגיגת מים, ראיתי בגד ים (ביקיני)
תלוי על קולב, ולבשתי אותו!
ממש, אני חושבת שהכזמתי מאוד, כי אז, המנהל
פרץ את הדלת וראה את כל המקלחת הפוכה-
הארונות פתוחים והמגבות מפוזרות על הריצפה.
המים דולפים וקולחים,
הבגדים שלי זרוקים בצד ואני רוקדת ומשתגעת בביקיני בתוך מקלחת.
"מה... זה.. צריך... להיות?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!?!"
וכל התלמידים התאספו סביבו.
כולם צחקו והיו חלק שפשוט נפלו על הריצפה והתגלגלו מצחוק.
גם כל הקוליות והחברים שלהן- צחקו גם.
אבל ברוע. מאוד רוע.
הייתה שם מאי והחבר שלה ערן.
הייתה שם דנה והחבר שלה אייל.
הייתה שם דניאלה והחבר שלה אור.
וכל התלמידים צוחקים....
ממש התביישתי.
"המנהל"
הגיחה מאי.
"אתה לא חושב שצריך להעניש אותה עונש חמור על כך?"
"מובן שאעניש אותה, כך לא מתנהגים בבית סיפרינו התרבותי!
עכשיו, אני מבקש שתלכו מפה."
"וישר ידעתי שאני בצרות.
"תתלבשי מיד!!!"
הוא ציווה עליי.
לקחתי את בגדיי שממזמן התייבשו.
ואת הביקיני-אני לא יודעת מה סופו כיוון שהוא נפל לביוב (אופס S=)
הוא נתן לי עונש, אבל ממש עונש.
הוא אסר עליי לשחק עם שפעת בהפסקות.
הוא אסר עליי ללכת לשיעורי ספורט ואומנות (שאותם אני הכי אוהבת!!)
הוא אמר לי לנקות את כל בית הספר אחר הצהרים.
הוא הודיע להורים שלי.
הוא גזל ממני את הזכויות.
בקיצור-עונש.
אבל לפחות התנחמתי בזה שיש לי פגישה עם אור!!
הלכתי לבית שלו, וראיתי אותו בחדר.
דפקתי על הדלת וההורים שלו פתחו לי.
הם נראו כל כך טוב.
אבא שלו היה גבוהה ורזה.
אמא שלו הייתה סקסית ורזה.
אז הם שאלו
"למה באת?"
"כי.. אור הזמין אותי."
נראה לי.. שהם לא כל כך האמינו לי.
אז הראיתי להם את הפתק, והם האמינו לי.
הם אמרו לי שהחדר שלו זה למעלה, ללכת עד סוף המסדרות ואני אגיע.
פתחתי את הדלת וראיתי אותו משחק מול המחשב.
למעשה הוא לא שיחק, הוא התכתב.
לא ראיתי על מה... אבל לא היה לי אכפת.
אור קם ואמר "היי"
ואז התחלתי לחבק אותו כמו שהיה במכתב.
והוא חיבק אותי גם!
ולא האמנתי, בהתחלה לא הייתי בטוחה לגמרי שזה אמיתי,
חשבתי שזה מתיחה!
אבל לא!
זה נכון!
ואז הוא אמר...................
------------------------------------------------
פרק 4:
17.5
ואז הוא אמר:
"את באה לצאת לסיבוב?"
ואז, ראיתי את כל הבית-ספר מחכה לנו ברחבה.
הוא אמר לי לעלות על הבמה,
ולחכות.
הוא לקח את המיקרופון ואמר:
"שירי,
את חברה נהדרת,
אבל לא,
את חננה מידיי!!!"
ישר ידעתי שאלו הקוליות תכננו.
וכולם צחקו!
אאזז... למחרת-
החלטתי להפוך לקולית.
למדתי כל מיני משפטים שכבר ילמדו את הסנוביות המחזרות האלו איך מתנהגים אליי
וקרעתי את הג'ינסים שלי, הלכתי בלי צמות אלא עם
קוקו כזה (זנב סוס)
והלכתי עם שרשרת, וכמובן שאת ה"משקפיים עגולים לי בקצה החוטם"
הורדתי.
ניראיתי פשוט משגעת! אבל באמת משגעת!
החלטתי לנקום במאי.
אבל איך?
איך אני אנקום בה?
---------------------
החלטתי לנקום במאי.
אבל איך?
איך אני אנקום בה?
פרק 5:
18.5
החלטתי לנקום במאי הילדה המעצבנת הזאת.
אבל לא ידעתי איך.
החלטתי לנקום בה בשלבים.
כמו עשרת המכות.
כל פעם אני אעשה לה משהו יותר קיצוני.
החלטתי לשים לה צפרדעים בתיק..........
הלכתי לחנות חיות וביקשתי 5 צפרדעים הכי מגעילות ורטובות שיש שם.
שמרתי אותן בקופסה, ולמחרת,
בהפסקה, אז השלפתי אותן לתיק של מאי והסנוביות האחרות.
נראה איך הן יגיבו לזה..
19.5
יש בחירות למועצת התלמידים, ואני רוצה להתמודד!
ואתם יודעים איך שיכנעתי את כולם להצביע לי?
בעזרת סוכריות על מקל!!
מאי, כנראה לא השתתפה בגלל שהיא ממש פוחדת להפסיד לי,
והיא מכחישה את זה בזה שהיא אומרת:
"אני קולית מידיי בשביל להיות שותפה לדבר העלוב הזה"
אבל סורי מתוקה, כולנו הבנו שאת עושה מעצמך צחוק...
הלכתי להתמודד.
הלוואי שאני אזכה.. הלוואי!
אני חייבת להמשיך למשוך קולות.
טוב למעשה זה הולך להיות קל כי מי שמתמודדת מולי היא מירה-
ילדה שכולם שונאים, היא רכלנית ומפיצה שמועות על כולם.
אין סיכוי שיבחרו בה.
20.5
יש!! פשוט יש!! ביטלו את התלבושת האחידה!
זה אומר... שאני יכולה להתלבש כמו קולית אמיתית!
יש לי חברה, קוראים לה נעמה,
ולה יש טעם פשוט מצויין בבגדים.
אז הלכתי איתה ל"שופינג".
נכנסנו לחנות בגדים שנקראת "beutiful for you"
שזה אומר - "היופי בשבילך"
ראינו שם מלא ג'ינסים, גופיות, חצאיות ומה לא?
הלכנו לאגף הג'ינסים.
נעמה אמרה לי שהדבר החשוב ביותר בלהיות "קולית"
זה הלבוש.
היא אמרה לי למדוד מספר ג'ינסים.
מדדתי ופשוט ניראיתי נפלא!
נעמה אמרה שלא פלא שהייתי חנונית, כי לא השקעתי בעצמי.
וזה דיי נכון. מאוד נכון...
אף פעם לא חשבתי שלבוש יכול להשפיע כל כך על היחס החברתי.
היא הראתה לי חולצת גב חשוף עם קשירה בעורף,
והלכתי למדוד.
ניראיתי פשוט.. מושלמת!!!!!!!!!
הג'ינס, החולצה, אני פשוט ניראית כמו ילדה יפהיפיה!!
בטוח יאהבו אותי עכשיו.
אבל נעמה אמרה שבגדים זה לא הכל.
צריך שיהיה לי טלפון נייד.
הלכנו לחנות טלפונים וראינו מיליון (מספר גדול) טלפונים.
אני רציתי טלפון ורוד.
אז הלכנו לראות וראיתי טלפון מדהים ורוד!
וקנינו אותו.
אחר כך, נעמה המליצה לי לגדל ציפורניים.
באמת, לא נשארו לי ציפורניים, כי כל הזמן אני אוכלת אותן.... S=
נעמה המליצה לי ללכת תמיד עם קוקו-לא משנה מה!
אצל הקולים אין, פשוט אין דבר כזה "צמות".
אין להם מושג כזה.
גם לא קוקיות.
אז הלכנו למספרה שתעשה לי עם רולים, כי אני אוהבת (3>) מתולתל.
לא מאוד אבל גלי מתולתל כזה.
גם ביקשתי שיצבעו לי לבלונדיני שטני כזה.
אחר כך הלכנו למאפרת וקוסמטיקאית שתסדר לי את הציפורניים.
גם ביקשתי ממנה שתעשה לי פנים חלקות ולא עם פצעונים מכוערים..!
אחר כך הלכנו לאכול גלידה-
התיישבנו באיזה בר והזמנו מילקשייק.
נעמה אמרה לי לא לקפוץ על כל דבר שאומרים.
כאילו "תהיי יפה ותשתקי".
אחר כך נעמה אמרה שאם מישהו מעליב אותך,
להגיד פשוט מילה אחת- יא דפוק.
היא אמרה לי גם שאם בחור מציע לי לצאת
אז לא להגיד "בטח"
או "יופי"
תשחקי אותה קשה להשגה.
תגידי "רק רגע אני אבדוק ביומן שלי"
כדי לעשות רושם של אחת כזאתי שכולם "רוצים" אותה.
אחרי שלוש שעות חזרנו הביתה יפות ומרוצות.
למחרת כבר לא היה לי סבלנות להראות לכולם את שירי החדשה.
באתי לבית הספר ו...................
------------------------------------------------
למחרת כבר לא היה לי סבלנות להראות לכולם את שירי החדשה.
באתי לבית הספר ו...
פרק 6
21.5
שמעתי ברמקול-
"ילדים! ילדים! כאן המנהל!
היום, בעוד שלוש שעות, יתפרסמו הבחירות למועצת התלמידים!"
ממש התרגשתי וקיוויתי שאני אזכה, כי אני ממש השקעתי
(אומנם בסוכריות על מקל)
ולדעתי אני צריכה להיבחר, זה מגיע לי!
כל השיעור לא יכלתי להפסיק לחשוב על התחרות הזאת.
והמורה העירה לי לא מעט פעמים.
גם ראיתי שפעם יותר מסתכלים עליי, יותר מתרשמים ממני,
אולי בגלל הבגדים, אולי בגלל השיער...
גם ראיתי את מאי מסתכלת עליי ובוחנת אותי מכל צד, מכל פינה.
(היא בטח מקנאה חה חה חה...)
גם ראיתי את ערן ואור ואייל..
אבל כבר שנאתי אותם! שנאתי אותם לגמריייי!
אחרי מה שהם עשו לי? אין מצב שאני אסכים להם!
ראיתי שהם מתקרבים אליי,
אז אמרתי שאני הולכת לשירותים, והלכתי.
ההפסד שלהם, מותר לי לסחוט אותם בחזרה כמו שהם עשו לי.
רצתי כי לא בא לי שהם יתחילו להתחנן אליי, ובדרך איזה ילד רץ, התנגשנו ונפלנו.
הוא היה חמוד ^-^
אמרתי לו סליחה ושאלתי אותו איך קוראים לו.
הוא אמר שקוראים לו אוהד הולצמן.
ולי-שירי פרבל.
היה לו שיער בלונדיני ופוני, עם עיניים כחולות וגוף חטוב ורזה...
הוא היה מושלם (=
רק אם הייתי יודעת איך הוא מתנהג, לא כמו אור אייל וערן...
התחלנו לדבר...
ולא שמנו לב שיצאנו מבית הספר!
התהלכנו בשכונה והגענו לגינה קטנה.
הוא אמר שהוא בכיתה ח'5.. שנה מעליי...
אמרתי שאני בז'7..
קבענו להיפגש בגינה הזאת בשעה 5.
חזרתי הביתה, ופתאום אני נזכרת שהיו אמורות להיות היום תוצאות הבחירות למועצת התלמידים!
בטח המורה תכעס עליי...
אני אצטרך לרשום פתק ש"אמא שלי כתבה" כדי שלא יכעסו עליי..
וזה מה שעשיתי והאמינו לי (פתטים)
הלכתי לכיתה והמורה אמרה
"ילדים, בואו נלך לרחבה הראשית, שם יגידו את תוצאות התחרות!"
הסתדרנו בטור ויצאנו. ראיתי שם את אוהד..
"ילדים, התכנסנו כאן כדי לפרסם את תוצאות הבחירות.
עכשיו אקריא את מי שזכה במקום החמישי...
והוא-"
הלוואי שלא אני הלוואי שלא אני..
התחננתי בלב...
"שירה!"
פיו...
"ובמקום הרביעי..."
לא אני לא אני...!
"מיקה!"
יואו איזה מזל...
"ובמקום השלישי..-"
מה פתאום אני???
"מירי!!"
שיחקתי אותה!!
"ובמקום השני..."
לא אני לא אני לא אני לא אני!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
"מריה!!!"
"ובמקום הראשון.........................."
הלוואי שאני!! הלוואי שאני!!
----------------------------------------------------------------------
"ובמקום השני..."
לא אני לא אני לא אני לא אני!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
"מריה!!!"
"ובמקום הראשון.........................."
הלוואי שאני!! הלוואי שאני!!
פרק 7
22.5
"הנה, הזוכה המאושרת היא......"
נווו תגיד כבר!!
"שירי פרבל!"
פשוט לא האמנתי שזה קורה!
כולם הצביעו לי!
(הרוב)
אני פשוט יכולה עכשיו לעשות מה שבא לי!!@
ועוד יותר טוב... אני יכולה לנקום במאי!
ובחברות הסנוביות שלה!
ובבנים!
יש!
---------------------
23.5
הלכתי למשרד של המנהל כדי לקבל את התפקיד.
הוא נתן לי סיכה שרשום עליה-
ראש מועצת התלמידים
שמואל
והיא הייתה עשויה מזהב.
שמתי אותה והמנהל נתן לי חדר משלי (קטן יחסית)
שבו יש לי שולחן, כסא, מחשב, כורסה ומגרות.
כמו חדר משרדי.
הוא אמר לי ללכת לשם בכל יום בשיעור השלישי והרביעי.
איזה כיף!
--------------
24.5
בוקר.
הלכתי לקפיטריה לשתות את השוקו.
האמת, ששפעת לא הייתה.....
אבל אז, היא נכנסה וניראתה כמו מישהי אחרת!
שתינו כל כך השתנינו!
היא גם החזירה לעצמה את השם (מרי)
ושתינו הפכנו לממש אהובות בבית הספר!
כולם רק ביקשו שאעיף אליהם מבט!
אבל לא, אני חברה רק של מי שאני רוצה~!
ומאז, אני ומרי הפכנו לחברות ממש טובות!
כל הפסקה הסתובבנו ביחד!
האמת, אני כבר לא חושבת שאני חננה.
בכלל לא.
הפכתי את עצמי למשהו אחר לגמרי.
למשהו נפלא.
מחננה משקפופרית לילדת פלאים יפהיפיה.
הלוואי שמאי המפגרת הזאת הייתה יכולה להיות במקומי,
להיות חנונית.
ניסיתי למצוא כל מיני רעיונות שיפלילו אותה.
רציתי להתנקם בה.
מאוד רציתי.
בשביל זה יכלתי להשתמש באור.
אור הוא החבר שלה.
אמרתי לאור לבוא איתי רגע, והוא היה בטוח שזה כדי להציע לו (מה??)
אז אמרתי לו ככה-
"אם אתה רוצה אותי, תיפרד ממאי מול כל בית הספר."
והוא כמובן-הסכים.
אז אמרתי לו ככה-
"בטקס סגירת שבוע, אתה תעלה עם מאי על הבמה ותתחיל לדבר ותגיד לה כך:
מאי, אני ניפרד ממך.
עכשיו אני כבר לא מעוניין בך, יש לי אחרת."
והוא הסכים (דא)
אז ככה זה היה.....
--------------------
25.5
חה חה חה זה הולך להיות גדול!
היום יש את טקס סגירת השבוע ואור הולך להיפרד מהפציפלוחה המהלכת על ארבע ומזילה ריר..
הנה זה בא..
עליתי לבמה והתחלתי לדבר-
"שלום לכולם!
קודם כל אני שמחה שבחרו בי להיות ראש מועצת התלמידים.
אני אעשה בישבילכם דברים הרבה יותר כיפיים ממה שעכשיו!
לא תהיה תלבושת אחידה!
יהיה אפשר לאכול בשיעורים!
יהיו לנו פחות שעות לימוד!"
ועוד ועוד ובלה בלה בלה בלה...
אחרי שסיימתי את הנאום הזמנתי את אור ואת מאי לבמה.
אמרתי למאי בשקט-
"הגיעה שעת הנקמה שלי"
והיא לא הבינה בכלל.
אור אמר לכולם להקיב,
והתחיל-
"מאי, אני ניפרד ממך.
עכשיו אני כבר לא מעוניין בך, יש לי אחרת."
וכולם צחקו ומאי הסמיקה מאוד!
הצלחתי לנקום בחמורה הזאת!
אבל.. יש לי תחושה שזה לא הדבר הנכון...
לא ממש הדבר הנכון לעשות...
------------------
הצלחתי לנקום בחמורה הזאת!
אבל.. יש לי תחושה שזה לא הדבר הנכון...
לא ממש הדבר הנכון לעשות...
פרק 8
23.5
מצד אחד ממש רציתי לנקום בה, אחרי מה שהיא עשתה לי!
מצד שני... היא לקחה את זה ממש ברצינות ובקושי-
היא כולה הייתה אדומה וראיתי שאפילו היא בוכה..
לא הבנתי למה!
מרי אמרה שהיא סתם רוצה צומי ושהיא נעלבת בכוונה.
אבל אני לא חשבתי ככה.
הלכתי הביתה והתקשרתי להורים שלה.
הם לא ענו!
אז התקשרתי לסבא וסבתא שלה.
הם ענו לי.
שאלתי אותם אם משהו עובר על מאי בזמן האחרון,
והם ענו כך, ממש ככה. זאת השיחה שלנו:
--------------
אני:
הלו?
סבתא שלה:
שלום, במה אני יכולה לעזור?
אני:
רציתי לשאול אם יש למאי איזה שהוא משהו שמטריד אותה או מכביד עליה או מטריד אותה...
היא:
לא. אין.
אני:
אז למה היא מתנהגת ככה?
היא:
מה זאת אומרת "ככה"?
אני:
בזמן האחרון היא בוכה הרבה יותר ומעליבה הרבה יותר..
קרה לה משהו?
היא:
לא קרה לה.
זה נמשך כבר שנים רבות.
אני:
אז תספרי לי!
היא:
זה סיפור ארוך.
תבואי לבית שלי מחר בשעה 5:30 אחר הצהריים, ואספר לך.
אני:
אוקיי, אני אבוא.
היא:
ביי ולהתראות
אני:
ביי
----------
וניתקנו..
מעניין מה הסיפור שלה!
מה קרה לה?
זה בטוח משהו רע..
זה קשור למשפחה? לחברים?
לאנשים? לעצמה...?
למחרת בבית הספר, מאי לא הגיעה, בידיוק היום שבו רציתי לראות אותה, אחד מכל ימי חיי.
אמרו לי שהיא לא באה כי היא לקחה יום חופש אצל הסבים שלה.
ידעתי שמאי הלכה כדי לקבל עצה או סתם להיות אצלה..
שהגיעה שעה 5:30 באתי אל סבתא שלה, והיא סיפרה כך............
---------------
שהגיעה שעה 5:30 באתי אל סבתא שלה, והיא סיפרה כך............
פרק 9
24.5
היא אמרה שמאי לא אשמה שהיא מתנהגת ככה.
ההורים שלה כל הזמן צועקים עליה ומכים אותה!
אני לא האמנתי!
בגן, אני ומאי היינו חברות, והייתי אצלה כמה פעמים,
ולא ראיתי אף הורה צועק או מכה אותה!
יכול להיות.. שהם עשו הצגה?
מאיימים עליה? מה עושים לה שם?
החלטתי לתבוע את ההורים שלה, וביינתיים אאסוף הוכחות.
לקחתי את המצלמה שלי והלכתי לחצר שלהם, והצצתי דרך החלון.
ראיתי שם את מאי מההורים שלה, והם צעקו עליה!
כמו שסבתא שלה אמרה!
אז צילמתי את זה!
אבל זה לא יספיק!
אני צריכה לצלם אותם מכים אותה! כדי שבאמת תהיה הוכחה!
ואז הם הלכו..
ראיתי שהם הולכים לשירותים של האורחים.
היא בטח תרביץ לה שם!
אני אלך לחלון שמה...
וראיתי את אמא שלה חונקת אותה! לא האמנתי!
הייתי בשוק! וצילמתי את זה!!!!
25.5
למחרת בבית הספר ראיתי את מאי, ואמרתי לה שאני ממש מצטערת!
היא לא הבינה על מה..
אמרתי לה שראיתי שמרביצים לה וצועקים עליה!!!!
אז מאי אמרה שהיא גם מצטערת שהיא הביכה אותי בכל השנים.
היא פשוט קינאה בי שלי יש משפחה אמיתית.
היא סיפרה שההורים שלה איימו עליה שאם היא תספר אזז...
עדיף שלא תדעו S=
אז אמרתי למרי שמאי ממש סובלת וגם היא התנצלה..
וגם דנה ודניאלה אמרו שהן מצטערות שהן הציקו לי ולמרי בכל השנים...
הן פשוט רצו לעשות טובה למאי.......
אז אמרתי למאי שאם היא רוצה להיות חברה שלי אז אני אשמח מאוד
ואני כבר אדאג שההורים שלה יתייחסו אליה יפה ולא ירביצו!
הלכתי לבית המשפט לתבוע.
אבל אמרו לי שאסור לילדים מתחת לגיל 18 לתבוע.
אז הייתי צריכה את אמא שלי.
אמא שלי באה וסיפרתי לה, והיא תבעה אותם.
השופט אמר שהמשפט ייערך ביום חמישי בשעה 2:50.
אמרתי למאי שתבעתי את ההורים שלה, והאמת שציפיתי לראות אותה מפוחדת,
כי ההורים שלה יהרגו אותה..
(זה לא ביטוי !!! )
אבל היא שמחה!
סוף סוף היא הראתה להם מי היא!!
-------------
סוף סוף היא הראתה להם מי היא!!
פרק 10
26.5
היא אמרה שההורים שלה כל הזמן מקללים אותה וצועקים עליה ומרביצים לה!
והשופט שאל את הוריה אם זה נכון אז הם כמובן אמרו ש-לא.
אז אמרתי...
"לי יש הוכחות שזה קרה, יש לי תמונה שלהם!!!"
והיראיתי לשופט,
את התמונות שמרביצים לה, והשופט קבע שהם צריכים לשלם קנס....
הם שילמו קנס של 200,000 דולר!
מאי הודתה לי ממש וההורים שלה עדיין נשארו בבית המשפט.
מאי הלכה הביתה לקחת את הדברים שהכי חשובים לה, כי עברה לגור איתי.
היא לא רצתה להיות עם ההורים שלה, כי היה ברור לה שהם יענישו אותה.
היא לקחה איתה בובות, שמיכה, כרית, קופסת תכשיטים, וקצת עוגיות שהיא גנבה מהמקרר.
היא רשמה פתק-
"אמא, אבא, לא נעים לי איך שהתייחסתם אליי,
לכן ברחתי ממכם, כי אני לא רוצה יותר לסבול
בהרבצות, קללות וצעקות.
אני הולכת."
והשאירה אותו על השולחן במטבח.
-------------
27.5
אמא שלי אספה אותה ונסענו לבית שלי.
ההורים של מאי אמרו לה שהם מצטערים והם לא יתייחסו אליה יותר ככה והם רוצים שהיא תחזור!
היא חזרה ומאי סיפרה למחרת שהם באמת התייחסו אליה יפה.
ואז מאי והמשפחה שלה נסעו לצרפת לשבועיים!
אני ומאי כל יום דיברנו בטלפון והעברתי לה שיעורים.
(העברתי לה שאלות דרך הטלפון)
ושהיא חזרה היא הייתה רעננה ומוכנה לעוד שבוע חדש.
היא כבר שכחה מכל מה שהיה בעבר.
--------------
פרק 11
28.5
מה?? מה?? אני פשוט לא מאמינה!!
מה???? איך זה יכול להיות??!!??!!??!!
זה לא ייתכן!!
טווב, אתם בטח שואלים מה קרה (דעע)
אזז... ככה הכל התחיל-
אני מאי ומרי ישבנו לנו על המעקה של בית הסםר במדרגות, וכל פעם עולות ומתגלשות.
זה ממש כיף..
אחר כך נשמע צלצול.
והלכנו לכיתה.
המורה הקריאה שמות כרגיל ואז עמית נכנס לכיתה וצועק:
בואו מהר!! לגברת קמג'ר נגנב הארנק!!
כל הילדים התאספו וראו אותה בפאניקה בעיצומה..
"הצילוו הצילו!! נגנב לי הארנק!!"
כל היום היא צועקת וצורחת בין הכיתות היא עוברת ושואלת כל אחד-
"ראית את הארנק שלי?"
והוא עונה-
"לא, גבירתי."
היא-
"בטוח???"
הוא-
"כן , גבירתי!"
היא-
"אתה גנבת אותו!!! תחזיר לי את הארנק שלי תחזיר תחזיר!!"
לפעמים אני לא יודעת מה לחשוב על האישה הזאת.
אמא שלי, שמעה את זה והיא אמרה שנעבור דירה!!
לא רוצה!! אני לא אעבור דירה!
אם אני עוברת מאי ומאי עוברות לגור איתנווו!
וגם ההורים של מאי ומרי החליט לעבור דירה כך ש...
אין לנו בעיה (=
כולנו אמרנו שנעבור לצימר בצפון..
בעצם זה ליד הים.
יש שם מלון ולידו כמה צימרים.
אנחנו צימר מ'ס 25, מרי מ'ס 26 ומאי מ'ס 24.
כל אחת ליד השניה!
ממש צירוף מקרים!
היה שם סלון, מטבח, ופינת אוכל,
למעלה בקומה השניה היו חדרי שינה ואמבטיה.
החדר הכי בצד למעלה הוא החדר שלי, שם יש לי מיטה, מחשב, טלויזיה ושולחן כתיבה עם כסא.
בחדר של הורים שלי יש מיטה זוגית, טלויזיה, שטיח ושולחן לתה.
בסלון היה לנו ספות, שטיח, שולחן כזה לתה וקפה, וטלויזית פלזמה בגודל 45 אינץ'.
וזהו.
עכשיו צריך לרשום אותי לבית ספר חדש, כך שלא יהיה כל כך קל להשתלב בשכבה כמו שתיארתי לעצמי.
ההורים שלי הלכו איתי לבית ספר בשם "רבין" אבל הוא היה מטונף בזבל וריח מסריח והמורים שם היו דתיים,
והחלונות היו חלודים ובכיתה היו קירות מקולפים.
אז הלכנו הלאה.
ההורים של מרי ומאי ומרי ומאי הצטרפו אלינו, לראות לאן נירשמים.
הגענו לבית ספר שקוראים לו "משה מונטיפיורי"
והוא היה בית ספר נחמד, אבל יכול להיות יותר טוב.
אמא אמרה שאם לא נמצא משהו יותר טוב נהיה בו.
לפתע, הגענו לבית ספר מהחלומות!
בכניה, הייתה מדרכה מרוצפת, היו ספסלים ובמה,
הכיתות היו על הקרקע, לא היו שם כיתות בקומות.
היה דשא בכל מקום, נדנדות, מגלשות...
היו שם פרחים מסודרים בשורה ומאחורה גינת ירקות.
המנהלת הכירה לנו את בית הספר-
היא אמרה שיש שיעורים של החלקה על הקרח, פיסול, גינון, שחיה, ספורט, וכל שאר המקצועות הבסיסיים.
וברור שנרשמנו.
אבל המנהלת אמרה שנוכל להצטרף רק בשבוע הבא.
נירשמנו לכיתה ח'2, אני מאי ומרי.
המורה של כיתה ח'2 נתנה לנו רשימה של מה צריך לקנות.
היה צריך-
2 מחברות חשבון
9 מחברות שורות
דפיי פוליו
דפי משבצות
קלסר
קופסת קטלוג
שקיות לקלסר
סרגלים
דבק
מספריים
מרקרים
עפרונות
עטים
טושים
סלוטייפ
מחדד
תיקיה
יומן
ואוו זה המון דברים!
הלכנו לחנות ילקוטים.
ראיתי תיק מהמם, הוא היה ורוד בהיר, הריצ'רץ' היה חום ככה כזה.
היו לו 3 תאים.
אני רציתי אותו, הוא ממש מצא חן בעיניי.
קניתי קלמר תואם, ורוד בהיר והריצ'רץ' חום כהה, והיו בו 5 תאים.
קנינו דבק מספריים ואת הכלל מהרשימה,
והתחלנו לארגן את התיק!
שמנו בתא הגדול את התיקיה, הקלסר, ואת המחברות והיומן.
בתא השני את הקלמר ואת הקופסת קטלוג.
בתא השלישי את האוכל.
קנינו לי בגדים מהממים, קנינו חצאית עד הברכיים, גופיה עם קשירה ונעלי ספורט.
עשיתי תסרוקת עם פן...
יצא ממש מעלףף D+
ואמא אמרה לי לעשות חיים, סתם כי לא היה לה בטח מה להגיד...
אני ומאי עלינו לאוטובוס ומאי ומרי ישבו ביחד, ואני לבד.
לא הייתה לי בעיה או משהו...
פשוט אני זו שרציתי לשבת לבד.
אולי תבוא חברה חדשה? אולי חבר חדש?
ואז, ראיתי....
המשך יבוא!
-----------------
אני ומאי עלינו לאוטובוס ומאי ומרי ישבו ביחד, ואני לבד.
לא הייתה לי בעיה או משהו...
פשוט אני זו שרציתי לשבת לבד.
אולי תבוא חברה חדשה? אולי חבר חדש?
ואז, ראיתי....
פרק 12
29.5
ראיתי ילד מקסים!
אומנם בלי עיניים כחולות ושיער בלונדיני, אבל ידעתי שהוא בשבילי.
היה לו שיער חום כהה ועיניים ירוקות.
הוא התיישב ליידי ועשיתי ת'צמי כאילו לא אכפת לה.
אבל עמוק בלב הרגשתי שאני נורא בלחץ!
דווקא הבחורים החמודים תמיד אני בלחץ איתם..
אמרתי לו היי והוא ענה לי היי..
הוא אמר שקוראים לו גל.
הייתה לו חולצת "הנס" קצרה וג'ינס.
אני לבשתי לאותו יום חצאית ג'ינס וחולצה קצרה, לא תיארתי לעצמי
שזה יהיה היום שבו אמצא את אהבת חייי@#!
מאי אני ומרי ירדנו והלכנו לכיתה.
גל היה איתי בכיתה.
המורה הציגה אותנו ואמרה לנו לשבת.
לי היא אמרה לשבת באמצע הכיתה, ליד עידו,
ולמרי ומאי היא אמרה לשבת בשולחן לידי.
האמת שדי התלהבתי מהמקום שלי, כי לידי, בצד שמאל, ישב גל..
מלפני בנים, שלא הפסיקו להסתכל עליי, ומאחורי נילי ומאור.
הם כולם חתיכים..
אני חושבת שהם המקובלים של הכיתה.
הגיעה ההפסקה.
מאור ונילי, והבנים מלפני וגל, אמרו לי, למאי ולמרי שאולי אנחנו רוצים להצטרף לחבורה שלהם.
הם היו הכי מקובלים בבית ספר והם חושבים שאנחנו מתאימות גם ^-^
קודם זה לא היה ככה!
הייתי חננה ברמות עם גשר בשיניים ומשקפיים כמו משנות ה-70.
והסכמנו (דאאא@@??)
והם נתנו לנו מתנת הצטרפות, שהיא הייתה-
קופסה קטנה, ובה שני עגילים, צמיד ופתק.
היא אמרה לי לפתוח את הפתק והיה כתוב בו-
"מקום המסתור שלנו הוא מאחורי המזכירות, מתחת לבמה יש בור, הולכים ישר ונכנסים לדלת.
שם נחכה לך בשעה 2:30 בלילה."
וכמובן שבאתי לשם-מה כבר יש להפסיד?
אבל איך אני אכנס לבית הספר? חלטתי לבדוק מתחת לבמה אם יש שם בור בזמן ההפסקה.
ובאמת היה שם בור.
לא נכנסתי, חיכיתי עד לשעה 2:30 בלילה.
ואז...
המשך יבוא!
------------
לא נכנסתי, חיכיתי עד לשעה 2:30 בלילה.
ואז...
פרק 13
30.5
השעון צלצל.
ראיתי שהשעה היא: 2:15
אז זאת אומרת שיש לי רבע שעה להארגן, לצאת, לפרוץ לבית הספר, להזדחל בבור ושם לראות את כל החברים שלי..
אז מהר התלבשתי, לקחתי מפתח והלכתי.
ראיתי שהמנעול של השער פרוץ!
זה בטח הם!
הלכתי למתחת לבמה, והבמה הייתה מוזזת!
נכנסתי לבור, וראיתי מיליון מדרגות!
כמו.. במגדל!
שהם בצד של הקיר, תלולות, והם בספירלה!
ולפני שהבנתי מה קורה נפלתי!!
נפלתי בערך איזה 2 קילומטר!
ואז ראיתי את עצמי במקום מלא בצמחים, עצים ופרחים.
ואני ישבתי לי על סלע קטן בתוך בריכה קטנטנה של דגיגונים.
"נו, אז איך המקום בעינייך?"
שאל אותי גל.
"מגניב!
איך מצאתם אותו?"
הוא סיפר שכשהוא היה בכיתה ד' כל הזמן היה ביריון שרדף אחריו, ואז הוא אמר שהוא הסתתר מתחת לבמה,
ויום אחד הוא מגלה שם בור!
אז הוא נכנס לבור, וראה שיש שם אלפי מדרגות!
והוא התחיל לרדת.
אחרי 10 דקות הוא התעייף וישב.
ואז הוא נפל 2 קילומטר ומצא את עצמו שם.
הוא סיפר לחברים שלו והם סיפרו לחברות שלהם, וככה כל החבורה גילתה על זה!
וזה המקום מסתור שלהם!
אבל לא היה שם אף אחד חוץ מגל.
הוא אמר לי לבוא איתו, כי מכאן אין דרך חזרה למעלה, המדרגות נעלמו.
הוא אמר שהדרך היחידה לצאת היא דרך המבון, שפה זה נקודת ההתחלה שלו.
לא האמנתי!
זה כבר הופך למדע בידיוני!
מזה פחדתי..
אבל הוא אמר שאין מה לפחד וששהוא עשה את זה מיליון פעמים ולא קרה לו כלום.
והתחלנו ללכת לעבר העץ הענקי שאורכו כ-15 מטר ורוחבו 7500 סנטימטר.
הייתה שם דלת.
נכנסנו וראיתי שם מלא מזרונים.
הרצפה, הקירות..
זה היה מבוך קטן בתוך חדר, שעשוי ממזרונים.
החלטנו שנישאר תמיד ביחד!
לא פעם תעינו בדרך והגענו אל מבואות סתומים, אבל בסוף מצאנו את היציאה!
והייתה שם מגלשה שלא ראו את הרצה שלה X-X
והוא אמר לי שחייבים אם רוצים לצאת מכאן!
התיישבתי על ברכיים שלו והתגלשנו!
זה היה כזה מפחיד!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
התגלשנו בערך איזה 5 דקות והגענו אל חדר מלא במים, וחיכתה לנו שם סירה.
התחלנו לשוט.
------------
התגלשנו בערך איזה 5 דקות והגענו אל חדר מלא במים, וחיכתה לנו שם סירה.
התחלנו לשוט.
פרק 14
31.5
האולם היה מלא במשבצות שחור לבן.
הוא היה מאוד גבוהה, כמו האולם ספורט בבית הספר.
והיו שם עמודים ארוכים ארוכים.
אין לי מושג כמה מים היו שם, אבל בטח מעל 10 מטרים!!
הגענו אל כנסיה קטנה.
נכנסנו והיו שם מיטה, שולחן וכיסא.
חדר לי, וחדר לו.
הוא אמר ללכת לישון ושמחר נמשיך.
אבל מה עם הבית ספר???
בבוקר (לא הייתה שמש כמובן) קמתי והמשכנו במבוך.
הייתה שם דלת באורך של חצי מטר.
היו שם מדרגות, והגענו אל חדר מראות.
אמרנו שתמיד נהיה ביחד שלא נלך לאיבוד (חס וחלילה)
ומלא פעמים לא מצאנו את הדרך, עד שלבסוף הוא אמר:
"הנה, זה הסוף!"
מהר נכנסנו לדלת ושמעתי שקוראים לי:
"שירי.. שירי! שירי! שירי"
וראיתי את אמא קוראת לי ואומרת לי שצריך לקום לבית הספר!
שאלתי אותה באיזה בית ספר אנחנו והיא אמרה "בבית הספר שמואל מתוקה"
מה?? כל זה היה חלום?
"ומה עם הגניבה?"
"לא הייתה שום גניבה."
כנראה שכל זה היה חלום..
נאנחתי בהקלה והתארגנתי לבית הספר.
-------------
סוף הסיפור!
פרק 1
היי.
ראיתם את היומן הקודם נכון?
אאזז זהו ש...
אני עדיין נשארתי חננה =(
והחלטתי רשמית-
אני לא מתאהבת אף-פעם בחיים שלי.
הספיק לי לגמרי.
גם העובדה שהייתי קולית גרה בצימר על הים ולומדת בבית ספר פרטי, אבל בחלום,
הספיקה לי לגמרי.
גם החלטתי למצוא לעצמי חברה חדשה, כי הנוכחות של מרי (שפעת)
בכלל לא עוזרת לי.
בחיאת, אני כבר בחטיבה!
אני צריכה להיות בסטייל! לא אחת עם משקפים וגשר על השיניים שמשמינה מנחת
ולא חושבת על העתיד!
אז מה, גם אנשים חנונים מצליחים בחיים!
לא כל החיים חייבים לאהוב אותך!
מחר תסתיים חופשת הקיץ ונחזור ללימודים.
סוף סוף!
ממש שיעמם לי בבית.
אבל ביום הראשון, לא כדאי לכם פשוט לשבת ולהניח את התיק סתם על כסא,
כי בסוף תמצאו את עצמכם מבלים את השנה עם חבורה של מטומטמים.
אבל למי אכפת? הם לא יפריעו לי להתרכז בשיעור...
אני מאוד מקווה שכבר יגיע ראש השנה, כי אז אהיה בת 14!!
מעניין מה יקנו לי.
אמא ואבא אמרו לי לבחור 5 דברים שאני הכי רוצה ליומולדת.
רשמתי ככה:
1-לעבור בית ספר.
2-להוריד גשר
3-להוריד משקפיים
4-להצליח בחיים
5-שאני לא אתאהב בחיים!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
אבל לא באמת רשמתי ונתתי להם..
שמרתי את זה במגירה ורשמתי רשימה חדשה.
1-חוןצה חדשה
2-מכנסיים חדשים
3-נעליים חדשות
4-שרשרת חדשה
5-גומיות חדשות
ו... את זה אני מניחה שהם יוכלו לסדר.
אני מרגישה שמיום ליום אני "מתחוננת" יותר.
(הופכת לחננה-מילה שהמצאתי..)
אבל יום אחד גיליתי את הגרוע מכל! גיליתי את.......
--------------
אבל יום אחד גיליתי את הגרוע מכל! גיליתי את.......
פרק 2
החצ'קון הראשון שלי!
אתם בטח חושבים שאני תינוקית!
אבל לא......
(אולי קצת תינוקית)
אז ביקשתי מאמא שתביא לי קרם נגד חצ'קונים..
והיא שמה לי קרם בצבע גוף כמו מייק-אפ.
וכל היום הייתי צריכה ללכת ככה.
כמו חננה.
(טוב אני כבר חננה אז אין לי מה להפסיד אבל בכל זאת-מה?)
חזרתי הביתה וראיתי שהוא נעלם!
יש! לא ידעתי שקרמים מעלימים חצ'קונים בתוך 6 שעות חח.
למחרת היתה שביתה, כי למורים הייתה מסיבה בים.
אני-רציתי לעשות משהו שיעשה אותי מיוחדת.
לא יודעת מה.
(טוב יש בי משהו מיוחד מאוד....)
אבל רציתי עוד משהו.
אולי הליצנית של הכיתה?
לא.. לא..
זה לא טוב!
איזה באסה.
היום הייתי עצבנית בגלל מאי וחזרתי הביתה עם ריח של עגבניה שממזמן לא כשרה.
אז ככה זה הלך-
אני ישבתי לי על ספסל כותבת ביומני.
לפתע מאי לוקחת לי את היומן וזורקת לי אותו לשיחים.
שאגתי עליה
"מה את עושה??"
והיא ענתה בציניות:
"מחרבנת ומכסה!"
ואני עניתי לה:
"כל הזמן ויתרתי לך, עכשיו יש לך בעיה!"
ואז היא ענתה לי:
"תחרבני קוביה."
ומזה כעסתי עליה.
והיא הולכת עם החברות הביציות שלה,
ואני הלכתי לחפש את היומן.
ראיתי שם זנב, שחשבתי שהוא של חתול, אז ליטפתי אותה.
ואז..
פתאום..
הגיע גל ענק של ריח מסריח ופתאום ראיתי שזהבואש!!!
עכשיו הריח הדוחה הזה יישאר לי לשבוע שלם!
לא אוכל לצאת מהבית, אפילו לא מהחדר..
מה אני אעשה??
אז הקיצר, חזרתי הביתה מסריחה ועצבנית.
לא רציתי לאכול..
ואמא אמרה:
"לכי להתקלח"
והלכתי להתקלח ואז עוד פעם לא רציתי לאכול..
אז היא אמרה שאני חייבת ואני אמרתי לא
והתווכחנו המווון שמן עד שהיא החלטה לתת לי עונש.
השיטה של אמא לעונשים היא לחשוב כמה ימים על העונש,
ובאותו שמן אני אעשה בישבילה דברים טובים שאמורים להקל על העונש.
או בכלל לבטל אותו..
ואז,אחרי כמה ימים היא מטילה את הפצצה.
הנה זה הלך ככה:
אני רואה טלויזיה אז אמא באה.
שכחתי מהעונש בכלל.
היא שואלת:
"את נהנית?"
אני עונה לה:
"מאוד!"
ואז היא עונה:
"שבוע בלי לראות טלויזיה!"
ככה זה שאני פשוט לא אוכל לראות האי.
במשך שבוע.
חרא.
--------
חרא.
פרק 3
אני רוצה להיות קצת יותר מעניינת.
אין לי בעיה להיות חננה או משהוא, אבל אני רוצה להתעסק במשהו אחר חוץ מלהתבאס שאני קיימת...
אולי... אני אהיה הליצנית של הכיתה!
אני אשעשע את כולם! D=
מעניין איזה מתיחה אפשר לעשות למורה..
אולי .... (?)
אפשר לכתוב על הלוח "גברת לואיס סתומה!"
היא תתרגז מזה נורא.... חוחוחוחו..
ואז??? היא תצרח על כולנוו ותחפור לנו במוח שדברים כאלה לא עושים!
ואז היא נתנה עונש קולקטיבי. (עונש לכולם)
והעונש? להשאר לריתוק אחרי הלימודים עד אחרי הצהריים.
(עד שעה 5:30)
ואני?? הברזתי... (כמוווובן)
והתקשרתי למורה ואמרתי לה שאני אמא שלי...
ושאני חולה ואני לא אוכל לבוא לריתוק..
נראה לכםם שהיא האמינהה??
ממש לא |x
טוווב זה היה ברור [=
אבל אז??? היא סיפרה שנסעתי לבקר בצפוןן ושאני לא אוכל להגיעע...
הפעם היא האמינה... D;
ונשארתי בבית לאכול פופקורן ולראות סרט בטלויזיה ^H^
ואזז למחרת? מה אני אעשה??
לא חשבתי על זה.. (*.* אופס *.*)
אז אמרתי לאמא שלי שאני חולה וכואב לי הראש..
אז נשארתי בבית ואמא לקחה אותי לרופא, וגילתה שאני לא חולה... =(
ואז היא שלחה אותי לבצפר =D
ואז גברת לואיס אמרה לי שאני חצופהה
ושאני ילדה ברמה לא מקובלת!
(מה? *0*??)
והתיישבתי במקום..
כמובן שאף אחד לא חשב שזה לא "מקובל"
ולא היה לי אכפת גם.
בהפסקה גברת לואיס לקחה אותי הצידה לדבר.
היא אמרה לי ככה:
"כשתלמיד מתנהג בצורה לא יפה ומכובדת, סימן שמשהו מטריד אותו."
ולא היה לי כווח אליה בכלל..
אמרתי לה שאין לי כלום ושפשוט אני ילדה מפריעה וזה הכללל!
מה הסיפווור?
לקחתי את הסנדוויץ' מהארונית והלכתי למגרש כדורסל.
שגמרתי את הסנדוויץ'
אז הלכתי לשחק קצת כדורסל.
ו...
-----------
פרק 4
ראיתי 5 חיפושיות זבל ענקיות בגודל כל העולםם -X
הן היו שחורות ומגעילוות
והם סחבו כדור בוצי........
אני??? עפתי משם..
גם לא היה לי כוח לכדורסל P=
אז הלכתי הביתה ועשיתי קצת יצירה..
אולי אני אפתח חוג?
ככה יהיה לי מה לעשות!! $v$
וחשבתי..
שאני אעשה את הקייטנה בתוך חצר קסומה משלי, עם בריכת דגים ועצים ודשא,
ויהיה קרון מעץ שבתוכו יהיה שולחן עם חומרי יצירה ותנור.
אנחנו נאפה, נבשל, נעשה עבדות יצירה, נשחק..
ואני ארויח כסף!! $$$$$$$$$$$$$$
אז החלטתי ללכת לאסוף קרשים, ולבנות קרון.
האמת..
יצא לי ממש טוב ^-^
אבל קצת עקום..
טוב אני רק ילדה בחטיבה!
הכנתי שלט "הקייטנה של שירלי"
והכנתי שלטים:
--------------
הקייטנה של שירלי בעיצומה..
קייטנות, חוגים וצהרונים!
והכל? במקום אחד!
לפרטים נוספים חייגו: 052-354612
-----------------
ובאו אליי בערך איזה 12 אנשים!
אז התחלתי לעשות צהרון והקופהה? התמלאהה.....
היה לנו ממש כיף (=
כל פעם המצאתי משהו אחר לעשות..
----------
פרק 5
אחרי כמה חודשים זה לא הלך ממש טוב... S=
באו שוטרים והם שאלו אותי אם יש לי הראשאות לנהל קייטנה..
גמגמתי.... *I*
מה להגיד?
אם לא, ישלחו אותי לכלא או שיתנו לי קנס...
אבל אם אני אשקר זה יהיה גרוע יותר...
אז לקחתי סיכון ואמרתי שכן ..
והוא אמר בסדר והלך!!
זה היה קל יותר ממה שחשבתי XD
אבל אז ראיתי שהוא קורא לי ולוקח אותי בניידת!!
אז זה כן יכול להיות יותר גרוע...
ביינתיים שמו אותי בתא מעצר, וחקרו אותי.
הוא שאל אותי איך קוראים לי, איפה אני לומדת, מה שם המשפחה שלי, מי המורה שלי,
איפה אני גרה וכל מיני שאלות שלא עוזרות בכלום!!!
ואחר כך...
הם ביקשו ממני להראות את הרישון...
ואז..
עשיתי ת'צמי שהתעלפתי~!
שלא יאמינו..
ואז אמא שלי באה וראתה אותי, ואז היא צעקה עליהם שהם גרמו לי להתעלף.
היא הראתה את "התעודת רשיון שלי" ולקחה אותי הביתה.
במקרה הזה אמא ממש עזרה (=
.gif)
.gif)
.gif)
.bmp)
.bmp)
.bmp)
חדש
התעדכן
ימי ימי ימי
.jpg)
ביצה שבקעה והינה גוזל 
.jpg){kind=link}
