שושלת פוטר וגברת האופל, פרק 31

"כמה טוב לחזור הביתה" פיהקה לילי בשעה שחזרה אל חדר המועדון , "הביתה ?! כנראה שמצבך באמת קשה" צחקה ג'ואן "טוב , אחרי כל הימים שביליתי במרפאה נמאס לי מהמיטה הקודרת הזאת ומהגבלת המבקרים" אמרה לילי "עכשיו יוכלו לבקר אותי כמה שרוצים" היא סיכמה "אני בטוחה" גיחכה ג'ואן , "אז מה עם השיעורים ?" "אה" ענתה לילי "בטח יוותרו לי , עבר עליי כ"כ הרבה ב- היי !" עצרה "מה קרה ?" נבהלה ג'ואן "מה לעזאזל קרה לכרית שלי ?!" הזדעזעה לילי וג'ואן צחקה בהקלה "הבהלת אותי משוגעת ! בטח מתנת חג מולד מאוחרת של ג'יימס" לילי צחקה וניגשה למיטה . "לילה טוב" . "זה לא מקובל עליי פוטר ! כן , אני יודע שהיית במרפאה אבל אין לך כלום במחברת !" נופף בידו פרופסור סינקלייר בשיעור שיקויים . "סליחה פרופסור , אני אשלים את הכול" אמרה לילי בנימה מתנצלת , "בסדר" רטן סינקלייר וניגש אל הלוח . "אז זה מה שהיה עם סינקלייר תארי לך מה יהיה עם רוג'רס !" קראה גו'אן אבל לילי לא נראתה מודאגת "אה" ענתה לילי למורת רוחה של ג'ואן "כאילו שאכפת לי מהזעפן הזה" אמרה והביטה לאחור לבדוק שהוא לא נמצא בסביבה , "טוב .. אז איך הולך איתך ועם אלאסטור ?" שאלה ג'ואן "כלום , מה כבר יכול ללכת ?" שאלה לילי בבלבול "אה" צחקה ג'ואן "סתם , לא משהו חשוב" . "היי לילי !" קרא אלבוס אל לילי מקצה המסדרון "היי אל , כן כן אני בסדר תפסיק לדאוג" אמרה לילי . "אה טוב , אז מה הולך איתך ועם אלאסטור ?" שאל אלבוס בחשדנות "כלום לא הולך איתו ! מה יש לכם ?" אמרה לילי בכעס , "טוב סליחה , רק שאלתי" נבהל אלבוס "אז רק עניתי" ענתה לילי בעוקצנות והלכה אל שיעור התגוננות מפני כוחות האופל . "אולי תרוצי יותר מהר , למה לא ?" התנשמה ג'ואן כשהצליחה להשיג את לילי "אולי תרדו ממני כבר עם כל הקטע הזה של- היי אלאסטור !" נעצרה לילי "היי לילי , איך את מרגישה ?" הוא חייך "נהדר .. טוב בערך" אמרה לילי והעיפה מבט בג'ואן שהתקפלה ולחשה לה "אני אפגוש אותך בכיתה , ביי !" ולפני שלילי הספיקה להגיב ג'ואן נעלמה , "אה טוב" אמרה במבוכה כשראתה שהיא ואלאסטור לבד "טוב , צריך ללכת לשיעור" הוא אמר במבוכה "כן טוב" ענתה לילי , מחפשת מילים "אני צריך לסדר משהו אז ניפגש ?" לילי הנהנה ונחלצה מהמפגש המביך הזה . היא הייתה כ"כ שקועה במחשבות עד שהיא לא שמה לב לאן היא הולכת . "שלום פוטר !" אמרה הילדה מהחלום שלה "לילי קפאה "מ-מה את רוצה ? מ-מי את ?" גמגמה לילי בעודה מנסה להפשיר "אני היורשת , עוד לא הבנת ?" גיחכה הילדה "את לא" אמרה לפתע לילי ואפילו הילדה נראתה מופתעת "את רק שליחה עלובה שעושה מה שאומרים לה" עיניה של הילדה התרחבו בזעם , "אולי זה מה שאת חושבת אבל אני מריה רידל" ענתה הילדה "רידל ?" שאלה לילי "אני הבת של אחיו החורג של וולדמורט" צחקה הילדה "אז עדיין אני לא יורשת ?"