|
המשפט האחרון מחלק 1 :
לא ידעתי מה לעשותתת , רצתי בכל הכוח והוא הצליח לתפוס אותי ...
התחלתי לצעווק הכי חזק שיכלתי .
כל כך הצטערתי על שלא נשארתי בבית .
באותו רגע חשבתי על אמא שלי , על כמה שהיא מסכנה שיש לה בת כמוני .
חשבתי על אלוהים . שלמה ? למה הוא גרם לי להיראות ככה ?!
צעקתי ובכיתי בלי סוף .
כל האיפור שלי נמרח .
הוא קרע לי את החולצה החדשה שלי ,
פתאום עבר רכב בשכונה !
צעעקתי לעזרה וניסיתי לברוח אבל הוא תפס אותי ומשך אותי לתוך שיח .
לא הפסקתי לבכות אמרתי לו שיפסיק .
שאני רק בת 9 וחצי , ששיקרתי לו .
הוא הוציא סכין והצמיד לי אותו לגרון..
התחננתי שיפסיק !
הוא אמר לי שהוא שונא שקרנים .
אמרתי לו שאני מצטערת ששיקרתי לו , רק שלא יהרוג אותי ,
שיעשה מה שהוא רוצה רק שלא יהרוג אותי .
חשבתי על מיכל על כמה שטוב לה . היא יפה ויש לה חבר .
חשבתי על תומר . על זה שבחיים לא יצא לי אפילו שהוא ירק לכיוון שלי .
הסתכלתי לאיש הזה בעיניים .
ידעתי שמשהו קרה .
אבל לא הבנתי מה . הוא ניהיה לבן וקר .
אבל הוא היה עליי ופחדתי לגעת בו .
פתאום אני שומעת צעקה ילדה תברחי או מת !
מהר ברחתי משם והשארתי את כל משלקחתי מאחור ...
רצתי עד לסמטה הקרובה והתעייפתי .
כבר היה מאוחר בערך 12 בלילה .
הייתי לבד בחושך עם בגדים קרועים .
חשבתי על כל משעשיתי ועליו .
איך הוא מת ?
ראיתי מרחוק מישהי צועקת לי בואי הנה בואי כבר !
צעקתי לה בחזרה מה קרה ? למה לבוא ?
היא הסבירה לי שהוא היה חולה .
שהוא ברח מבית החולים וכל רגע הוא כבר היה מת .
וזה משקרה . הוא מת .
הרגתי אותו !!
אני הרגתי אותו !
לא הפסקתי לבכות לשנייה ברחתי למשטרה והסגרתי את עצממי .
השוטרים שאלו אותי מה קרה וניסיתי להסביר להם .
על היומולדת של מיכל על תומר על אמא שלי על זה שצחקו עלי .
עוד לא הגעתי לקטע שפגשתי אותו וכבר השוטרים התחילו לצחוק עליי ...
שוב בכיתי .
וצעקתיי על כולם !
הלכתי מהר לרחוב ששפגשתי את אותו באיש המת .
לקחתי את הסכין שהייתה לו ביד וחתכתי את האצבע שלי ...
ישבתי שם עד הבוקר ...
מדממת .
היה לי מאוד קר.
כנראה שאיבדתי המון דם .
שמעתי את אמא שלי צועקת לי ירדןן בוואי הנה !
יש לך מזל עננקיי אם את לא תיהיי מרותקת עד סוף ימי חייך .
לחשתי לה בשקט :" סוף ימי חיי ? אל תדאגי . זה עוד מעט ".
הסתרתי את האצבע הכרותה .
והיא לקחה אותי הבייתה ,
כבר ממש הייתי חיוורת ועייפה .
אמא שלי ראתה אותי ולקחה אותי לבית חולים הקרוב..
רק המטפלת הבחינה באצבע .
מאאז ?
אני לא זוכרת כלום .
אני רק זוכרת חושך .
עכשיו אני פה כותבת את הסיפור .
בבית של תומר .
יודעים איך הגעתי לפה ?
המטפלת נכנסה לחדר ואמרה לי שיש לי מזל שאמא שלי דאגה לי ולקחה אותי לפה בזמן .
שניצלתי .
לידי , ליד המיטה שלי פה בבית חולים הייתה אישה זקנה .
היה לה חור ענק ליד הלב כולו מכוסה ב... דםם !
נבהלתי וברחתי משם .
ישר לבית של תומר .
אבא שלו בצבא ויש להם חדר ענק רק של רובים .
לקחתי את הרובה הכי טוב שהיה שם .. [ הכי גדול וכבד ] .
וכיוונתי אותו לראש שלי ...
רוצים לדעת מה קרה לירדן ?
מה היא עשתה עם הרובה ?
אני מחכה בפורום ל2 תגובות ואני ממשיכה .
|
.jpg)
.gif)
.jpg)
