, פרק 2

באתי ללכת, הוא תפס אותי והדביק לי נשיקה.
עצרתי את הנשיקה.
דור: ליאת, אני יודע שהייתי מגעיל אלייך, אבל... (לא נתתי לו לסיים).
אני: אין אבל, אנחנו יכולים להיות ידידים מבחינתי, אני מצטערת להגיד לך, אבל אני אוהבת מישהו אחר.
דור: אולי בכל זאת ננסה? אני באמת מצטער על כל מה שהיה...
אני: מצטערת דור.
דור: בכל אופן, בכל זמן שתרצי נחמה / עזרה, את תמיד יכולה לפנות אליי.
אני: תודה. וחייכתי.
דור ירד למטה ואני יחד איתו. חייכנו כדי שלא יקלטו שום דבר ממה שקרה וסימנתי ליעל שאחר כך אני אדבר איתה.
המשכנו לדבר סתם כולנו ואז החלטנו להמשיך לשחק. אני העדפתי לא להמשיך, כי לא היה לי כ"כ נעים מדור אז נתתי אמרתי לכולם שאני הולכת לשחות קצת.
אף אחד לא רצה להצטרף. ובסוף הם נשארו 7.
לבשתי בגד ים ונכנסתי לבריכה. שחיתי קצת ופתאום עצרתי. לא יודעת למה. ואז התחלתי לחשוב:
"למה דחיתי את דור? הרי סלחתי לו... ",
"אני עדיין אוהבת את עידו?",
לא כ"כ ידעתי מהם התשובות. והמשכתי לשחות. פתאום אני מרגישה מישהו נוגע לי בכתף, אני הסתובבתי לראות מי זה וראיתי את עידו.
אני: היי, מה אתה עושה פה?
עידו: סתם... אותו דבר כמוך, לשחות.
אני: איפה כל השאר?
עידו: ממשיכים לשחק אמת או חובה... וחייך.
אני: טוב... רוצה תחרות שחייה?
עידו: אוקי. אבל את מזה מפסידה, אני מעולה בשחייה, אני יודעת את זה.
אני: נחייה ונראה. וחייכתי.
התחלנו לשחות, שחיתי הכי מהר שיכולתי לשחות בחיים, אמרתי לעצמי: "זהו, אני מפסידה",
המשכתי לשחות ואני קולטת את עידו מאחורי, ז"א שניצחתי.
עידו: תגידי לי, מה זאת המהירות הזאת?!
ואז אני והוא התחלנו לצחקק.
אחר כך אני ועידו התקרבו כ"כ שכמעט היינו מתנשקים, אבל אז באה יעל וצעקה:
"ליאת, בואי מהר!", "יש שודדים, מנסים לפצוע את דור ואת אחיך!",
מיד יצאתי מהבריכה ואחרי גם עידו, לקחתי מקל גולף שהיה מונח על הריצפה וישר תקפתי את השודד בלי שיבחין.
הוא הוציא סכין וכיוון לעידו, הוא תפס את עידו ואיים עלינו. נתתי לו בעיטה, ועידו הצליח לברוח אבל אז השודד דקר אותי. ופתאום הכל נהיה חשוך.
אחר כך התעוררתי, אבל לא היה לי כח לזוז או בכלל לפתוח את העיניים, לא היו לי כוחות לזה. אז פשוט הייתי בשקט עד שהרגשתי שמישהו נוגע לי ביד.
ואז שמעתי את עידו: "ה', אל תקח אותה, תקח אותי, זאת אשמתי, בבקשה, תתן לי סימן למשהו. שהיא תהיה בסדר".
ואז לחצתי לו ביד והוא מיד הלך לקרוא לרופאים. הם נתנו לי מין זריקה כזאתי שאחרי רבע שעה הרגשתי הרבה יותר טוב.
ואז דור, עידו, יעל, בן, אמא שלי ואבא, נכנסו. כולם חיבקו אותי סיפרו לי שהייתי בתרדמת יומים ושמחר אני אוכל להשתחרר,
ממש שמחתי מזה, כי לא רציתי להשאר בבית החולים.
כולם דיברו איתי, שאלו אותי שאלות, רק עידו היה בשקט.
אז הייתה שתיקה מומשכת של דקה ואז יעל אמרה שהיא הולכת לשירותים, דור אמר שהוא יביא שתייה, אמא ואבא אמרו שהם הולכים לעבודה,
בן אמר שהוא צריך לעשות שיחת טלפון. ורק עידו נשאר. הבנתי שהשאירו אותי, איתו, בכוונה כדי שאדבר איתו.
אז אמרתי: "עידו, אל תדאג, זאת לא אשמתך שנדקרתי, אם לא הייתי פועלת הוא היה דוקר אותך".
עידו: ליאת, אני מצטער, באמת, בגללי את נדקרת.
אני: אבל אתה רואה שאני בסדר. לא קרה כלום.
עידו: בכל זאת, אני מצטער.
אני: אל תדאג, זה בסדר.
ואז עידו התקרב שוב, כמו אז בבריכה, הייתי קצת לחוצה ואז בן נכנס לחדר למזלי.
בן: סליחה על ההפרעה... אהמ... ליאת, את תשוחררי היום.
אני: אוקי, אהמ... עידו, אתה יכולה להשאיר אותי שנייה עם בן?
עידו: כן, אני אזוז הבייתה.
בן: מה קרה?
אני: מה "מה קרה?"? אולי תסביר לי מה הלך שם?!
בן: אני לא ממש יודע, אבל פתאום נכנס בנאדם לבית עם אקדח, קצת נבהלתי והעפתי לו את האקדח והתחלנו לריב.
ואז את ועידו נכנסתם ושהוא רצה לדקור את עידו הוא בטעות דקר אותך.
אני: טוב, את זה שמתי לב ממזמן. אני יכולה להתארגן עכשיו הבייתה?
בן: כן. אבא חותם על מסמכים ונלך ביחד.
- בערב -
אמא: מתוקה, הרופא אמר שאת אמורה לנוח בבית לפחות יומים.
אני: אוקי, אבל זה אומר שאני לא אלך לבית ספר?
אמא: כן.
קצת התאכזבתי, כי לא הלכתי לבית ספר. ורציתי לראות את שאר הילדים.
- למחרת בצהריים -
ישנתי עד שעה 5 בערך וקמתי, לא היה לי כח כ"כ לצאת מהחדר אז פתחתי ת'ארון ספרים שלי וחיפשתי משהו לקרוא.
קראתי את 3 הפרקים הראשונים של הארי פוטר 7.
ואז נשמע תיקתוק בדלת.
אני: פתוח! וחייכתי.
בן: היי.
אני: היי, איך היה היום בבית ספר?
בן: האמת שאני חייב לספר לך משהו שקרה היום בבית ספר.
אני: אתה עוד שותק? יאללה, דבר.
בן: טוב... אז היום בהפסקה השנייה, איתי (שוויצר, עיניים כחולות, שיער שחור) השוויצר אמר: "נו, איפה הממוטה, מה? היא השמינה יותר והתביישה לבוא לפה?".
ואז עידו התערב ואמר שירגיע את הפה שלו ושאני ממש שונה ממה שהוא מדמיין, הוא המשיך לרדת עלייך וזה עיצבן את רועי ואז את דור.
ואז איתי אמר: "מה? התאהבתם במכוערת? " דור אמר: "אם כן, אז מה?"
איתי התחיל לרדת עליהם בכל בית הספר ואז הוא אמר: "מה? היא זיינה את שניכם וקשה לה להחליט?" וא...
אני: זה מה שהוא אמר?!
בן: כן. ואז דור ועידו פוצצו אותו מכות. הם פשוט הצילו את הכבוד שלך ושלהם.
אני: אני פשוט בשוק. איתי היה ידיד טוב שלי עד שעבר להיות פופולארי! זה מה שהוא אמר?
כעסתי כ"כ.
בן: ליאת, תרגעי. עכשיו הכל בסדר.
אני: רגע, מה איתי עשה?
בן: כלום. האידיוט הזה כמעט והשתין במכנסיים.
אני: חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח, אתה רציני?
בן: כן. וחייך.
- בערב -
הרגשתי הרבה יותר טוב, אבל העדפתי לנוח במיטה. ביקשתי שיעבירו אליי את המחשב הנייד.
והתחברתי למסן. עידו שלח לי הודעה:
עידו: איפה את?
אני: בבית, איפה אני יכולה עוד להיות?
עידו: ליאת, למה את משקרת לי?!
אני: אני לא משקרת! מה הבעיה שלך?
עידו: היום חיפשתי אותך ובאתי אלייך הבייתה, בן אמר לי שאת לא נמצאת ושהלכת לחבר שלך.
הייתי בשוק!

צעקתי: בן?!!!!!!!!!
בן נבהל ונכנס מיד לחדר שלי ואמר: תגידי לי, את משוגעת? יודעת איך הקפצת לי ת'לב?
אני: מה אמרת היום לעידו?
בן: שאת לא נמצאת ושהלכת לחבר שלך.
אני: מה זה?!
בן: את לא מבינה למה אמרתי לו את זה?
אני: לא. אני לא. אולי תסביר לי?
בן: ליאת, הוא אוהב אותך!
אני: מה זה?!
בן: כן, סיפרתי לו את זה כדי שהוא יקנא!
אני: לא, אתה פשוט משוגע.
- בחזרה לשיחה -
אני: וגם אם הייתי אצל חבר שלי, מה הבעיה?
עידו: כלום.
אני: אז?
עידו: כלום...
אני: טוב, ביי.
וישר התנתקתי.

וחשבתי לעצמי...
"זה נכון? הוא באמת אוהב אותי או שבן מדמיין את זה? לא, לא הגיוני.
אבל, למה הוא עשה לי סצינת קנאה?! "
ראיתי טלוויזיה במשך 10 דקות. ואז דפקו בדלת. פתחתי אותה ומי שעמד שם היה...