לקט מס' 63 - 30/4/07:

JCPA - המרכז הירושלמי לענייני ציבור הוא מוסד מחקר עצמאי ללא כוונת רווח, הפעיל משנת 1976 ועוסק בחקר מדיניות ובנושאים מרכזיים העומדים על סדר יומם של מדינת ישראל והעם היהודי. התכניות העיקריות בהן עוסק המרכז הן: יחסי החוץ של ישראל, הסברה, אנטישמיות ופוסט-שואה, הסכסוך הישראלי-ערבי, מדיניות כלכלית, חקר הקהילה היהודית והמסורת המדינית היהודית. המרכז הירושלמי מנוהל על ידי חבר עמיתים מרחבי העולם והחל מראשית 2000 מכהן ד"ר דורי גולד כנשיא המרכז. לאחרונה, מפקד פד"ם, האלוף יואב גלנט, נשא הרצאה במקום (קראו על כך בעיתון הארץ). באתר מרכז בגין-סאדאת ללימודים אסטרטגים, פרסם פרופ' יחזקאל דרור (מוועדת וינוגרד) טיוטה ראשונית ל"אסטרטגיה רבתי מדינית-בטחונית זונקת למדינת ישראל" שכתב טרם הצטרפותו לוועדה. [פישר] עיסקת החלל הגדולה במדינה - חברת נורת'רופ גרומאן הודיעה כי תרכוש מתע"א לכל הפחות 8 לוויינים בעלות של 200 מיליון דולר ללוויין. הלוויינים יאפשר לארה"ב יכולת תגובתיות בחלל - קרי שיגור מהיר של הלוויינים בעת הצורך. AJC - American Jewish Committee - הוועד היהודי האמריקני: קרא עדכון מס' 52 של ד"ר ערן לרמן מן הנעשה במערכת האמריקאית וביהדות ארה"ב. תכנית כנס אגודת החק"ב בישראל, ב- 14-15 במאי במעלה החמישה (אם התכנית עדיין לא עלתה באתר שלהם, אז אפשר לקבל עותק ישירות ממני). וב- 9/5 במכון פישר - הכנס השנתי של המכון והפעם על לוחמה אווירית ומלחמה א-סימטרית. ערביי ישראל [3] - חשוב להקדים ולהבהיר כי שני הסעיפים הבאים הם הסתכלות חלקית בלבד על ערביי ישראל והתמונה השלמה מורכבת ורבת צבעים הרבה יותר. ערביי ישראל [1] - ביום העצמאות האחרון ביער מגידו היה כנס ותהלוכה של 6000 ערבים כנראה לציון אירועי הנכ'בה. במסגרתו, ערבים רכובים על סוסים וטרקטרונים דהרו עם דגלי אש"פ בינות למטיילים ישראלים, נוצר חיכוך, דחיפות, קריאות גנאי גזעניות "תעופו מהבית שלנו", "פלסטין של הערבים", ובהמשך מכות (פצוע אחד פונה לבי"ח) וניפוץ פנסים ומראות של רכב. דווקא הש'יח ראאד סאלח פעל להרגעת הרוחות. המשטרה הגיע אחרי שעתיים וחצי... להלן ציטוט מאחד המטיילים במקום: "ביום העצמאות האחרון כשעמדתי בחוסר אונים מול בריונים שעושים ככל העולה על רוחם, דורסים ברגל רמה על החוק ומערערים בריש גלי על סמכותינו במדינה זו, תומכים בהתלהבות באויבנו שלא מסתירים את רצונם להשמידנו - הבנתי עד כמה אנו קרובים לפשיטת רגל ערכית מעקרונות לאומיים, עובדה שיכולה להמיט אסון על עם ישראל". רצ"ב גם תמונה שחיזקה בעיני את אמינות הדיווח, לארוע שלא זכה להד תקשורתי. למרות התחושה שהדיווח טבול בעמדה פוליטית, חשבתי שנכון להביא את הדברים כלשונם מפאת חומרתם. ערביי ישראל [2] - ד"ר שמואל גורדון כותב (מבט איש 206) על "דרך מדינה בבשארה": מבט אישי 206: חסד עשה עימנו מר בשארה העמדת מר בשארה למשפט ריגול בישראל עלולה לגרום לישראל להפוך לקוסובו של המזרח התיכון. האם לא מטוב להניח לו באשר הוא? כאשר החשדות נגד בשארה קרמו עור וגידים, עזב או אולי ברח חבר הכנסת מן הארץ. בינתיים הגיעו כנראה שלטונות החוק – משטרה, פרקליטות, שב"כ – למסקנה שיש מספיק עובדות למעצר, ואולי אף לכתב אישום ולמשפט. רוב מכריע של פוליטיקאים, פרשנים, וחסידי ארץ ישראל, תובעים שידה הארוכה של ישראל תשיגנו בכל מקום בו יימצא ותביאנו אל בית המשפט בישראל. הנימוקים העקריים הם כי אזרח ישראל שלכאורה בגד במדינה, העביר מידע מסווג לאויבינו בשעת מעשי איבה, או בלשון הרשמית: "מלחמת לבנון השניה" (מוטב לכולנו שמבצע הכושל לא ייכנס לרשימת מלחמות ישראל).  אין הבדל בין יהודי לערבי כאשר בעבירות כה חמורות עסקינן, צדק חובה שייעשה, ואין להקל בעונשו של חבר כנסת מכל מפלגה ומפלגה. ייתכן, קשה לסתור הנחה זאת בשלב זה, כי הידיעות והמידע שהעביר מר בשארה לחזבאללה סייעו בידם לגרום לקורבנות, להסב נזק, ולתרום לכישלון המבצע. ישנם בינינו רבים וטובים שהדם עולה לראשם, שהכעס גואה ומערפל את ראייתם. הרצון להעניש, להרתיע, וללמד לקח כל מי שייפגע בביטחוננו ובחיינו, גוברים על ההגיון הצרוף, מטשטשים את ההבדל בין צודק לבין חכם, בין רגשות לחשיבה רציונלית, בין אמוציות הרסניות לבין אינטרסים לאומיים. ישאל השואל, מהיה המסקנה של חשיבה רציונלית? מהם האינטרסים הלאומיים? כיצד יש לנהוג במר בשארה? הבה נתאר לעצמנו מה עלול לקרות באם יחזור או יוחזר מר בשארה לישראל, יושם בכלא, ויוגש נגדו כתב אישום חמור, שיחייב את כליאתו עד למשפט. הסערה בערים ובכפרים של האוכלוסייה הערבית תעלה על כל שנוכל להעלות בדמיוננו. מאורעות אוקטובר 2000 כמדומני, יהיו כאין וכאפס לעומת העוצמה ומשך הזמן של ההפגנות. האלימות תלך ותגדל ככל שיימשך הזמן. בכל נקודת החלטה, על כתב אישום, על סעיפי אישום, ועל העמדה לדין, תתחזק האופוזיציה ויגדל הפער בין ערבים ליהודים. יש סכנה שהמשפט ייהפך ממשפטו של מר בשארה לעימות גלוי בין שתי האוכלוסיות. הערבים בישראל אשר רובם המכריע נאמן למדינה, יודעים להעריך את הרווחה הכלכלית והחברתית שהגיעו אליה. הנה לדוגמה, בעשרים ויותר השנים האחרונות גדל מספר הסטודנטים הערביים פי ארבעה ושיעור הסטודנטיות עבר את 50% מכלל הסטודנטים הערביים. מספר האקדמאים הערבים עלה פי שבעה. למרות זאת, ההסתה ברחוב הערבי, הנטייה להתייצב כאיש אחד לצידו של חבר כנסת ערבי, ותחושות קיפוח שחלקן מוצדקות בקרב הצעירים הערביים, עלולים ללבות את הבערה לממדים בלתי-משוערים. הנשק הרב שנמצא ב"סליקים" בערים הערביות, עלול להיות מופעל במוקדם ובמאוחר. האלימות עלולה להגיע לקורבנות בנפש שיוגדרו כ"שאהידים". העימות עלול להפוך את ישראל ליגוסלביה, לקוסובו של המזרח התיכון. ייתכן שאפילו בדמיון איננו יכולים לשער את התהליך ותוצאותיו המסוכנות. אבל "ייקוב הדין את ההר". "מרגל חייב לשאת בעונשו". ועוד כהנה וכהנה. האומנם? גישה אחרת תטען כי חסד עשה עימנו מר בשארה בכך שנמלט מכאן. מוטב שייגלה מכפרו, מעירו, מקבוצת התמיכה שלו, ממפלגתו, ומהמדינה שהעניקה לו חופש דיבור והתנהגות שאין למעלה ממנו. מוטב שלא יחזור לכאן, שישאיר אותנו ללא צורך לאוסרו, לכבול אותו, להעמידו למשפט, ולהכניסו לכלא לשנים רבות. כמובן, עלינו לזעוק מרה שאינו חוזר, לבקש את הסגרתו, להצהיר הצהרות בוטות. אך בסתר לרמוז שאין אנו מתכוונים ברצינות, שלא יסגירו אותו חס וחלילה. ייתכן מאוד שאותה סמכות שאישרה למר בשארה לעזוב את הארץ, עשתה את אותו תהליך חשיבה וקבעה החלטה נבונה, אמיצה ואחראית. ייתכן כי יש לברך את מר בשארה על החסד שעשה איתנו.   חוות הבודדים בארץ ישראל - לפני יותר משנתיים התחיל רונן לוי לטייל עם חבריו בין חוות הבודדים בארצנו. לאחר כל ביקור כתב במחברת כחולה ופשוטה על המפגש עם האנשים, המקום ובעלי החיים. באתר תוכלו לקרוא על הביקורים שלו בחוות, איפה ניתן למצוא גבינות בוטיק איכותיות, וכו'.  Groopy - אתר קהיליית האופניים הגדול בישראל, שם תוכלו להצטרף לטיולים ברמות השונות.