דצמבר 09 - סיום שרות בימים אלו אני מסיים את שרותי הסדיר בצה"ל, לאחר כ- 27 שנים. התגייסתי טירון באוגוסט 82 לתכנית תלפיות מחזור ד', והנה אני יוצא לחופשת פרישה בסוף 2009. דרך ארוכה ורבת עניין הייתה בין לבין, ואני פורש עם תואר ד"ר ודרגת אל"ם, הרבה יותר בוגר ומבוגר מכפי שהתגייסתי. את מרבית הזמן ביליתי בבית החם של חיל האויר, בעיקר בענף חקר ביצועים היחיד והמיוחד, ובשש השנים האחרונות שרתתי במחלקת ניתוח מערכות באג"ת - השרות באג"ת מורכב (ולעיתים גם מתסכל) יותר, אך להבנתי היום הוא גם חשוב ומאתגר יותר. בסה"כ כתבתי/הנחיתי מעל 200 עבודות מחקר במגוון אדיר של נושאים. העבודות פיתחו ידע חדש ותמכו תהליכי קבלת החלטות, בבניין הכוח ובהפעלתו. לאורך השנים התברכתי בשורת מפקדים ועמיתים יוצאת דופן באיכותה. רק בגללם נשארתי בשרות, והתקדמתי בסולם התפקידים והדרגות. על כך תודתי! מפאת צנעת הפרט מחד, ונחלת הכלל של האינטרנט מאידך, אני לא אפרט כאן את השמות, רק אומר שלחמשת הבולטים מביניהם מצאתי את הדרך להודות באופן ישיר וכן לכבדם בפני הציבור הרלבנטי. תודה מיוחדת ומעומק ליבי אני מבקש להעביר גם לכל מפקדי עמיתי ופיקודי, בעבר ובהווה, על הסבלנות שגילו כלפי בכל אותם מקרים בהם טעיתי, פגעתי בהם בתום לב ו/או לא ספקתי את הסחורה. עם כולם הסליחה. לאורך השנים השתדלתי להעביר לדורות הבאים ולו חלק ממה שזכיתי אני לקבל, ללמוד ולהבין (כך למשל זו הייתה המטרה המקורית של האתר הזה). אני גאה לראות היום קצינים ששרתו תחתי הולכים ומטפסים בסולם הדרגות התפקידים והיכולות, ומאחל לכולם הצלחה בהמשך. בפרט, המחלקה בראשה עמדתי בארבע השנים האחרונות מאויישת היום באופן איכותי ומגוון, ואנשיה "רעבים" להמשך מחקר והשפעה. אני מאחל להם הצלחה רבה במעלה הדרך, כי צה"ל צריך מנת"ם חזקה. עם תום שרותי בצה"ל, אני פונה לדרך חדשה. אני סקרן יותר מכם לדעת איזו דרך זו תהיה. אתם מוזמנים להתעדכן, באתר ובכלל (מי שעדיין לא מקבל הודעה על כל פוסט חדש, מוזמן לפנות אלי במייל ולהצטרף לרשימת התפוצה), לשתף, לעניין ואולי אף להשפיע. רות אוזקי - "על מזון ועיוורון"  המלצה חמה במיוחד: תמליל ההרצאה מעוררת ההשראה של הסופרת רות אוזקי בכנס מזון למחשבה שנערך לאחרונה בתל אביב. מייד לאחר קריאת ההרצאה, לכו לקנות את ספרה הראשון של רות - "שנת הבשרים שלי" (הוצאת עם עובד), ואת ספרה שני "על פני הבריאה כולה" (שעוסק בתפוחי אדמה והנדסה גנטית) תשאירו על המדפים כדי שאני אספיק לקנות. שנת הבשרים שלי הוא רומן נשי-אנושי יפני-אמריקאי מרתק, משולב בתיאור דוקומנטרי נוקב של תעשיית הבשר בארה"ב. הרבה מהקוראים הפכו לצמחונים לאחר קריאת הספר ..., ולמי שחושב שמינון יתר של הורמונים ואנטיביוטיקה במזון שלנו הוא נחלת העבר, אני מציע לבדוק את ספירת הזרע שלו.    כאמור, הסופרת רות אוזקי ביקרה לאחרונה בארץ, לרגל כנס "מזון למחשבה". מבין הקישורים באתר הכנס, אני מצאתי עניין מיוחד בדינמיקה המטרידה שמתוארת במאמר "יותר אוכל יותר רעבים - הפרדוכס של משבר המזון" - המונופוליזציה התאגידית של מערך ייצור המזון הגלובלי שהוציאה את החקלאי הקטן משדותיו, ועקרונות הסחר החופשי הפועלים לטובת המדינות המפותחות החזקות (האם ידעתם שפרה באיחוד הארופאי מסובסדת ב- 2 דולר ליום, כמו משכורתם היומית של 3 מיליארד עניי העולם?). ולמי חושב שכל זה תאוריטי, אני ממליץ לקרוא כתבה בהארץ על דו"ח הרעב העולמי המראה היפוך מגמה - שיעור הסובלים מתת-תזונה שהיה בירידה עד השנתיים באחרונות עבר למגמת עלייה, כתוצאה מהמשבר הכלכלי, פגעי טבע והסרת חסמי הסחר והשילוב העמוק של המדינות העניות בכלכלה העולמית. עם כל העניין הגובר שלי בנושאי הקיימות, אני למד שירוק הוא צבע עם הרבה גוונים, וכי הזהות האישית שלי ממש לא מגובשת. בפועל יש להודות שאני לא חי "חיים ירוקים", אולי כי אני מזדהה עם קריאתו של פרידמן (כל מי שעדיין לא הספיק - אני שב וממליץ על ספרו הנפלא "חם, שטוח וצפוף"), להפסיק את "המסיבה הירוקה" ("10 דברים שיעשו את היום שלך לירוק" וכו'), כיוון שמעשים קטנים המשתיקים את המצפון לא משנים את התמונה מחד, ומאפשרים לנו להתעלם מהצעדים הגדולים הנדרשים מאידך (וראו גם מאמר חדש בהקשר). כנראה שכולנו נמצאים בסוג מסויים של "עיוורון", כל אחד בדרכו, "עיורון" אותו רות אוזקי מתארת בספרה בצורה כה נפלאה: "כשהיא נוחתת עלינו כך - גלים גלים, כמאסה בלתי חדירה - הידיעה נהיית סמל לכוחנו שסר - הופכת להיות ידיעה רעה - ולפיכך אנחנו מכחישים אותה, רוכבים על דבשתה עד שהיא נעלמת מן התודעה ... עצימת עיניים, "עיוורון" שכזה, היא פעולה רצונית, בחירה שאת בוחרת שוב ושוב, בעיקר כשהמידע מציף אותך והידיעה נעשית מילה נרדפת לאין אונות. הייתי רוצה לתפוס את ה"עיוורון" שלי פחות מכישלון אישי ויותר כנטייה תרבותית רחבה, כדוגמה לכפילות, לקהות רגשית, שמאפיינת את סוף המילניום. אם איננו מסוגלים לפעול על פי הידיעה, כי אז איננו מסוגלים לשרוד בלא עיוורון ... הידיעה הרעה משתקת אותנו, והדרך היחידה לברוח ממנה הוא לחיות כמו מטומטמים". עד כאן להפעם. להתראות בחודש הבא, ובינתיים אשמח להתייחסויות לפוסט זה ובכלל.