נובמבר 09 - נחלת הכלל כשנרשמתי לתכנית העמיתים של מכון השל נשאלתי בין השאר "לו היה ניתן לך לשנות דבר אחד על מנת להפוך את החברה ליותר מקיימת, מה היית משנה?". התשובה שלי הייתה - עצירה דמוגרפית כלל עולמית לאלתר. הנימוקים שלי היו: עודף דמוגרפי בגילאי הייצור, הפוריות וההתפתחות האישית-מקצועית, מביא לעודף דמוגרפי גדול יותר בעתיד, פוטנציאל עבודה גדול ורצון עז לצמיחה, וכוח פוליטי וחברתי הרסני במקרה שהכלכלה והסביבה לא יהיו מסוגלים לספק את צרכי הדור. עצירה דמוגרפית חשובה כדי שנוכל לעשות שלום עם שכנינו, כי כל עוד יש בקרב הפלשתינאים אוכלוסייה צעירה, תוססת ודורשת, אין סיכום להסכם ויציבות. עצירה דמוגרפית חשובה גם כדי שנוכל לשמור על השלום בתוכנן, בין שבטי ישראל, מבלי ש"השבט החרדי" ישחיר את עתיד המדינה, תרתי משמע. למזלי לא הייתי צריך להידרש לשאלה הקשה. עניתי לשאלת ה"לו" מבלי לבחון האם השינוי הנדרש עליו אני מצביע הוא בכלל מעשי. מי שכן נדרש לשאלה הזו הוא Garrett Hardin, במאמר משנת 1968 שנקרא The Tragedy of the Commons (למבקשים, אני יכול לספק תרגום לעברית). זהו אחד המאמרים המצוטטים בעולם, אם לא הראשון ברשימה - 11231 אזכורים לפי Google Scholar (נכון לאוק' 2009)!       הארדין יצא מהמתח בין "העולם הסופי" ל"עלייה האקספוננציאלית באוכלוסייה" ותוך כדי ניתוח הדברים הגדיר את הטרגדיה של החרות בנחלת הכלל - ניצול היתר של נחלת הכלל (דברים השייכים לכולם ולא שייכים לאף אחד) כיוון שהרווח הוא פרטי והמחיר הנראה הוא ציבורי. דוגמאות: רעיית יתר של אחו משותף, זיהום אוויר, שאיבת יתר ממי תהום ופיזור גזי חממה. אנו רגילים לראות את נחלת הכלל כמובנית מאליה ולכן מתעלמים ממנה (הדגים הם האחרונים להבין מה זה מים ...). למעשה ניתן לחלק את המוצרים והמשאבים שהם נחלת הכלל לשלוש קבוצות: מוצרים ציבוריים אותם קל יחסית לגדר ולכן הם ניתנים כיום בתשלום, כגון: כבישי אגרה, שרותי טלפון, תאטרון ועוד. מוצרים ציבוריים אותם קשה לגדר והם "חופשיים", כגון: תאורת רחוב, משפט פיתגורס, מדרכות ועוד.  מוצרים שיתופיים - Common Pool Resources - בהם הארדין עוסק: מרעה, באר, דגי ים וכו'. אלו מתנות הטבע שקבלנו מאבותנו כפיקדון עבור ילדינו והדורות הבאים. במאמרו הארדין מציג כי "קל לחוקק איסור, אבל כיצד מחוקקים איפוק?", ודן גם בחוסר התכליתיות בפניה למצפון של הפרט. מכל אלו הארדין לא מאמין ביכולת שלנו לחנך את עצמנו לשמור על גודל אוכלוסייה סביר, והוא פונה לכיוון של כפייה. לדבריו, חופש בנחלת הכלל אפשרי רק במצב של אוכלוסייה מצומצמת. ככל שעלתה האוכלוסיה, נאלצנו לגדר יותר ויותר תחומים - מחוקים הנוגעים למשאבים משותפים ועד למגבלות על פסולת ומזהמים. כל גידור חדש פוגע בחרות של זה או אחר, ועדיין לדעתו (כבר ב- 1968) הגענו להכרח של נטישת נחלת הכלל בתחום הרבייה בדרך של כפייה. בהקצנה ניתן לומר שלפי הארדין לטרגדיה של נחלת הכלל יש שני פתרונות קיצוניים - הפרטה בתנאי שהיא מבטאת את מלוא המחיר לפרט, או הלאמה אשר הופכת את הרווח ל"של כולם". מסתבר שיש גם שחשבו (לפחות חלקית) אחרת, וביניהם זוכת פרס נובל לכלכלה השנה, אלינור אוסטרום (שהיא גם האישה הראשונה שזכתה בפרס). אלינור חקרה את נחלת הכלל (ממחקר תמונות מהחלל ועד מחקרי שטח במקומות שונים בעולם), כולל תאוריות בסגנון דילמת האסיר ומחקרים שאנשים בפועל לא מתנהגים לפי תורת המשחקים. במחקרה היא השוותה ביו ניהול מלמעלה, מהמדינה, לבין ניהול מהקהילה, והמסקנה העיקרית שלה היא שאין תשובה אחת שמתאימה לכל התנאים, וכי בהחלט יש מקרים בהם ניהול מהקהילה הוא הפיתרון העדיף. כאמור, משבר האקלים כתוצאה מגזי החממה הוא תוצר של הטרגדיה של נחלת הכלל - הרס נחלת הכלל בשמה של הצמיחה והרווח הפרטי - אבל גם העיסוק בפתרונות אפשריים מעלה סוגיות הנוגעות לרשות שלנו להשפיע על נחלת הכלל. לדיון בפתרונות טכנולוגים למשבר האקלים, ראו כתבה מצוינת בהארץ, על רעיונות של מדענים שונים להתמודדות פרו-אקטיבית עם התחממות כדור הארץ, בשיטות שונות של גאו-הנדסה (שימוש בטכנולוגיה כדי להשפיע על תכונותיו הגלובליות של כוכב הלכת שלנו) לצינון האקלים - "מדענים מנסים להציל את כדור הארץ מסכנות ההתחממות הגלובלית". בין הרעיונות פיזור ברזל באוקיינוסים כדי לעודד גידול אצות, כיסוי מדבריות ביריעות מחזירות שמש ועוד. יש בעניין הזה לא מעט שאלות אתיות - מי יחליט להתערב? ייעור מחדש זו פעולה שלא יהיו לה מתנגדים, אני מניח, אבל מה דעתכם על פיזור של מיליוני טונות גופרית באטמוספריה? לכל התערבות בנחלת הכלל יהיה סיכוי אבל גם סיכון. מי נכון שייקח אחריות? מצד שני, גם ההתערבות הנוכחית שלנו באטמוטספירה מתבצעת "ללא החלטה" ומעשית אין מי שלוקח אחריות ... למבקשים לקרוא עוד על הטרגדיה של נחלת הכלל, ראו הפניות באתר המרכז לקיימות מקומית, וכן מאמר של ד"ר דניאל מישורי המלמד אתיקה סביבתית באונ' ת"א - למי שייכת נחלת הכלל?, ומצגת של פרופ' סאמט מאונ' תל אביב המציג את הדברים מנקודת המבט של תורת המשחקים.  כמובן שיש גם כמות חומר אינסופית באנגלית - 11231 אזכורים למאמר של הארדין כבר אמרתי? הערות סיום: אני לא מומחה גדול בתחום, ואשמח לכל תיקון והשלמה. אני מבקש להודות למרכז השל (המכון הישראלי לחשיבה ומנהיגות סביבתית, המבקש לפתח חזון של קיימות - סביבתית, חברתית, תרבותית, ורוחנית), שתכנית העמיתים שלו חשפה אותי לחלק ניכר מקצות החוט שהביאו לכתיבת הפוסט הזה. בונוסים הומו קומבוסטאנס (האדם השורף) הוא בלוג חדש ומומלץ של פרופ' דני רבינוביץ שנולד מתערובת של דאגה עמוקה ממשבר האקלים, זעם על הטמטום ותאוות הבצע שיצרו את המשבר, וחזון כי אף פעם לא מאוחר מדי (לפחות יש לקוות שזה המצב). כל מי שביקר לאחרונה בהולנד התרשם מטורבינות הרוח הרבות המנצלות את משטר הרוחות במדינה ומייצרות חשמל. אז כמה חשמל הן מייצרות? דו"ח על השימוש באנרגיות מתחדשות בהולנד ב- 2008 מלמד כי טורבינות הרוח אחראיות ל- 2-2.5% מייצור החשמל במדינה. זה לא מעט, זה יותר מאשר ב- 2007, אבל זה גם לא ממש הרבה.  ואם תרצו לדלג מהולנד לניגריה, אני מזמין אתכם לבקר באתר של CREDC, עמותה (NGO) למחקר ופיתוח סביבתי, המבקשת להבטיח לכל אזרחי המדינה גישה למשאבים (מים, חשמל וכו') תוך שמירה על סביבה בריאה ובת-קיימא. מדובר בארגון חדש יחסית ואני אישית לא התלהבתי מהמאמר שלהם על יעילות השימוש באנרגיה בניגריה. מצד אחד הם משחררים הצהרה כי מומחים מעריכים שהתייעלות יכולה להביא לחיסכון של 50%, אך לאחר מכן הן רק מונים צעדים בסיסיים כמו החלפת נורות לחסכוניות, כיבוי אור בחנויות בשעות היום וכד', וכל זאת מבלי להראות מה החיסכון הכולל המתקבל. הצהרה משותפת של 19 ארגוני סביבה וקיימות מ- 11 מדינות באירופה בנוגע לצורך של היבשת לעבור לתשתיות מקיימות (במקום "עסקים כרגיל" שמשמעותם predict and provide), כולל המלצות בתחומי התחבורה, אנרגיה והמגוון הביולוגי. השינוי הנדרש הוא מיידי, כיוון שאת התשתיות ל- 2050 אנחנו מעצבים היום.  ובפינת הוידאו, פנו לכם 5 דקות וצפו במסר שעולה מהילדים התמימים והכל כך צודקים שלנו.