אוקטובר 09 - משבר האקלים (לקראת ועידת קופנהגן) מכון בריטי - PIRC = Public Interest Research Centre - פרסם לפני כשנה תמונת מצב מקיפה אך ממוקדת אודות משבר האקלים תחת הכותרת Climate Safety. המחקר מצביע על העדויות המצטברות כי האקלים משתנה בקצב מהיר משחשבנו והחשש מתגובת שרשרת שתאיץ את התהליך עוד יותר, מסביר על אי הוודאות במודלים לעתיד והסכנה בהתבססות על "אומדן ממוצע", ולכן מציע להגדיר יעדים חדשים לחלקו של האדם במאזן החום של כדור הארץ. החששות מתגובת שרשרת שתאיץ את קצב ההתחממות עולים מכמה כיוונים: הפשרת האוקיינוס הארקטי שתהפוך משטח מחזיר (קרח) למשטח קולט (אוקיינוס) ותגדיל את קרינת השמש שכדור הארץ בולע. שחרור גזי חממה כתוצאה מהפשרה אדמה קפואה הנמצאת כיום מתחת לקרחונים. שחרור גזי חממה כתוצאה מיותר שריפת יערות כתוצאה מהתחממות כדור הארץ. לאירוסולים יש תפקיד מקרר במאזן החום של כדור הארץ ויש צפי לצמצום כמות האירוסולים באוויר עקב צמצום השימוש בתחנות כוח מזהמות (במטרה לצמצם את פליטת גזי החממה ...). אי הוודאות באשר להתפתחות ומשמעות תהליכים אלה, מצטרפת לאי הוודאות המורכבת של המודלים להתחממות כדור הארץ, ולאי הוודאות באשר ל"עליית החום הנסבלת" - מעלה? שתיים? שלוש? את הקשר בין כמות גזי החממה לטמפורטורה הממוצעת אנחנו יודעים די טוב במצב יציב, על סמך נתונים מההסטוריה. למזלנו, ההתחממות היא יותר איטית מקצב צבירת גזי החממה כיום, בעיקר עקב קיבולת החום של האוקיינסים וממספר סיבות נוספות (ע"ע האירוסולים). שאלת המפתח היא איפוא קצב ההגעה למצב היציב, שאלה שניתן אבל קשה להעריך לאור ההתחממות הקלה שחווינו בעשורים האחרונים (3/4 מעלה). המודלים המקובלים מעלים אפשרויות שונות והאו"ם בחר להסכים על ערך ממוצע. אבל מה יקרה אם המצב בעייתי יותר? לאור מחיר הטעות, גם דו"ח האו"ם הציע למקבלי החלטות לבחון ערכים שמרניים ומגוננים יותר. לאור כל זאת הדו"ח הבריטי ממליץ להגדיר יעדים חדשים לפליטת גזי החממה. היעדים שהיו מקובלים עד עתה התבססו על ההערכה הבאה - "כדי למנוע התחממות מעל שתי מעלות מעבר לתחילת העידן התעשייתי, יש לעצור את העלייה בפליטת גזי חממה עד 2015, ולצמצם את פליטת גזי החממה ב- 85% עד 2050. רמת גזי החממה תהיה שקולה ל- 450 חלקיקי CO2 למיליון". היעדים שהדו"ח הבריטי מכוון אליהם הם שוו"ע ל- 300-350 חלקיקים למיליון (בינתיים הגענו כבר ל- 385 ...), והמשמעות היא zero-carbon או יישום של רעיונות יצירתיים (ומסוכנים?) להגעה ליעדים אלו דרך קבירת גזי חממה ואף איסופם מהאטמוספירה. הדו"ח הבריטי מתבסס בין השאר על ממצאים חדשים שמציג Dr. James E. Hansen. פרופ' באוניברסיטצת קולומביה וראש המכון למחקרי חלל של NASA. להתעמקות בניתוחים שלו ראו מצגת ומאמר. הממצאים של הנסן היו גם השראה להקמת הארגון 350 - שמבקש להעלות את המודעות למשבר האקלים ערב ועידת קופנהגן ולקדם יעד של שוו"ע 350 חלקיקים למיליון. את הארגון הקים ביל מקיבן, שביקר לאחרונה בישראל, ויש לקוות שכולנו נתוודע למסר שלו ביום המודעות הבינלאומי ב- 24 לאוקטובר (לרשימת הפעילויות המתוכננות בארץ). ומה קורה אצלנו, בסביבה הפרטית שלנו? הארץ מדווח כי תחזיות מכנס בינלאומי באוניברסיטת אוקספורד שנערך לאחרונה שבות ומצביעות על הערכות חסר במודלים קודמים, וכי להערכת מומחים (בין המציגים בכנס - פרופסורים מהמכונים לחקר המדבר של אונ' בן גוריון) אזורים על גבול המדבר - כמו ישראל - עלולים להתחמם ב- 7 (שבע!) מעלות בממוצע עוד בדורנו. זו כמובן תחזית מטרידה, אבל מטרידות לא פחות תגובות חלק מטוקוביסטים, ובמיוחד מכחישי התחממות שמתחפשים למדענים. שהרי, יש מי שיעדיף לפתח תאוריות קונספירציה בחסות דמוקרטיית האינטרנט, ראה מאמרו הסהרורי משהו של ד"ר גבי אביטל הסהרורי משהו, ויש מי שיעדיף להמתין לספרו הבא של פרופ' דני רבינוביץ' וכותרתו - "הנה זה בא: כיצד ישרוד המין האנושי את משבר האקלים". פרופ' רבינוביץ כיהן בעבר כיו"ר ארגון הגג של ארגוני הסביבה בישראל "חיים וסביבה", משמש כיום כסגן יו"ר גרינפיס בריטניה, וזכור לטובה מההקדמה המעולה (קריאת חובה בעיני) לספרה של אליזבת קולברט רשימות מאזור אסון. אגב, על ספרו החדש למדתי בכתבה מעניינת ומטרידה בפני עצמה - עם גלי החום, יבואו הפליטים - כתבה אשר מציינת (בין השאר) דוגמאות לתהליכים בעייתים שכבר מתרחשים במדינות האזור, וכמובן מצטטת תחזיות קודרות יותר לעתיד. מצאה בחן בעיני הכותרת - כיצד ישרוד המין האנושי את משבר האקלים, אבל יש גם כאלו שחושבים גם על היום אחרי שהמין האנושי לא ישרוד (Post Human Earth), שהרי האנושות היא רק אפיזודה בחיי הכוכב ומערכת השמש שלנו. אני מודה שאותי העתיד הזה פחות מעניין, מסיבות מובנות. עבודת מחקר מקיפה בנושא תסריטים עתידיים אפשריים ורצויים מתנהלת במכון Tellus הממוקם בבוסטון, ומקדם את יוזמת השינוי הגדול - Great Transition Intiative. התיאוריה שלהם מכוסה במאמר - World lines: A framework for exploring global pathways - ומציגה שלושה מעצבים מרכזיים אפשריים: עולם קונבנציונאלי - המאופיין ב"כוחות השוק" או ב"שינוי מדיניות". עולם "ברברי" - מ"ערי מבצר" ועד התמוטטות כוללת. עולם בר קיימא - המבוסס על שינוי פלנטרי גדול, או קהיליות מקומיות. הם כמובן רוצים לקדם את "השינוי הגדול", ומאמינים שהוא יוכל להגיע אם תהיה תנועה כלל עולמית חזקה שתתמוך בכיוון (אחרת אנחנו עלולים להתדרדר לעולם ברברי). אולם, בתנועה הגלובאלית אין די, שכן על "קטסטרופות קטנות" סביר שהאנושות תוכל להתגבר במערכת הקונבנציונאלית. לכן, לתפיסתם, השינוי הגדול יכול לבוא רק לאחר קטסטרופה עולמית - משבר אקלים חריף, מלחמה גרעינית וכד'. בעיני הסיפור של "חזון גן עדן" לאחר "המשבר הגדול" לא שונה בהרבה מ"חזון אחרית הימים" של דתות כאלו ואחרות...    הערות סיום: אני לא מומחה גדול בתחום, ואשמח לכל תיקון והשלמה. אני מבקש להודות למרכז השל (המכון הישראלי לחשיבה ומנהיגות סביבתית, המבקש לפתח חזון של קיימות - סביבתית, חברתית, תרבותית, ורוחנית), שתכנית העמיתים שלו חשפה אותי לחלק ניכר מקצות החוט שהביאו לכתיבת הפוסט הזה.  בונוסים יש מי שמלקט ברשת ומציג בחן רב רעיונות יצירתיים ליזמות עסקית (ירוקים ואחרים). בשבילי זו הוכחה נוספת שהרעיונות המעניינים אף פעם לא נגמרים, רק איך מוצאים אותם ראשונים? ואיך מזהים את המוצלחים? קראו באתר נקודת חן (נקודת ח"ן נוסדה על ידי קרן יד הנדיב בשנת 1999 כמסגרת לקידום פרויקטים מגוונים בתפר שבין חקלאות לאקולוגיה ותפיסה סביבתית רחבה) על "גידול זיתים כפיתרון לבעיית נטישת השטחים החקלאיים בשפלת יהודה" (עבודת דוקטורט של עדי נעלי - מנהל אזור חוף שפלה בקק"ל). חשבתי לעצמי איך שגלגל מסתובב - כמה עצי זית נעקרו במסגרת ההתיישבות החקלאית בארץ ועכשיו (אולי) נתחיל לגדל מחדש? בינואר הקרוב אני מקווה לרוץ לראשונה בחיי מרתון. אל תשאלו למה. חיזוקים וטיפים אני מוצא בין השאר באתר endure, האתר הישראלי לטריאתלון וספורט סיבולת. לאונרד כהן שביקר לאחרונה בארץ מזכיר לרבים את מאיר אריאל. היינו השנה במופע העשור לזכרו בקיסריה, וספסלי הבטון נהיים פחות נוחים משנה לשנה. אחד השיאים בערב היה הקליפ של מאיר - "הדשא של השכן שלי ירוק יותר" (באדיבות יואב קוטנר). והשנה, עם הבצורת ומס המיים הדשא של השכן שלי אכן ירוק יותר. ולסיום המלצה אישית:  פנו למשפחה שלכם 20 דקות וצפו יחדיו ב- The story of stuff.