עשרה טיפים על טיול ג'יפים ביוון (וסיפור דרך)

טיול ג'יפים בצפון יוון פופולרי מאוד בקרב הישראלים, כטיול מאורגן בקבוצה או באופן עצמאי. אנו טיילנו עצמאית בפסח 2002, ומאוד נהניינו. להלן 10 טיפים שצברנו מהטיול שלנו, לשימושם של המטיילים במסלול דומה בעתיד.

מפות - את יוון מכסה סט מפות חדש בקנ"ם 1:250,000 שנמכר במקומות רבים ביוון וגם בחנות המפות של אביגדור ברחוב החשמונאים בתל אביב. המפות טובות והכרחיות, אבל הדבר העיקרי שצריך לדעת הוא שהמפות אינן מדויקות - במקומות בהם על המפה יש כביש סוג א' אתם עלולים למצוא דרך עפר סוג ב', ובמקומות אחרים תנופת פיתוח הופכת דרכי עפר לכבישים סלולים. גם לא כל הכפרים נמצאים בשטח במקום הנקוב על המפה, וכמובן שמצב הדרכים משתנה לאורך חודשי השנה. עזרה ניתן למצוא דוקא במפה של 1:500,000, שכן דרך המופיעה בה כמעט ודאי שקיימת גם בשטח.

חציית אתונה - המשימה הראשונה בה נתקל התייר הישראלי ביוון היא חציית העיר אתונה מכיוון נמל התעופה לאזור הטיול (כיוון כללי צפון-מערב). כחלק מההכנות לאולימפיאדה ב- 2004 נסללת אוטוסטרדה שחוצה את אתונה, אבל נכון לפסח 2002 את רוב הדרך עדיין יש לעשות דרך רחובות העיר. אל תצפו לשילוט הולם, כי אין. חשוב לכן להצטייד במפה של העיר עוד מהארץ ולתכנן מראש את נתיב החצייה. לחילופין, אפשר להקדיש את היום הראשון לסיור במרכז אתונה.

טיול בפסח - פסח היא תקופה מומלצת מאוד לטיול ג'יפים ביוון. הסיכוי לימים חמים במיוחד נמוך, ההרים עדיין מכוסים לבן ואם יתמזל מזלכם (וכך היה במקרה שלנו) תוכלו לתפוס גם שלג שיוסיף צבע ועניין לטיול (מצד שני, הסיכוי לסופת שלגים חמורה כנראה זניח). אזורי התיירות עדיין ריקים כמעט לחלוטין (חוץ מישראלים בחופשת פסח, אותם פוגשים כמעט בכל מקום), ופריחת העצים מרשימה, במיוחד בחצי האי פיליו. חשוב להעיר - הניסיון הטוב שלנו עם טיול בפסח אין בו כדי לומר שעונות אחרות אינן מומלצות.

ג'יפ - אפשר לבטח לעשות ביוון טיול ג'יפים 4x4 "מקצועי", אבל אפשר גם לטייל באזורים הנידחים של יוון ברכב פרטי. אנחנו נסענו בג'יפ אבל כל הדרכים בהם בחרנו היו בפועל עבירות גם לרכב רגיל. היתרון בג'יפ במקרה שלנו היה בישיבה הגבוהה, המרחיבה מאוד את שדה הראייה ובמיוחד ליושבים בספסל האחורי, בתא המטען הגדול שהספיק לציוד של ארבעתנו (תלוי כמובן בג'יפ), ובתחושת הביטחון למקרה שיהיו "הפתעות" בדרך.

נסיעה בקבוצה - אפשר לטייל ביוון במקומות הנידחים ביותר זוג ברכב בודד, ואפשר גם להצטרף לקבוצה מאורגנת. אנחנו יצאנו לדרך שני זוגות ברכב אחד ובדרך התחברנו לזוג נוסף שפגשנו באקראי. מניסיוננו, בשעות הארוכות של הנסיעה באזורים מבודדים, יש יתרון רב לחברותא ולרכב הנוסף, הנותן גמישות במקרה שצצות בעיות. כאשר מצאנו את עצמנו אבודים בחשיכה באזור בו הכביש נסלל מחדש (עקב בניית סכר) נעזרנו בשני הרכבים כדי להקפיץ קדימה ואחורה צעיר מקומי שהסכים להצטרף ולהראות לנו את הדרך (היווני הממוצע אדיב וחם לב לתיירים, ואל תתבישו לפנות לעזרתו בכל בעיה שהיא. למרות קשיי השפה, גם אחרון הכפריים ינסה להצביע לכם על הדרך הנכונה, ידע באיזה כפר יש סיכוי למקום לינה וכד').

סיפור דרך - מסלול הטיול העקרוני בו נסענו מושך אליו ישראלים רבים, מאתונה דרך דלפי וקפרניסי טפסנו צפונה עד יונינה וכפרי הזגוריה, וחזרה לאתונה עם כיוון השעון דרך מצ'ובו, מטאורה וחצי האי פיליו. ניתן לעשות את המסלול כולו בדרכים ראשיות אך המטייל הישראלי, ודאי זה הנוסע בג'יפ, יעדיף ובצדק את הדרכים הצדדיות. הטיפ להדגשה כאן הוא שספרי הטיולים המקובלים (אפילו הטוב מביניהם - לונלי-פלנט) אינם מכסים את מרבית הדרך. לכן, בהכנת הטיול מומלץ להעזר בסיפורי דרך של מטיילים קודמים, וכאלו פורסמו גם ב"טבע הדברים" וגם ב"מסע אחר". כדאי לתכנן את הנתיב מראש אבל לדעת מראש שחלק מהכיף הם הפתעות בשטח ומזג האוויר שצפויים לאלץ אתכם לאלתר.

אוכל - האוכל היווני פשוט, טעים ויחסית זול. טיול בפסח עלול להתברר כבעייתי לשומרי מסורת, וודאי לצמחונים, אבל תמיד יש את האפשרות להסתפק בסלט יווני (סלט ירקות עם גוש גבינה והמון שמן זית). מכל הדברים שניסינו, פעם אחר פעם נפלנו דוקא במאכל היווני הפופולרי ביותר, הסופלקי - מנה יחסית קטנה במחיר יחסית גבוה ובאיכות ממוצעת. לעומת זאת, כבש יש והרבה, עשוי במגוון שיטות. הלחם הצהוב המוגש בארוחות מצוין, אבל לעוגיות בקונדיטוריות היה טעם לוואי של תבלין לא מזוהה. הקפה היווני נקרא בשפתנו "קפה טורקי", אבל עליכם לזכור שאהבה גדולה לא שוררת בין העמים, ההיפך הוא הנכון.

מצוקי המטאורה - ללא ספק אחת האטרקציות המיוחדות של הטיול הם המנזרים התלויים במצוקי המטאורה. כתלות במזג אוויר, זה יום שבו כדאי לקחת את הזמן לאט לאט, לעזוב את הרכב בחנייה ולטייל ברגל בין המנזרים והמצוקים המדהימים, כדי לצפות בהם מכול זווית אפשרית.

לילה - אחרי הפעם הראשונה שלא תגיעו למקום לינה סביר בשעות האור תבינו שזה בכלל לא נורא. להפך, יש קסם לא מבוטל בנסיעה לילית בכביש הררי לא מוכר כשברקע יורד שלג ומקום הלינה הפוטנציאלי הבא נמצא עשרות ק"מ קדימה ואינו וודאי כלל וכלל. בפועל, בעונה בה טיילנו (טרום עונה למעשה) לא התקשינו במציאת מקום לינה גם כשהגענו לכפר/עיירה בשעות החשיכה, וכיוון שהמסעדות פתוחות עד מאוחר, גם בכפרים הקטנים, תמיד הצלחנו לקנח את היום בארוחה טובה. מאידך, צריך לדעת שבמפה אין שום סימן שמבחין בין כפר כמעט נטוש לכפר שמציע מקומות לינה ואוכל (טברנה/בית-קפה/מכולת מקומית מסריחה מעשן סיגריות ואש הקמין תהיה בכל כפר)).

מתנות ומזכרות - קשה לצאת לחו"ל בלי לקנות מתנות לילדים שהשארנו בבית. מעבר לחנויות המזכרות בערים הגדולות ואתרי התיירות המפורסמים יותר, מועיל לדעת שבאוטוסטרדה שמגיעה לאתונה מצפון יש מעט לפני העיר חנות צעצועים ענקית ואטרקטיבית בשם Jumbo. המזכרת הכי טובה עבורנו היא סרט הוידאו שצלמנו, ובטיול ג'יפים או טיול רכוב בכלל, מומלץ לצלם כמה שיותר בזמן הנסיעה. הצילום דינמי והצפייה בו אינה משעממת.

סיפור הדרך

היום הראשון - לאחר המתנה בת שעה וחצי ויותר, טסנו לאתונה וקבלנו את הג'יפ השכור מ"דוכן" מאולתר וקצת חשוד. יצאנו לדרכנו במטרה לחצות את אתונה באוטוסטרדה, אבל הדרך המהירה די מהר נגמרה (שאר הנתיב עדין בעבודה), ולאחר נסיעה ארוכה בשכונות עלובות התברר לנו כי חזרנו לסביבות נמל התעופה ... לאחר שהגענו כבר לצהרי היום, וגם הנתיב החדש (לאורך החוף המערבי בואכה פיראוס) בו בקשנו לעקוף את העיר התקדם באיטיות, החלטנו לשנות את התוכנית ולהכנס למרכז אתונה. לפני הביקור המרשים (והקר) באקרופוליס, אכלנו (ביוקר) ולאחר הביקור הסתובננו קצת בסמטאות הסמוכות עם חנויות המזכרות (קפה). לינה מצאנו במלון "B+" ולאחר מכן יצאנו לאכול בעיר - סלט יווני ראשון במסעדה של "ניקוס". חזרנו למלון באזור 21:00, מוקדם יחסית לימים הבאים, אך מאוחר בהתחשב בשינה הקצרה שהיתה לנו בלילה הקודם.

היום השני - לאחר ארוחת בוקר מלאה יצאנו מאתונה מערבה, וב- Megara ירדנו לכביש צדדי לכיוון המפרץ, שם ראינו רועה מודרני על אופנוע שטח. העצירה הראשונה היתה ב- Porto Germeno (אתר חוף לנופש עממי שהיה נטוש ביותר), בו בקרנו בשרידי מצודה ביזנטית מהמאה שלישית או הרביעית לפני הספירה. המשכנו בדרכנו הכפרית ולאחר הצטיידות בסופר מקומי (כולל גזיה) אכלנו לצד הדרך. כפר אחד לפני מנזר Osiou Louka שתינו קפה במקום (המסריח) שלעת ערב יהיה מושב הגברים בכפר. במנזר עצמו סיירנו בפנים ונהנו מהנוף. לאחר שטפסנו לראשונה לאזור מושלג, הגענו לעת ערב לעיירת הסקי Arachova, בה מצאנו מקום לינה מתוק ונעים בבית הראשון בעיירה. לאחר טיול ברחוב הראשי בעיירה (קפה) קנחנו באחת הטברנות (כולל כבש בלימון).

היום השלישי - האירוח ב- Arachova היה מושלם גם בארוחת הבוקר. התחנה הראשונה בדרכנו ביום זה היתה אתר העתיקות המפורסם Delphi, בו נהננו בעיקר מהנוף, וממעט האבנים שעדיין עומדות אחת על השניה. משם המשכנו לקפה (מצויין לשם שינוי) בעיר הנמל Galaxidi. המשכנו צפונה לכיוון אגם Mornos, ונתקלנו בהפתעה הראשונה - את הכביש במפה החליפה בשטח דרך רעועה. לאחר נסיעה לאורך האגם המלאכותי, ועצירה לשרותים בשטח, הגענו למסעדה (עם המבשלת האטלקיה שצבעה שערה לשחור), שם פגשנו לראשונה באורי וראשונה. מעבר נוסף באזור מושלג הביא אותנו לכפר A. Hora, ביציאה ממנו התחברנו סופית לאורי וראשונה. ההתחלה לא היתה פשוטה - נסיוננו למצוא את דרך העפר היוצאת מאחד הכפרים הצליח רק בפעם השניה וגם אז התברר שהדרך לא עבירה. גם הדרך החילופית לא היתה פשוטה. לאחר מעקף ארוך בדרך לא סלולה, ותלולה, הגענו על סף החשיכה לכפר ללא מקומות לינה. המשכנו בדרכנו עד שנתקענו באזור בניה, שם חילץ אותנו אחד מהעובדים במקום. המשכנו בנסיעה בחשכה, כששלג מתחיל לרדת, עד לכפר Domnista בו מצאנו מקום לינה חביב ומסעדה נהדרת.

היום הרביעי - ארוחת הבוקר היתה בסלון של המארחת, למרות שלא היה לה סט קפה תואם. הדרך הקצרה לעיר המחוז Karpenisi (קפה) התבררה כאיטית מאוד אך גם יפה ומרתקת במיוחד בשל השלג שירד ואף הצטבר על הציר הגבוה. בעקבות מזג האוויר, שינינו את הציר המקורי ובמקום לעלות ישר צפונה חתכנו קודם מערבה, בדרך כפרית באזור חשוף יחסית. לאחר שנעלמו לנו שני כפרים מהמפה עצרנו לקפה בדרך (גזיה), חצינו גשר עתיק ויפהפה ועלינו לתצפית על עוד אצבע של אגם מלאכותי. עצרנו לחלץ רגלים בעיר Arta (קפה עם הנוער) ממנה עלינו בדרך הראשית אל Ioannina, שם מצאנו מקום לינה די עלוב (ב"אכסנית נוער") בפרבר Perama, בו גם אכלנו (במסעדה עלובה לא פחות).

היום החמישי - את הבוקר התחלנו (עם המדריכה הצולעת והמתנשפת) בסיור המערת הנטיפים Perama Cave. משם נסענו למסגד בעיר העתיקה ב- Ioannina. לשם שינוי ויתרנו על הקפה ויצאנו אל האזור ההררי והכפריThe Zagoria County שהאטרקציה המפורסמת בו היא Vikos Gorge עליו צפינו מהכנסיה (יחד עם לא מעט ישראלים אחרים) שלצד הכפר Monodndri על בתי האבן שבו. לאחר נסיעה בין הכפרים מצאנו מסעדה בכיכר אחד הכפרים, ארוחה שנמשכה שעתיים, ואלצה אותנו לקחת את הדרך הקצרה יותר ליעדנו ללילה - כפר הרועים הרומנים המצועצע Metsovo. דרך עפר הובילה אותנו אל סמטאות הכפר Leptokaria. כמו כפרים אחרים גם כפר זה היה נטוש למדי - 30 אנשים בחורף, לעומת 100 בקיץ. בכפר פגשנו רועה מקומית, שלומדת אנגלית בהתכתבות ומתרגלת אותה בפועל בעיקר עם מטיילים ישראלים... בהמשך הדרך שוב לא תאמה המפה את השטח, אבל הפעם הדרך רק התבררה כקצרה יותר. זה לא מנע מאיתנו להגיע ל- Metsovo רק בשעות החשכה, להתמקמות במלון Agnita על דלתות הטווס שבו. סיירנו בכפר (המאכזב מעט) ואכלנו במסעדה של ניקולאס (הסלט הירוק לא מומלץ).

היום השישי - הפעם דלגנו על ארוחת בוקר במלון והסתפקנו במאפה וקפה (מהזקן עם ה"פטריות"). עברנו ב- Pass Katra בדרכנו למצוקי המטאורה והמנזרים התלויים, עליהם הסתכלנו כמעט מכל זווית אפשרית. לאולימפוס החלטנו לא להמשיך ואת הרגלים חלצנו ברובע הטורקי ב- Trikala. בעצירה לארוחה (זולה וטעימה) כמעט ואבדנו את מצלמת הוידאו. אחר הצהריים הגענו לחצי האי Pilio, שם לאחר לחץ מתון זכינו לחדרים (בינונים) במקום מקסים, בלב חורשת זיתים. בערב יצאנו למסעדת דגים.

היום השביעי - לאחר ארוחת הבוקר של קתרינה יצאנו לסיבוב, מלא הפיתולים, בחצי האי. לאחר סיבוב רגלי ב- Vizitsa עברנו לגדה המזרחית, המצוקית, שם במאמץ מסויים מצאנו את דרכנו עד לקו החוף. לאחר חציית קו הרכס פתחנו בנסיעה על הכביש המהיר לאתונה, תוך שאנו משתלבים בדרך היוונית המקורית להפוך כביש דו-מסלולי לרב-נתיבי. רגע לפני כניסה בעייתית לאתונה מצאנו את חנות הצעצועים הנהדרת Jumbo, בה רכשנו את כל המתנות הנדרשות. משם הדרך להחזרת הרכב ולטיסה היתה פשוטה.