בפרשת השבוע מסופר אודות הציווי של הקב"ה לאברהם אבינו "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך".
לכאורה יכול היה הקב"ה לצוות בצורה פשוטה וקצרה 'לך לארץ ישראל',,מדוע מאריך הקב"ה בציווי ואומר "לך לך מארצך, וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך"? ניתן להסביר ציווי זה מבחינה פסיכולוגית: אי-אפשר לבשר לאדם בשורה רצינית ומשמעותית כל-כך, בבת אחת, ולכן יש לעשות זאת בצורה איטית כדי שהאדם יוכל לקלוט ולעכל את הבשורה )כפי שמסביר רש"י(?
אבל אם כך, המשך הציווי היה צריך להיות בסדר הפוך, ראשית צא מבית אביך, אח"כ ממולדתך ומארצך אל הארץ אשר אראך?
מכיון שציווי זה הוא הציווי הראשון שניתן ליהודי הראשון )אברהם אבינו(.ברור שציווי זה אינו סתם ציווי אלא ציווי המבטא את יסוד ותוכן העבודה של כל יהודי ויהודי בעולם.
כמאמנת אישית )קאוצ'ינג( אנסה להסביר את משמעות העבודה האישית המתבטאת בכל מילה ומילה:
לך - הליכה מסמלת תהליך של מעבר ממקום אחד למקום חדש.
לך- בשבילך, ולטובתך.
מארצך - ארציותך - הטבע שלך. התכונות המולדות שיש בך.
וממולדתך - התכונות הנרכשות, כל אותן תכונות שרכשת במהלך חייך אשר הושפעו מסביבתך)מולדתך(.
ומבית אביך - כל אותן תובנות שרכשת במהלך חייך.
אל הארץ - המטרה , הרצון )ארץ מל' רצון(.
אשר אראך - בכח הראיה - הדרך הכי מוחשית ובלתי ניתנת לערעור.
כידוע לכולנו "תורה" מלשון "הוראה", ולכן עלינו ללמוד מציווי זה כיצד נוכל לקדם את המטרות אשר הועיד לנו הקב"ה בחיינו, בצורה הטובה ביותר.
בתהליך האימון נעבור כמה שלבים בדרך למימוש המטרה:
א. לך- עלינו להתחיל תהליך המסמל הליכה והתקדמות תמידית,
ב. לך- על מנת שנוכל להתמיד בתהליך עלינו לזכור )ולהזכיר לעצמנו זאת גם ברגעים הקשים בהם אנו כמעט מתייאשים( שאנו בתהליך למימוש המטרה אותה אנו מאד רוצים להגשים.
אחרי שזה יושב לנו טוב טוב בראש ואנו רוצים להתחיל להתקדם ולהציב לנו משימות ויעדים שונים למימוש המטרה, צצות לנו כל מיני הפרעות ועיכובים שונים ולכך בא המשך הציווי:
ג. מארצך, וממולדתך ומבית אביך- עלינו לדעת להתנתק מכל התכונות המולדות / הנרכשות ומכל אותן תובנות שהגענו אליהם במהלך חיינו, אשר עוצרות אותנו מלהגשים את רצוננו.
ד. אל הארץ - להתמקד אך ורק במטרה )הרצון-ארצך( העומדת בפנינו,
ה. אשר אראך- כדי להצליח לממש את המטרה עלינו 'לראות' )לדמיין לעצמנו בצורה ברורה ובהירה( את הצלחתנו בהגשמת המטרה.