אני השפוטה שלה.. עדינה-ו
מאז שעמדתי על דעתי אני השפוטה שלה. בכל ביקוריה בביתי, אני מסירה את האבק, שהותירה חברתה מאחוריה, מניחה שטיח מקיר אל קיר כדי שיהיה לה חם נוח לדרוך בביתי, פותחת שולחן כיד המלך מניחה גם דבש וגם תפוח, לא שוכחת גם את הרימון, כל שנה מרימה כוסית ומבקשת,מתחננת...
"תכלה שנה וקללותיה תחל שנה וברכותיה,"
בין לגימה ללגימה מבעד לזגוגיות עיניי שואלת, מבקשת,מתחננת...
אולי... אולי היא תהיה טובה יותר מחברתה. וכל שנה מגלה מחדש שהמרור החליף את התפוח והדבש.
מה יש לה לשנה החדשה שגורמת לי להיות... השפוטה שלה?
פעם לפני שהשנה החדשה היתה מגיחה אלינו הייתי מחטטת רגליי לכל מיני חנויות כדי לחפש כרטיסי ברכה לראש השנה, מחפשת את הכרטיס הכי אין ושולחת למשפחה בארץ ומעבר לים.
מאז שנחשפתי אל האינטרנט למדתי לחפש ולמצוא כרטיסי ברכה וירטואלים ואותם לשלוח למשפחה, חלק מהם הפכתי למצגות ובהם בירכתי את חבריי הרחוקים והקרובים.
לפני שנה סתם ככה במקרה ברחוב אלנבי ממש בלי כוונה ראיתי איש בא בימים היושב עם הבאסטה שלו על מדרכה ברחוב אלנבי וכל מרכולתו הן כרטיסי ברכה לראש השנה..מכל הגדלים ומכל הצבעים.
נעמדתי לידו כדי לנשום את הנוסטלגיה
את ריח ראש השנה המתקרב אלינו
בצעדי ענק, מיששתי באצבעותיי את הזהב של הכרטיסים, רכשתי כמה מהם לעצמי למזכרת.. ידעתי שאני הולכת לסרוק אותם ולשלוח אותם לחבריי הרחוקים והקרובים,
וכל הדרך הביתה אני מהרהרת ביני לביני
על הימים שהיו ואינם עוד.. והגעתי למסקנה- שלא משנה כמה כרטיסים אכין במחשב בין אם במצגות, ובין אם אסרוק את הכרטיסים הקנוים.. זה עדיין כאין וכאפס לעומת אותה העמידה ליד הבאסטה של האיש בא בימים מישוש הזהב והכסף של הכרטיסים
באצבעותיי .
מאחלת לכולם שיהיה שנה טובה לכולם והשנה יותר מתמיד.. לבקש שנה של שקט,ביטחון, וצמיחה
מעט נוסטלגיה
מאחלת לכולם שנה טובה
שתהה זאת שנה טובה יותר מקודמתה
|