מאת:אמנון לורד
4 במרץ 2005, כ"ג באדר תשס"ה

 

אם אתה מתנגד להתנתקות, אל תתפלא למצוא בביתך פתאום את נציגי החוק
"זה מוזר", סיפר לי הבחור שנעצר ביום ראשון בקריית-מלאכי. "הייתי בבית. הופיע אחד עם לבוש אזרחי, ואחד שוטר. הם פתחו לבד את הדלת. לא צלצלו, לא חיכו שאפתח. שמעון (שם בדוי. א"ל) נמצא? זה היה מוזר מאוד. חבר שלי אמר, זה מערב פרוע. הם אמרו שהם צריכים אותי לחקירה. ביקשו ממני להזדהות. הוצאתי תעודת מילואים והלכתי איתם. אשתי שאלה, מה אתם רוצים?
"הם לקחו אותי ואמרו שיגידו לי כבר בדרך. יותר מאוחר שאלתי אותם, למה הם לוקחים אותי? הם אמרו סד"צ; סדר ציבורי. אמרו שמופז מגיע לקריית-מלאכי, ויש מידע שאתה הולך לפגוע בו.
"הוא העביר אותי לשוטר בתחנת המשטרה. השוטר שאל כמה שאלות ואמר: אתה יכול ללכת הביתה. רק תחתום פה שאתה במעצר בית עד מחר בבוקר. אמרתי לו, אבל אני צריך עכשיו ללכת לקחת את הילד מהגן. בסוף התפשרנו על ארבע וחצי – עד הבוקר".
שאלתי את הבחור אילו שאלות הוא נשאל במשטרה. לדבריו השאלה המרכזית היתה: "רצית לפגוע במופז?"
"אמרתי להם, לא ידעתי שהוא מגיע בכלל".
איך אתה מרגיש עם כל זה היום?
"אני מרגיש שטוחנים פה רוח. כלומר, השלטון. שזה סתם. אם הם הגיעו אלי, אז הכל פה עומד על בלוף גדול. זאת בדיחה".
יום קודם קיבלתי התרעה על משהו כזה, כאשר צלצלו אלי מגלי צה"ל, וסיפרו לי על איש תקשורת מקריית-מלאכי שנעצר בחשד לאיומים על שר הביטחון מופז. שאלו אותי אם בתוקף התפקיד שלי אני מכיר אולי את האיש, שאת שמו אפילו לא ידעו להגיד. רק כעבור שעות רבות התחלתי לחשוב שאולי בכל זאת יש מישהו שבעזרתו אוכל לברר את זהות העצור. העצור, שכאמור הובא לחקירה והיה במעצר בית יותר מ-12 שעות, עובד בעיתונים חרדיים. עוד עיתונאי, כמו יעקב עציון, אבל מהסקטור הלא נכון.
תוך כדי דיבור איתו הוא הזכיר מקרה מוזר נוסף: "עצרו לפני כמה ימים את חיים שלום ממועצת קריית-גת; כלאו אותו משך שעה וחצי בחדר, עד שמופז יגמור את הביקור שלו. אני לא יודע, אולי זה מזכיר את משטר האיאתוללות האיראני. טוב, זה המצב. מה יש להגיד. זו מציאות שקיימת".
איך המקרה שלך פורסם? למה פרסמו את זה?
"אנחנו פרסמנו את זה. אני צייצתי. אמרו לי, אם זה לא יפורסם יעלו עליך שוב. אבל זה מעניין שזה קורה בהקשר של מופז. הרי חיים שלום הוא איש חב"ד וחבר מרכז הליכוד".
אותי מעניין דווקא המעצר המשוגע הזה בחדר, במשרד, של איש ציבור למשך שעה וחצי. דווקא הזמן הקצר יחסית והגיחוך שבמעשה מבליטים את השרירותיות השערורייתית. מאיזה ספר צצות הפעולות המשטרתיות האלה? כיצד מועברות ההנחיות?

 

 

 

 

 

מאת:הודיה כריש-חזוני
8 באפריל 2005, כ"ח באדר תשס"ה

 

שבעת הנערים בני ה-14 שיצאו להפגין נגד ההתנתקות לא העלו על דעתם שבקלות כזו ימצאו עצמם בעימות עם זרועות החוק. ביום חמישי שעבר בין שש לשבע בערב היה לשבעת הצעירים, תלמידי כיתה ט' מפתח-תקווה, שיעור חופשי. הם החליטו לנצל את הזמן, לקחו כמה שלטים שעליהם סיסמאות נגד הנסיגה מגוש קטיף, ונעמדו על המדרכה ברחוב קפלן בעיר, ליד המרכז הרפואי רבין. "אחרי זמן קצר הגיעו ארבע-חמש ניידות ולקחו אותנו למשטרה", מספר צבי וייסברט, אחד הנערים. "אמרו שזו היתה התקהלות בלתי חוקית. חקרו אותנו, כל אחד לבד, שאלו מי שלח אותנו ודרשו עוד פרטים על האירוע. אחרי כמה זמן התקשרו להורים. על ילד אחד איימו וקיללו אותו, את חלקנו זה פשוט הפחיד".
אביו של צבי, אבי וייסברט, מספר כי הוחתם על התחייבות שבנו לא יימצא בשבועיים הקרובים במקום שבו התקיימה ההפגנה המאולתרת, וכי יגיע לקצין מבחן כשיתבקש. בנוסף חתם האב על ערבות בסך שלושת אלפים שקלים. "אצלנו ברחוב הפגינו בזמנו, ללא רישיון, נגד הפיכתו לרחוב סואן. המשטרה באה אז וביקשה בנימוס להתפזר, אני לא זוכר שעצרו או עיכבו מישהו לחקירה. כאן מדובר בילדים טובים שאפילו לא עשו רעש. כנראה יש יד מכוונת שמנסה לסתום פיות. ואני חשבתי שאנחנו מדינה דמוקרטית".
בנו מוסיף כי השבוע עמדה באותו מקום קבוצה נוספת, שמנתה שמונה נערים. גם הם עוכבו לחקירה בצורה דומה, אלא שהפעם סכום הערבות האמיר לחמשת אלפים שקלים. "המשטרה מנסה להפחיד את הפעילים הימניים", הוא אומר.

 

 

ד"ר שי גרוס, שהוכה קשות בשבוע שעבר בידי שוטרים, מתקשה עדיין להתאושש מ"כל הכאוס הזה", כפי שהוא מגדיר את מצבו. "אתה נמצא במין מערבולת. זה לא השטח הרגיל שאתה רגיל להיות בו, וזה די מעיק".
ד"ר גרוס, רופא בבית החולים רמב"ם בחיפה, הגיע בשבוע שעבר לצומת הרוא"ה כדי להיפגש עם בנותיו, שהשתתפו בצעדת הנשים 'אדמה אדמתי'. השוטרים במקום דיברו בצורה לא נאותה אל הצועדות, וד"ר גרוס מחה על כך ואמר כי הן אינן עוברות על החוק. לפתע, מעידות הנשים שנכחו במקום, זינקו עליו חמישה שוטרים, הפליאו בו את מכותיהם והטיחו את ראשו במדרכה. גרוס נכבל בידיו וברגליו, הוכנס לניידת והוחזק במעצר למשך הלילה. "בסוף השבוע הבא יתקיים דיון באישום נגדי, ואני עדיין תוהה על מה ולמה. האמון שלי במערכת פחת מאוד לאחר ההתנהגות הברוטלית של השוטרים". אשה שהיתה עדה להכאתו של ד"ר גרוס ניגשה באותו ערב לתחנת המשטרה כדי למסור עדות לגבי האירוע. השוטרים יעצו לה להסתלק מהמקום, לפני שתיעצר בעצמה

 

 

 

 

 

מאת:אפי מאיר
13 במאי 2005, 'ד באייר תשס"ה

 

את ליל הסדר האחרון העביר יאיר קורמן, אברך בן 35 מירושלים, מאחורי סורגים, כשהוא סופג מכות ודואג לבני משפחתו. באותה שעה המתינו לו בביתו כחמישים בני משפחה ואורחים סביב השולחנות הערוכים. במקום לחפש את האפיקומן, במהלך ליל הסדר הם עסקו בחיפושים אינטנסיביים אחר האב שנעלם לפתע.
בצהרי השבת, ערב הפסח, ביקר קורמן בכותל, ולאחר התפילה שם פעמיו בחזרה לביתו שבשכונת קריית-משה בירושלים. כשחלפה על פניו תהלוכה נוצרית נושאת צלב, הוא נהג כפי שנוהגים דתיים רבים וירק הצידה יריקת מחאה פרטית. במקרה או שלא, התלווה לחבורה הנוצרית שוטר, שנראה כאילו המתין לרגע הקדוש הזה. את מחיר היריקה, שהנוצרים כלל לא הבחינו בה, שילם קורמן על פי התעריפים המיוחדים המוכתבים בימים אלה על ידי הצמרת הביטחונית-שלטונית: השוטר התנפל על קורמן באלימות והביא אותו למעצר בתחנת 'הקישלה' שבעיר העתיקה. בעוד עם ישראל מסב וסועד מן המצות והחרוסת, טעם קורמן את טעם אלתו של השוטר הערבי, שאף קירב אל פניו זוג אצבעות ואיים כי הוא ינקר את עיניו.

 

 

עם מעצרו הוצע לקורמן להתקשר לביתו כדי להודיע על היעדרו, אולם בשלב זה הוא ידע שאיש לא ירים את הטלפון בשל השבת. כחלוף השעות, כשהיעדרותו בבית הפכה לעניין מדאיג, ביקש קורמן להתקשר הביתה להודיע על מעצרו, אולם נענה בשלילה. "אתה תחגוג את ליל הסדר מאחורי הסורגים, ואני אחגוג בבית", השיב לו בקור קצין משטרה יהודי לפני שנעלם. המשפחה והחברים זנחו את שולחן הסדר, ופתחו בחיפושים אחר אבי המשפחה. באופן טבעי הם פנו בשלב ראשון למשטרה, כדי להיווכח שיד ימין אינה יודעת מה מעשיה של יד שמאל. במשטרה לא ידעו דבר על מעצרו, ושוטרי תחנת תלפיות, האחראית על אזור מגוריו, אף סייעו בחיפושים אחר הנעדר.
בסופו של דבר, רק בעזרת קשרים אישיים במערכת הביטחון התברר מיקומו של קורמן העצור. נראה שככל שמתקרב מועד הפינוי מיישובי גוש קטיף וצפון השומרון, סיפורים כמו זה של קורמן הופכים להיות נפוצים יותר ויותר.
קורמן מספר כי לא נאמר לו בפירוש שחזותו הדתית היא שהכתיבה את היחס העוין לו זכה, אך לדבריו "לא היה בכך צורך. זה היה חזק באוויר".
קורמן פנה בתלונה למח"ש (מחלקת חקירות שוטרים במשרד המשפטים), אך שם נדחתה תלונתו על הסף. הדחייה נומקה בטענה שהם אינם מטפלים בבעיות של התנהלות בלתי תקינה אלא רק בעבירות פליליות, וקורמן נאלץ לצמצם את תלונתו רק לעניין המכות שספג מידי השוטר.
"החשוד נעצר לחקירה בחשד לתקיפת כומר ארמני", מסרה המשטרה בתגובה. "משנתבקש להודיע למי מקרוביו על מעצרו, הוא סירב מפאת השבת. למרות זאת נשלחה ניידת משטרה לכתובת הוריו שמסר החשוד כדי להודיע להם על מעצרו, אך אלו לא נמצאו. מאוחר יותר הגיעו הוריו לתחנת המשטרה להודיע על היעדרותו, ואז דווח להם על מעצרו".

 

 

מיכאל פואה ממצפה-נטופה שבגליל ביקש גם הוא להגיע לכותל המערבי לפני כחודש, בראש חודש ניסן, אולם כבר בדרכו לכותל הוא פגש במציאות המשטרתית המתחדשת. מלווה באשתו ובבתו ביקש פואה לעבור את שערי המגנומטר ברחבת הכותל, אך נתקל בצפצוף אנושי. אחד השוטרים במקום הבהיר לו שאין כניסה לכותל. פואה ציין ששאר המבקרים נכנסים ללא הפרעה, ונענה שלו באופן אישי אסור להיכנס. משסירב לקבל את הדין התמוה, הגיעה תגבורת מיידית של שלושה שוטרים שליוו אותו אחר כבוד לתחנת המשטרה. על פניו של פואה לא היתה כתובה העובדה שהוא משמש כמנכ"ל חטיבת 'מנהיגות יהודית' בליכוד, אולם סימנים מזהים אחרים ניכרו על פניו. "אני פשוט נראה כמו יהודי - יש לי זקן ופאות וכיפה גדולה, וזו הסיבה היחידה שבגללה אני לא רשאי להיכנס לכותל", אומר פואה.
בתחנת המשטרה הובהר לפואה שהוא נאשם בניסיון לעלות להר הבית, זאת כשמעצרו בוצע כבר בשער הכניסה לכותל.
השתלשלות העניינים מכאן והלאה נשמעת הזויה ובלתי נתפסת. שוטר בלבוש אזרחי שסירב להזדהות הורה לו ולשני מעוכבים דתיים נוספים להיכנס לרכב אזרחי. משלא קיבלו את פרטי השוטר צעקו הגברים לעבר העוברים והשבים שהם נחטפים וביקשו שיירשם מספר הרכב, מה שכנראה הלחיץ את השוטר שנהג, שהתנגש במכונית משטרה חונה. רק לאחר ששוטרי הניידת שנפגעה פתחו במרדף אחר הרכב האזרחי הפוגע, הזדרז הנהג לעצור ולהורות לשלושת ה'חטופים' לצאת מהרכב ולהיעלם לו מהעיניים. רק לאחר התלאות הללו הצליח פואה להגיע לכותל המערבי, למרות דעותיו וזקנו.
המשטרה מסרה בתגובה: "מיכאל פואה עוכב בשל ניסיונו להפרת שלום הציבור". שאלתנו היאך בדיוק הוא ניסה להפר את שלום הציבור נותרה ללא מענה.

 

 

בשעה ששילם פואה את חובו לחברה בשל רצונו להגיע לתפילה בכותל, שהה צעיר בשם אסף יפין, תושב מורג, בחדר חקירות סמוך. גם הוא נעצר בשערי הכניסה לכותל, לאחר שהעז להישאר על עומדו ולתבוע הסברים מהשוטר שאסר עליו את הכניסה והפטיר לעברו: 'עוף לי מהעיניים'. מעצרו היה אלים בהרבה מזה של פואה. "בדרך לתחנת המשטרה עיקמו לי את הידיים חזק", מספר יפין. "חשבתי שאולי יש לי שבר או נקע וביקשתי שיקראו לרופא, אבל השוטרים סירבו. הם בעטו בי, וקצין אחד חנק אותי. כל שוטר שביקשתי ממנו שיזדהה ענה לי: 'אני משה קראדי'".
זעקות הכאב של יפין שבקעו מחדר החקירות משכו את תשומת ליבם של פואה ואשתו, שהתקשרו להזמין עבורו אמבולנס. למוקדנית של מד"א סיפרו אנשי המשטרה שאין כל צורך באמבולנס, אולם במד"א התייחסו ברצינות לדברי העצורים, ושלחו אמבולנס לתחנה.
מרגע זה השתנה יחסם של השוטרים לעצורים באופן חד. המכות פסקו, חובש משטרתי צץ פתאום וטיפל ביפין, והקצין החונק אף התעניין בדאגה במצבו של המוכה. יפין שוחרר מהתחנה ללא משקפיו, עם נעל אחת, וללא שעון וטלפון סלולרי שנעלמו במהלך המעצר האלים וחסר הפשר.

 

 

כדי להבין עד כמה מקפיד השלטון להרחיק מעליו כל גילוי פוליטי לא נוח, צריך לקרוא את הנוהל שנקבע לפני כחודשיים לקראת חגיגות יום הקמת העיר אילת, בהשתתפות ראש הממשלה אריאל שרון. בנוהל צוין שהכניסה להפנינג החגיגי תימנע מכל תושב שיגיע למקום כשעליו פריט לבוש כתום כלשהו. הדברים הגיעו לידי כך שגברים אחדים הורידו מראשם כיפות, כדי להצליח לעבור את הבידוק הביטחוני בכניסה.
במקביל, מקרים של פעילים שיוצאים לשטח לפעילות הסברתית ונעצרים על ידי המשטרה או מטורטרים שעות במעצר הפכו לשגרה בחודשים האחרונים. להלן רשימה חלקית ואקראית של דוגמאות לתופעה: לפני כחודש וחצי עמדו כחמישה צעירים בצומת יגור והחלו לחלק לנהגים חומר הסברתי. למקום הגיעו לא פחות מחמש ניידות משטרה שדרשו מהצעירים להסיר מיד את השלטים שתלו, בנימוק שהם מסתירים את שדה הראייה (הווה אומר: את השדה הריק שלצד הדרך). הצעירים נענו מיד ובצייתנות, ושניים מהם החלו לגזור במספריים את החוטים שהחזיקו את השלטים. השניים נלקחו למעצר, ונפתחו להם תיקים פליליים בעוון... החזקת נשק קר.
לפני מספר שבועות נסעו באוטובוס מאורגן תלמידי כיתות ד' עד ח' מהיישוב פדואל לפעילות הסברתית. בצומת סגולה נעצר האוטובוס על ידי המשטרה, ומשתי הדלתות פרצו פנימה שוטרי יס"מ שהתנפלו על הילדים ודרשו מהם לשפוך את תכולת כל התיקים, ולרדת מהאוטובוס. השוטרים לקחו את תעודות הזהות ממספר מדריכים שליוו את הילדים, והורו להם לחזור הביתה עם כל הילדים. את התעודות, הוסבר להם, הם יקבלו רק אם יחזרו ליישובם. מקרה דומה אירע לפני חג הפסח לילדי שילה שנסעו לחלק מוצרי מזון לקראת החג.
ההתנכלות אינה מתמקדת רק באוטובוסים. עודד רונצקי מאיתמר נסע לאחרונה כשהוא לבוש בחולצה כתומה ברכב עמוס בחומרי הסברה. רכב משטרתי עצר אותו, השוטרים לקחו את מפתחות רכבו ועיכבו אותו במשך למעלה משעה בניידת.

 

 

מאמר זה וסיפורי טרור בולשביקי רבים נוספים ניתן להוריד בקובץ וורד:  http://www.kolrina.co.il/cp/cp.doc

 

 

 

 

 

מאת:יאיר שפירא
3 ביוני 2005

 

רבים מפעילי הימין שנקלעו למצבים קשים יותר, גילו כי אין מי שיילחם את מלחמתם. רק בוועדת החוקה של הכנסת, בראשותו של ח"כ מיכאל איתן, נאלצות הפרקליטות והמשטרה להסביר את התנהלותן - לא מעט בזכות אורית סטרוק, מרכזת ארגון זכויות האדם ביש"ע.
במקרה אחד סיפר לוועדה מאיר ערד: "לפני חודש וחצי עמדנו בצומת של רחוב ויצמן ברחובות, צומת שכל הזמן מתקיימות בו הפגנות, פוליטיות ולא פוליטיות. עמדנו חמישה אנשים עם שלטים בידיים שכתוב עליהם 'יהודים לא מגרשים יהודים'. ‎ארבעה אנשים על המדרכה ועוד אחד מחלק פליירים למכוניות בזמן שהאור ברמזור אדום, דבר שקורה שם מדי יום ביומו במאות ואלפי מקרים. אחרי כעשרים דקות שעמדנו שם הגיעה ניידת משטרה. ללא שום אזהרה, בלי להגיד לנו שנוריד את השלטים או שנלך, אמרו: תעלו לניידת. לקחו אותנו לתחנה, חקרו את כולנו, שמו עלינו אזיקים והוכנסנו למעצר. ‎ארבעה מתוכנו היו ‎ארבע שעות במעצר. על מה? על עמידה במדרכה עם שלט. לא עשינו כלום פרט לכך, אפילו לא דיברנו, לא צעקנו, לא היו לנו מגאפונים. עמדנו במדרכה והחזקנו שלטים 'יהודים לא מגרשים יהודים'. לא היה שם שום שלט שקרא לסרב פקודה או משהו מעין זה. החמישי, שהעוון הגדול שלו היה שהעיז לחלק את הפליירים למכוניות - היה במעצר ‎24 שעות והובא למחרת באזיקים בפני שופטת. כשהגענו לתחנה שאלנו את השוטרים: בשל מה עוצרים אותנו, מה עשינו? עמדנו על המדרכה עם שלט ולא עשינו כלום. אמרו לנו: קיבלנו הנחיות ויותר לא יהיו הפגנות. מעכשיו תלמדו, אין הפגנות יותר. זה מה שאמרו לנו במפורש.
למחרת הגיעו שוטרים לביתי בשתיים בלילה. לא הייתי אז בבית, העירו את הורי שישנו ואת אחי הקטנים כדי לתת לי הזמנה למחרת לבית המשפט. זאת הסיבה שהם מצאו לנכון להעיר את הורי ולהבהיל אותם ואת אחי הקטנים, שהתעוררו ונבהלו - כדי להגיש הזמנה לבית המשפט".
בכתב האישום שהוקרא בפני ערד פחות מ-48 שעות לאחר ההפגנה, נכתב: "באחד‎ במרס ‎2005 בשעה ‎18:00 או סמוך לכך, בסמוך למכון ויצמן, התקהלו הנאשמים התקהלות אסורה, בכך שהתקהלו למטרה משותפת - הבעת התנגדות לתוכנית הממשלה להתנתקות. באותן נסיבות עמדו 5-2 נאשמים על המדרכה בעודם אוחזים שלטים, בהם נאמר בין היתר 'יהודים לא מגרשים יהודים', 'הרבי מלך המשיח', 'לכבוש את השטחים ולהשמיד את המחבלים'. באותן נסיבות התנהגו הנאשמים באופן הנותן לאנשים בסביבה יסוד סביר לחשוש כי המתקהלים יעשו מעשה שייפר את השלום או שבעצם התקהלותם יעוררו אנשים אחרים, ללא צורך וללא עילה מספקת, להפר את השלום".

 

"איפה אנחנו חיים?"

 

לנוכח כתב האישום קרא ח"כ איתן: "כיצד עוצרים אנשים רק על בסיס זה שעצם התקהלותם 'תעורר אנשים אחרים ללא צורך וללא עילה מספקת להפר את השלום'? מה זה? ב-‎2:30 בלילה לבוא למשפחה ולהעיר אותה כדי לתת צו לבית המשפט? לקחת אנשים אזוקים מכיוון שהניפו שלטים?" הוא קרא זאת לעבר עו"ד שי ניצן, המשנה לפרקליט המדינה, המופקד על הטיפול במתנגדי ההתנתקות ובשאר המתנחלים. ניצן ניסה לענות בקור רוח, אך איתן המשיך בשלו: "הייתי צריך לקבל היום כבר ידיעה שהקצין האחראי השמיע דבריו, או שהיתה לו גרסה סבירה או שהועמד לדין".
הקצין לא הועמד לדין. אף שוטר לא הועמד לדין בעוון עשרות הפרות חוק בוטות של המשטרה כנגד מפגיני הימין. פרסומים בעיתונות טענו כי הובטח לשוטרים שבמסגרת אירועי ההתנתקות, המחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש) תעשה עימם חסד. במכתב שכתב ראש מח"ש, הרצל שבירו, לח"כ איתן, הוא מצהיר: "מדיניות המחלקה לחקירות שוטרים אינה משתנה כלל במסגרת טיפולה בתלונות או באירועים בתקופת ביצוע תוכנית ההתנתקות". שבירו אף הוסיף כי לאירועי ההתנתקות הקצתה מח"ש צוות חוקרים מיוחד, אלא שעל פי שבירו הצוות יפתח בחקירה רק "במקרים הראויים ובאיזונים הנכונים".

 

 

 -----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

 

 

 נפגע הלינץ' המשטרתי ברחוב ז'בוטינסקי ימסור היום עדות                 17.07.05         

  

עקיבא ויתקין, נפגע הלינץ' המשטרתי ברחוב ז'בוטינסקי ברמת גן, ימסור היום את עדותו במשרדי מח"ש ביד אליהו.

 

עורך דינו של ויתקין, נדב העצני, פנה בשבוע שעבר למפכ"ל המשטרה בדרישה:
1. להשעות את השוטרים שהתעללו בעקיבא:
• פקד ערן נעים
• השוטר אלירן אברהם
• מפקד יס"מ רמת גן, מאיר נמיר
• ושוטר נוסף באזרחי שטרם זוהה
2. לחקור את מפקדי תחנת רמת גן, שנתנו גיבוי למעשי ההתעללות כלפי עקיבא, ולשקול גם את השעייתם.

 

"ניכר כי השוטרים לא הוטרדו יתר על המידה מתיעוד מעשיהם ....
האלימות כלפי מרשי הופעלה בקור רוח ובאופן שיטתי...
עובדות אלו מחייבות את המסקנה שהשוטרים קיבלו הוראות/פקודות,
לנקוט אלימות קשה כנגד מתנגדי ההתנתקות, או שנתנו להם להבין כי זו שליחותם....יש לחקור גם את מפקדיהם של השוטרים הנ"ל
ולשקול, בהתאם לתוצאות החקירה, גם השעייתם של אלה
ובהתאם לתוצאות החקירה, גם העמדתם לדין." – כותב עו"ד העצני.

 

* בעקבות הפרסום בתקשורת ובועדת החוקה, התגלו תמונות נוספות המתעדות את הארוע המזעזע. בתמונות נראה עקיבא כשדם זב מעיניו, מאפו ומפיו.

                              ( http://www.yeshanews.com/?id=44087 )

 

 

 

 

 תגובת הפרקליטות לתביעה: איום בתביעה נגדית         24 יולי 2005

 

ישראל שליסל, שבתו הקטינה נעצרה במהלך הפגנה נגד תוכנית הגרוש, הגיש תביעה לבית משפט לתביעות קטנות נגד משטרת ירושלים ונגד שירות בתי הסוהר בגין נזק כספי שנגרם לביתו ועוגמת נפש.

 

התביעה מתייחסת לכך שהקטינה שוחררה ממעצרה ואולם מכשיר הטלפון הסלולארי שלה לא הוחזר לה. בתחילה נחקרה הקטינה במגרש הרוסים, שם הוחרם הפלאפון ע"י השוטרת ט.הלוי מבלי שניתן לה מסמך כלשהו על לקיחת המכשיר. בתום חקירתה נשלחה התובעת לבית הסוהר מעשייהו. אביה פנה למשטרה ולשב"ס בבקשה להחזיר את הטלפון, אך בקשותיו לא נענו.

 

 

שליסל פנה ליועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, בדרישה לזמן אליו את הפרקליט ולהבהיר לו את חומרת מעשיו.

 

"אני רואה בחומרה איומים שכאלה, ביתי לא נחשדה בגרימת נזק כלשהו ואיומים מהסוג שהשמיע עו"ד מורג, אינם ראויים", כתב שליסל למזוז, והדגיש: "לא

ייתכן שינסו להפחידני באמצעות איומים על הגשת תביעה שכנגד, כדי שאבטל תביעה שנתבררה כמוצדקת לחלוטין, שכן, אם לא הייתי מגיש את התביעה, לא היה נמצא מכשיר הטלפון הנייד".

 

 

 

 

 מה פתאום שב"כ?                      25 ביולי 2005 

 

---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------- 

 

 

 אחרי 3 חודשים בכלא מוכח: הרב לא חסם כבישים!                           05.09.05

 

 

 

 

 

המדינה תפצה את פעיל הימין הקיצוני נועם פדרמן על החזקתו במעצר שווא                        11.10.05

 

מאת שירות "הארץ"

 

שופט המשפט המחוזי בירושלים, משה דרורי, חייב את המדינה לפצות את פעיל הימין הקיצוני נעם פדרמן בכ-100 אלף שקל על החזקתו במעצר שווא בחשד לטרור בשנים האחרונות.

הוא גם הוחזק במשך חודשים ארוכים במעצר בית. ב"קול ישראל" דווח, כי זו פעם ראשונה שאדם מקבל פיצוי על מעצר בית ומעצר מינהלי.
נגד פדרמן הוגש לפני יותר משלוש שנים כתב אישום על חלקו בניסיון לפוצץ עגלה ממולכדת בבית הספר לבנות בשכונת א-טור בירושלים, ועל חברות בחוליית הטרור היהודית "מחתרת בת-עין"

האחראית לניסיון הפיגוע. כתב האישום כלל שלושה סעיפי אישום על עבירות נשק. פדרמן נעצר עד תום ההליכים. ואולם במאי

2004 זיכה השופט דרורי את פדרמן, לאחר שהפרקליטות חזרה בה מכתב האישום נגדו. החלטת הפרקליטות התקבלה בעקבות זיכוים של כמה פעילי ימין אחרים

שהואשמו במעורבות במקרה, ובמיוחד לאחר זיכויו של צוריאל עמיאור באפריל 2004.

 

 

 

 

הנדון: עדות לתלונה 108.
שלמה בשן, ת.ז. 021371521, בן 25, נוה דקלים, 050-8743388
תאריך אירוע: ליל י' באב תשס"ה, 15/8/2005.
מקום האירוע: 1. צומת גמה. 2. מחסום כיסופים החדש.

בליל י' באב יצאתי מביתי שבנוה דקלים, ובצומת גמה פגשתי את חברי - רן טלר, אבי אנקונה, ומשה שמואליאן. במהלך שהותנו בצומת בשולי הדרך ניגשו אלינו מספר קציני משטרה ולאחר שהגשנו להם תעודות ביוזמתנו הם לקחו אותם ודרשו ממנו להתלוות אליהם ברכבנו למחסום כיסופים. במהלך אירוע זה ערך קצין משטרה רפ"ק דורון אלוני מ.א. 979534 חיפוש ברכב למרות התנגדותנו המפורשת. הוא נימק את החיפוש בכך ש"מותר לו". אלוני גנב מהרכב מפה ושקית ובה מדים צה"ליים ששייכים לי. דרשתי ממנו לא לקחתם אך הוא התעקש. הוא לא הותיר בידי שום מסמך המפרט את הציוד שלקח. צילמתי אותו והוא ניסה להתנגד לכך.

 לאחר שהגענו לתחנת כיסופים פגשנו את רפ"ק רון יהודה שהתחיל לנהל איתנו רב שיח צעקני בהשתתפות שוטרים נוספים. ביקשתי ממנו בדיבור רגוע מספר פעמים להכניס אותי לחקירה בכדי לספק לו את התשובות לשאלותיו באופן מסודר ורשום, אך הוא השיב "ככה אני, עושה סימפוזיון". יהודה המשיך לנהל איתי דו שיח צעקני ואני השבתי לשאלותיו בנחת, תוך שאני מציין שאשתף עימו פעולה. הוא דרש שאשב בסככה שברחבת התחנה, והתישבתי. לאחר מכן דרש שאכנס לתחנה, ואני התחלתי לצעוד פנימה. הוא ניגש אלי בצעקות ואני אמרתי לו שאעשה כל מה שיגיד, ואין צורך באלימות. הוא אחז בי בכח בכל זאת ודחף אותי פנימה. הדפתי אותו ממני ואז ניגש אלינו שוטר נוסף, שחום ושמן, שאינני יודע את שמו, אך יתכן שאוכל לזהותו. יתכן ששמו מופיע בדו"ח המעצר שלי.

 

 

 

 

בתמונה מימין ניתן לראות שוטר מג"ב בחניקה ובלחיצה מדויקת על העורק הראשי - דבר הגורם להתעלפות מיידית! בתמונה משמאל: השוטרים קיבלו הוראה ממפקדיהם לשבת על ראשי המפגינים. 

 

 

 

 

הסניגוריה הציבורית: מערכת המשפט רמסה את זכויות פעילי הימין בעקירה
18/10/2005 

 

הסנגוריה הציבורית מותחת ביקורת חריפה על ההתנהלות של בתי המשפט, של הפרקליטות ושל המשטרה בהליכים המשפטיים נגד קטינים שנעצרו בעת ביצוע ההתנתקות.

 

הדברים נכתבים במסמך פנימי שהכינה הסנגוריה, אותו חשף אתמול אמוץ שפירא ב"קול ישראל". המסמך מאשש טענות שהעלו מתנגדי ההתנתקות על היד הקשה כלפיהם,

טענות שזכו לגיבוי משפטנים מימין ומשמאל. במסמך שהכינה עו"ד ד"ר אביטל מולד נאמר, כי "הטיפול המשפטי בעצורי ההתנתקות מחזק את ההרגשה, שהצורך להרתיע את המתנגדים לתוכנית

ולסכל כל גורם שיפריע לביצועה, גוברים על כללים בסיסיים הדרושים לניהול הליך פלילי תקין". לטענתה, על מזבח ההתנתקות הוקרבו ונרמסו זכויות מהותיות ודיוניות של חשודים ונאשמים,

 

בהתנהלות הפרקליטות ובהליכים המתקיימים בבית המשפט, כותבת ד"ר מולד, "ישנה סטייה בולטת לחומרה ממדיניות המעצרים הקיימת בימים שבשגרה",

 

בין יתר ההאשמות החמורות שמעלה ד"ר מולד, לדבריה נוצרו "דינים 'חדשים' לצורך ההתנתקות. כך למשל, הארכת מעצרם של העצורים נעשה באורח

 

בנוסף, לטענתה, "התחזקה התחושה כי מעצרי ההתנתקות נועדו להשתמש בנאשמים ככלי להרתיע אחרים", לאחר שבתי המשפט לא בחנו חלופות מעצר, לא

 

הפרקליטות והמשטרה, לדברי מולד, נקטו ב"מדיניות מחמירה", כשהגישו ערר "כמעט על כל החלטת שחרור", ערכו ביקורי פתע תכופים אצל משוחררים

בתנאים, כדי לבחון את העמידה בתנאי השחרור ונקטו בתכסיסים פרוצדוראליים שונים.

 

באחד המקרים, הסכים נציג המשטרה בדרום לשחרר קטין בערבות, אולם נציג המשטרה בת"א מיהר "'לחטוף' את הקטין ממקום מעצרו לבית המשפט בכפר

                                     http://www.hazofe.co.il/web/katava6.asp?Modul=24&id=37819 

 

 

 

 

 עצורים נשפטו על מחשבות

23/10/2005

 

ד"ר יצחק קליין

 

המסמך הפנימי של הסנגוריה הציבורית מאשש את המסקנה של גורמים עצמאיים שבדקו מאות תיקים שנפתחו נגד מתנגדי ההתנתקות: אל מול התופעה המסיבית של אי-ציות בלתי אלים, יזמו מוסדות אכיפת החוק במדינה תופעת-נגד של עבירה מסיבית על החוק, שהם עצמם אמונים על שמירתו. כל הגורמים אשמים בכך: שופטים, כולל שופטי בית המשפט העליון; פרקליטים, כולל היועץ המשפטי לממשלה, ושוטרים, כולל מפקדים בכירים כמו תנ"צ ניסו שחם.

 

בדו"ח העומד לראות אור בימים אלו, של 'המרכז המדיני לישראל' ועמותת 'חננו' ובשיתוף עם גורמים אחרים, נבדקו מאות תיקים פליליים נגד מפגינים ומאות תיקים של תלונות על אלימות משטרה. בין הממצאים: בתי המשפט שפטו עצורים על פי מה שהעצורים חשבו ולא על פי מעשיהם. הגדילו לעשות שופטת בית המשפט העליון איילה פרוקצ'יה, שהטביעה את המונח 'עבריינות אידיאולוגית', והנשיא אהרן ברק, שכינה מחאה פסיבית ובלתי-אלימה "המרדה", משל ניסו המפגינים להפוך את השלטון עם נשק ביד.

 

חוק המעצרים בישראל מגדיר מתי אפשר להשתמש במעצר לפני המשפט או בהגבלות חירות אחרות נגד נאשמים שחזקת החפות עומדת להם. לפי הדו"ח, פרקליטות המדינה ובתי המשפט התעלמו לחלוטין מהחוק ועשו דין לעצמם, באשרם מראש מעצרים סיטונאיים של מפגינים שנועדו למטרות שהחוק רואה אותן כפסולות - הרתעת הזולת וסחיטת עצורים כדי לאלצם לוותר על זכות השתיקה ועל הגנתם בבתי משפט. בולטת במיוחד ההתעללות בקטינות שנעצרו לשבועות ארוכות, כאשר הפרקליטות דרשה זאת כדי למנוע מהן להביע את דעותיהן, אפילו בין כותלי בתיהן, והשופטים מצאו בדעות הוריהן סיבה שלא לשחררן אפילו למעצר בית.

 

היועץ המשפטי לממשלה ומערכת משרד המשפטים הנפיקו למעשה למשטרת ישראל 'פטור' גורף מאחריות למעשיה נגד מתנגדי ההתנתקות. התוצאה היתה שגרה של אלימות שוטרים בכביש, בין כותלי תחנות המשטרה ובמתקני השב"ס.

 

 

 ----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

 

 

3 דצמבר 2005

 

ביום ו' נשלח מבית המעצר בחברון מתנחל בן 28 להסתכלות פסיכיאטרית בבית החולים לחולי נפש איתנים לאחר שמחה על כך שהוא מקבל אוכל כשר (מנות בד"צ) רק לסירוגין ולא כפי שמגיע לו. 

 

התושב נעצר לפני כמה חודשים בחשד שתקף ערבים, בזמן שפלשו יחד עם קבוצת שמאל לאדמות החקלאיות של חוות מעון והוא שוחרר לאחר חקירתו למעצר יישוב בצפון. לפני כחודש נתפס התושב בביתו שבחוות מעון והוחלט להאריך את מעצרו עד תום ההליכים מאחר והפר את תנאי שיחרורו.

 

הוא טען כי בשבוע הראשון למעצרו הוכה באופן יזום על ידי צוות שוטרים וסוהרים במשטרת חברון, וכי עקב היותו חבול לא הובא לדיונים שנקבעו לו בבית המשפט בבאר שבע מחשש שהשופטים יעירו על כך.

 

עפ"י חוק, יש להעבירו, כעצור עד תום ההליכים, לאגף תורני בשב"ס אך מסיבות שאינן ברורות הוא נשאר בבית המעצר בחברון. יצויין כי עתירה בעניין עדיין תלויה ועומדת.

 

ביום ו' נשלח מבית המעצר בחברון המתיישב להסתכלות פסיכיאטרית בבית החולים לחולי נפש איתנים לאחר שמחה על כך שהוא מקבל אוכל כשר (מנות בד"צ) רק לסירוגין ולא כפי שמגיע לו.
העצור נשלח להסתכלות, וע"פ מקורביו אשר טוענים כי מדובר באדם שפוי בעליל, מנסים ללחוץ עליו לקבל טיפול ותרופות בהסכמה מאחר ואין להם להם צו בית משפט המאשר טיפול. הם מציינים כי מדובר בעליית מדרגה בהתנכלות לעצורי הימין.

 

נזכיר כי גם עצורת ההתנתקות הקטינה, העצורה קרוב ל-4 חודשים בנווה תרצה, שאינה מכירה בסמכות בתי המשפט, נשלחה לבדיקה פסיכיאטרית ע"י השופטת דנה מרשק מרום ואובחנה כ"נורמלית+". השופטת שלחה אותה לבדיקה למרות שלא היה כל חשד "פסיכוסוציאלי או אחר", כדברי החלטתה. הקטינה הצהירה במשפטה שלא תשתף פעולה עם בית משפט "הבועט בערכי התורה ומאמץ את חוקי הגויים", כלשונה. היא ציינה כי הצהרה זו, ככל הנראה, הוציאה את השופטת משיווי משקלה הנפשי.