עשו שונא ליעקב?

בראשית לב (ד) וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל עֵשָׂו אָחִיו אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם:(ה) וַיְצַו אֹתָם לֵאמֹר כֹּה תֹאמְרוּן לַאדֹנִי לְעֵשָׂו כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב עִם לָבָן גַּרְתִּי וָאֵחַר עַד עָתָּה:(ו) וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֶיךָ:(ז) וַיָּשֻׁבוּ הַמַּלְאָכִים אֶל יַעֲקֹב לֵאמֹר בָּאנוּ אֶל אָחִיךָ אֶל עֵשָׂו וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ: רש"י באנו אל אחיך אל עשו - שהיית אומר אחי הוא אבל הוא נוהג עמך כעשו הרשע עודנו בשנאתו (ב"ר פ' ע"א): מדוע? איך? מהיכן הגיע קשקוש זה? איך מסתדר הפירוש ההזוי הזה עם הכתוב? בראשית לג (ב) וַיָּשֶׂם אֶת הַשְּׁפָחוֹת וְאֶת יַלְדֵיהֶן רִאשֹׁנָה וְאֶת לֵאָה וִילָדֶיהָ אַחֲרֹנִים וְאֶת רָחֵל וְאֶת יוֹסֵף אַחֲרֹנִים:(ג) וְהוּא עָבַר לִפְנֵיהֶם וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה שֶׁבַע פְּעָמִים עַד גִּשְׁתּוֹ עַד אָחִיו:(ד) וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ וַיִּבְכּוּ:(ה) וַיִּשָּׂא אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת הַנָּשִׁים וְאֶת הַיְלָדִים וַיֹּאמֶר מִי אֵלֶּה לָּךְ וַיֹּאמַר הַיְלָדִים אֲשֶׁר חָנַן אֱלֹהִים אֶת עַבְדֶּךָ:(ו) וַתִּגַּשְׁןָ הַשְּׁפָחוֹת הֵנָּה וְיַלְדֵיהֶן וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ:(ז) וַתִּגַּשׁ גַּם לֵאָה וִילָדֶיהָ וַיִּשְׁתַּחֲווּ וְאַחַר נִגַּשׁ יוֹסֵף וְרָחֵל וַיִּשְׁתַּחֲווּ:(ח) וַיֹּאמֶר מִי לְךָ כָּל הַמַּחֲנֶה הַזֶּה אֲשֶׁר פָּגָשְׁתִּי וַיֹּאמֶר לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי:(ט) וַיֹּאמֶר עֵשָׂו יֶשׁ לִי רָב אָחִי יְהִי לְךָ אֲשֶׁר לָךְ: הרי לא יעקב או עֵשָׂו כתבו את הסיפור הזה, וכתוב "אֶל עֵשָׂו אָחִיו"? האם כותב התורה לא יודע שעֵשָׂו אינו מתנהג עם יעקב כאח? איך זה שכותב התורה אינו מבין את פירוש רש"י? הרי בשביל אדם שאינו מתנהג כאח, מדוע כותב התורה, חוזר ומדגיש שעֵשָׂו הוא אח של יעקב, כ- 6 פעמים?

רמב"ן וישובו המלאכים אל יעקב לאמר השלוחים האלה עשו שליחותם, אבל לא סיפר הכתוב זה כי אין צורך וטעם וגם הולך לקראתך, לאמר כאשר אתה הולך לקראתו כן הוא הולך לקראתך, ומהר תפגשו זה בזה: האם הרמב"ן אינו מבין שיעקב הולך לשלום ועֵשָׂו למלחמה?

בראשית לב (ח) וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ וַיַּחַץ אֶת הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ וְאֶת הַצֹּאן וְאֶת הַבָּקָר וְהַגְּמַלִּים לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת:(ט) וַיֹּאמֶר אִם יָבוֹא עֵשָׂו אֶל הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵיטָה:(י) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֱלֹהֵי אָבִי אַבְרָהָם וֵאלֹהֵי אָבִי יִצְחָק יְהֹוָה הָאֹמֵר אֵלַי שׁוּב לְאַרְצְךָ וּלְמוֹלַדְתְּךָ וְאֵיטִיבָה עִמָּךְ:(יא) קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת עַבְדֶּךָ כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה וְעַתָּה הָיִיתִי לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת:(יב) הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו כִּי יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל בָּנִים: רש"י מיד אחי מיד עשו - מיד אחי שאין נוהג עמי כאח אלא כעשו הרשע: מאין רש"י לומד את זה? איך זה מסתדר עם פירושו הבא? בדברים כה (יז) זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם: רש"י זכור את אשר עשה לך - אם שקרת במדות ובמשקלות הוי דואג מגרוי האויב שנאמר מאזני מרמה תועבת ה' וכתיב בתריה בא זדון ויבא קלון: האם זה נכון תמיד, או רק מתי שמתאים לנו? ואם לא שקרת, אין לך מה לחשוש? יעקב קיים תרי"ג מצוות לפי פירוש רש"י(בהמשך) וחושש מאחיו שאינו נוהג כאח? הרי הפירוש של רש"י שאין לחשוש אם אתה צדיק, קרס,

בראשית לב (יג) וְאַתָּה אָמַרְתָּ הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִסָּפֵר מֵרֹב:(יד) וַיָּלֶן שָׁם בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיִּקַּח מִן הַבָּא בְיָדוֹ מִנְחָה לְעֵשָׂו אָחִיו:(טו) עִזִּים מָאתַיִם וּתְיָשִׁים עֶשְׂרִים רְחֵלִים מָאתַיִם וְאֵילִים עֶשְׂרִים:(טז) גְּמַלִּים מֵינִיקוֹת וּבְנֵיהֶם שְׁלֹשִׁים פָּרוֹת אַרְבָּעִים וּפָרִים עֲשָׂרָה אֲתֹנֹת עֶשְׂרִים וַעְיָרִם עֲשָׂרָה: רמב"ם הלכות עבודה זרה פרק י הלכה (ו) "ואסור ליתן להם מתנת חינם" רמב"ם הלכות זכיה ומתנה פרק ג הלכה (יא) "אסור לישראל ליתן לגוי מתנת חנם" האם יעקב אינו יודע הלכה? בראשית לב (ד) וַיְצַו אֹתָם לֵאמֹר כֹּה תֹאמְרוּן לַאדֹנִי לְעֵשָׂו כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב עִם לָבָן גַּרְתִּי וָאֵחַר עַד עָתָּה: רש"י  גרתי - ד"א גרתי בגימטריא תרי"ג כלומר עם לבן הרשע גרתי ותרי"ג מצות שמרתי ולא למדתי ממעשיו הרעים: איך קיים יעקב תרי"ג מצוות? הרי הלכות ברמב"ם אינו מקיים והן חלק מתרי"ג מצוות? או שאולי היה ליעקב פטור? או שאולי את ההלכה אין חובה לקיים, והיא רק הצעה?

בראשית לב (יז) וַיִּתֵּן בְּיַד עֲבָדָיו עֵדֶר עֵדֶר לְבַדּוֹ וַיֹּאמֶר אֶל עֲבָדָיו עִבְרוּ לְפָנַי וְרֶוַח תָּשִׂימוּ בֵּין עֵדֶר וּבֵין עֵדֶר: רש"י ורוח תשימו - עדר לפני חבירו מלא עין כדי להשביע עינו של אותו רשע ולתווהו על רבוי הדורון: האם יעקב ממשיך להתנהג כרמאי ועושה מניפולציות על אחיו עֵשָׂו?

בראשית לב (יח) וַיְצַו אֶת הָרִאשׁוֹן לֵאמֹר כִּי יִפְגָשְׁךָ עֵשָׂו אָחִי וּשְׁאֵלְךָ לֵאמֹר לְמִי אַתָּה וְאָנָה תֵלֵךְ וּלְמִי אֵלֶּה לְפָנֶיךָ:(יט) וְאָמַרְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיַעֲקֹב מִנְחָה הִוא שְׁלוּחָה לַאדֹנִי לְעֵשָׂו וְהִנֵּה גַם הוּא אַחֲרֵינוּ:(כ) וַיְצַו גַּם אֶת הַשֵּׁנִי גַּם אֶת הַשְּׁלִישִׁי גַּם אֶת כָּל הַהֹלְכִים אַחֲרֵי הָעֲדָרִים לֵאמֹר כַּדָּבָר הַזֶּה תְּדַבְּרוּן אֶל עֵשָׂו בְּמֹצַאֲכֶם אֹתוֹ:(כא) וַאֲמַרְתֶּם גַּם הִנֵּה עַבְדְּךָ יַעֲקֹב אַחֲרֵינוּ כִּי אָמַר אֲכַפְּרָה פָנָיו בַּמִּנְחָה הַהֹלֶכֶת לְפָנָי וְאַחֲרֵי כֵן אֶרְאֶה פָנָיו אוּלַי יִשָּׂא פָנָי:(כב) וַתַּעֲבֹר הַמִּנְחָה עַל פָּנָיו וְהוּא לָן בַּלַּיְלָה הַהוּא בַּמַּחֲנֶה:(כג) וַיָּקָם בַּלַּיְלָה הוּא וַיִּקַּח אֶת שְׁתֵּי נָשָׁיו וְאֶת שְׁתֵּי שִׁפְחֹתָיו וְאֶת אַחַד עָשָׂר יְלָדָיו וַיַּעֲבֹר אֵת מַעֲבַר יַבֹּק: רש"י ואת אחד עשר ילדיו - (ב"ר) ודינה היכן היתה נתנה בתיבה ונעל בפניה שלא יתן בה עשו עיניו ולכך נענש יעקב שמנעה מאחיו שמא תחזירנו למוטב ונפלה ביד שכם: מה הפירוש הזה? מאיפה בא? איך אלוהים מעניש את יעקב על שלא נתן את דינה בתו לעֵשָׂו אחיו ה"רשע"? האם האלוהים אינו מקיים גמרא "תורה שבע"פ" שנתן בסיני? כדי שלא תבוא הטענה שעוד לא ניתנה תורה, הרי יעקב מקיים תרי"ג מצוות לפי פירוש רש"י, והגמרא והזוהר הבאים טוענים שתורה קיימת לפני בריאת העולם, תלמוד בבלי מסכת שבת דף פח עמוד ב ואמר רבי יהושע בן לוי: בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, מה לילוד אשה בינינו? אמר להן: לקבל תורה בא. אמרו לפניו: חמודה גנוזה שגנוזה לך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם, אתה מבקש ליתנה לבשר ודם? +תהלים ח+ מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו +תהלים ח+ ה' אדנינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים! זוהר חדש כרך א (תורה) פרשת בראשית דף ט עמוד ב בראשית. כתיב ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז [משלי ח] הפסוק הזה חוזר על כל התורה שהיא היתה ראשית דרכי אל שהתורה נבראת אלפים שנה קודם שנברא העולם דא"ר אלעזר שבעה דברים נבראו עד שלא נברא העולם ואלו הם התורה וג"ע וגיהנם וכסא הכבוד ובית המקדש ושמו של משיח והתשובה, אם התורה קיימת אלפי שנים לפני בריאת העולם, הרי גם "התושב"ע" קיימת, אם כך: איך מסתדר פירוש רש"י, שהאלוהים העניש את יעקב, על שמנע מאחיו עֵשָׂו את דינה בתו, עם הגמרות הבאות? תלמוד בבלי מסכת ברכות דף לד עמוד (ב) אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא למשיא בתו לתלמיד חכם ולעושה פרקמטיא לתלמיד חכם ולמהנה תלמיד חכם מנכסיו, תלמוד בבלי מסכת פסחים דף מט עמוד (א) תנו רבנן: לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת תלמיד חכם. שאם מת או גולה - מובטח לו שבניו תלמידי חכמים. ואל ישא בת עם הארץ - שאם מת או גולה בניו עמי הארץ. תנו רבנן: לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת תלמיד חכם, וישיא בתו לתלמיד חכם. משל לענבי הגפן בענבי הגפן, דבר נאה ומתקבל. ולא ישא בת עם הארץ - משל לענבי הגפן בענבי הסנה, דבר כעור  תלמוד בבלי מסכת כתובות דף קיא עמוד (ב) א"ל: רבי, מצאתי להן תקנה מן התורה, +דברים ד'+ ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום - וכי אפשר לדבוקי בשכינה? והכתיב: +דברים ד'+ כי ה' אלהיך אש אוכלה! אלא, כל המשיא בתו לתלמיד חכם, והעושה פרקמטיא לתלמידי חכמים, והמהנה תלמידי חכמים מנכסיו, מעלה עליו הכתוב כאילו מדבק בשכינה. האם עֵשָׂו תלמיד חכם? אם כך: האם רק אלוהים אינו מבין את "התושב"ע"/הגמרא? הרי מדוע להעניש את יעקב אשר קיים כביכול את ה"תורה"?

בראשית לג (ב) וַיָּשֶׂם אֶת הַשְּׁפָחוֹת וְאֶת יַלְדֵיהֶן רִאשֹׁנָה וְאֶת לֵאָה וִילָדֶיהָ אַחֲרֹנִים וְאֶת רָחֵל וְאֶת יוֹסֵף אַחֲרֹנִים:(ג) וְהוּא עָבַר לִפְנֵיהֶם וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה שֶׁבַע פְּעָמִים עַד גִּשְׁתּוֹ עַד אָחִיו:(ד) וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ וַיִּבְכּוּ:(ה) וַיִּשָּׂא אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת הַנָּשִׁים וְאֶת הַיְלָדִים וַיֹּאמֶר מִי אֵלֶּה לָּךְ וַיֹּאמַר הַיְלָדִים אֲשֶׁר חָנַן אֱלֹהִים אֶת עַבְדֶּךָ:(ו) וַתִּגַּשְׁןָ הַשְּׁפָחוֹת הֵנָּה וְיַלְדֵיהֶן וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ:(ז) וַתִּגַּשׁ גַּם לֵאָה וִילָדֶיהָ וַיִּשְׁתַּחֲווּ וְאַחַר נִגַּשׁ יוֹסֵף וְרָחֵל וַיִּשְׁתַּחֲווּ:(ח) וַיֹּאמֶר מִי לְךָ כָּל הַמַּחֲנֶה הַזֶּה אֲשֶׁר פָּגָשְׁתִּי וַיֹּאמֶר לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי:(ט) וַיֹּאמֶר עֵשָׂו יֶשׁ לִי רָב אָחִי יְהִי לְךָ אֲשֶׁר לָךְ:(י) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אַל נָא אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְלָקַחְתָּ מִנְחָתִי מִיָּדִי כִּי עַל כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ כִּרְאֹת פְּנֵי אֱלֹהִים וַתִּרְצֵנִי:(יא) קַח נָא אֶת בִּרְכָתִי אֲשֶׁר הֻבָאת לָךְ כִּי וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֵי חַנַּנִי אֱלֹהִים וְכִי יֶשׁ לִי כֹל וַיִּפְצַר בּוֹ וַיִּקָּח: רמב"ם הלכות עבודה זרה פרק י הלכה (ו) "ואסור ליתן להם מתנת חינם" רמב"ם הלכות זכיה ומתנה פרק ג הלכה (יא) "אסור לישראל ליתן לגוי מתנת חנם" יעקב מתעקש מפציר באחיו עֵשָׂו "הגוי הרשע" לקבל מתנה? אם כך: את איזה הלכה למד יעקב? או לא למד? בראשית לג (יב) וַיֹּאמֶר נִסְעָה וְנֵלֵכָה וְאֵלְכָה לְנֶגְדֶּךָ:(יג) וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲדֹנִי יֹדֵעַ כִּי הַיְלָדִים רַכִּים וְהַצֹּאן וְהַבָּקָר עָלוֹת עָלָי וּדְפָקוּם יוֹם אֶחָד וָמֵתוּ כָּל הַצֹּאן:(יד) יַעֲבָר נָא אֲדֹנִי לִפְנֵי עַבְדּוֹ וַאֲנִי אֶתְנַהֲלָה לְאִטִּי לְרֶגֶל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר לְפָנַי וּלְרֶגֶל הַיְלָדִים עַד אֲשֶׁר אָבֹא אֶל אֲדֹנִי שֵׂעִירָה:(טו) וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אַצִּיגָה נָּא עִמְּךָ מִן הָעָם אֲשֶׁר אִתִּי וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי:(טז) וַיָּשָׁב בַּיּוֹם הַהוּא עֵשָׂו לְדַרְכּוֹ שֵׂעִירָה: הרי אם האלוהים בוחן כליות ולב, מדוע הוא מזהיר רק את לבן? בראשית לא (כב) וַיֻּגַּד לְלָבָן בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי כִּי בָרַח יַעֲקֹב:(כג) וַיִּקַּח אֶת אֶחָיו עִמּוֹ וַיִּרְדֹּף אַחֲרָיו דֶּרֶךְ שִׁבְעַת יָמִים וַיַּדְבֵּק אֹתוֹ בְּהַר הַגִּלְעָד:(כד) וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל לָבָן הָאֲרַמִּי בַּחֲלֹם הַלָּיְלָה וַיֹּאמֶר לוֹ הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תְּדַבֵּר עִם יַעֲקֹב מִטּוֹב עַד רָע:--- (כט) יֶשׁ לְאֵל יָדִי לַעֲשׂוֹת עִמָּכֶם רָע וֵאלֹהֵי אֲבִיכֶם אֶמֶשׁ אָמַר אֵלַי לֵאמֹר הִשָּׁמֶר לְךָ מִדַּבֵּר עִם יַעֲקֹב מִטּוֹב עַד רָע:--- (מב) לוּלֵי אֱלֹהֵי אָבִי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם וּפַחַד יִצְחָק הָיָה לִי כִּי עַתָּה רֵיקָם שִׁלַּחְתָּנִי אֶת עָנְיִי וְאֶת יְגִיעַ כַּפַּי רָאָה אֱלֹהִים וַיּוֹכַח אָמֶשׁ: מדוע האלוהים אינו מזהיר את עֵשָׂו? כאשר הוא מגיע לפגישה עם אחיו יעקב, כמו שהזהיר את לבן? הרי גם עֵשָׂו לפי "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" בא להרע ליעקב? האם אלוהים לא שמע או יודע את ההלכה "עֵשָׂו שונא ליעקב"? על איזה אלוהים מדברים יעקב ולבן בפס' מב'? הרי איך יכול להיות ששני אנשים מאמינים כל אחד באל אחר, ידברו ביניהם על "אלוהים"? הרי לאיזה "אלוהים" הם מתכוונים, של יעקב או של לבן?

בראשית לג (ג) וְהוּא עָבַר לִפְנֵיהֶם וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה שֶׁבַע פְּעָמִים עַד גִּשְׁתּוֹ עַד אָחִיו:(ד) וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ וַיִּבְכּוּ: רש"י עבר לפניהם - אמר אם יבא אותו רשע להלחם ילחם בי תחילה: ויחבקהו - נתגלגלו רחמיו כשראהו משתחוה כל השתחוואות הללו: עֵשָׂו "הרשע"? רחמן? האם עֵשָׂו לא למד את ה"הלכה עשו שונא ליעקב"? וישקהו - נקוד עליו ויש חולקין בדבר הזה בברייתא דספרי יש שדרשו נקודה זו לומר שלא נשקו בכל לבו (ב"ר) אר"ש(אמר רב שמעון) בן יוחאי הלכה היא בידוע שעשו שונא ליעקב אלא שנכמרו רחמיו באותה שעה ונשקו בכל לבו (ב"ר): מדוע "ויש חולקין"? האם כן בכל לבו, או לא? האם לא קיבלו כולם את אותה "מסורת" "תושב"ע" עם פרשנות אחת?

זוהי תרומתי הצנועה להבנת הסיפור: ולהבנה שקשקוש אחד גדול, כל הפרשנות הזאת, וההלכה ש"עֵשָׂו שונא ליעקב", המעניין הוא ששני הספורים, על לבן אבי נשות יעקב, ועל עֵשָׂו אחיו של יעקב, צמודים, וכל כך פשוטים, בסיפור על לבן מזהיר האלהים את לבן, בראשית לא (כד) וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל לָבָן הָאֲרַמִּי בַּחֲלֹם הַלָּיְלָה וַיֹּאמֶר לוֹ הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תְּדַבֵּר עִם יַעֲקֹב מִטּוֹב עַד רָע: "הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ" כי "יְהֹוָה יֹדֵעַ מַחְשְׁבוֹת אָדָם" לכן מוזהר לבן ע"י האלוהים, כי לבן בא במטרה להרע ליעקב, אבל עֵשָׂו אחיו של יעקב, אינו מוזהר ע"י האלוהים, כי "יְהֹוָה יֹדֵעַ מַחְשְׁבוֹת אָדָם" והאלוהים יודע שעֵשָׂו אחיו של יעקב אינו בא במטרה להרע ליעקב, אם "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" היו מקפידים על דברי תורה היו מוצאים שהלכה זו פסולה מיסודה ולראייה בויקרא יט (יז) לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא: במדבר כ (יד) וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה מַלְאָכִים מִקָּדֵשׁ אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם כֹּה אָמַר אָחִיךָ יִשְׂרָאֵל אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת כָּל הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָתְנוּ: דברים ב (ב) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֵלַי לֵאמֹר:(ג) רַב לָכֶם סֹב אֶת הָהָר הַזֶּה פְּנוּ לָכֶם צָפֹנָה:(ד) וְאֶת הָעָם צַו לֵאמֹר אַתֶּם עֹבְרִים בִּגְבוּל אֲחֵיכֶם בְּנֵי עֵשָׂו הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר וְיִירְאוּ מִכֶּם וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד: דברים ב (ח) וַנַּעֲבֹר מֵאֵת אַחֵינוּ בְנֵי עֵשָׂו הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר מִדֶּרֶךְ הָעֲרָבָה מֵאֵילַת וּמֵעֶצְיֹן גָּבֶר  וַנֵּפֶן וַנַּעֲבֹר דֶּרֶךְ מִדְבַּר מוֹאָב: משה קורא לבני עֵשָׂו "אֲחֵיכֶם" ו"אַחֵינוּ"? גם לאחר שכבר ידוע לנו הסיפור שבני עֵשָׂו לא נתנו לנו לעבור בארצם?

האם האלוהים אינו מבין את ההלכה? או שאולי שכח אלוהים את מה שנתן בסיני? תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה עמוד א ואמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: מאי דכתיב +שמות כ"ד+ ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם, לחות - אלו עשרת הדברות, תורה - זה מקרא, והמצוה - זו משנה, אשר כתבתי - אלו נביאים וכתובים, להורותם - זה תלמוד; מלמד שכולם נתנו למשה מסיני. רש"י מסכת ברכות דף ה עמוד א זה מקרא - חומש, שמצוה לקרות בתורה. זו משנה - שיתעסקו במשנה. זה גמרא - סברת טעמי המשניות שממנו יוצאה הוראה, אבל המורים הוראה מן המשנה נקראו מבלי העולם במסכת סוטה (דף כ"ב א). רש"י ישעיהו נא (ד) כי תורה מאתי תצא - דברי נביאים תורה הוא והמשפטים סופן להיות מרגוע ומנוחה לעמי' אשר אהפוך להם שפה ברורה לעבדני: ויקרא כו (מו) אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן יְהֹוָה בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה: רש"י והתורת. אחת בכתב ואחת בעל פה מגיד שכולם נתנו למשה בסיני: פרקי אבות פרק א משנה (א) משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. הרי עברו כ-40 שנה? וזה מה שמצווה האלוהים לאחר שכבר "מסר/נתן" את הגמרא והמשנה לעם ישראל בסיני? הרי בפס' הבא בדברים כג (ח) לֹא תְתַעֵב אֲדֹמִי כִּי אָחִיךָ הוּא...: האם האלהים אינו יודע ראשית ואחרית? או שמשה טעה? הרי איך זה מסתדר עם ההלכה "עֵשָׂו שונא ליעקב"? איך מסתדר ש"עֵשָׂו שונא ליעקב" אם ההלכה ניתנה בסיני, האם משה שכח אותה? איך מסתדרת כאן ההלכה "גר כקטן שנולד... וכל שאר בשר שהיו לו כשהוא גוי, אינן שאר בשר"? הרי אלו או בניו. או נכדיו או ניניו של עֵשָׂו, אלה שעליהם מדובר, הם צאצאיו של עֵשָׂו דור רביעי או חמישי או יותר מזה, הרי עברו כ-250 שנה לפי "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" שבני ישראל היו במצרים? אם כך: איך קוראים להם, האלוהים ומשה "אָחִיךָ"? הרי עֵשָׂו לא התחתן עם בנות ישראל/יהודיות, אם כך: הילדים לפי ההלכה גויים מוחלטים, האם האלוהים ומשה אינם מבינים שְׁאֵלֶּה כבר אינם נחשבים כאחים? בראשית לו (א) וְאֵלֶּה תֹּלְדוֹת עֵשָׂו הוּא אֱדוֹם:(ב) עֵשָׂו לָקַח אֶת נָשָׁיו מִבְּנוֹת כְּנָעַן אֶת עָדָה בַּת אֵילוֹן הַחִתִּי וְאֶת אָהֳלִיבָמָה בַּת עֲנָה בַּת צִבְעוֹן הַחִוִּי:(ג) וְאֶת בָּשְׂמַת בַּת יִשְׁמָעֵאל אֲחוֹת נְבָיוֹת:(ד) וַתֵּלֶד עָדָה לְעֵשָׂו אֶת אֱלִיפָז וּבָשְׂמַת יָלְדָה אֶת רְעוּאֵל:(ה) וְאָהֳלִיבָמָה יָלְדָה אֶת <יעיש> יְעוּשׁ וְאֶת יַעְלָם וְאֶת קֹרַח אֵלֶּה בְּנֵי עֵשָׂו אֲשֶׁר יֻלְּדוּ לוֹ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן:(ו) וַיִּקַּח עֵשָׂו אֶת נָשָׁיו וְאֶת בָּנָיו וְאֶת בְּנֹתָיו וְאֶת כָּל נַפְשׁוֹת בֵּיתוֹ וְאֶת מִקְנֵהוּ וְאֶת כָּל בְּהֶמְתּוֹ וְאֵת כָּל קִנְיָנוֹ אֲשֶׁר רָכַשׁ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיֵּלֶךְ אֶל אֶרֶץ מִפְּנֵי יַעֲקֹב אָחִיו: ובכלל, איך מקיימים את "ההלכה" "עֵשָׂו שונא ליעקב"?

בפרשת סוטה, ונזיר, מפני שהן צמודות למדו "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" שיש קשר בין נזיר לסוטה. וכאן כאשר שני הסיפורים של לבן ועֵשָׂו צמודים האם לא היה על "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" להסיק את אותן מסקנות? הרי מדוע צמודות פרשיות אלה? מה יש ללמוד מהן? לפי הסיפור התנ"כי הפשוט, עֵשָׂו כבר שכח את כל אשר אמר לפני עשרים שנה, כאשר היה "בעידנא דריתחא", והיחיד שזוכר זאת הוא יעקב, אשר חושש ללא כל סיבה, והפס' הבא מוכיח שפרשנות חז"ל אינה נכונה בראשית לג (ד) וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ וַיִּבְכּוּ: הרי מדובר על עֵשָׂו, הוא זה העושה את כל הפעולות, חוץ מהבכייה ששניהם בוכים? בראשית לג (ט) וַיֹּאמֶר עֵשָׂו יֶשׁ לִי רָב אָחִי יְהִי לְךָ אֲשֶׁר לָךְ:(י) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אַל נָא אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְלָקַחְתָּ מִנְחָתִי מִיָּדִי כִּי עַל כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ כִּרְאֹת פְּנֵי אֱלֹהִים וַתִּרְצֵנִי: עֵשָׂו "הרשע" האיש ש"חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" מספרים לנו שחיי "העולם הזה" הם חייו, אינו מעוניין לקבל עוד רכוש? היכן כאן "עֵשָׂו שונא ליעקב"? בראשית לג (טו) וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אַצִּיגָה נָּא עִמְּךָ מִן הָעָם אֲשֶׁר אִתִּי וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי: האם רק יעקב אינו מבין את ההלכה "עֵשָׂו שונא ליעקב"? הרי מה פירושה של השאלה הזו? איך מסתדרים הפס' הבאים עם הקביעה "עֵשָׂו שונא ליעקב"? בראשית לו (ו) וַיִּקַּח עֵשָׂו אֶת נָשָׁיו וְאֶת בָּנָיו וְאֶת בְּנֹתָיו וְאֶת כָּל נַפְשׁוֹת בֵּיתוֹ וְאֶת מִקְנֵהוּ וְאֶת כָּל בְּהֶמְתּוֹ וְאֵת כָּל קִנְיָנוֹ אֲשֶׁר רָכַשׁ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיֵּלֶךְ אֶל אֶרֶץ מִפְּנֵי יַעֲקֹב אָחִיו:(ז) כִּי הָיָה רְכוּשָׁם רָב מִשֶּׁבֶת יַחְדָּו וְלֹא יָכְלָה אֶרֶץ מְגוּרֵיהֶם לָשֵׂאת אֹתָם מִפְּנֵי מִקְנֵיהֶם: מדוע מפנה עֵשָׂו ליעקב את הארץ? הרי הוא זה שישב בה בזמן שיעקב "טייל בעולם" יותר מעשרים שנה,

בראשית לג (ז) וַתִּגַּשׁ גַּם לֵאָה וִילָדֶיהָ וַיִּשְׁתַּחֲווּ וְאַחַר נִגַּשׁ יוֹסֵף וְרָחֵל וַיִּשְׁתַּחֲווּ: רש"י נגש יוסף ורחל - בכלן האמהות נגשות לפני הבנים אבל ברחל יוסף נגש לפניה אמר אמי יפת תואר שמא יתלה בה עיניו אותו רשע אעמוד כנגדה ואעכבנו מלהסתכל בה מכאן זכה יוסף לברכת עלי עין: איך אפשר לקבל פירוש כזה חלול והזוי, הרי מדובר על ילד שכל גילו אינו יכול להיות יותר מבן שש, ואבא שלו, יעקב, שניצח את מלאך אלוהים, שהוא "שרו של עֵשָׂו" לפי הפירוש של רש"י עצמו, רועד מעֵשָׂו, ועושה כל מיני קומבינות לרצות את עֵשָׂו אחיו, והבן שלו יוסף בן השש לערך, אינו קולט את כל ההכנות ופחדו של אביו מהאיש עֵשָׂו? ויוסף כאילו לפי הפירוש ההזוי הזה, קופץ כאילו להגן על אימו?

בראשית לב (ד) וַיְצַו אֹתָם לֵאמֹר כֹּה תֹאמְרוּן לַאדֹנִי לְעֵשָׂו כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב עִם לָבָן גַּרְתִּי וָאֵחַר עַד עָתָּה: רש"י  גרתי - ד"א גרתי בגימטריא תרי"ג כלומר עם לבן הרשע גרתי ותרי"ג מצות שמרתי ולא למדתי ממעשיו הרעים: יעקב מקיים תרי"ג מצוות, ופס' פשוטים של תנ"ך, לא למד יעקב בבית מדרשם של שם ועבר? האם את כל הפס' הבאים לא יודע יעקב? הרי מדוע הוא מפחד מעֵשָׂו אחיו? תהילים לג (י) יְהֹוָה הֵפִיר עֲצַת גּוֹיִם הֵנִיא מַחְשְׁבוֹת עַמִּים:(יא) עֲצַת יְהֹוָה לְעוֹלָם תַּעֲמֹד מַחְשְׁבוֹת לִבּוֹ לְדֹר וָדֹר: תהילים צד (יא) יְהֹוָה יֹדֵעַ מַחְשְׁבוֹת אָדָם כִּי הֵמָּה הָבֶל: משלי יט (כא) רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב אִישׁ וַעֲצַת יְהֹוָה הִיא תָקוּם: איוב ה (יב) מֵפֵר מַחְשְׁבוֹת עֲרוּמִים וְלֹא תַעֲשֶֹינָה יְדֵיהֶם תּשִׁיָּה: דברי הימים א כח (ט) וְאַתָּה שְׁלֹמֹה בְנִי דַּע אֶת אֱלֹהֵי אָבִיךָ וְעָבְדֵהוּ בְּלֵב שָׁלֵם וּבְנֶפֶשׁ חֲפֵצָה כִּי כָל לְבָבוֹת דּוֹרֵשׁ יְהֹוָה וְכָל יֵצֶר מַחֲשָׁבוֹת מֵבִין אִם תִּדְרְשֶׁנּוּ יִמָּצֵא לָךְ וְאִם תַּעַזְבֶנּוּ יַזְנִיחֲךָ לָעַד: וכדי שלא יבוא איזה ליצן ויאמר "אשרי אדם מפחד תמיד", הרי מה יהיה על הפס' הבאים? בשמואל א ב (א) וַתִּתְפַּלֵּל חַנָּה וַתֹּאמַר עָלַץ לִבִּי בַּיהֹוָה רָמָה קַרְנִי בַּיהֹוָה רָחַב פִּי עַל אוֹיְבַי כִּי שָׂמַחְתִּי בִּישׁוּעָתֶךָ:(ב) אֵין קָדוֹשׁ כַּיהֹוָה כִּי אֵין בִּלְתֶּךָ וְאֵין צוּר כֵּאלֹהֵינוּ:(ג) אַל תַּרְבּוּ תְדַבְּרוּ גְּבֹהָה גְבֹהָה יֵצֵא עָתָק מִפִּיכֶם כִּי אֵל דֵּעוֹת יְהֹוָה <ולא> וְלוֹ נִתְכְּנוּ עֲלִלוֹת:(ד) קֶשֶׁת גִּבֹּרִים חַתִּים וְנִכְשָׁלִים אָזְרוּ חָיִל:(ה) שְׂבֵעִים בַּלֶּחֶם נִשְׂכָּרוּ וּרְעֵבִים חָדֵלּוּ עַד עֲקָרָה יָלְדָה שִׁבְעָה וְרַבַּת בָּנִים אֻמְלָלָה:(ו) יְהֹוָה מֵמִית וּמְחַיֶּה מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל:(ז) יְהֹוָה מוֹרִישׁ וּמַעֲשִׁיר מַשְׁפִּיל אַף מְרוֹמֵם:(ח) מֵקִים מֵעָפָר דָּל מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן לְהוֹשִׁיב עִם נְדִיבִים וְכִסֵּא כָבוֹד יַנְחִלֵם כִּי לַיהֹוָה מְצֻקֵי אֶרֶץ וַיָּשֶׁת עֲלֵיהֶם תֵּבֵל:(ט) רַגְלֵי <חֲסִידָו> חֲסִידָיו יִשְׁמֹר וּרְשָׁעִים בַּחֹשֶׁךְ יִדָּמּוּ כִּי לֹא בְכֹחַ יִגְבַּר אִישׁ:(י) יְהֹוָה יֵחַתּוּ <מְרִיבָו> מְרִיבָיו <עָלָו> עָלָיו בַּשָּׁמַיִם יַרְעֵם יְהֹוָה יָדִין אַפְסֵי אָרֶץ וְיִתֶּן עֹז לְמַלְכּוֹ וְיָרֵם קֶרֶן מְשִׁיחוֹ: אם אלוהים מחייה וממית, מדוע לחשוש מעֵשָׂו אחיו? מה יהיה על התלמוד בבלי מסכת ברכות דף לג עמוד א תנו רבנן: מעשה במקום אחד שהיה ערוד והיה מזיק את הבריות, באו והודיעו לו לרבי חנינא בן דוסא. אמר להם: הראו לי את חורו! הראוהו את חורו, נתן עקבו על פי החור, יצא ונשכו ומת אותו ערוד. נטלו על כתפו והביאו לבית המדרש. אמר להם: ראו בני, אין ערוד ממית אלא החטא ממית. באותה שעה אמרו: אוי לו לאדם שפגע בו ערוד ואוי לו לערוד שפגע בו רבי חנינא בן דוסא. "החטא ממית"? האם יעקב חושש שחטא? ומה יהיה על המשנה הבאה מסכת אבות פרק ב משנה [ד] הוא(רבן גמליאל בנו של יהודה הנשיא) היה אומר עשה רצונו כרצונך כדי שיעשה רצונך כרצונו בטל רצונך מפני רצונו כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך. האם את כל התורה שבכתב ובע"פ שכח יעקב אבינו, ש"מקיים" תרי"ג מצוות?  

1) לאחר הספור עם לבן, האם לא מבין יעקב שאלוהים שומר עליו?

2) בפסוק הבא מסופר "וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ וַיִּבְכּו"ּ הרי עֵשָׂו רץ מחבק ומנשק? האם רק למראית עין? מדוע? מה הרווח שלו? מדוע רק המילה "וַיִּבְכּו" מתייחסת לשניהם? ונאמרת ברבים? הרי לא יעקב או עֵשָׂו כתבו את הסיפור, הרי זה תורה, והיא הייתה לפני בריאת העולם אלפי שנים לפי הגמרא תלמוד בבלי מסכת שבת דף פח עמוד ב או לפי הזוהר זוהר חדש כרך א (תורה) פרשת בראשית דף ט עמוד ב

3) בספור עם לבן מסופר שהאלוהים מזהיר את לבן וזאת משום ש"יְהֹוָה יֹדֵעַ מַחְשְׁבוֹת אָדָם" והאלוהים יודע שלבן בא במטרה להזיק ליעקב, ומדוע האלוהים אינו מזהיר גם את עֵשָׂו? מפני ש"יְהֹוָה יֹדֵעַ מַחְשְׁבוֹת אָדָם" ויודע האלוהים שעֵשָׂו אינו בא במטרה להזיק אלא מטרתו טובה, ואם לא טובה, לפחות לא לרעה עֵשָׂו בא,

4) מדוע מסרב עֵשָׂו "וַיֹּאמֶר עֵשָׂו יֶשׁ לִי רָב אָחִי יְהִי לְךָ אֲשֶׁר לָךְ:" לקבל רכוש? האיש ש"חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" מתארים כאיש של "העולם הזה" מסרב לקבלת ממון?

5) האם יעקב ממשיך לשקר את אחיו עֵשָׂו "כִּי עַל כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ כִּרְאֹת פְּנֵי אֱלֹהִים וַתִּרְצֵנִי" הרי אם "חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם" יודעים שעֵשָׂו אחיו לא עשה הכל בלב שלם, הרי שיעקב אבינו שהיה שם, ידע גם שאחיו עֵשָׂו מציג לא הצגה, אם כך: האם יעקב משקר לעֵשָׂו?

6) מה פרוש המילה "וַתִּרְצֵנִי"?

7) האם זה המשך של הצגה שכולה שקר "וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אַצִּיגָה נָּא עִמְּךָ מִן הָעָם אֲשֶׁר אִתִּי וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי"?

8) מה פירושו של המשפט הזה שאומר יעקב לעֵשָׂו "לָמָּה זֶּה אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי"?

בראשית לו (ו) וַיִּקַּח עֵשָׂו אֶת נָשָׁיו וְאֶת בָּנָיו וְאֶת בְּנֹתָיו וְאֶת כָּל נַפְשׁוֹת בֵּיתוֹ וְאֶת מִקְנֵהוּ וְאֶת כָּל בְּהֶמְתּוֹ וְאֵת כָּל קִנְיָנוֹ אֲשֶׁר רָכַשׁ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיֵּלֶךְ אֶל אֶרֶץ מִפְּנֵי יַעֲקֹב אָחִיו:(ז) כִּי הָיָה רְכוּשָׁם רָב מִשֶּׁבֶת יַחְדָּו וְלֹא יָכְלָה אֶרֶץ מְגוּרֵיהֶם לָשֵׂאת אֹתָם מִפְּנֵי מִקְנֵיהֶם:(ח) וַיֵּשֶׁב עֵשָׂו בְּהַר שֵׂעִיר עֵשָׂו הוּא אֱדוֹם: מדוע עוזב עֵשָׂו את הארץ? ולא נילחם ביעקב על הארץ? הרי עֵשָׂו נשאר בארץ 20 שנה? "עֵשָׂו שונא ליעקב" איך זה מסתדר  עם "וַיֵּלֶךְ אֶל אֶרֶץ מִפְּנֵי יַעֲקֹב אָחִיו"? היחיד שלא ידע הלכה על ההלכה "עֵשָׂו שונא ליעקב" הוא עֵשָׂו, לכן אינו פועל לפי ההלכה,  

האם משה אינו יודע הלכה "עשו שונא ליעקב"? הרי מה פרוש "אחיך"? משה נתן את ההלכה בסיני ושכח?

במדבר פרק כ (יד) וַיִּשְׁלַח משֶׁה מַלְאָכִים מִקָּדֵשׁ אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם כֹּה אָמַר אָחִיךָ יִשְׂרָאֵל אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת כָּל הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָתְנוּ: רש"י אחיך ישראל - מה ראה להזכיר כאן אחוה, אלא אמר לו אחים אנחנו בני אברהם, שנאמר לו (בראשית טו, יג) כי גר יהיה זרעך, ועל שנינו היה אותו החוב לפורעו: הרי משה לא פנה אל עֵשָׂו, אלא אל נכדיו, או ניניו של עֵשָׂו, אם לא אל בני הנינים, הרי אלו או בניו. או נכדיו או ניניו, אלה שעליהם מדובר הם צאצאיו של עֵשָׂו דור רביעי או חמישי או יותר מזה, של עֵשָׂו? מדוע קוראים להם האלוהים ומשה "אָחִיךָ"? הרי עֵשָׂו לא התחתן עם בנות ישראל יהודיות אם כך: הילדים לפי ההלכה גויים מוחלטים, האלוהים ומשה אינם מבינים שאלה כבר אינם נחשבים כאחים?  

והאם עֵשָׂו לימד את בניו מי היה אברהם יצחק ויעקב? ומה הן החובות והזכויות שהם חייבים? ואם כך: לפי פרוש רש"י שאלוהים אמר לאברהם גר יהיה זרעך ואת החוב היינו צריכים לפרוע ביחד בני יעקב ובני עֵשָׂו, אלוהים בעצם לא קיים את הבטחתו לאברהם, הרי בני עֵשָׂו ובני ישמעאל ובניה של קטורה, לא היו בגלות מצריים? והם לא פרעו את חובם?

דברים ב (א) וַנֵּפֶן וַנִּסַּע הַמִּדְבָּרָה דֶּרֶךְ יַם סוּף כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָֹה אֵלָי וַנָּסָב אֶת הַר שֵׂעִיר יָמִים רַבִּים:(ב) וַיֹּאמֶר יְהוָֹה אֵלַי לֵאמֹר:(ג) רַב לָכֶם סֹב אֶת הָהָר הַזֶּה פְּנוּ לָכֶם צָפֹנָה:(ד) וְאֶת הָעָם צַו לֵאמֹר אַתֶּם עֹבְרִים בִּגְבוּל אֲחֵיכֶם בְּנֵי עֵשָׂו הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר וְיִירְאוּ מִכֶּם וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד:(ה) אַל תִּתְגָּרוּ בָם כִּי לֹא אֶתֵּן לָכֶם מֵאַרְצָם עַד מִדְרַךְ כַּף רָגֶל כִּי יְרֻשָּׁה לְעֵשָׂו נָתַתִּי אֶת הַר שֵׂעִיר:(ו) אֹכֶל תִּשְׁבְּרוּ מֵאִתָּם בַּכֶּסֶף וַאֲכַלְתֶּם וְגַם מַיִם תִּכְרוּ מֵאִתָּם בַּכֶּסֶף וּשְׁתִיתֶם:(ז) כִּי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בֵּרַכְךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ יָדַע לֶכְתְּךָ אֶת הַמִּדְבָּר הַגָּדֹל הַזֶּה זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ לֹא חָסַרְתָּ דָּבָר:(ח) וַנַּעֲבֹר מֵאֵת אַחֵינוּ בְנֵי עֵשָׂו הַיּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר מִדֶּרֶךְ הָעֲרָבָה מֵאֵילַת וּמֵעֶצְיֹן גָּבֶר וַנֵּפֶן וַנַּעֲבֹר דֶּרֶךְ מִדְבַּר מוֹאָב:

מדוע מסתיר משה בספר דברים את מה שקרה בין עם ישראל לאדומים בספר במדבר? הרי לא נתנו האדומים לעבור בארצם? במדבר כ (יד) וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה מַלְאָכִים מִקָּדֵשׁ אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם כֹּה אָמַר אָחִיךָ יִשְׂרָאֵל אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת כָּל הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָתְנוּ:(טו) וַיֵּרְדוּ אֲבֹתֵינוּ מִצְרַיְמָה וַנֵּשֶׁב בְּמִצְרַיִם יָמִים רַבִּים וַיָּרֵעוּ לָנוּ מִצְרַיִם וְלַאֲבֹתֵינוּ:(טז) וַנִּצְעַק אֶל יְהֹוָה וַיִּשְׁמַע קֹלֵנוּ וַיִּשְׁלַח מַלְאָךְ וַיֹּצִאֵנוּ מִמִּצְרָיִם וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ בְקָדֵשׁ עִיר קְצֵה גְבוּלֶךָ:(יז) נַעְבְּרָה נָּא בְאַרְצֶךָ לֹא נַעֲבֹר בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם וְלֹא נִשְׁתֶּה מֵי בְאֵר דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ לֹא נִטֶּה יָמִין וּשְׂמֹאול עַד אֲשֶׁר נַעֲבֹר גְּבוּלֶךָ:(יח) וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֱדוֹם לֹא תַעֲבֹר בִּי פֶּן בַּחֶרֶב אֵצֵא לִקְרָאתֶךָ:(יט) וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמְסִלָּה נַעֲלֶה וְאִם מֵימֶיךָ נִשְׁתֶּה אֲנִי וּמִקְנַי וְנָתַתִּי מִכְרָם רַק אֵין דָּבָר בְּרַגְלַי אֶעֱבֹרָה:(כ) וַיֹּאמֶר לֹא תַעֲבֹר וַיֵּצֵא אֱדוֹם לִקְרָאתוֹ בְּעַם כָּבֵד וּבְיָד חֲזָקָה:(כא) וַיְמָאֵן אֱדוֹם נְתֹן אֶת יִשְׂרָאֵל עֲבֹר בִּגְבֻלוֹ וַיֵּט יִשְׂרָאֵל מֵעָלָיו:

מדוע קורא האלוהים לבני עשו "אָחִיךָ"? הרי על מואב ועמון לא נאמר אחיך? דברים ב (ט) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֵלַי אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב וְאַל תִּתְגָּר בָּם מִלְחָמָה כִּי לֹא אֶתֵּן לְךָ מֵאַרְצוֹ יְרֻשָּׁה כִּי לִבְנֵי לוֹט נָתַתִּי אֶת עָר יְרֻשָּׁה: דברים ב (יט) וְקָרַבְתָּ מוּל בְּנֵי עַמּוֹן אַל תְּצֻרֵם וְאַל תִּתְגָּר בָּם כִּי לֹא אֶתֵּן מֵאֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן לְךָ יְרֻשָּׁה כִּי לִבְנֵי לוֹט נְתַתִּיהָ יְרֻשָּׁה: דברים כג (ד) לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל יְהוָֹה גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל יְהוָֹה עַד עוֹלָם: האם אלוהים אינו יודע הלכה "עֵשָׂו שונא ליעקב"? איך בניו ונכדיו וניניו צאצאיו של עֵשָׂו נקראים אחינו? הרי עֵשָׂו נשא גויות, עובדות אלילים? את איזה חלק בהלכה פספסו אלוהים ומשה?

דברים כג (ח) לֹא תְתַעֵב אֲדֹמִי כִּי אָחִיךָ הוּא לֹא תְתַעֵב מִצְרִי כִּי גֵר הָיִיתָ בְאַרְצוֹ:(ט) בָּנִים אֲשֶׁר יִוָּלְדוּ לָהֶם דּוֹר שְׁלִישִׁי יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל יְהוָֹה: את איזה שיעור פספס משה? שהרי "עֵשָׂו שונא ליעקב"? ואיך מסתדרת כאן ההלכה "גר כקטן שנולד"? וש"וכל שאר בשר שהיו לו כשהוא גוי, אינן שאר בשר" הרי אלו בניו? נכדיו? ניניו? צאצאיו של עֵשָׂו? איך קוראים להם האלוהים ומשה "אָחִיךָ"?   

עמוס א (יא) כֹּה אָמַר יְהֹוָה עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי אֱדוֹם וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ עַל רָדְפוֹ בַחֶרֶב אָחִיו וְשִׁחֵת רַחֲמָיו וַיִּטְרֹף לָעַד אַפּוֹ וְעֶבְרָתוֹ שְׁמָרָה נֶצַח:(יב) וְשִׁלַּחְתִּי אֵשׁ בְּתֵימָן וְאָכְלָה אַרְמְנוֹת בָּצְרָה: על איזה אח מדובר כאן?

עמוס ב (א) כֹּה אָמַר יְהֹוָה עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי מוֹאָב וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ עַל שָׂרְפוֹ עַצְמוֹת מֶלֶךְ אֱדוֹם לַשִּׂיד: האם רק אלוהים לא הבין את ההלכה "עֵשָׂו שונא ליעקב"? הרי מדוע האלוהים נוקם את נקמת עשיו?

ויקרא יט (יז) לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא:(יח) לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי יְהוָֹה: האם "אָחִיךָ" זה לא "בְּנֵי עַמֶּךָ"? או שאולי "אָחִיךָ" יכול להיות גם לא מ"בְּנֵי עַמֶּךָ"? ומי הוא "רֵעֲךָ"? אם מצווה אתה על רעך לאהוב אותו? הרי מקל וחומר שלא תשנא את אחיך, ואם בדבר כזה פשוט דקדקה תורה, וירדה לכל פרט אפשרי, מדוע בשאר הדברים יש כל כך הרבה הסתרות לפי "חכמים", או שטעו, ולא הבינו ש"ירדה תורה לסוף דעתו של האדם", ואין צורך בפרושים, הכל ברור ומובן בפשט, כמאמר "חכמים" על התורה ללא "התושב"ע".

האם "עֵשָׂו שונא ליעקב" ואין לאלוהים שליטה על עֵשָׂו? "רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב אִישׁ וַעֲצַת יְהֹוָה הִיא תָקוּם" האם "עֲצַת יְהֹוָה... תָקוּם" אינו תופס בעֵשָׂו? איך שטות זו של "עֵשָׂו שונא ליעקב" מסתדרת ל"חכמים" עם הפרוש לפס' הבא? בבמדבר כא (ח) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל משֶׁה עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף וְשִׂים אֹתוֹ עַל נֵס וְהָיָה כָּל הַנָּשׁוּךְ וְרָאָה אֹתוֹ וָחָי: רש"י  כל הנשוך - (במדבר רבה) אפי' כלב או חמור נושכו היה נזוק ומתנונה והולך אלא שנשיכת הנחש ממהרת להמית לכך נא' כאן וראה אותו ראיה בעלמא ובנשיכת הנחש נא' והביט והיה אם נשך הנחש את איש והביט וגו' שלא היה ממהר נשוך הנחש להתרפאות אלא א"כ מביט בו בכוונה ואמרו רבותינו וכי נחש ממית או מחיה אלא בזמן שהיו ישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים היו מתרפאים ואם לאו היו נמוקים (נ"א נזוקים):   נשאלת השאלה האם עראפת נגדנו? או העולם נגדנו? או שהאלוהים נגדנו?

אם נחש אינו ממית, וכאן בשמות ג (כא) וְנָתַתִּי אֶת חֵן הָעָם הַזֶּה בְּעֵינֵי מִצְרָיִם וְהָיָה כִּי תֵלֵכוּן לֹא תֵלְכוּ רֵיקָם: אם האלוהים הוא הגורם לזה שיאהבו אותך, או לא, האם אנו לא צריכים לבדוק מדוע "עֵשָׂו שונא ליעקב"? במשלי טז (ז) בִּרְצוֹת יְהֹוָה דַּרְכֵי אִישׁ גַּם אוֹיְבָיו יַשְׁלִם אִתּוֹ: מה שאומר פסוק זה, אם שונאים אותך בדוק דרכיך, ולא את דרכם של השונאים אותך,

תהילים קה (כג) וַיָּבֹא יִשְׂרָאֵל מִצְרָיִם וְיַעֲקֹב גָּר בְּאֶרֶץ חָם:(כד) וַיֶּפֶר אֶת עַמּוֹ מְאֹד וַיַּעֲצִמֵהוּ מִצָּרָיו:(כה) הָפַךְ לִבָּם לִשְׂנֹא עַמּוֹ לְהִתְנַכֵּל בַּעֲבָדָיו:  האם האלוהים עשה זאת, שישנאו אותם?

משנה מסכת אבות פרק ב (ו) אַף הוּא(הִלֵּל) רָאָה גֻלְגֹּלֶת אַחַת שֶׁצָּפָה עַל פְּנֵי הַמָּיִם. אָמַר (לָהּ), עַל דַּאֲטֵפְתְּ, אַטְפוּךְ. וְסוֹף מְטַיְּפַיִךְ יְטוּפוּן: הרעיון במשנה זו הוא: מה שעשית עשו לך, ומי שעשה לך יעשו לו, או בלשון התנ"ך משלם לאדם כפועלו, הרי לפי ההלכה "עֵשָׂו שונא ליעקב" אין קשר בין המעשה לתוצאה, מפני שעֵשָׂו תמיד שונא,

גם אדום כמו מואב ועמון לא נתן לישראל לעבור בשטחו, מדוע לא אמר האלוהים לשנוא את אדום? מפני שאת מואב ועמון יש ציווי לשנוא,

במדבר כ (יד) וַיִּשְׁלַח משֶׁה מַלְאָכִים מִקָּדֵשׁ אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם כֹּה אָמַר אָחִיךָ יִשְׂרָאֵל אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת כָּל הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָתְנוּ:(טו) וַיֵּרְדוּ אֲבֹתֵינוּ מִצְרַיְמָה וַנֵּשֶׁב בְּמִצְרַיִם יָמִים רַבִּים וַיָּרֵעוּ לָנוּ מִצְרַיִם וְלַאֲבֹתֵינוּ:(טז) וַנִּצְעַק אֶל יְהוָֹה וַיִּשְׁמַע קֹלֵנוּ וַיִּשְׁלַח מַלְאָךְ וַיֹּצִאֵנוּ מִמִּצְרָיִם וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ בְקָדֵשׁ עִיר קְצֵה גְבוּלֶךָ:(יז) נַעְבְּרָה נָּא בְאַרְצֶךָ לֹא נַעֲבֹר בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם וְלֹא נִשְׁתֶּה מֵי בְאֵר דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ לֹא נִטֶּה יָמִין וּשְׂמֹאול עַד אֲשֶׁר נַעֲבֹר גְּבֻלֶךָ:(יח) וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֱדוֹם לֹא תַעֲבֹר בִּי פֶּן בַּחֶרֶב אֵצֵא לִקְרָאתֶךָ:(יט) וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמְסִלָּה נַעֲלֶה וְאִם מֵימֶיךָ נִשְׁתֶּה אֲנִי וּמִקְנַי וְנָתַתִּי מִכְרָם רַק אֵין דָּבָר בְּרַגְלַי אֶעֱבֹרָה:(כ) וַיֹּאמֶר לֹא תַעֲבֹר וַיֵּצֵא אֱדוֹם לִקְרָאתוֹ בְּעַם כָּבֵד וּבְיָד חֲזָקָה:(כא) וַיְמָאֵן אֱדוֹם נְתֹן אֶת יִשְׂרָאֵל עֲבֹר בִּגְבֻלוֹ וַיֵּט יִשְׂרָאֵל מֵעָלָיו:

דברים כג (ג) לֹא יָבֹא מַמְזֵר בִּקְהַל יְהוָֹה גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא לוֹ בִּקְהַל יְהוָֹה:(ד) לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל יְהוָֹה גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל יְהוָֹה עַד עוֹלָם:(ה) עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִפְּתוֹר אֲרַם נַהֲרַיִם לְקַלֲלֶךָּ:(ו) וְלֹא אָבָה יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ אֶל בִּלְעָם וַיַּהֲפֹךְ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ לְּךָ אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה כִּי אֲהֵבְךָ יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ:(ז) לֹא תִדְרשׁ שְׁלֹמָם וְטֹבָתָם כָּל יָמֶיךָ לְעוֹלָם:

עשו שונא ליעקב? כל עובדי האלילים שונאים את עם ישראל? עקיבא תלמידיו והרוגי מלכות על מה נמסרו?

שופטים ה (ב) בִּפְרֹעַ פְּרָעוֹת בְּיִשְׂרָאֵל בְּהִתְנַדֵּב עָם בָּרֲכוּ יְהֹוָה: רש"י בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם - כשבא פרצות על ישראל שפרצו בהם העובדי כוכבים על עזבם את ה' והתנדב העם לשוב בתשובה מעתה ברכו את ה' על התשועו' שעשה:

שופטים ה (ד) יְהֹוָה בְּצֵאתְךָ מִשֵּׂעִיר בְּצַעְדְּךָ מִשְּׂדֵה אֱדוֹם אֶרֶץ רָעָשָׁה גַּם שָׁמַיִם נָטָפוּ גַּם עָבִים נָטְפוּ מָיִם: רש"י ה' בצאתך משעיר - זה מ"ת =מתן תורה= כמה שנאמר וזרח משעיר למו, ומה עניינה לכאן כך אמרה דבורה קשה היא התורה לפרוש ממנה וטובה היא לדבק בה שהרי במורא ובגבורה נתנה ולכך נמסרו ישראל ביד העובדי כוכבים על פרישתם הימנה וכשהתנדבו לעסוק בה נושעו כל זה יש ללמוד מתרגומו של יונתן: ע"י מי "נמסרו"? ואם ישראל נמסרו מפני שעזבו תורת ישראל, אם כך: פירוש זה סותר את הגישה ש"כל העולם נגדנו כי אנו עם יהוה"? מה יהיה על ההלכה "עֵשָׂו שונא ליעקב"? הרי השנאה אלינו כעם היא מפני שאנו "עובדים את יהוה" האלוהים? וכאשר אנו לא עובדים את האלוהים מדוע  שישנאו אותנו, אם אנחנו ככל הגויים? הרי כל הרעיון של לשנוא את עם ישראל מפני שאנו שונים מהגויים? או שלא?

עקיבא תלמידיו ועשרת הרוגי מלכות על מה נמסרו? הרי הם היו "צדיקים" כביכול, ולא עזבו את תורת יהוה לפי סיפורי "חכמים"? או שבעצם אנו עם שבכל מצב ישנאו אותו, גם אם הוא עובד אלילים, וגם אם הוא עובד אלוהים? ואז פירוש זה לא נכון בכל מצב? ויותר מכך המשכו של הפירוש שכאשר החליטו לחזור בתשובה, נושעו? ואז שוב לא מסתדרת הגישה של כולם נגדנו, איך לא הושיע אלוהים את עקיבא והרוגי מלכות? או שהם לא חזרו בתשובה?

בראשית כז פרשת תולדת (מד) וְיָשַׁבְתָּ עִמּוֹ יָמִים אֲחָדִים עַד אֲשֶׁר תָּשׁוּב חֲמַת אָחִיךָ:(מה) עַד שׁוּב אַף אָחִיךָ מִמְּךָ וְשָׁכַח אֵת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ לּוֹ וְשָׁלַחְתִּי וּלְקַחְתִּיךָ מִשָּׁם לָמָה אֶשְׁכַּל גַּם שְׁנֵיכֶם יוֹם אֶחָד: מה עניין עד שישכח, האם רבקה אינה יודעת ש"עֵשָׂו שונא ליעקב" ולעולם לא ישכח? הנביאה רבקה שידעה מי הצדיק מבין שני בניה אינה יודעת שלעולם "עֵשָׂו שונא ליעקב"?

כתר יונתן בראשית כה (כט) ובההוא יום שמת אברהם בישל יעקב תבשילים של עדשים וילך לנחם לאביו ויבא עשו מן השדה והוא עייף כי חמש עברות עבר באותו היום עבד עבודה זרה שפך דם נקי ובא על נערה מאורשה וכפר בחיי עולם שיבוא וביזה את בכורתו:  באיזה או מאיזה, "תורה" למד זאת הכתר יונתן?

מה פרוש המילה הלכה?  איך מקיימים את ההלכה "עשו שונא ליעקב"?

רש"י בראשית לג פרשת וישלח (ד) ויחבקהו - נתגלגלו רחמיו כשראהו משתחוה כל השתחוואות הללו: וישקהו - נקוד עליו, ויש חולקין בדבר הזה בברייתא דספרי (בהעלותך סט), יש שדרשו נקודה זו לומר שלא נשקו בכל לבו. אמר ר' שמעון בן יוחאי הלכה היא בידוע שעשו שונא ליעקב, אלא שנכמרו רחמיו באותה שעה ונשקו בכל לבו: מי זה ש"נתגלגלו רחמיו"? ומה יהיה על ההלכה?

ילקוט שמעוני תורה פרשת בהעלותך רמז תשכב ד"ה או בדרך רחוקה ובקומה נקוד על וי"ו לומר בשכבה לא ידע אבל בקומה ידע, כיוצא בו וישקהו שלא נשקו בכל לבו, רבי שמעון בן יוחאי אומר והלא בידוע שעשו שונא ליעקב, אלא נהפכו רחמיו באותה שעה ונשקו בכל לבו, כיוצא בו וילכו אחיו לרעות את צאן נקוד על את שלא הלכו אלא לרעות את עצמם, כיוצא

שו"ת חלקת יעקב או"ח סימן מו אגדה והלכה כלם נתנו מרועה אחד וקדושה אחת היא, ועי' רש"י וישלח על הפסוק וישקהו אמר רבי שמעון בן יוחאי הלכה היא בידוע שעשו שונא ליעקב וכו' הרי שלפעמים גם דברי אגדה נקראין הלכה.

בראשית רבה (וילנא) פרשה עח ט וירץ עשו לקראתו וישקהו, נקוד עליו אר"ש בן אלעזר בכל מקום שאתה מוצא הכתב רבה על הנקודה אתה דורש את הכתב, הנקודה רבה על הכתב אתה דורש את הנקודה, כאן לא כתב רבה על הנקודה ולא נקודה רבה על הכתב אלא מלמד שנכמרו רחמיו באותה השעה ונשקו בכל לבו, אמר לו ר' ינאי אם כן למה נקוד עליו אלא מלמד שלא בא לנשקו אלא לנשכו ונעשה צוארו של אבינו יעקב של שיש וקהו שיניו של אותו רשע ומה ת"ל ויבכו אלא זה בוכה על צוארו וזה בוכה על שיניו, ר' אבהו בשם ר' יוחנן מייתי לה מן הכא (שיר /השירים/ ז) צוארך כמגדל השן וגו'.

רד"ק תהלים כה (יט) ראה אויבי כי רבו. ראה אויבי: פלשתים ואדום, עמון, מואב וארם. ושנאת חמס שנאוני, שלא הרעותי להם והם נלחמים בי. ובדרש (שו"ט בקצת שינוי): אם עשו שונא ליעקב לפי שנטל ממנו הברכה, לברבריים מה עשה? לפלשתים מה עשה? הוי ושנאת חמס שנאוני:

פסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים) פיסקא טז -  [ה] מי יתנך כאח לי יונק (שה"ש =שיר השירים= ח: א), כאי זה אח, כקין להבל, קין הרג את הבל. כישמעאל ליצחק, ישמעאל שונא ליצחק. כעשו ליעקב, עשו שונא ליעקב. כאחי יוסף ליוסף, אחי יוסף שונאים ליוסף. אלא כיוסף לאחיו, את מוצא אחר כל הרעות שעשו לו מה כת' ביה, ועתה אל תיראו אנכי אכלכל אתכם ואת טפכם וינחם אותם וידבר על לבם (בראשית נ: כא).

פסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא כט -  זש"ה (זה שאמר הכתוב) מי יתנך כאח לי (שה"ש =שיר השירים= ח' א') כאיזה אח, לא כקין להבל, קין הרג את הבל, ולא כישמעאל ליצחק, ישמעאל שונא את יצחק, ולא כעשו ליעקב, עשו שונא ליעקב, ולא כאחי יוסף ליוסף, אחי יוסף שונאים את יוסף, אלא כיוסף לאחיו, אחר כל הרעות שעשו לו מה כתיב ועתה אל תיראו אנכי אכלכל אתכם ואת טפכם וגו' (בראשית נ' כ"א),

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת שמות סימן כז (כז) דבר אחר לך לקראת משה המדברה, זש"ה(זה שאמר הכתוב) מי יתנך כאח לי (שה"ש =שיר השירים= ח), ישראל אומרין לפני הקב"ה מי יתנך כאח לי, את מוצא כל האחים שונאים זה לזה קין שונא להבל שנ' (בראשית ד) ויקם קין אל הבל אחיו וגו', ישמעאל שונא ליצחק שנאמר ותרא שרה את בן הגר המצרית וגו' (שם /בראשית/ כא) ואין מצחק אלא שבקש להרגו שנאמר יקומו נא הנערים ויצחקו (שמואל ב ב), היכן לומדים "חכמים" אלה? באיזה ספר הם קוראים? איך מסתדר הפירוש מצחק = מבקש להרוג בפס' הבאים? בראשית יט (יד) וַיֵּצֵא לוֹט וַיְדַבֵּר אֶל חֲתָנָיו לֹקְחֵי בְנֹתָיו וַיֹּאמֶר קוּמוּ צְּאוּ מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה כִּי מַשְׁחִית יְהֹוָה אֶת הָעִיר וַיְהִי כִמְצַחֵק בְּעֵינֵי חֲתָנָיו: בראשית כא (ט) וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק: בראשית כו (ח) וַיְהִי כִּי אָרְכוּ לוֹ שָׁם הַיָּמִים וַיַּשְׁקֵף אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים בְּעַד הַחַלּוֹן וַיַּרְא וְהִנֵּה יִצְחָק מְצַחֵק אֵת רִבְקָה אִשְׁתּוֹ:

עשו שונא ליעקב שנאמר ויאמר עשו בלבו וגו' (בראשית כז), השבטים שנאו ליוסף שנאמר וישנאו אותו (שם /בראשית/ לז) ובאיזה אח אמרו ישראל להקב"ה כמשה ואהרן שנאמר הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד (תהלים קלג), שהיו אוהבין ומחבבין זה את זה שבשעה שנטל משה את המלכות ואהרן את הכהונה לא שנאו זה את זה אלא היו שמחים זה בגדולת זה וזה בגדולת זה, תדע לך שבשעה שאמר הקב"ה למשה שילך בשליחותו אצל פרעה וא"ל שלח נא ביד תשלח את סבור שמא עכב משה שלא רצה לילך, אינו כן אלא כמכבד לאהרן, אמר משה עד שלא עמדתי היה אהרן אחי מתנבא להם במצרים שמונים שנה הוא שכתוב ואודע להם בארץ מצרים (יחזקאל כ') ומנין שאהרן היה מתנבא להם במצרים שכך הוא אומר ויבא איש אלהים אל עלי ויאמר אליו כה אמר ה' הנגלה נגליתי אל בית אביך בהיותם במצרים וגו' (שמואל א ב) אמר משה כל השנים האלו היה אהרן אחי מתנבא ועכשיו אני נכנס בתחומו של אחי ויהיה מיצר לכך לא היה רוצה לילך, אמר ליה הקב"ה למשה לא אכפת לאהרן בדבר זה לא די שאינו מיצר אלא עוד שמח תדע לך שאמר ליה וגם הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו אינו אומר ושמח בפיו או ושמח בלבד אלא ושמח בלבו, אמר רשב"י הלב ששמח בגדולת אחיו יבא וישמח וילבש אורים ותומים שנאמר (שמות כח) ונתת אל חשן המשפט את האורים ואת התומים והיו על לב אהרן הוי וגם הנה הוא יוצא לקראתך וגו' כיון שאמר ליה כך קבל עליו לילך, מיד נגלה הקב"ה על אהרן ואמר לו לך לקראת משה הוי מי יתנך כאח לי כמשה וכאהרן, אמצאך בחוץ אשקך, ויפגשהו בהר האלהים וישק לו. אם כל האחים שונאים זה לזה, אם כך: האם גם יצחק שונא לישמעאל? ויעקב שונא לעֵשָׂו? ולאה לרחל? ורחל ללאה? ויוסף לאחיו? ושנים עשר האחים כולם שונאים את כולם? ואהרון ומשה שונאים האחד את השני? או שסתם הקשקוש הזה בא משום מקום, ואוי לעם שאלו "חכמיו"

איך מסתדר כל הדיבור על עשו עם הנאמר במדרש תנחומא הבא? "תשב באחיך תדבר בבן אמך תתן דופי"  א"ר יוחנן לא תאמר שבאחיו מאביו יש לו רשות לדבר ולא באחיו מאמו, אלא אם דברת באחיך מאביך סופך לדבר באחיך מאמך שנאמר תשב באחיך תדבר בבן אמך תתן דופי, ור' יהושע ב"ל(בן לוי) אמר אמר דוד אם דברת בעשו שהוא אחיך סופך לדבר בבן אומתך זה משה רבן של כל הנביאים.  האם "חכמים" קראו זאת לפני שדיברו על עֵשָׂו?

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת פקודי סימן ז (ז) אלה פקודי המשכן, זש"ה(זהו שאמר הכתוב) (שמואל ב כב) ותפלטני מריבי עמי וכתוב אחד אומר (תהלים יח) תפלטני מריבי עם, מריבי עם אלו האומות מריבי עמי אלו ישראל, אמר דוד רבש"ע(ריבונו של עולם) ישראל רוגנים הם אתה מבקש שישיחו אחרי תדע לך כשנעשה בית המקדש כל דבר ודבר נעשה במספר ובמשקל שנאמר (עזרא ח) במספר במשקל לכל ויכתב כל המשקל למה שהם רוגנים שנא' (במדבר כא) וידבר העם באלהים ובמשה, הוי תפלטני מריבי עמי, ומדבר במשה כשעשה את המשכן אמר משה יודע אני שישראל איכפת להם משיחין באחיהם ובאמותם שנאמר (תהלים נ) תשב באחיך תדבר בבן אמך תתן דופי, מהו תשב באחיך תדבר, א"ר יוחנן לא תאמר שבאחיו מאביו יש לו רשות לדבר ולא באחיו מאמו, אלא אם דברת באחיך מאביך סופך לדבר באחיך מאמך שנאמר תשב באחיך תדבר בבן אמך תתן דופי, ור' יהושע ב"ל(בן לוי) אמר אמר דוד אם דברת בעשו שהוא אחיך סופך לדבר בבן אומתך זה משה רבן של כל הנביאים שדברו בו שנאמר וידבר העם באלהים ובמשה, אמר משה יודע אני שישראל רוגנים הם הריני עושה להם חשבון מכל מלאכת המשכן, התחיל לעשות חשבון עמהם אלה פקודי המשכן והוא נותן להם חשבון על כל דבר ודבר לזהב ולכסף ולנחשת וכסף פקודי העדה מאת ככר ואלף ושבע מאות ויהי מאת ככר הכסף לצקת ונחשת התנופה שבעים ככר, עם שהוא עושה חשבון והולך על כל דבר ודבר שעשויין כסדר בתוך המשכן שכח אלף ושבע מאות וחמשה ושבעים שקל שעשה מהן ווין לעמודין ולא היו נראין, התחיל עומד תמה ואומר עכשיו ימצאו ידיהם של ישראל עלי לומר שאני נטלתי אותם והוא חוזר לבוא על כל מלאכה ומלאכה, מיד האיר הקב"ה את עיניו ותלה עיניו וראה שהיו עשוין ווין לעמודים, התחיל להשיב להם בקול רם ואת האלף ושבע המאות וחמשה ושבעים עשה ווים לעמודים באותה שעה נתפייסו ישראל, מי גרם לו על ידי שישב ועשה חשבון אלה פקודי המשכן, ולמה עשה חשבון הקב"ה מאמינו שנא' (במדבר יב) בכל ביתי נאמן הוא ומשה נתן חשבון, אלא מפני ששמע ליצני הדור שהיו משיחין אחריו שנאמר והיה כצאת משה וגו' והביטו אחרי משה, ומה היו אומרים ר' יצחק היה דורש לשבח (וכו' כדאיתא לעיל סדר כי תשא סימן כ"ז) וחברו משיבו ריקה אדם שנתמנה על מלאכת המשכן על ככרי כסף ועל ככרי זהב שאין לו חקר ולא משקל ולא מנין מה אתה רוצה שלא יהיה עשיר, כששמע כן אמר חייכם משנגמרה מלאכת המשכן אני נותן להם חשבון כיון שנגמרה אמר להם אלה פקודי המשכן.