כמעט מלאכים !, כל המונולגים עונה 4+תרגום

המונולוג של מר-

Solo llora quien se ahoga en recuerdos leí en un libro, llorar es un defecto, una debilidad. ¿Entonces por qué lloro? ¿En qué recuerdos me estoy ahogando?
Siento que lloro por recuerdos que no recuerdo, como si hubiera un mundo que alguna vez fue mi mundo.
A veces escucho una palabra, o veo una cara y tengo una sensación rara, como si esa cara o es palabra me llevaran a otro lugar, a otro tiempo.
Es como si en mi alma hubiera un gran muro que encierra otro mundo, otra Marianella,
otra historia por descubrir, y eso me da miedo. Me da miedo abrir esa compuerta, me da miedo lo que pueda encontrar del otro lado del muro.
Los recuerdos no se pueden matar, ni tampoco esconder, solo se pueden olvidar. ¿Pero cómo olvidarme de algo que ni siquiera recuerdo?
Eso siento, como si me hubiera olvidado de quien soy realmente, como si viviera en una mentira, como si no fuera quien creo que soy.
Uno anda feliz por la vida creyendo saber quién es, y de pronto una llave, una simple llave te abre la puerta a un mundo desconocido.
Solo sabiendo quien fuiste podes saber quién sos. ¿Es posible que uno haya sido alguien distinto sin recordarlo? ¿Es posible ser alguien distinto al que crees que sos?
Los recuerdos son como la historia, la escriben los que ganan ¿Qué recuerdos ganaron en mi historia? ¿¿Quién escribió mi historia?
Es muy importante saber quién sos. Y yo sé muy bien quien soy, soy Marianella Molina Prado Rojo, una chica feliz.

בוכה רק מי שטובע זיכרונות שקרא בספר, לבכות זה לקוי, זו חולשה. אז למה לבכות? באיזה זיכרונות אני טובעת?
אני מרגישה שאני בוכה על זיכרונות, שאני לא זוכרת, כאילו היה לי עולם שפעם היה העולם שלי.
לפעמים אני שומעת מילה, או רואה פרצוף ויש לי הרגשה משונה, כאילו פניו או המילים שהוא אומר לוקחים אותי למקום אחר, לזמן אחר.
זה כאילו הנשמה מוקפת חומה שמסתירה עולם אחר, מריאנלה אחרת , סיפור אחר לגלות, וזה מפחיד אותי. זה מפחיד אותי לפתוח את השער, אני חוששת ממה שאני עלולה למצוא בצד השני של החומה.
זכרונות לא יכולים להרוג, וגם לא להסתיר, אפשר רק לשכוח אותם. אבל איך אפשר לשכוח משהו שאפילו לא זוכרים?
זה מרגיש כאילו שכחתי מי אני באמת, כאילו אני חיה בשקר, כאילו אני לא מי שאני חושבת שאני.
אחד מסתובב שמח מהחיים שלו כשהוא יודע מי הוא, ופתאום מפתח, מפתח אחד פשוט פותח את הדלת אל עולם מוסתר.
רק אם אדע מי זה היה אדע מי אני. האם זה אפשרי להכיר מישהו מבלי לזכור מי הוא? זה אפשרי להיות מישהו אחר מאשר מי שאתה חושב שאתה?
הזיכרונות הם כמו ההיסטוריה, הם נכתבים ע"י מי שזוכים, באילו זיכרונות זכיתי במהלך ההיסטוריה שלי? מי כתב את ההיסטוריה שלי?
חשוב מאוד לדעת מי אתה. ואני יודעת טוב מאוד מי אני, אני מריאנלה מולינה פראדו רוחו, ילדה מאושרת.

המונולוג של סימון-

A veces vas por la vida creyendo que estás despierto y de pronto pasa algo inesperado,
algo que te sacude, algo que te despierta.
¿Hay algo capaz de despertarnos del sueño más profundo que es dormir despiertos?
Es paradójico, pero creo que no hay mejor despertador que un sueño.
Cuando sos chico tenes algo muy claro, tu juguete preferido es tuyo,
si ves que alguien lo quiere sin dudarlo decís “es mío”.
Defendes con uñas y dientes lo tuyo, tu juguete, tu lugar, tu novia,
pero siempre aparece alguien que viene a disputártelo.
Puede ser otra persona o incluso el recuerdo de otra persona,
donde había dos ahora hay tres y ya estás en una competencia.
La competencia tiene mala prensa, creemos que ser competitivos es un defecto,
nunca una virtud ¿pero no es cuando no tenemos competencia cuando dejamos de crecer?
El problema de la competencia, creo yo,
es la falsa creencia de que para que alguien gane otro tiene que perder,
para que alguien exista otro tiene que desaparecer.
Olvidarte que nada es tuyo y que todo lo podes perder te puede dormir,
se necesita un buen sueño para despertarse.
Se necesita un buen competidor para mantenerse despiertos y crecer.
No hace falta que otro pierda,
la verdadera competencia es cuando todos de alguna manera ganan algo.
No hay garantía de que el sueño vaya a cumplirse,
eso te hace esforzarte para ser mejor,
para que elegirse sea algo de cada día.
De lo que si hay garantía es que si aspiras a ser mejor no hay manera de que no lo seas.

לפעמים אתה עובר את החיים במחשבה שאתה ער ופתאום קורה משהו בלתי צפוי, משהו מטלטל אותך, משהו שמעיר אותך.
יש משהו שיכול לגרום לך להתעורר מהחלום הכי עמוק שחלמת ער?
זה פרדוקס , אני חושב שאין שעון מעורר יותר מאשר חלום.
כשאתה ילד יש לך משהו מאוד ברור, הצעצוע האהוב עליך הוא שלך, אם אתה רואה שמישהו רוצה אותו מיד אתה אומר "הוא שלי".
אתה מגן על מה ששלך בשיניים ובציפורניים , המשחקים שלך, המקום שלך, החברה שלך,
אבל תמיד יופיע מישהו שיחכה לך בצד מוכן.
זה יכול להיות בנאדם אחר או הזיכרון של הבנאדם האחר, במקום שהיו שניים עכשיו יש שלוש וזו כבר תחרות.
לתחרות יש השפעה רעה, אנחנו מאמינים שלהיות תחרותי זו תכונה רעה, אף פעם לא מעלה? אבל זה לא שכאשר אין לנו תחרות אנחנו מפסיקים לגדול?
הבעיה בתחרות, ככה אני חושב, היא האמונה המוטעית שכשמישהו זוכה, השני חייב להפסיד, בשביל שמישהו יהיה קיים האחר חייב להיעלם.
תשכח שאין לך שום דבר ושאתה יכול לאבד הכל ותוכל לישון, אתה צריך חלום טוב בשביל להתעורר,
התחרות האמיתית היא כשכולם זוכרים במשהו.
אין ערובה שהחלום שלך יתגשם, זה גורם לך לשאוף להיות טוב יותר, שתהיה שמח בכל יום.
כי אם תשאף להיות טוב יותר, אין מצב שלא תהיה.

Vivimos viendo sin ver.
¿Por qué nos cuesta tanto ver de verdad? Ver lo que es tan evidente.
Somos curiosos, queremos ver, ver todo ¿
Pero estamos preparados para ver de verdad lo que hay para ver?
Todo lo que tenemos que ver está ahí, siempre está ahí a la vista,
lo importante nunca está oculto, solo se trata de querer verlo.
Cuando queremos podemos ver con los ojos,
con la nuca, con el alma, ver hasta lo invisible.
Ver, verte, verme ¿podes verme, puedo verte?
Estoy acá, estás ahí, si queres podes verme, solo tenes que querer. Estás vivo y solo debes despertar ¿Podes? ¿Queres?

אנחנו חיים כדי לראות בלי לראות באמת. למה עולה לנו כל כך הרבה לראות את האמת? לראות את מה שכל כך צפוי?
אנחנו סקרנים, אנחנו רוצים לראות, אבל לראות הכל? אבל אנחנו מוכנים באמת לראות את מה שיש לראות?
כל מה שיש לנו לראות נמצא שם, תמיד שם בסביבה, הדבר החשוב אף פעם לא נסתר, רק צריך לרצות לראות אותו.
כשנרצה נוכל לראות עם העיניים, עם הצוואר, עם הנשמה, לראות את הבלתי נראה
ראה, רואה, רואה אותי? אתה יכול לראות אותי? אתה יכול לראות?
אני כאן, אתה שם, אם תרצה תוכל לראות אותי, אתה רק צריך לרצות.
אתה חי ורק צריך להתעורר, אתה יכול? אתה רוצה?

Soy Paz Bauer, la hija de Nicol?s Bauer, un arque?logo, y de Cielo M?gico, un Angel de Eudam?n.
Siempre tuve mis pies en la tierra y mis ojos mirando al cielo.
Siempre estuve entre dos mundos, viviendo con intensidad mi vida en la tierra y sabiendo que tendr?a que ocupar mi lugar en el cielo.
Hoy lo s?, mi tiempo en la tierra termin?. Hoy lo s?, es tiempo de mirar al cielo.
Mi misi?n no termina, mi misi?n reci?n empieza ahora, es ahora cuando mi alma brillar? m?s.
Mi alma est? lista para su gran misi?n: Resistir. Mi cuerpo se entrega, y mi alma resiste.
¿Para que resistir? Resistir para encontrarse con uno mismo o simplemente para sobrevivir.
Resistir es lo ?nico que nos queda, cuando ya nada nos queda.
Solamente con un amor profundo el d?cil presente irradiar? luz, enceguecer? el mal y cesar? su karma, tengan f?.
Resist? Jaz, resist?. Resistan chicos, resistan. Resist? Tacho, resist?. Resist? Mel, resist?. Resistan, resistan. Resistan. Resist? Luca, Sim?n, Thiago, resistan.
Resiste. Resiste con el coraz?n, con el alma, con tus ojos, con tus manos, con todo tu cuerpo, resiste con los pies en la tierra y los ojos en el cielo, resiste, resiste.

תרגום-

אני פאס באוור, הבת של ניקולאס באוור, ארכיאולוג, ושל סיילו מאחיקו, מלאך מאאודמון.
הרגליים שלי תמיד היו על הקרקע והעיניים הסתכלו על השמיים.
תמיד הייתי בין שתי עולמות, חיה באינטנסיביות את החיים הנוכחיים שלי על האדמה, בידיעה שאני אצטרך לתפוס את מקומי בשמיים.
היום אני יודעת, הזמן שלי בארץ הסתיים. היום אני יודעת, זה הזמן להסתכל על השמיים.
המשימה שלי לא נגמרה, המשימה שלי התחילה רק עכשיו. היום אני יודעת, זה הזמן להסתכל על השמיים.
הנשמה שלי מוכנה למשימה הגדולה שלה: להתנגד. הגוף שלי נכנע, והנשמה שלי מתנגדת.
בשביל מה להתנגד? להתנגד בשביל למצוא את עצמך, או פשוט בשביל לשרוד?
ההתנגדות היא הדבר היחיד שנותר לנו, כשכבר אין לנו שום דבר.
רק עם אהבה עמוקה הציות יציג הקרנה של אור, הרע הוא עיוור ויפסיק את הקארמה שלו, שתהיה לכם אמונה.
תתנגדי חס, תתנגדי. תתנגדו ילדים, תתנגדו. תתנגד טצ'ו, תתנגד. תתנגדי מל, תתנגדי. תתנגדו, תתנגדו. תתנגדו. תתנגדו לוקה, סימון, טיאגו, תתנגדו.
תתנגד. תתנגד עם הלב שלך, עם הנשמה שלך, עם העיניים שלך, עם הידיים שלך, עם כל הגוף שלך, תתנגד עם הרגליים על הקרקע והעיניים בשמיים,
תתנגד, תתנגד.

Nacho: ¿Esto es un salvaje?
Ramiro: ¿Un salvaje es alguien cruel, peligroso, o alguien que vive en libertad en la naturaleza?
Mar: ¿Esto que siento es miedo, es curiosidad, es lastima?
Tacho: ¿Qui?n est? adentro y quien est? afuera?
Esperanza: ¿Qu? significa ser salvaje?
Jazm?n: Vivimos con temor a la palabra ‘salvaje’ ¿Pero qu? significa esa palabra?
Ramiro: ¿Son malvados sin alma o son almas desamparadas?
Cazador: ¿Los salvajes atacan o se defienden?
Nacho: ¿Dan miedo o tienen miedo?
Mar: ¿Atacan nuestra libertad o viven en libertad?
Esperanza: Salvaje puede ser un asesino, un lobo o un peinado.
Hablamos muchos, pero no siempre entendemos el valor de las palabras.
Ramiro: Una palabra puede ser m?s potente que una lluvia de misiles, porque una palabra dicha,
o no dicha, gritada o susurrada puede desatar una revoluci?n.
Mar: Uno no se da cuenta de todo lo que tiene para decir hasta que empieza a decirlo.
Las palabras est?n ah?, atrapadas en tu cabeza, quieren salir, quieren ser dichas, quieren ser gritadas.
Nacho: Cuando alguien me discute a full le termino dando la raz?n. Cuando siento miedo me burlo de los cobardes.
Cuando estoy furioso con alguien le dio “nah, est? todo bien man”. Para eso sirven las palabras, para ocultar lo que sent?s.
Jazm?n: Uno cree que las palabras dan respuestas, pero dan algo m?s poderoso: preguntas.
Esperanza: Decir algo es muy potente, pero m?s potente aun es no decirlo.
Porque el silencio tambi?n tiene palabras, pero son palabras guardadas, elegidas, que esperan pacientes el momento de ser reveladas.
Le?n: A veces solo hace falta abrir la boca para que se desate un hurac?n.
Esperanza: Pero las palabras cuando llegan te despiertan.
Ramiro: Las palabras pueden distraer, enga?ar.
Jazm?n: Las palabras son pensamientos que se convierten en acci?n.
Mar: Actuar es mi palabra favorita, porque no se dice, se hace.
Jazm?n: Las palabras est?n ah?, v?rgenes, listas para ser usadas.
Ramiro: Las palabras provocan, inquietan, movilizan.
¿De qui?n son las palabras que decimos?¿A qui?n pertenecen? ¿A uno, a varios o a todos?
Nacho: ¿De qu? sirven las palabras si uno las dice y nadie del otro lado las recibe?
Jazm?n: ¿Qu? valor tiene una palabra si nadie la escucha?
Ramiro: Sin palabras no hay silencios.
Esperanza: Y sin silencios no hay palabras.
Mar: Muchas veces no sabemos por que callamos, y muchas m?s no sabemos por qu? hablamos.
Le?n: Estamos en silencio, guard?ndonos las palabras hasta que algo, alguien nos hace hablar.
Nacho: Man, hay tantas palabras.
Ramiro: Y sin embargo muchas veces nos quedamos mudos, sin saber que palabra usar.
Mar: Dicen que una imagen vale m?s que mil palabras, pero cuando una palabra tiene valor puede contener mil im?genes.
Esperanza: Pero no hay tal crisis, la palabra vale. ¿Acaso hay una expresi?n que sea m?s hermosa,
llena de sentido y amor que “te doy mi palabra”? Te doy mi palabra es un acto de entrega, de amor, de confianza,
es m?s que una expresi?n de deseo, es un compromiso de vida, es un acto de fe.
Porque cuando todo perdi? valor la palabra puede rescatarnos.
Soy Esperanza Bauer, fiel a mi nombre soy la esperanza de siempre que resiste a la desolaci?n.
Ese es el valor de mi palabra, de mi nombre. Hay que creer y confiar en el valor de las palabras.

נצ'ו: זה פרא אדם?
רמירו: פרא אדם זה מישהו אכזרי, מסוכן או מישהו שחי באופן חופשי בטבע?
מר: מה שאני מרגישה זה פחד? זה סקרנות? זה רחמים?
טצ'ו: מי בפנים ומי בחוץ?
אספרנסה: מהי המשמעות של להיות פרא אדם?
חסמין: אנחנו חיים בפחד מהמילה "פרא אדם", אבל מה בעצם המילה הזאת אומרת?
רמירו: הם רעים בלי נשמה? או שהנשמה שלהם אבודה?
צייד: פראי האדם תוקפים או מגינים על עצמם?
נצ'ו: הם מטילים פחד או שהם בעצמם מפחדים?
מר: הם תוקפים את החופש שלנו או חיים חופשי?
אספרנסה: פרא אדם יכול להיות רוצח, זאב או תספורת. אנחנו מדברים הרבה, אבל לא תמיד מבינים את ערך המילים.
רמירו: מילה אחת יכולה להיות חזקה יותר ממטח של טילים, כי מילה שנאמרה או שלא נאמרה, צעקה או לחישה יכולה לעורר מהפכה.
מר: אתה לא מבין כמה מילים יש לך להגיד עד שאתה מתחיל לדבר. המילים נמצאות שם, לכודות בתוך הראש שלך, רוצות לצאת, רוצות שתגיד אותן, רוצות שתצעק אותן.
נצ'ו: כשמישהו מתווכח איתי המון, בסוף הוא יראה לי את הסיבה. כשאני מפחד אני צוחק על הפחדנים.
כשאני עצבני על מישהו אני אומר לו, "לאאא, הכל טוב, בנאדם!". זוהי משמעות המילים, כדי להסתיר את מה שאתה מרגיש.
חסמין: אתה חושב שהמילים נותנות תשובות, אבל בעצם הן נותנות משהו הרבה יותר משמעותי: שאלות.
אספרנסה: להגיד משהו זה עוצמתי, אבל עוצמתי יותר זה לא להגיד. כי גם לשקט יש מילים, אבל אלה מילים מוגנות, נבחרות,
שממתינות בסבלנות לרגע שבו ייחשפו.
ליאון: לפעמים צריך רק לפתוח את הפה בשביל להתחיל סופת הוריקן (רצף של מילים).
אספרנסה: אבל המילים שבאות להעיר אותך.
רמירו: המילים עשויות להסיח את הדעת, להטעות.
חסמין: המילים הן מחשבות שהופכות לפעולה.
מר: לפעול היא המילה האהובה עליי, כי אתה לא אומר, אתה עושה.
חסמין: המילים נמצאות שם, ללא פגע, מוכנות לשימוש.
רמירו: המילים להתגרות, להפריע, להזיז. למי שייכות המילים שאנחנו אומרים? מי הבעלים שלהן? מישהו אחד, כמה או כולם?
נצ'ו: מה הטעם במילים אם אתה אומר אותן ואף אחד לא מקשיב?
חסמין: מה שווה מילה אם לא שומעים אותה?
רמירו: ללא מילים אין דממה.
אספרנסה: וללא דממה אין מילים.
מר: המון פעמים אנחנו לא יודעים למה אנחנו שותקים, ויותר פעמים מזה אנחנו לא יודעים למה אנחנו מדברים.
ליאון: אנחנו שותקים, שומרים את המילים עד שמשהו, מישהו ייגרום לנו לדבר.
נצ'ו: בנאדם, יש כל כך הרבה מילים.
רמירו: ובכל זאת, פעמים רבות אנחנו שותקים, לא יודעים באיזו מילה להשתמש.
מר: אומרים שתמונה אחת שווה יותר מאלף מילים, אבל מילה אחת משמעותית יכולה להכיל אלף תמונות.
אספרנסה: אבל אין שום משבר, המילה שווה. האם יש מונח יפה יותר? מלא משמעות ואהבה מאשר "אני נותן לך את המילה שלי"?
נתינת המילה היא מעשה של מסירות, אהבה, אמון, היא יותר מביטוי של תשוקה, זוהי התחייבות לכל החיים, זה מעשה מתוך אמונה.
כי כשהכל מאבד את הערך שלו, המילה יכולה להציל אותו.

אני אספרנסה באוור, נאמנה לשם שלי, אני האמונה שתמיד מתנגדת לייאוש.
זה הערך של המילים שלי, של השם שלי.
אנחנו חייבים להאמין ולבטוח בשוויים של המילים.

המונולוג של טיאגו-

¿Por qu? nos gusta tanto la fiesta? ¿Por qu? siempre nos aferramos a cualquier excusa para festejar? A?n sin motivos, fiesta.
¿Por qu? ser? que siempre con cualquier excusa terminamos todos juntos y de fiesta?
Nosotros vemos la muerte que nos rodea, pero elegimos mirar la vida, la vida que est? ah?, abri?ndose paso en medio de la desolaci?n.
Nosotros no miramos el espanto, miramos siempre la belleza, la belleza que est? ah? siempre para ser admirada.
Tenemos un fuego, una llama que nunca se apaga. A?n en las situaciones m?s extremas nosotros gritamos “fiesta”.
En la vida hay momentos felices y de los otros.
En esos momentos feos nosotros lloramos y sufrimos como cualquiera,
pero tambi?n re?mos, bailamos y cantamos, porque la fiesta nos da fuerzas, nos da vida, nos vuelve creativos y poderosos.
Por eso hay fiesta.

למה אנחנו אוהבים כל כך מסיבות? למה אנחנו תמיד צריכים למצוא סיבה למסיבה? ואחת בלי סיבה, היא מסיבה?
למה תמיד בסופו של דבר, עם כל סיבה, כולנו מוצאים את עצמנו חוגגים ביחד?
ראינו את המוות שסובב אותנו, אבל בחרנו להסתכל על החיים, החיים שנמצאים כאן, החיים שפורצים באמצע השממה.
אנחנו לא מסתכלים על הטרור, אלא תמיד על היופי, היופי שתמיד שם כדי להיות נערץ.
יש לנו אש, להבה שאף פעם לא נכבית. אפילו במצבים הכי קיצוניים אנחנו צועקים "מסיבה!".
בחיים יש רגעים שמחים וגם רגעים אחרים.
ברגעים המכוערים אנחנו בוכים וסובלים כמו כל אחד אחר,
אבל אנחנו גם צוחקים, רוקדים ושרים, כי המסיבה נותנת לנו כוח, נותנת לנו חיים,
גורמת לנו להיות יצירתיים ורבי עוצמה.
בשביל זה יש מסיבות.

Bueno, no s? cu?ntos me estar?n escuchando pero sabemos que somos muchos los que estamos resistiendo,
algunos solos, otros en grupo, todos escondidos y con muchas preguntas, pero resistiendo.
Este es el momento de organizarse, de unirse y de pasar a la acci?n, lleg? el momento de derribar el muro y volver a casa.
Tenemos el deber de resistir y defender la vida. Hay que dejar de esconderse y salir de la trinchera y luchar.
Hay que despertarse, animarse, resistir. El tiempo es ahora, ya. Derribemos el muro y volvamos a casa.
¿Y que es una casa? Una casa es donde acontece toda la vida familiar, desde los nacimientos hasta las muertes de sus integrantes.
¿Las casas son esas paredes, esos techos, esos pisos? ¿O una casa es la vida de sus integrantes?
Nuestra casa, esa que nos marc?, va con nosotros a donde vayamos,
y siempre, por m?s lejos que estemos de casa, habr? algo, alguien, un detalle que nos haga volver otra vez a casa.
En el inicio de este viaje que llamamos vida de lo que se trata en todo momento es de volver a casa.
A veces, cuando hace mucho nos fuimos de casa, da miedo volver, da miedo no encontrarla tal cual la dejamos.
Ah? donde est?n los que amamos, esa es nuestra casa. Ah? donde hay amor, esa es nuestra casa.
Donde hay esperanza, ah? est? tu casa. Ah? donde alguien resiste est? nuestra casa.
El amor, la esperanza, los seres queridos, todos son nuestros. Ellos son nuestra casa.
Porque nuestra casa es nuestra, por eso debemos volver a casa.

ובכן, אני לא יודע כמה מקשיבים לי אבל אנחנו יודעים שיש הרבה מאיתנו שמתנגדים,
חלק לבד, חלק בקבוצה, כולם מתחבאים ויש להם המון שאלות, אבל תתמשיכו להתנגד.
זה הזמן להתארגן, להתאחד ולהתחיל לפעול, הגיע הזמן להרוס את החומה ולחזור הביתה.
יש לנו את החובה להתנגד ולהגן על החיים. יש לצאת ממקום המחבוא שלנו, לצאת מהתעלות ולהילחם.
צריך להתעורר, להעז, להתנגד. הזמן הנכון הוא עכשיו, כבר עכשיו. נפיל את החומה ונחזור הביתה.
ומהו בית? הבית הוא המקום בוא מתרחשים החיים המוכרים לנו, מהלידה ועד המוות של החברים שלנו.
הבתים הם הקירות הללו, הגגות הללו, הקומות הללו? או שהבית הוא החיים של החברים שלך?
הבית שלנו, שהבקיע אותנו, הולך איתנו לכל מקום שנלך.
ותמיד, כמה רחוקים שנהיה מהבית, יהיה משהו, מישהו, פרט שייגרום לנו לחזור בחזרה הביתה.
מתחילת המסע הזה שאנחנו מכנים החיים כל מה שאנחנו חושבים עליו בכל רגע הוא לחזור הביתה.
לפעמים, כשעובר הרבה זמן מאז שעזבנו את הבית, אנחנו מפחדים לחזור, אנחנו מפחדים שהבית יהיה שונה מכשעזבנו.
שם, איפה שנמצאים האהובים שלנו, זהו ביתנו. שם, איפה שיש אהבה, זהו ביתנו.
איפה שיש תקווה, זהו ביתך. שם, איפה שמישהו מתנגד, זהו ביתנו.
האהבה, התקווה, היקרים שלנו, כולם שלנו. הם הבית שלנו.
כי הבית שלנו הוא שלנו, בגלל זה אנחנו חייבים לחזור הביתה.

Hablo de la llave, de la llave maestra, la ?nica, la que abre todas las puertas.
La llave, la llave que nos hace llorar cuando nos olvidamos que si alguna vez amamos a alguien no existe m?s la soledad.
La llave maestra es capaz de abrir el candado m?s cerrado, de despertar hasta el coraz?n m?s dormido.
Es una llave que va a girar, y va a girar, y va a girar hasta abrir el candado.
La llave maestra abre la puerta de la vida, la puerta de los milagros y la puerta de la fe.
Abre los grilletes para sacarnos las cadenas que no nos dejan caminar.
Es una llave que nos vuelve osados, audaces. Esa llave nos abre la puerta a la rebeld?a.
Es una llave capaz de abrir la celda de la prisi?n m?s segura. Es una llave que puede abrir hasta la cerradura m?s oxidada.
Es una llave que abre una puerta hacia una dimensi?n a veces desconocida.
Ustedes me est?n mirando y est?n esperando que les diga una gran revelaci?n ¿no? Y esta vez los voy a defraudar,
no les voy a decir nada que no sepan, la llave la conocen, la tienen, es el amor.
Todo lo que necesitan es amor, como dec?an los Beatles. Bah, en realidad se los dije yo, pero bueno, no importa, no me jode.
Pero es verdad, es verdad, es lo ?nico que necesita, as? de simple. Simple, no f?cil eh, simple.
Eso es lo que necesitan para pasar del otro lado del muro. Eso es lo que falta, falta mucho amor, falta mucho amor en este mundo.
Y mi mundo Eudam?n se est? muriendo. Est?n matando la vida, la verdadera vida.
Y solamente ustedes pueden salvarlos, son la ?nica esperanza, y tienen una ?nica arma: el amor.
Fortalezcan su amor y van a tener un arma poderos?sima.
Todo lo que se necesita es amor, y bueno claro, un poquito de esperanza.

אני מדבר על המפתח, מאסטר המפתחות (המפתח הראשי), היחיד, זה שפותח את כל הדלתות.
המפתח, המפתח שגורם לנו לבכות כשאנחנו שוכחים שאם אהבנו פעם מישהו אין יותר בדידות.
המפתח הראשי יכול לפתוח את המנעול החזק ביותר, יכול לעורר אפילו את הלב הרדום ביותר.
זה מפתח שיכול לרוקן, וירוקן, ירוקן עד שיפתח את המנעול.
המפתח הראשי פותח את דלת החיים, הדלת אל האושר והשמחה.
פותח את השרשראות שכובלות אותנו ומונעות מאיתנו ללכת.
זה מפתח שגורם לנו להעיז, נועז. המפתח הזה פותח לנו את הדלת למרד.
המפתח הזה מסוגל לפתוח את הדלת לבית כלא השמור ביותר. זה מפתח שיכול לפתוח את מנעול החלוד ביותר.
זה מפתח שפותח פתח למימד לא מוכר.
אתם מסתכלים עליי ומצפים שאני אגלה לכם גילוי מפתיע, נכון? והפעם אני אאכזב אתכם,
אני לא אחדש לכם שום דבר, את המפתח אתם מכירים, יש לכם, המפתח הוא האהבה.
כל מה שאתם צריכים זה אהבה, כמו שאומרים הביטלס. שטויות, האמת שאני אמרתי את זה, אבל לא משנה, לא חשוב, לא איכפת לי.
אבל זה אמיתי, זו האמת, זה הדבר היחיד שנחוץ, כל כך פשוט. פשוט, לא קל, פשוט.
זה מה שאתם צריכים בשביל לעבור לצד השני של החומה. זה מה שחסר, חסרה הרבה אהבה, חסרה הרבה אהבה בעולם הזה.
והעולם שלי, אאודמון, גוסס. הם הורגים את החיים, החיים האמיתיים.
ורק אתם יכולים להציל אותנו, אתם התקווה היחידה, ויש לכן נשק אחד מיוחד: האהבה.
חזקו את האהבה שלכם ויהיה לכם נשק רב עוצמה.
כל מה שאתם צריכים זה אהבה, וכמובן, גם קצת תקווה.

Para encontrar un nuevo camino hay que salirse de la huella y dejar el caminito seguro
por el que andamos siempre, y animarse a lo nuevo, al peligro de lo nuevo.
Un camino nuevo tiene sobre todo dudas, miedos, preguntas.
Un camino nuevo solo nos dice que nos llevar? a un lugar nuevo,
mejor o peor, pero eso no lo sabemos.
Un camino nuevo te puede llevar hacia un tesoro o hacia un abismo, nunca se sabe.
Atrae el tesoro y da miedo el abismo. ¿Qu? vas a hacer vos? ¿Te animar?s?
Uno cree que llega a nuevos caminos pero la realidad es que los caminos nuevos llegan a vos.
Si queres que pase algo distinto tenes que hacer algo distinto.
Si queres llegar a un lugar nuevo tenes que tomar un camino nuevo.
Avanzar sin saber a d?nde llegaremos,
eso es lo que asusta y atrae de los nuevos caminos.

Va terminando el verano, se viene el oto?o, temporada de polainas, lluvia, hojas secas y tambi?n de amores.
Porque todos dicen que la primavera es la estaci?n del amor, pero est? clar?simo que en oto?o se forman m?s parejas.
Si en oto?o est?s solo te empezas a sentir solo. Pero lo peor no es sentirse solo, sino ver que nadie m?s est? solo.
Porque aunque digan que siempre hay un roto para un descocida muchas veces uno es el que est? roto, descocido y solo.
Como ardillas que cuando llega el invierno buscan su bellota para hibernar, nosotros en oto?o buscamos nuestra bellota para amar.
Matate si no consegu?s novio en oto?o. O sea podes hacerte la moderna y no usar ni sweater,
ni guantes, pero si no consegu?s novio en oto?o no exist?s, porque en oto?o si o si se usa novio.
¿Por qu? usamos lo que usamos? ¿Qui?n dice que tenemos que usar lo que usamos? ¿Alguien nos usa cuando usamos lo que usamos?
Todos van para el mismo lado ¿Es posible tomar otro camino, uno distinto? ¿Se paga un precio por no seguir a la manada?
Por los colores que se usan, los zapatos, por un vestido, por la canci?n del momento, por lo que sea, nos dejamos atrapar.
Nos entregamos inocentes a lo que otros dicen que debe ser creyendo que vamos a encontrar lo que buscamos aunque no sepamos lo que buscamos, aunque no sepamos que sentimos.
Nos encanta la moda ¿Por qu?? Si es algo imposible de alcanzar ¿Ser? justamente por eso? Es solo una ilusi?n que no podemos tocar.
Por eso esta noche yo digo basta, esta noche va a ser especial, yo lo s?.
Esta noche dejo de correr detr?s de lo que no se puede alcanzar. Esta noche sigo mi camino y acepto lo que hay para m?, en mi camino.
Porque esta noche voy a ser yo, Mar, de rojo y sola. Mi novio de oto?o que espere, yo estoy dispuesta a esperar al amor real ¿Llegar??

הקיץ עומד להיגמר, הסתיו מגיע, התקופה של החותלות, הגשם, עלי שלכת וגם של אהבות.
מכיוון שכולם אומרים שעונת האביב היא עונת האהבה, אבל זה ברור שהסתיו מביא יותר זוגות.
אם את לבד בסתיו, את תתחילי להרגיש בודדה. אבל הגרוע ביותר הוא לא להרגיש בודדה, אלא לראות שאף אחד אחר לא לבד.
כי למרות שאומרים שתמיד יש שבר בשביל הנחושים, פעמים רבות אצלך נמצא השבר, עז פנים ובודד.
כמו סנאים שתמיד כשמגיע החורף מחפשים בלוטים, שיוכלו לאכול אחרי תרדמת החורף, אנחנו מחפשים בתקופת הסתיו בלוטים בשביל לאהוב.
תהרגי את עצמך אם לא תצליחי להשיג חבר בסתיו. או שתהיי מסוגלת להיות מודרנית ולא תלבשי סוודר, כפפות,
אבל אם לא תשיגי חבר בסתיו, לא תהיי קיימת, כי בסתיו ככה או ככה צריך להשתמש בחבר.
למה אנחנו משתמשים במה שאנחנו משתמשים? מי אמר שאנחנו צריכים להשתמש במה שאנחנו משתמשים?
מישהו משתמש בנו כשאנחנו משתמשים במה שאנחנו משתמשים?
כולם הולכים באותו צד, זה אפשרי לקחת דרך אחרת, אחת שונה? תשלם מחיר אם לא תהיה חלק מהעדר?
בשביל הצבעים שאנחנו משתמשים, הנעליים, השמלה, בשביל השיר של הרגע, בשביל מה שיהיה, בואו ניתפס.
אנחנו מערבים חפים מפשע במה שאחרים אומרים שחייבים לעשות, באמונה שנמצא את מה שאנחנו מחפשים,
למרות שאנחנו לא יודעים מה אנחנו מחפשים, למרות שאנחנו לא יודעים מה אנחנו מרגישים.
אנחנו אוהבים אופנה, מדוע? אם זה משהו בלתי אפשרי להשגה, זה בדיוק בגלל זה? זו רק אשליה שאי אפשר לגעת בה.
בגלל זה הערב אני אומרת מספיק, הערב יהיה מיוחד, אני יודעת.
הערב אני אפסיק לרדוף אחרי מה שלא ניתן להשיג. הערב אני אמשיך בדרכי ואקבל את מה שיש בשבילי, בדרכי שלי.
כי הערב אני אהיה אני, מר, אדומה ובודדה.
החבר מהסתיו יכול לחכות, אני מוכנה לחכות לאהבה האמיתית, היא תגיע?

המונולוג של נינה-

Soy Nina, una chica como muchas virtudes. Crec? en una familia con mucho dinero y amor, amor por la competencia.
Desde chiquita aprend? a destacarme en todo, y como mi pasi?n eran los caballos me convert? en la mejor saltadora.
Si quiero algo lo consigo y siempre se lo que quiero, lo se apenas lo veo. Cuando quiero algo puedo saltar cualquier obst?culo, como con mi caballo.
Ser? por eso que puedo sobrevivir en este nuevo mundo, porque despu?s de lo que pas? ya no soy esa nena rica.
Pero tengo mis virtudes, que no son pocas, y un gran defecto, en cuestiones del amor nunca se cu?ndo hay que actuar y cuando hay que esperar.
Yo s? muy bien el d?nde y el c?mo, a donde ir y como sortear los obst?culos. Solo me falta aprender el cu?ndo, cuando actuar y cuando esperar.
Si fallamos en el momento de actuar, si actuamos demasiado tarde, las consecuencias pueden ser irreparables.
Si actuamos demasiado pronto tambi?n puede ser irreparable. Se trata de entender que todo tiene su tiempo.
Actuar o esperar, dos caras de una misma moneda. Con cualquiera de las dos podemos ganar pero tambi?n podemos perder.
Una corazonada, una se?al, siempre buscamos algo que nos diga cu?ndo actuar.
Pero no nos damos cuenta de que esperar tambi?n es actuar, entonces la impaciencia nos lleva a actuar a destiempo, a equivocarnos.
Y si se trata de actuar nada mejor que sorprender. Los animales de presa dominan bien este arte, ellos saben c?mo esperar a la presa, dejarla actuar para cazarla.
Al fin y al cabo actuar es mentir, creo. Toma uno, acci?n. Y entonces ciego caes en la trampa por no saber esperar.
Somos esclavos de nuestras impaciencias, de nuestras tentaciones, de nuestra culpa.
Siempre se trata de lo mismo, de cuando esperar, de cuando actuar, es como preparase para una cita, saber que ponerse, que no ponerse,
que decir y que no decir, cuando hacer el gesto apropiado, cuando mantener el silencio, cuando ocultarse y cuando mostrarse.
Yo no s? esperar cuando me encuentro con un obst?culo. Soy campeona de salto y hago eso, salto obst?culos.
Quiero a Thiago, y si hay un obst?culo es necesario que haga lo que mejor se hacer, actuar. Tengo que saltar ese obst?culo.

אני נינה, נערה עם מעלות רבות. גדלתי במשפחה עם הרבה כסף ואהבה, אהבה לתחרות.
מאז שהייתי ילדה קטנה למדתי להצטיין בכל דבר, ומאחר והתשוקה שלי היתה הסוסים הפכתי לקופצת המשוכות הטובה ביותר.
אם אני רוצה משהו אני משיגה אותו ותמיד אני יודעת מה אני רוצה, אני יודעת אפילו אם אני לא רואה את מה שאני רוצה.
כשאני רוצה משהו אני יכולה לקפוץ מעל כל מכשול, כמו עם הסוס שלי.
האם זאת הסיבה שאני יכולה לשרוד בעולם החדש הזה, כי אחרי מה שקרה אני כבר לא הילדה העשירה ההיא.
אבל יש לי את היכולות שלי, שהן לא מעטות, ופגם אחד גדול, בענייני אהבה אני אף פעם לא יודעת מתי צריך לפעול ומתי צריך לחכות.
אני יודעת טוב מאוד איפה ואיך, לאן ללכת ואיך להתגבר על המכשולים. רק חסר שאני אלמד מתי, מתי לפעול ומתי לחכות.
אם לא נפעל בזמן הנכון, אם נפעל מאוחר מדי, ההשלכות עשויות להיות בלתי הפיכות.
אם נפעל מוקדם מדי זה גם יכול להיות בלתי הפיך. צריך להבין שלכל דבר יש את הזמן שלו.
לפעול או לחכות, שני צדדים של אותו מטבע. עם כל אחד מהשניים נוכל לנצח אבל ביחד עם זה גם אפשר להפסיד.
ניחוש אחד, סימן, תמיד אנחנו מחפשים משהו שיגיד לנו מתי לפעול.
אבל אנחנו לא שמים לב שלחכות זה גם לפעול, ואז הסבלנות מובילה אותנו לפעול בזמן הלא נכון, לעשות טעויות.
ואם מדובר בלפעול, אין דבר טוב יותר מההפתעה.
חיות הטרף שולטות באומנות הזו, הן יודעות איך לחכות בסכר, ומתי לעזוב בשביל לצוד.
בסופו של דבר לפעול זה לשקר, אני חושבת. קח אחד, תפעל. ואז תיפול עיוור במלכודת, כי לא ידעת לחכות.
אנחנו עבדים של חוסר הסבלנות שלנו, של הפיתויים שלנו, של האשמה שלנו.
תמיד מדובר באותו דבר, מתי לחכות ומתי לפעול. זה כמו להתכונן לפגישה, לדעת מה ללבוש, מה לא ללבוש,
מה להגיד ומה לא להגיד, מתי לעשות את המחווה הראויה, מתי לשתוק, מתי להסתיר ומתי להראות.
אני לא יודעת לחכות כשאני נתקלת במכשול.
אני אלופה בקפיצות ואת זה אני עושה, קופצת מעל משוכות (מכשולים).
אני רוצה את טיאגו, ואם יש מכשולים, יש צורך לעשות את מה שאני יודעת לעשות הכי טוב, לפעול.
אני צריכה לקפוץ מעל המשוכה הזאת.

Para m? todo funciona por la confianza.
La gente sigue las indicaciones de un medico porque conf?a en la ciencia y en ese m?dico.
La gente vive y duerme tranquila en su casa porque conf?a en el arquitecto que la hizo.
La gente se sube a un avi?n porque conf?a en los ingenieros que lo hicieron y en el piloto que lo maneja.
Cualquier proyecto de dos o m?s personas se basa en la confianza que tenemos en los dem?s.
El amor se basa en la confianza. Todo es una cuesti?n de confianza.
Todos somos desconfiados, por naturaleza, es nuestra manera de protegernos.
Hay que ser suave para ganarte la confianza de alguien, suave y paciente.
La confianza se hace de a dos. Es tan dif?cil construir la confianza y es tan f?cil perderla.

בשבילי הכל עובד על האמון.
אנשים מבצעים את ההוראות של הרופא כי הם סומכים על המדע ועל הרופא הזה.
אנשים חיים וישנים בשקט בביתם כי הם סומכים על האדריכל שיצר אותו.
אנשים עולים על מטוס כי הם סומכים על המהנדסים שבנו אותו ועל הטייס שמטיס אותו.
כל פרויקט של שני אנשים או יותר מבוסס על האמון שלנו באחרים.
הtהבה מבוססת על האמון. הכל זה עניין של אמון.
כולנו חשדנים, זהו הטבע שלנו, זוהי דרכנו להגן על עצמנו.
צריך להיות עדינים בשביל לזכות באמון של מישהו, עדינים וסבלנים.
האמון תלוי בשניים. זה כל כך קשה לזכות באמון, ועם זאת, כל כך קל גם לאבד אותו.

Cuando miras en partido de futbol miras la tribuna y te das cuenta cual es la hinchada de cada equipo por la bandera.
La bandera, los colores, eso te dice de qu? equipo sos.
Pero a veces se complica saber quien juega para los buenos y quienes juegan para los malos.
A veces alguien usa tus colores, parece de tu equipo, pero patea en contra.
A veces cuesta saber qui?n es qui?n, si el que ataca ataca o defiende, si el que te cuida te persigue.
Por eso son importantes las banderas, porque muestran claramente para que equipo jugas.
La bandera te marca por qu? luchas, quienes son los malos, quienes son los buenos.
No hay peor traici?n que venderte, cambiarte de camiseta, escupir tu bandera, porque si perdes tu bandera perdes tu muerte.
Podes ser de un equipo o del otro, pero eso s?, tenes que defender tu bandera.
Tu bandera es todo para vos, es tu identidad. Sin bandera no tenes lugar.
Sin bandera no sabes por qu? luchar. Sin bandera est?s derrotado.

כשאתה צופה במשחק כדורגל, אתה מסתכל על הקהל ואתה מבין מהו הדגל של כל קבוצה, לפי האוהדים.

הדגל, הצבעים, זה אומר לך מאיזו קבוצה אתה. אבל לפעמים זה קשה לדעת מי משחק עבור הטובים ומי משחק עבור הרעים.

לפעמים מישהו משתמש בצבעים שלך, נראה בצד שלך, אבל בועט נגדך.

לפעמים קשה לדעת מי הוא מי, אם זה שתוקף, תוקף או מגן, אם זה שדואג לך, רודף אחריך.

בגלל זה הדגלים חשובים, כי הם מראים בבירור באיזו קבוצה אתה משחק. הדגל מציין בשביל מה אתה לוחם, מי הם הרעים, מי הם הטובים.

אין בגידה גרועה יותר מאשר למכור את עצמך, לשנות את החולצה שלך, לירוק על הדגל שלך, כי אם תאבד את הדגל שלך, תאבד את המוות שלך.

אתה יכול להיות בצוות אחד או אחר, אבל מה שכן, אתה חייב להגן על הדגל שלך. הדגל שלך הוא הכל בשבילך, הוא הזהות שלך. בלי דגל אין לך שום מקום.

בלי דגל אתה לא יודע בשביל מה ללחום. בלי דגל אתה מובס.

פרק 16:

המונולוג של ראמה-

Mirame, date vuelta y m?rame, date vuelta y volve por favor. Y ac? estamos otra vez Ramiro, logrando que alguien te mire.
Cuando queres que alguien te mire no importa ninguna otra mirada, vos queres esa mirada y ninguna m?s.
Pedimos a gritos desesperadamente que abran sus ojos y nos miren, que nos vean, que vean nuestro dolor y nos comprendan.
Hacemos enormes esfuerzos para no necesitar de nadie, para no necesitar de una mirada para existir.
Pero somos esclavos de esa mirada, la necesitamos, como al aire.
Hacemos cualquier cosa por atraer esa mirada, intentamos ponernos en el campo visual del otro,
quisi?ramos tener un reflector que nos ilumine, quisi?ramos brillar para ser mirados.
Lo curioso es que los ojos que m?s nos obsesionan son los que no nos pueden mirar.
Pero la mejor mirada no es la que se nos niega, sino esa mirada que no vemos, la que ignoramos distra?damente.
Esa mirada inesperada, fuera de todo calculo, esa mirada que nos ve cuando no nos sentimos mirados y por lo tanto nos mostramos mejor.
Una mirada capaz de atravesar la m?scara y ver lo que hay detr?s.
Es imposible que nos mire a una mirada vac?a, vaciada.
Pero lo queramos o no somos esclavos de esa mirada porque todos somos luces apagadas que solo se encienden cuando alguien nos mira.

תרגום-

תסתכל עליי, תסתובב ותסתכל עליי, תסתובב ותחזור בבקשה. והנה אנחנו שוב רמירו, השגנו שמישהו יסתכל עליך.
כשאתה רוצה שמישהו יסתכל עליך לא משנה כל מבט אחר, אתה רוצה את המבט הזה ולא אחד אחר.
אנחנו צועקים נואשות שתפתחו את העיניים ותסתכלו עלינו, שיראו אותנו, שיראו את הכאב שלנו ויבינו אותנו.
אנו עושים מאמצעים גדולים בשביל לא להיות זקוקים לאף אחד, בשביל שלא נצטרך את המבט הזה בשביל להתקיים.
אבל אנחנו העבדים של המבט הזה, אנחנו צריכים אותו, כמו את האוויר.
אנחנו עושים הכל בשביל למשוך את המבט הזה, מנסים לשים את עצמנו בשדה הראייה של האחר,
אנחנו רוצים שיהיה לנו מחזיר אור שיאיר אותנו, אנחנו רוצים להאיר בשביל שיסתכלו עלינו.
הדבר המסקרן הוא שאנחנו לא יכולים להביט בעיניים שהכי מסקרנות אותנו.
אבל המבט הטוב ביותר הוא לא זה שאנחנו מכחישים, אלא המבט הזה שאנחנו לא רואים, זה שאנחנו מתעלמים ממנו בהיסח דעת.
המבט הזה הבלתי צפוי, מעבר לכל חישוב, המבט הזה שמסתכל עלינו כשאנחנו לא מרגישים ובגלל זה רואים אותנו טוב יותר.
מבט אחד יכול לעבור דרך המסכה ולראות מה יש מאחוריה.
זה בלתי אפשרי שיסתכלו עלינו מבט ריק, מרוקן.
אבל אם אנחנו רוצים או לא, אנחנו עבדים של המבט הזה, כי כולנו אורות כבויים שנדלקים רק כשמישהו מסתכל עלינו.

Porque el amor es simple, solo se trata de estar pr?ximos, de estar cerca, eso es el amor.
Esa distancia es una espera insoportable, no hay tanto misterio, es simple, lastimar a alguien que te ama provoca una distancia insalvable.
El amor es un contrato, y hay que estar ah?, no se puede faltar a la cita, porque un coraz?n se rompe con demasiada facilidad.
Mi amor es un futuro pr?ximo que nunca llega.
Cuando siempre estuviste lejos, cuando tu lugar fue la distancia, la proximidad te descoloca,
la proximidad te llena de ansiedades, la proximidad derriba tu gran muralla, la proximidad te libera.
Ser? que solo se trata de derribar el muro, ese que nos separa del mundo, de los otros. Dejar de ser distantes y vivir el amor m?s pr?ximamente.

האהבה היא בעצם פשוטה, מדובר רק בלהיות צמודים, להיות קרובים, זוהי האהבה.
מרחק הזה הוא צפייה בלתי נסבלת, אין הרבה מסתורין, זה פשוט, לפגוע במישהו שאוהב אותך גורם למרחק שהוא בלתי ניתן לגישור.
האהבה היא חוזה, וצריך להיות שם, אי אפשר לפספס פגישה, כי הלב נשבר בקלות מדי.
האהבה שלי היא עתיד קרוב שלעולם לא מגיע.
כשתמיד היית רחוק, כשהמקום שלך היה המרחק, המרחק מפריע לך,
הקירבה ממלא אותך בחרדה, הקירבה הורסת את החומה הגדולה שלך, הקירבה משחררת אותך.
האם מדובר רק בלהרוס את החומה, זאת שמפרידה בינינו לבין העולם, של האחרים.
תפסיק להיות רחוק וחיה את האהבה בקרוב יותר.

Cuando te preguntas por qu? y no tenes respuesta no hay paz, te sent?s caer al vac?o, no hay pregunta que duela m?s que ‘por qu?’.
Y necesitamos entender eso que nos inquiera, nos perturba, nos genera ansiedad.
No entender nos enmudece. Habr? que aceptar lo que no tiene explicaci?n, eso que ocurre sin que sepamos por qu?.
Ese absurdo que amarga nuestra existencia, eso que nos deja en soledad pregunt?ndonos una y otra vez por qu?, por qu?.
Ese sin sentido que vuelve nuestra vida irreal, ese por qu? que necesita una respuesta urgente, esos por qu? que desesperan. Cuando lo absurdo es tan absurdo ya nada importa.
Quiz? se trata de aceptar que en la vida hay cosas que no tienen explicaci?n… o s?.

כשאתה שואל למה ואין לך תשובה, אתה לא שלם, אתה מרגיש שאתה נופל לתוך הריק, אין שאלה שכואבת יותר מאשר "למה".
ואנחנו צריכים להבין את מה שאנחנו שואלים, את מה שמפריע לנו, את מה שגורם לנו חרדה.
כשאנחנו לא מבינים אנחנו משותקים. צריך לקבל את מה שלא ניתן להסביר, את מה שקורה בלי שנדע למה.
האבסורד הזה שממרר את החיים שלנו, זה שמשאיר אותנו בודדים ושואלים שוב ושוב למה, למה.
השטות הזו שהופכת את החיים שלנו ללא מציאותיים, הלמה הזה שדורש תשובה דחופה, הלמה הזה שמייאש אותנו.
כאשר האבסורד כל כך מגוחך שום דבר כבר לא חשוב.
אולי מדובר בלהבין שבחיים יש דברים שאין להם הסבר... או שכן.

Elegir entre un caoba claro y un caoba oscuro es un dilema, pero dilema es cuando tenes que elegir entre ser el malo de la pel?cula para hacer un bien o el bueno y hacer un mal.
Ver el amo, la ilusi?n, verla a Mar sonre?r despu?s de tanto tiempo de vac?o, ver esa felicidad y saber que es una felicidad artificial,
pero si ellos no lo saben, si ellos son felices sin saber la verdad ¿Qu? se debe hacer? ¿Intervenir o dejar hacer? ¿Qu??
¿Rubor o esa base p?lida? Es un dilema, pero el dilemon es cuando tenes tan buenas razones para hacer algo como para no hacerlo.
Cuando tenes un dilema ya no se trata de que queres elegir sino de que prefer?s perder.
Una elecci?n es decidir entre dos cosas buenas, pero un dilema es elegir entre dos malas.
¿Qu? perder? De eso se trata un dilema. Definir cu?l es la p?rdida m?s soportable.
Sabes que sos el malo de la pel?cula pero sabes tambi?n que tenes tus razones. Sabes que est? tan mal hacerlo y tan mal no hacerlo.
Ser o no la mala de la novela ha sido mi dilema.
Puede que sea un dilema menor al lado de otros pero tengo que elegir entre partirle el coraz?n a una amiga para que no viva una mentira o dejarla vivir en su falsa felicidad.
Si un dilema es elegir entre dos males yo elijo el que puedo, el m?s b?lido tal vez, elijo el mal del no hay tal crisis.
Usar tacos si o si aunque me reviente los pies eso es un dilema, pero tenes que hacer lo contrario a lo que sent?s… matate con ese dilema.
Nunca es claro qui?n es el malo de la pel?cula. Incluso el malo de la pel?cula tiene su propio dilema, hace lo que hace porque tiene que elegir entre dos males.
Elegir que perder, de eso se tratan todos los dilemas. Los Bauer somos confiados y damos oportunidades a la gente, porque sabemos que todos tenemos dilemas, incluso los malos de la pel?cula.

לבחור בין מהגוני בהיר לבין מהגוני כהה זו דילמה, אבל הדילמה האמיתית היא לבחור אם אתה רוצה להיות הבחור הרע בסרט בשביל לעשות טוב, או להיות הטוב ולעשות רע.
לראות אותו אוהב, האשליה, לראות את מר מחיייכת אחרי זמן רב כל כך של ריקנות, לראות את האושר הזה ולדעת שזה אושר מלאכותי,
אבל אם הם לא יודעים, אם הם מאושרים בלי לדעת את האמת, מה אני צריכה לעשות? להתערב או לתת להם? מה?
סומק או או בסיס חיוור, זוהי דילמה, אבל הדילמה האמיתית היא כשיש לך כל כך הרבה סיבות טובות לעשות משהו כמו שיש לך הרבה סיבות טובות בשביל לא לעשות.
כשיש לך דילמה כבר לא מדובר במה את רוצה לבחור, אלא במה את מעדיפה להפסיד. בחירה כלשהי היא ההחלטה בין שני דברים טובים, אבל דילמה היא הבחירה בין שני דברים רעים.
מה תפסיד? בזה מדובר כשיש דילמה. להגדיר מהי האבידה הנסבלת יותר. אתה יודע שאתה האיש הרע, אבל אתה גם יודע שיש לך את הסיבות שלך.
אתה יודע שזה רע לעשות וגם רע לא לעשות. להיות או לא הרעה בטלנובלה, זוהי הדילמה שלי. זו יכולה להיות דילמה קלה לצד האחרות,
אבל אני צריכה לבחור בין לשבור את לבה של החברה שלי כדי שלא תחיה בשקר או לתת לה לחיות באושר המזוייף שלה.
אם הדילמה היא בחירה בין שני דברים רעים, אני בוחרת בזו שאני יכולה, אולי המסוכנת ביותר, אני בוחרת את הרע ב"אין משבר".
להשתמש בטאקו כך או כך למרות שזה שובר לי את הרגליים, זוהי דילמה, אבל צריך לעשות את ההיפך ממה שאתה מרגיש... להרוג את עצמך עם הדילמה הזו.
אף פעם לא ברור מיהו האיש הרע. אפילו לאיש הרע יש את הדילמה שלו, הוא עושה את מה שהוא עושה מאחר והוא צריך לבחור בין שני דברים רעים.
לבחור מה להפסיד, בזה מדובר בכל הדילמות. אנחנו, בני משפחת באוואר, אנשים בוטחים ונותנים הזדמנויות לאנשים,
אנחנו יודעים שלכולם יש דילמות, גם לאנשים הרעים.

¿Los cuentos nos hacen dormir o nos despiertan? Todo depende de qu? cuento nos contemos.
Si te contas un cuento feliz tenes una historia feliz, si te contas un cuento triste tenes una historia triste.
Cuando te crees el cuento que te contaron es muy dif?cil imaginar otro cuento ¿no? Uno se cree la historia que m?s le conviene.
Uno elige que cuento creer, pero no elige qui?n nos cuenta cada cuento. Lo triste es darse cuenta que el cuento que m?s te gusta es solo eso, un cuento.
En Hansel y Gretel el padre de ellos ¿Es bueno? ¿Es malo? Depende de quien lo lea.
Los cuentos para dormir son lindos, son como una caricia que llenan de lindos sue?os.
Pero cuando esos cuentos te mienten y te cuentan una historia que no es, no son lindos, no son una caricia, son cuentos para no despertar.

תרגום-

הסיפורים מרדימים אותנו או מעירים אותנו? הכל תלוי באיזה סיפור אנחנו מספרים.
אם תספר סיפור טוב החיים שלך יהיו שמחים, אם תספר סיפור עצוב החיים שלך יהיו עצובים.
כשאתה מאמין בסיפור שסיפרו לך זה קשה מאוד לדמיין סיפור אחר, לא? מישהו יצא בשבילך סיפור שיהיה נוח בשבילך.
אתה בוחר באיזה סיפור להאמין, אבל לא בוחר מי יספר לו כל סיפור. הדבר העצוב הוא לגלות שהסיפור שאתה הכי אוהב, הוא אך ורק סיפור.
בסיפור "עמי ותמי" האבא שלהם, הוא טוב? הוא רע? זה תלוי במי שקורא לך. סיפורים לפני השינה הם יפים, הם כמו ליטוף שממלא אותך בחלומות נעימים.
אבל כשהסיפורים האלה הם שקרים, ומספרים לך סיפור שלא קיים, הם לא יפים, הם לא מלטפים, אלה סיפורים בשביל לא להתעורר.

פרק 21:

המונולוג של נינה-

De chica aprend? que para comunicarse no siempre son necesarias las palabras. Las palabras se pueden manipular, pueden perder su valor o tener demasiado.
En cambio el silencio es m?s noble. El silencio es algo que se puede compartir. El silencio es estar en control. El silencio es poder.
Un d?a simplemente deje de hablar y descubr? que fue ah? cuando empezaron a escucharme mejor.
Dicen que somos esclavos de nuestras palabras y due?os de nuestro silencio. Y yo nunca voy a ser esclava de nada.

תרגום-

כשהייתי ילדה למדתי שבשביל לתקשר, לא תמיד צריך להשתמש במילים. המילים יכולות להשפיע, יכולות לאבד את ערכן או לעשות יותר מדי.
לעומת זאת, השקט הוא אצילי יותר. השתיקה היא דבר שאפשר לחלוק. השתיקה היא להיות בשליטה. השתיקה היא כוח.
יום אחד פשוט הפסקתי לדבר, ואז גיליתי שמקשיבים לי יותר. אומרים שאנחנו עבדים למילים שלנו ושולטים בשתיקה שלנו, ואני לא מתכוונת להיות עבד של אף אחד.

המונולוג של טיאגו-

Sufrir en silencio es un grito desesperado, un grito mudo que ensordece. El vac?o se vuelve innombrable porque solo nombrar eso que nos falta nos parte el coraz?n al medio.
Es como eso que no queres contar para que no se pinche, crees que el solo hecho de nombrarlo puede arruinar todo. ¿Lo existe en silencio deja de existir si lo ponemos en palabras?
Palabras obvias que no hace falta decir o tal vez justamente por obvias hay que decirlas.
Lo viste mil veces, sabes que pasa, pero hasta no ponerle palabras no es real.

תרגום-

לסבול בשתיקה זו צעקה נואשת, זעקה אילמת שמחרישה אותנו. החלל הריק הופך להיות חסר שם, מאחר ואם ניתן שם למה שחסר לנו נחצה את הלב שלנו לשניים.
זה כמו שלא רוצים לספר לנו משהו בשביל שלא יצבט לנו, מאמינים כי עצם מתן שמות יכול להרוס הכל. מה שקיים בשתיקה יחדול להתקיים אם ננסח את זה במילים?
מילים ברורות שלא צריך להגיד או אולי דווקא בגלל שהן ברורות צריך להגיד אותן.
ראית את זה אלף פעמים, אתה יודע מה קורה, אבל עד שלא תנסח את זה במילים זה לא אמיתי.

פרק 22:

המונולוג של חסמין-

¿Es un capricho? ¿Es una necesidad? ¿Es constancia? ¿Es lealtad? ¿Es tenacidad? ¿Es terquedad? ¿Es intransigencia? ¿Es obstinaci?n?
¿C?mo se llama eso que sentimos y que no se va ni con el tiempo? ¿Es amor? ¿Es una man?a? ¿Es ceguera? ¿Qu? es? ¿O es obsesi?n?
Es muy f?cil confundir amor con obsesi?n, pero no son lo mismo. El amor est? en todo el cuerpo, la obsesi?n solo est? en tu cabeza. Te encierra en tu burbuja, te a?sla, te adormece.
Cuando no hay amor aparece la obsesi?n, para aturdirnos, para hacernos creer que sentimos algo cuando en realidad no sentimos nada, porque estamos vac?os, vac?os de amor.
El amor saca lo mejor de uno, y la obsesi?n lo peor.
A veces podemos parecer valientes, arriesgados, y en realidad lo que nos empuja es estar ciegos, obsesionados.
Por la obsesi?n se puede hacer cualquier cosa, se puede lastimar tanto…
Porque la obsesi?n al fin y al cabo es un medio para llegar a ning?n lado, o para llegar demasiado lejos.
Trampas en nuestra cabeza, y ah? vamos inocentes entregando nuestro cuerpo, creyendo que ese camino nos llevar? hacia el amor justificando los medios por ese fin.
Y en nombre del amor, matamos al amor.
Por eso las obsesiones son tan peligrosas, porque es un lugar del que nunca se vuelve.

תרגום-

זו גחמה? זה צורך? זו קביעות? זו נאמנות? זו אחיזה? זו עקשנות? זו נוקשות? זו עקשנות?
איך נקרא מה שאנחנו מרגישים, שלא עובר גם בחלוף הזמן? זו אהבה? זה תחביב? זה עיוורון? מה זה? או שזו אובססיה?
זה קל מאוד להתבלבל בין אהבה לאובססיה, אבל הם לא אותו דבר. האהבה נמצאת בכל הגוף, האובססיה נמצאת אך ורק בתוך הראש שלך. היא סוגרת אותך בבועה שלך, מבודדת אותך, מרדימה אותך.
כאשר אין אהבה, מופיעה האובססיה, בשביל לנער אותנו, בשביל לגרום לנו לחשוב שאנחנו מרגישים משהו, כשבמציאות אנחנו לא מרגישים כלום, כי אנחנו ריקים, ריקים מאהבה.
האהבה מוציאה מאיתנו את הטוב ביותר, והאובססיה מוציאה את הרע. לפעמים אנחנו נראים אמיצים, מסוכנים, ובמציאות מה שמניע אותנו הוא העיוורון, האובססיה.
בשביל האובססיה אפשר לעשות כל דבר, אפשר לפגוע המון... כי האובססיה בסופו של דבר היא אמצעי להגיע לשום מקום, או ללכת רחוק מדי.
מלכודות בראש שלנו, ומשם אנחנו הולכים בתמימות ומספקים את הגוף שלנו, מאמינים שהדרך הזו תוביל אותנו אל האהבה, מצדיקים את האמצעים להגיע למטרה הזו.
ובשם האהבה, הורגים את האהבה. בגלל זה האובססיות הן כל כך מסוכנות, כי זה מקום שאי אפשר לחזור ממנו.

פרק 23:

המונולוג של טפי-

Entiendo a Terra, la entiendo. Entiendo a los malos, a los que hacen cosas horribles, los entiendo.
Yo misma fui muy mala mucho tiempo. Yo creo que los malos son gente que simplemente no tuvo otra alternativa.
Yo mismo soy una mala que simplemente tuvo la chance de cambiar, y lo aprovech?.
Entiendo a los malos porque s? que simplemente buscan alguien a quien amar.
No me voy porque no me crean. No me voy por la humillaci?n de que la persona que amaba haya metido a otra mujer en nuestra casa,
me haya enga?ado con ella y encima no me crea cuando le digo que me atac?.
No me voy porque mis amigos no me tomen enserio y no les importa lastimarme. Me voy porque necesito encontrar a alguien a quien amar.
Tambi?n nuestro coraz?n es como un motorcito chiquitito que todo el tiempo busca y busca, busca encontrar a alguien a quien amar.
No se cansa nunca, aunque estemos vencidos ?l siempre busca y busca, porque un coraz?n necesita amar.
A veces nos pasamos cincuenta cuadras, equivocamos el camino y el corazoncito sigue ah?, incansable, dici?ndonos ‘no es por ac?’, pero no lo escuchamos.
Creemos que lo que el coraz?n busca es alguien que nos ame, pero no, el coraz?n no es tan ego?sta, ?l solo busca alguien a quien amar.
Pero al final siempre el coraz?n se hace escuchar ¿C?mo ignorar esos latidos que son se?ales que nos indican el camino? Y yo, estoy escuchando mi coraz?n,
me dice que lo que busco no est? ah?, que no estuvo ni estar? ah?. Un coraz?n necesita alguien que se deje amar porque esa es la busca m?s simple y m?s compleja de este viaje, alguien a quien amar.
Uno puede estar ciego gran parte del viaje, pero tarde o temprano empieza a ver el camino.
Y yo estoy en eso, buscando ese lugar donde al fin est? mi roto para esta descocida.
Uno puede estar perdido, pero buscar el camino ya es parte de encontrarlo.
Aunque te gane la desesperanza, aunque te gane el dolor, aunque creas que es demasiado tarde, busca en tu coraz?n, busca en tu alma mal herida.
En alg?n lugar fuera de tu burbuja habr? alguien a quien amar.
Busca incansablemente, irremediablemente, porque para eso venimos a esta vida, para encontrar a alguien a quien amar.

תרגום-

אני מבינה את טרה, אני מבינה אותה. אני מבינה את הרעים, את אלה שעושים דברים נוראיים, אני מבינה אותם.
אני בעצמי הייתי רעה מאוד הרבה זמן. אני חושבת שהרעים הם אנשים שפשוט לא היתה להם אלטרנטיבה אחרת.
אני בעצמי רעה שהיתה לה ההזדמנות להשתנות, וניצלתי אותה. אני מבינה את הרעים, כי אני יודעת שהם פשוט מחפשים מישהו לאהוב.
אני לא הולכת כי לא מאמינים לי. אני לא הולכת בגלל ההשפלה שהגבר שאהבתי הכניס אישה אחרת לבית שלנו, הוא בגד בי איתה ואפילו לא מאמין לי כשאני אומרת לו שהיא תקפה אותי.
אני לא הולכת כי החברים שלי לא לוקחים אותי ברצינות ולא איכפת להם לפגוע בי. אני הולכת כי אני צריכה למצוא מישהו לאהוב.
הלב שלנו הוא גם כמו מנוע קטן שכל הזמן עסוק בלחפש ולחפש, מחפש למצוא מישהו לאהוב. אף פעם לא מתעייף, למרות שאנחנו מובסים, הוא תמיד מחפש ומחפש, כי הלב צריך לאהוב.
לפעמים אנחנו צועדים 50 בלוקים, טועים בדרך והלב הקטן נשאר שם, בלתי נלאה, אומר לנו "זה לא כאן", אבל אנחנו לא מקשיבים לו.
אנחנו מאמינים שמה שהלב מחפש זה מישהו שיאהב אותנו, אבל לא, הלב הוא לא כזה אנוכי, הוא רק מחפש מישהו לאהוב. אבל בסופו של דבר הלב גורם לך להקשיב, איך להתעלם מהפעימות הללו, שהם סימנים שמראים לנו את הדרך?
ואני, אני מקשיבה ללב שלי, הוא אומר לי שמה שאני מחפשת לא נמצא כאן, שלא היה או יהיה כאן. הלב צריך מישהו שיפסיק לאהוב אותו, כי זה החיפוש הפשוט ביותר והמורכב ביותר במסע הזה, מישהו לאהוב.
אתה יכול להיות עיוור בחלק גדול מהמסע, אבל במוקדם או במאוחר תתחיל לראות את הדרך. ואני בזה, מחפשת את המקום שבו בסוף יהיה השבר שלי בשביל עזות הפנים.
אתה יכול ללכת לאיבוד, אבל החיפוש של הדרך הוא חלק ממציאתו. גם אם תנצח את חוסר התקווה, גם אם תנצח את הכאב, גם אם תחשוב שזה מאוחר מדי, תחפש בתוך לבך, תחפש בתוך הנשמה הפצועה שלך.
אי שם, במקום כלשהו, מחוץ לבועה שלך, קיים מישהו לאהוב. תחפש בלי סוף, באופן בלתי נמנע, כי בשביל זה נולדנו, בשביל למצוא מישהו לאהוב.

פרק 24:

המונולוג של מר-

No s? si lo recuerdo o me lo contaron pero cuando era chiquita mi mam? me dec?a ‘dame la mano para cruzar la calle’, y yo le dec?a ‘no, no te la doy, te la presto’,
porque dar la mano me sonaba a darla, sac?rmela y darla ¿pero dar una mano no es un poco eso?
Dar una mano a alguien es mucho m?s que hacer un favor. No es dedicar unos minutos que te sobran o prestar una remera que no usas, es dar una parte tuya, es darte vos.
Dar la mano es aferrarte y aferrar al otro. Cuando el mundo se vuelve un abismo y todo se cae tus manos no se aferran a algo, se aferran a alguien, alguien que no te deja caer.
Cuando vos diste tu mano ya no hay forma de soltarla, ya no es tuya, est? unida a la del otro, las dos manos son una.
Las manos nos unen, nos suman, cuando damos la mano dejamos de ser yo para ser nosotros.
Mi mano ya no es m?a, es tuya, o nuestra. Nunca voy a soltarte la mano, pase lo que pase.

תרגום-

אני לא יודעת אם אני זוכרת או שסיפרו לי, אבל כשהייתי קטנה אמא שלי היתה אומרת לי "תני לי את ידך בשביל לחצות את הרחוב", ואני הייתי אומרת לה "לא, אני לא אתן לך, אני אשאיל לך",
כי לתת את היד נשמע לי כמו לתת, להוציא את היד ולתת, אבל לתת יד זה לא קצת זה?
לתת יד למישהו זה הרבה יותר מאשר לעשות לו טובה. זה לא להקדיש כמה דקות שיש לך או להשאיל חולצה שאתה לא לובש, זה לתת חלק ממך, זה לתת את עצמך.
לתת את היד זה להיאחז ולהחזיק מישהו אחר. כשהעולם הופך לתהום והכל נופל, הידיים שלך לא נאחזות במשהו, אלא במישהו, מישהו שלא ייתן לך ליפול.
כשאתה נותן את היד שלך כבר אין דרך לשחרר אותה, היא כבר לא שלך, היא קשורה לבנאדם השני, שתי הידיים הן יד אחת.
הידיים מאחדות אותנו, מצרפות אותנו, כשאנחנו נותנים את היד אנחנו מפסיקים להיות אני והופכים להיות אנחנו.
היד שלי כבר לא שלי, היא שלך, או שלנו. אף פעם לא אעזוב את ידך, יקרה מה שיקרה.

Man, estoy en mi mejor momento, inmejorable. Man, yo nac? en el cuerpo equivocado, esto est? a la vista, en la familia equivocada.
Yo era un rico en un cuerpo de un pobre, pero ahora, ahora vamos a corregir ese error.
La verdad ni idea como lo hice, pero esa es otra se?al m?s de que estoy predestinado a brillar.
Ah, el primer d?a de becariado man la jefa nos regal? un libro que est? buen?simo, se llama “La Vida es Un Mercado”, lo escribi? el se?or Jay.
O sea la mina esa es grosa man, o sea nos da ese libro porque quiere que seamos unos tigres.
El libro dice que hay que imaginarse la vida como un gran mercado en el que vos pod?s agarrar lo que quieras de la g?ndola.
¿Queres una casa? Vas a la g?ndola de las propiedades y man agarras la que queres.
Pobre es el que quiere porque todo est? ah?, en la g?ndola est? todo lo que quieras.
¿Man, queres, queres todo? Bueno, agarrate un changuito bien grande y mete todo lo que quieras, ll?vate el mercado entero, si para eso est?.
Go and get it man, and? y conseguilo, as? se vive ¿Queres algo? Anda a la g?ndola y agarralo.
Una sabe que necesita para ser feliz. El ultimo celular, la ?ltima netbook, las zapatillas m?s caras, agarralo ahora man, ya.
Si es lo que necesitas para estar feliz, agarralo. ¿Vos sent?s que esa persona es la que necesitas para ser feliz? Go and get it man.
In feliz es el que quiere man, porque lo que necesitas para ser feliz lo podes agarrar ¿Queres amor? Y bueno, and? a la g?ndola del amor man.
Un gran mercado man, eso es la vida. Este libro, este libro s? que la tiene clara. Porque es as?, vos ped?s y tenes lo que queres. Esa gilada de que el universo te da lo que ped?s es posta man.
El libro dice que el mundo se divide entre los que satisfacen sus deseos y los que intentan no desear.
El libro dice que los chicos, bah, los orientales basaban su cultura en tratar de no desear como camino para ser feliz.
En cambio ac? no funcionamos como esos giles orientales y todo eso. Ac? cuanto m?s deseas y m?s consum?s lo que deseas m?s feliz sos, no?
The world is mine man, unos pocos conocen el secreto, el secreto de que podes tener todo lo que queres, todo.
Eso de desear algo y no poder conseguirlo man, eso es de giles, de loosers.
Man, todo, pero a ver, todo lo que deseas lo podes agarrar de la g?ndola. No digas que no.
Este libro la tiene tan clara man, a ver, escuchen esto: ¿Se te muri? el perro? Bueno, los perros no se lloran, se remplazan, anda a la g?ndola de los perros y conseguite otro, ya fue.
¿Queres un novio, una novia? Ok, and? a la g?ndola de los novios y agarrate uno.
Es as? man, vos hace tu pedido que en el mercado encontras todo, hasta el amor, no? No?

מאן, אתה רוצה, אתה רוצה הכל? טוב, תפוס לך קוף גדול (?) ותכניס לתוכו את כל מה שתרצה, תיקח לעצמך את כל תכולת השוק, אם זה מה שאתה רוצה.

לך ותשיג את זה, מאן, לך ותשיג את זה, ככה חיים, אתה רוצה משהו? לך לגונדולה ותשיג אותו.

אולם כאן אנחנו לא פועלים כמו כל התרבויות הללו. כאן, כמה שתרצה יותר וכמה שתצרוך יותר את מה שאתה רוצה, תהיה מאושר יותר, נכון?

העולם שייך לי, מאן, מעטים יודעים את הסוד, הסוד להשיג את כל מה שתרצה, הכל. לרצות משהו ולא להשיג אותו, מאן, זה בשביל הלוזרים.

מאן, הכל, אבל תראה, כל מה שתרצה, תוכל להשיג מהגונדולה, אל תגיד שלא. בספר הזה זה כל כך ברור, מאן, תראו, תקשיבו כולם:

הרגת את הכלב? טוב, לא בוכים על כלבים, מחליפים אותם, תלך לגונדולה של הכלבים ותשיג אחד אחר, זה כבר קרה.

רוצה חבר? חברה? אוקי, לך לך לגונדולה של החברים ותשיג אחת.

ככה זה, מאן, אתה תזמין את מה שאתה רוצה, כי בשוק יש הכל, אפילו אהבה, לא? לא?

Ser o no ser, esa es la cuesti?n. ¿Qu? es m?s noble para el esp?ritu? ¿Sufrir los dardos y golpes del destino o tomar las armas contra un mar de angustias y terminar con ellas combati?ndolas?
¿Qui?n soportar? los azotes, los escarnios del mundo, la injusticia del opresor?
Hay dilemas que ponen en juego al ser. Las opciones son todo o nada, blanco o negro, ser o no ser. No se puede ser de una manera y actuar de una manera distinta a lo que uno es ¿O no?
¿Qui?n soportar? la afrenta del soberbio, las angustias del amor desairado?
Nos ahogamos en la pregunta “¿Qu? hago?”, pero pocos se animan a la pregunta “¿Qui?n Soy?”.
Y ah? est? el partido muchachos, en el ser, no se puede ser de una sola manera, no es blanco o negro, es gris, es contradictorio, se quiere una cosa y se quiere otra.
¿Qui?n querr?a llevar cargas, gemir y transpirar bajo una vida por dem?s tediosa?
Porque hay gente que elige el camino m?s largo, m?s dif?cil, m?s tedioso, y otros que eligen el atajo. Hay gente que les gusta comer fast food y a otros que nos gusta cocinar durante horas ¿Y eso por qu??
La respuesta es porque somos as?, est? en el ser. Ser o no ser, esa es la cuesti?n.

להיות או לא להיות, זאת השאלה. מה יותר אצילי בשביל הנפש? לסבול מהחיצים ומהפגיעות של הגורל או לקחת את הנשק נגד ים של חרדות ולגמור עם הלחימה הזו?
מי סובל את הייסורים, את הלגלוג של העולם, את חוסר הצדק של הצורר?
יש דילמות ששמות אותנו במשחק "להיות". האפשרויות הן הכל או כלום, שחור או לבן, להיות או לא להיות. אי אפשר להיות בדרך אחת ולפעול בדרך אחרת ממה שאתה, או שכן?
מי יישא את הבושה של הגאווה, את החרדות של האהבה הפגועה?
אנחנו טובעים בשאלה "מה לעשות", אבל מעטים מעיזים לשאול "מי אני?".
ושם הצד הנכון, בנים, בלהיות, זה לא יכול להיות בדרך אחת בלבד, זה לא שחור או לבן, זה אפור, זה סותר, אנחנו רוצים דבר אחד וגם רוצים דבר אחר.
מי ירצה לשאת מטענים, גניחות כאב וזיעה תחת החיים של האחרים זה מייגע?
למה יש אנשים שבוחרים את הדרך הארוכה יותר, הקשה יותר, המייגעת יותר, ואחרים שבוחרים בדרך הקיצור. יש אנשים שאוהבים לאכול מזון מהיר, ואחרים שאוהבים לבשל במשך שעות ארוכות, למה זה?
התשובה היא שככה אנחנו, בזה מדובר כשאומרים "להיות". להיות או לא להיות, זאת השאלה.

פרק 29:

המונולוג של רמה-

Podes decir lo que necesitas decir dici?ndolo, o diciendo exactamente lo contrario. Tambi?n podes decir algo con un gesto, con un gui?o, el cuerpo te ayuda a decirlo.
A veces con el silencio dec?s todo. A veces una canci?n te ayuda a decir lo que necesitas decir. Otras veces hay que pegar un grito.
Pero cuando no dec?s lo que necesitas decir ni con palabras, ni gestos, ni con silencios, ni gritos, eso que necesitas decir se revela y habla como puede.
Lo que necesitamos decir lo vamos a decir, como sea.
Dicen que cuando uno no puede decir lo que necesita decir el cuerpo habla. Algunos tienen dolores de panza, de garganta o de cabeza, otros tienen alergia. Otros hablan con el lenguaje del cuerpo.
¿Pero ese idioma, el idioma del cuerpo, es tan f?cil de entender? ¿Es un idioma universal?
A veces las palabras dicen una cosa y el cuerpo otra ¿A qui?n hay que creerle? ¿Pero c?mo se interpreta ese lenguaje?
¿Un dolor de panza siempre significa miedo? ¿Un tic nervioso siempre significa nerviosismo? ¿Un dolor de garganta siempre indica que hay algo que se quiere decir y no se puede?
¿Un sue?o se interpreta literalmente? ¿Un sue?o quiere decir solamente lo que dice?
Se dice que alguien se mare? cuando lleg? m?s alto de lo que puede manejar ¿Pero siempre un mareo significa eso?
Dicen que un dolor de cabeza puede ser por contractura o por pensamientos que dan vueltas y vueltas por tu cabeza ¿Siempre es as??
Una alergia es cuando el cuerpo se defiende exageradamente de agentes que interpreta como nocivos ¿Por qu? tu cuerpo cree que debe defenderse?
No creo que sea tan simple, yo creo que es tipo una clave. Hasta que no acert?s exactamente la clave la puerta no se abre.
Cuando tenes una pesadilla podes decir “¿Habr? comido pesado anoche?”, pero si te anim?s a ir m?s all? tal vez descubras el verdadero mensaje que ese sue?o te trajo. El cuerpo tiene un lenguaje muy sutil.
Un dolor de panza no siempre es miedo, tal vez es solo un aviso que te recuerda cu?les son tus tiempos, tu estilo, tu manera.
Los dolores son alarmas que te da el cuerpo para avisarte que algo no anda bien, y el dolor no se va a ir hasta que descubras que es.
A veces un dolor te est? diciendo que tenes que actuar, que algo tenes que hacer.
As? de simple, tu cuerpo seguir? hablando hasta que por fin escuches el mensaje.

תרגום-

אתה מסוגל להגיד את מה שאתה צריך להגיד בזמן שאתה מדבר, או שאתה אומר בדיוק את ההיפך. אתה יכול גם להגיד משהו עם תנועה, עם קריצה, הגוף עוזר לך להגיד את זה.
לפעמים כשאתה שותק אתה אומר הכל. לפעמים שיר עוזר לך להגיד מה שאתה צריך להגיד. לפעמים צריך לצרוח אבל כשאתה לא אומר או מראה מה שאתה צריך להגיד, אפילו בשתיקה, או בבכי, מה שאתה צריך להגיד יתגלה ותדבר כפי שאתה יכול.
מה שאנחנו צריכים להגיד, נגיד בכל מקרה.
אומרים שכשמישהו לא יכול להגיד מה שהוא צריך להגיד, הגוף שלו ידבר. לחלק יש כאב בטן, כאב גרון או כאב ראש, לאחרים יש אלרגיה. אחרים מדברים בשפת הגוף.
אבל השפה הזו, שפת הגוף, כל כך קל להבין אותה? זוהי שפה אוניברסלית?
לפעמים אתה אומר משהו והגוף אומר משהו אחר, למי צריך להקשיב? אבל איך מפרשים את השפה הזו?
כשיש כאב בטן, זה תמיד אומר כשאתה מפחד? טיק בעין אומר שאתה מתוח? כאב גרון מציין שיש משהו שאתה רוצה להגיד אבל לא יכול?
מפרשים חלום פשוטו כמשמעו? המשמעות של חלום זה רק מה שהוא אומר?
אומרים שיש סחרחורת כשאתה מגיע יותר גבוה ממה שאתה מסוגל לשלוט, אבל תמיד זוהי המשמעות של הסחרחורת?
אומרים שכאב ראש קורה כשאתה מאבד את היכולת לנוע או בגלל מחשבות שחוזרות ומסתובבות בראש שלך. זה תמיד ככה?
אלרגיה נוצרת כאשר הגוף מגן על עצמו בצורה מוגזמת ממשהו שנראה לו מסוכן. למה הגוף חושב שהוא צריך להגן על עצמו?
אני לא חושב שזה כל כך פשוט, אני חושב שזה סוג של מפתח. עד שלא תמצא את המפתח, הדלת לא תיפתח.
כשיש לך סיוט אתה יכול להגיד "היה אוכל כבד אתמול בערב?", אבל אם תעז ללכת מעבר לזה אולי תגלה את המסר האמיתי שהחלום נותן לך. לגוף יש שפה עדינה מאוד.
כאב בטן לא תמיד בא מתוך פחד, אולי זו רק אזהרה שמזכירה לך מהו הזמן שלך, הסגנון שלך, הדרך שלך.
הכאבים הם אזעקות שהגוף נותן לנו כדי להתריע שמשהו לא בסדר, והכאב לא יפסיק עד שתגלה מה זה.
לפעמים הכאב אומר לך שאתה צריך לפעול, שאתה צריך לעשות משהו.
ככה פשוט, הגוף שלך ימשיך לדבר עד שתקשיב לסימנים שהוא שולח לך.

פרק 30:

המונולוג של אספרנסה-

Tratando de encontrar una salida a este laberinto se me ocurri? escribir cuentos para los chicos cont?ndoles su verdadera historia, y me cop? con la escritura.
Escribir te da la posibilidad de so?ar nuevos mundos, otras realidades. El escritor trata de imitar la vida, pero la vida es el mejor de todos los escritores.
La vida va tramando las historias como quien hace una trenza cocida. La vida es un cuento que se escribe minuto a minuto, segundo a segundo. Buena escritora la vida, siembra historias que despu?s cosechar?, nada es azaroso.
Destinos cruzados, finales abiertos, todo est? en la escritura, y est? todo desde el principio. Pero escribir, adem?s de contar, es so?ar con algo diferente, es imaginar un mundo nuevo y tener fe en que ser? posible.
En la escritura no hay nada lineal, no existe el camino m?s corto, escribir es buscar rodeos para llegar a donde queres llegar.
Cuando despert? en este mundo no encontraba salida, me angustiaba, me deprim?a, pero la vida me dio la escritura que es como este pico con el que boqueto y boqueo sin parar, buscando la salida, so?ando que al final del camino ser? posible un nuevo mundo.
“Lo importante no es lo que nos pasa sino lo que hacemos con lo que nos pasa” dec?a siempre mi pap?. Un d?a despert? en este mundo de mentira, en este horror hermoso y de pl?stico, despert? para ver que nos hab?an robado la identidad.
Para una b?lida como yo despertar en este mundo tr?gico fue el golpe de horno que necesitaba, el caramelito que me faltaba en el frasco, la b?lida tuvo que madurar, crecer, y estar a la altura de salvar el mundo, mi mundo, nuestro mundo.
A la fuerza tuve que aprender a ser creativa, a buscar nuevas soluciones a nuevos problemas. Tuve que aprender a ser escritora para poder escribir una nueva historia, y para eso hay que ser muy creativo.
Porque ah? est? el secreto ¿no? Agarrar lo que nos pas? y hacer algo nuevo con eso, agarrar el mundo que nos toc? en suerte y escribir otro, un nuevo mundo.
Para poder crear un nuevo mundo primero tenes que decirle adi?s al mundo en el que cre?as que viv?as.

בעודי מנסה למצוא מוצא מהמבוך הזה, חשבתי לכתוב סיפורים עבור הילדים, שבהם אני אספר את ההיסטוריה האמיתית שלהם, ואני מסתדרת עם הכתיבה.
הכתיבה נותנת לך את האפשרות לחלום על עולמות חדשים, מציאויות אחרות. הכותב מנסה לחקות את החיים, אבל החיים טובים יותר מכל כתיבה.
החיים ממשיכים ומתכננים את הסיפורים, למשל מי יעשה את צמה המבושלת (?). החיים הם סיפור שמתאר דקה אחרי דקה, שניה אחרי שניה. החיים הם סיפור טוב, זורעים סיפורים שאחרי זה נקצרים, שום דבר אינו מקרי.
יעדים שנצלבים, סופים פתוחים, הכל נמצא בכתיבה, וכל זה מההתחלה. אבל הכתיבה, חוץ מלספר סיפור, היא לחלום על משהו שונה, היא לדמיין עולם חדש ולחיות באמונה שזה אפשרי.
בכתיבה הדברים לא הולכים ישר, לא קיימת הדרך הקצרה, הכתיבה היא חיפוש של דרכים בשביל להגיע לאן שאנחנו רוצים להגיע.
כשהתעוררתי בעולם הזה לא מצאתי יציאה, זה הדאיג אותי, דיכא אותי, אבל החיים נתנו לי תסריט שבו יש שיאים, ושאני שואפת ונושפת בלי הפסקה, מחפשת את היציאה, חולמת שבסוף הדרך תהיה אפשרות לעולם חדש.
"הדבר החשוב הוא לא מה שקורה לנו, אלא מה שאנחנו עושים עם מה שקורה לנו", אבא שלי נהג להגיד. יום אחד התעוררתי בעולם הזה של השקרים, בסיוט היפה והבועתי הזה, התעוררתי בשביל לראות שגנבו לנו את הזהויות.
בשביל מטומטמת כמוני, להתעורר בעולם הטראגי הזה היה המכה שהייתי צריכה, המתיקות שהיתה חסרה לי בבקבוק, המטומטמת היתה צריכה להתבגר, לצמוח, ולהיות מספיק גדולה בשביל להציל את העולם, העולם שלי, העולם שלנו.
הכוח היה ללמוד להיות יצירתית, לחפש פתרונות חדשים לבעיות חדשות. הייתי צריכה ללמוד להיות כותבת בשביל לכתוב היסטוריה חדשה, ובשביל זה צריך להיות מאוד יצירתית.
כי שם נמצא הסוד, לא? לקחת את מה שקורה לנו ולעשות עם זה משהו חדש, לקחת את העולם שהיה בו מזל ולכתוב אחר, עולם חדש.
בשביל ליצור עולם חדש קודם כל צריך להגיד שלום לעולם שבו חשבת שאתה חי.

Empec? este viaje porque creo que Todo Puede Ser Mejor...
Un desafio que no es s?lo para Nenes Bien.
Sino para Casi Angeles como vos, como nosotros a los que nos pasan cosas.
Che Bonb?m!... cuando no sepas como seguir No Te Rindas! grit? fuerte...

¡Voy Por M?s!
S?lo es cuesti?n de no decir Escapar?, sino de ser Valiente y de mirar con tus Dos Ojos bien abiertos.

Y vas a ver que siempre aparece Un ?ngel en Tu Cielo.
Un ?ngel que para vos... guarda este secreto.
S?lo con los Angeles Del Mundo unidos y la fuerza de la m?sica se podr? mantener Tan Alegre El Coraz?n...
Fui creciendo mientras alguien se preguntaba...

A Ver Si Pueden.
Me mir? al espejo y me dije Estoy Listo
y por eso me mand? De Cabeza por un R?o de Besos.
Y capt? Se?as Tuyas que me mostraban que Hay Un Lugar donde se puede Vivir A Pleno.
Pero Guarda Tu Fe que este viaje sigue...

Pas? un d?a m?s, un a?o m?s y aunque parezca Casi Un Sue?o...
descubr? que con m?sica es posible Salvar La Paz...

Y no lo hicimos solos.
Por suerte estabas ah? porque nunca Te Perd? y Pensando En Vos no me dej? vencer Y fui Por El S?.

Siento que cada vez estoy m?s cerca...
Que Vuelvo A Casa...
Que algo bueno est? por llegar, y eso ser? Cuando Llegue Tu Amor.
¿Cu?l es el camino que hay que seguir? Yo no tengo la respuesta.
Hoy yo s?lo tengo un deseo, Que Nos Volvamos A Ver...

Y por eso hoy Estoy Aqu? Otra Vez, con la fuerza de la m?sica derribando El Muro.
Porque Hoy Te V? y aunque sigamos siendo S?lo Amigos, tengo Miedo A Perderte.
Vos Ya Sab?s que lleg? la hora de Cambiar de Aire.

Por eso me voy hasta Donde Est?s, porque ac? me siento s?lo, y es Por Eso Que Estoy Preso.
Mientras tanto y hasta que nos volvamos a estar juntos.
Resiste...
Resiste...
Resiste...
Resiste...
Resiste...

התחלתי את המסע הזה כי אני מאמין ש"הכל יכול להיות טוב יותר"...
אתגר שהוא לא רק בשביל "ילדים טובים".
אלא בשביל "כמעט מלאכים" כמוך, כמונו, שקורים לנו דברים.
"צ'ה בונבון"! ... כשאתה לא יודע איך להמשיך "אל תיכנע"! תצרח חזק...

"אני ממשיך לעוד"!
זו רק שאלה של לא להגיד "אברח", אלא להיות אמיץ ולהסתכל ב"שתי עיניים" פקוחות.

ותראה שתמיד יופיע מלאך בשמיים שלך.
מלאך שבשבילך... שומר על הסוד הזה.
רק עם "המלאכים של העולם" מאוחדים וכוחה של המוזיקה תוכל לשמור על "הלב כל כך שמח"....
גדלתי בזמן שמישהו תהה...

"תראה אם את יכול".
הסתכלתי "במראה" ואמרתי ש"אני מוכן".
ובגלל זה שלחתי "מהראש" בשביל "נהר של נשיקות".
ותפסתי "סימנים שלך" שהראו לי ש"יש מקום" שאפשר לחיות בו "חיים מלאים".
אבל "תשמור על האמונה שלך" כי המסע ממשיך...

עבר "יום נוסף", שנה נוספת ולמרות שזה נראה "כמעט חלום"...
גיליתי שעם מוזיקה אפשר "להציל את השלום"...

ולא עשינו את זה לבד.
במזל היית שם כי אף פעם לא "איבדתי אותך" והמחשבה עליך לא נתנה לי להתגבר וזה היה "בשביל הכן".

אני "מרגיש" שכל פעם אני יותר קרוב...
"שחזרתי הביתה"...
שמשהו טוב עומד להגיע, וזה יהיה "כשתגיע האהבה שלך".
באיזו דרך צריך להמשיך? אין לי את התשובה.
היום יש לי רק משאלה, "שנשוב להתראות"...

ובגלל זה היום "אני כאן שוב פעם", עם העוצמה של המוזיקה נהרוס את החומה.
כי "היום ראיתי אותך" ולמרות שהמשכנו להגיד "רק חברים", יש לי "פחד לאבד אותך".
"אתה כבר יודע" שהגיע השעה "להחליף את האוויר".
בגלל זה "אני הולך" עד שאני אמצא "איפה את", כי כאן אני מרגיש לבד ו"בגלל זה אני אסיר".
בינתיים ועד שנחזור להיות ביחד.
תתנגד...
תתנגד...
תתנגד...
תתנגד...
תתנגד...

פרק 32:

המונולוג של טיאגו-

La garganta se me cierra, se me seca la boca, el est?mago se me revuelve, quiero hablar pero no me salen las palabras.
El mundo se me cay? a pedazos, todo perdi? sentido, ya no s? qu? hacer, no s? qu? decir, no s? qu? sentir.
Me pas? de todo en la vida, sufr? mucho, pero hasta hoy creo que nunca hab?a conocido el dolor.
Descubrir que mi padre era un explotador fue duro, un gran dolor, un dolor que no pod?a poner en palabras. Odiar y amar a mi padre a la vez era una sensaci?n desesperante.
Ver morir a mi padre en mis brazos pidi?ndome perd?n fue demoledor, un perd?n que no alcanz?, un dolor que siempre est? ah?.
La medida del dolor es el amor, no hay dudas, mas amas, m?s grande es el dolor.
Descubrir que era hijo de Juan Cruz, un fantasma que nos tortur? por a?os, fue un gran dolor, una herida que todav?a no cicatriza.
El dolor. Uno har?a lo imposible por no sentir dolor.
No es el odio, no es la maldad, no es la injusticia lo que hace sufrir. Lo que duele es el amor.
El dolor, la maldad y la injusticia de los que amas, eso es lo que duele, pero duele con un dolor que mata.
No amar, no sentir, incluso odiar, es lo ?nico que puede apagar este dolor.

תרגום-

הגרון שלי נסגר, הפה שלי יבש, הבטן מתהפכת לי, אני רוצה לדבר, אבל המילים לא יוצאות לי.
העולם נופל לי לחתיכות, הכל איבד תחושה, אני כבר לא יודע מה לעשות, לא יודע מה להגיד, לא יודע מה להרגיש.
עברתי הכל בחיים, סבלתי המון, אבל אני חושב שעד היום לא הכרתי את הכאב.
לגלות שאבא שלי היה המפעיל היה קשה, כאב גדול, כאב שלא יכולתי לנסח במילים. לשנוא ולאהוב את אבי בוא זמנית היתה הרגשה מייאשת.
לראות את אבא שלי מת לי בידיים תוך כדי שהוא מבקש סליחה היה הרסני, סליחה שלא הגיעה, הספיקה, כאב שתמיד נמצא שם.
המדד של הכאב הוא האהבה, ללא ספק, ככל שתאהב יותר, כך הכאב גדול יותר.
לגלות שאני בנו של חואן קרוס, רוח רפאים שעינתה אותנו במשך שנים, זה היה כאב גדול, פצע שעדיין לא הגליד.
הכאב. כל אחד יעשה את הבלתי אפשרי בשביל לא להרגיש כאב.
זו לא השנאה, זה לא הרוע, זה לא החוסר צדק שגורם לנו לסבול. מה שכואב הוא האהבה.
הכאב, הרוע וחוסר הצדק של אלה שאתה אוהב, זה מה שכואב, אבל כואב עם כאב שהורג.
לא לאהוב, לא להרגיש, אפילו לשנוא, אלה הדברים היחידים שיכולים לכבות את הכאב הזה.

No entiendo la gente que dice que todo tiempo pasado fue mejor. Para mí lo mejor de mi pasado es que por suerte ya pasó.
El pasado es como un alimento que dejaste olvidado en la heladera, se pone rancio, se pudre, hay que tirar el pasado y vivir el hoy.
Si estás siempre mirando el pasado es porque te quedó algo pendiente, un botón sin cocer, una puntada sin dar… y yo tengo los botones bien cocidos y las lentejuelas bien pegadas, por eso miro solo para adelante.
El pasado es como un vestido que nos podemos sacar y no usar nunca más.
Dicen que nadie escapa a su pasado. Yo digo que no escapa el que no quiere escapar. Yo no le escapo al pasado, le huyo, yo vivo el presente.
La misma palabra te lo dice, “pasado”, es algo que ya pasó, que ya fue. Por eso lo mejor es dejar atrás el pasado.
No entiendo la gente que se emperra con remover su pasado ¿Qué es lo que buscan? ¿Qué esperan encontrar? El pasado te amarga, te da insomnio, te vuelve obsesivo.
Hay que soltar el pasado de una buena vez, no sirve para nada.
Todos tienen la necesidad de resolver algo del pasado, como si se ganara algo con eso. Por favor, hay que mirar al futuro.
El pasado es como la moda, si no se usa más quedó out ¿o quién se pondría el vestidito de los 15 para salir?
No lo entienden, nadie lo entiende, hay que soltar el pasado perchos. Es la única manera de ser feliz.
Les encanta hablar y hablar… se usa tanto el tiempo pasado y tan poco el tiempo presente, o futuro. Si miras para atrás lo único que haces es detenerte.
El que vive colgado del pasado se vuelve una persona resentida, rencorosa o melancólica lo cual es peor.
Yo trato y trato de soltar el pasado, pero parece que es el pasado el que no me suelta a mí.

אני לא מבינה את האנשים שאומרים שהזמן שעבר היה טוב יותר. עבורי, הדבר הכי טוב בעבר שלי, זה שהוא עבר כבר.
העבר הוא כמו מזון שהשארת ושכחת במקרר, הוא הופך להיות מעופש, רקוב, צריך לזרוק את העבר ולחיות את היום.
אם אתה מסתכל כל הזמן על העבר, זה מאחר ונשאר שם משהו שממתין לך, כפתור לא מבושל, לא תפור... ולי יש את כל הכפתורים מבושלים היטב ואת כל הפאייטים תקועים טוב, בגלל זה אני מסתכלת אך ורק קדימה.
העבר הוא כמו שמלה שאנחנו יכולים ללבוש ואחרי זה לא להשתמש בה יותר.
אומרים שאף אחד לא יכול לברוח מעברו. אני אומרת שלא בורחים אלה שלא רוצים לברוח. אני לא בורחת מהעבר שלי, הוא ברח, אני חיה בהווה.
המילה עצמה אומרת לך את זה, "עבר", זה משהו שכבר קרה, שכבר עבר. בגלל זה הדבר הטוב ביותר הוא להשאיר את העבר מאחור.
אני לא מבינה את האנשים שחופרים כדי למחוק את העבר שלהם, מה הם מחפשים? מה הם מצפים למצוא? העבר ממרר אותך, עושה לך נדודי שינה, גורם לך להיות אובססיבי.
אנחנו חייבים לשחרר את העבר בזמן טוב, הוא לא טוב לכלום.
לכולם יש את הצורך לפתור משהו בעבר שלהם, כאילו הם מנצחים משהו עם זה. בבקשה, אנחנו צריכים להסתכל אל העתיד.
העבר הוא כמו האופנה, אם לא משתמשים בזה יותר זה נשאר בחוץ, או מי תלבש שמלה מגיל 15 בשביל לצאת?
הם לא מבינים, אף אחד לא מבין את זה, צריך להשאיר את העבר על הקולבים. זוהי הדרך היחידה להיות מאושרים.
הם אוהבים לדבר ולדבר... משתמשים כל כך הרבה בזמן שעבר וכל כך מעט בזמן הנוכחי, או בעתיד. אם אתה מסתכל אחורה, הדבר היחיד שאתה עושה זה להפסיק.
זה שחי תלוי בעבר הופך להיות בנאדם עוין, זדוני או מלנכולי, מה שגרוע יותר.
אני מנסה ומנסה לשחרר את העבר, אך נראה שהעבר הוא זה שאינו מרפה ממני.

¿Ganar, es la única manera de ganar? Parece una pregunta complicada pero no lo es. Quiero decir ¿la única manera de ganar es ganando?
¿No se puede ganar nada perdiendo? Quiero decir si yo por ejemplo pierdo peso ¿no gano en salud? Si un señor pierde el vuelo y ese avión se estrella ¿no ganó algo perdiendo el vuelo el señor?
Un hombre pierde su empleo y se deprime tremendamente, pero consigue otro empleo mejor y le va muy bien ¿ese hombre no ganó perdiendo el primer empleo?
¿Cuándo uno pierde la inocencia gana algo? Quiero decir ¿cuándo perdemos la inocencia no ganamos en sabiduría, no ganamos en autodeterminación?
¿No ganamos cuando perdemos el miedo? Mis queridos amigos cuando digo perdemos el miedo no digo tener una confianza ciega en que vamos a ganar siempre, sino perder el miedo a perder, de eso se trata.
En mi época se decía ‘perder la chaveta’. Y es verdad eh, a veces hace falta un poco de locura para ganar algo.
A veces perder el control es la única manera de ganar libertad.
Si yo te digo ‘perder la ilusión’ ¿ganamos algo perdiendo la ilusión?
A veces hay que perder la esperanza, perder la ilusión, para que nazcan cosas nuevas. Y parece que fuera el fin de todo y en realidad puede ser el comienzo de algo mejor.
De lo que se trata es de perder el miedo a perder, porque a veces perder es la única manera de ganar.
Un iluso es alguien que se cree cualquier cosa ¿o no? La ilusión es una burbuja. Hay que romper esa burbuja chicos.
Ustedes estaban en una película de héroes, romántica, defendiendo a sus amigos, a sus enamoradas… fin de la ilusión, se terminó, esa no es la realidad, la realidad es muy distinta.
Pierdan la ilusión y van a entender que están luchando por todos, por salvar a todos, no solamente a algunos.
Cuando perdemos la ilusión y enfrentamos la realidad al menos somos más honestos, y tal vez quien sabe la realidad nos da una grata sorpresa.
Pero lo que es seguro es que la ilusión nunca nos va a dar lo que promete. Ustedes lloren, griten, pataleen pero despídanse de ese mundo en el que vivían.
Soñar es querer cambiar una realidad, la ilusión es negar la realidad. La desilusión no es otra cosa que una bofetada que nos da la realidad, nos dice “eh, no sean tontos, las cosas son como son”.
La ilusión nos hace creer que se puede sacar agua de las piedras, pero la realidad es que si queremos agua tenemos que ir al arroyo, porque si hay algo que las piedras no tienen es agua.
Bueno, y una vez que hayamos perdido la ilusión, que nos hayamos despedido de ese mundo ideal, agarramos la realidad con las dos manos y decimos “bueno ¿y ahora que hay que hacer?”, y les puedo asegurar chicos que hay mucho por hacer.
Ahí donde terminó la ilusión empieza la vida de verdad, y cuando ya estemos desilusionados soñemos en grande con el mundo que queremos y por el que vamos a luchar. Hay que perder la ilusión muchachos, porque ahí perder es ganar.

לזכות, זו הדרך היחידה לנצח? זו נראית שאלה מסובכת אבל זו לא. התכוונתי להגיד, הדרך היחידה לנצח היא הדרך המנצחת?
אי אפשר לנצח משהו אבוד? התכוונתי להגיד, אם אני לדוגמא, מאבד משקל, אני לא זוכה בבריאות? אם אדון מפסיד את הטיסה שלו ואותו מטוס מתרסק, האדון לא זכה במשהו בעודו מפסיד את הטיסה?
אדם מאבד את עבודתו ונכנס לדיכאון עמוק, אבל משיג עבודה טובה יותר ומתקדם יפה מאוד. האדם הזה לא זכה כשהפסיד את העבודה הראשונה שלו?
כשמישהו מאבד את התמימות (ילדות), הוא זוכה במשהו? התכוונתי להגיד, כשאיבדנו את התמימות (ילדות), לא זכינו בחוכמה, לא זכינו בהגדרה עצמית?
לא זכינו כשאיבדנו את הפחד? חברים יקרים שלי, כשאני אומר איבדנו את הפחד, אני לא אומר שתהיה לכם אמונה עיוורת שתמיד ננצח, אם לא נאבד את הפחד נפסיד, בזה מדובר.
בזמני אמרו "להשתולל", וזה נכון אה, לפעמים חסר קצת טירוף בשביל לזכות במשהו.
לפעמים לאבד שליטה זו הדרך היחידה לזכות בחופש.
אם אני אומר, "לאבד את האשליה", נרוויח משהו אם נאבד את האשליה?
לפעמים צריך לאבד את התקוה, לאבד את האשליה, בשביל לידתם של דברים חדשים. נראה כי בחוץ הכל נגמר, ובמציאות זו יכולה להיות התחלה של משהו טוב יותר.
מה שנחוץ זה לאבד את הפחד להפסיד, כי לפעמים להפסיד תהיה הדרך היחידה לנצח.
החולם הוא מישהו שמאמין לכל דבר, או שלא? האשליה היא בועה. חייבים להרוס את הבועה הזאת.
אתם הייתם בסרט של גבורה, סרט רומנטי, הגנתם על החברים שלכם, על האהבות שלכם... זהו הסוף של האשליה, היא נגמרה, זוהי לא המציאות, המציאות שונה מאוד.
תאבדו את האשליה ותבינו שאתם לוחמים עבור כולם, בשביל להציל את כולם, ולא רק חלק.
כשאנחנו מאבדים את האשליה ומתמודדים עם המציאות אנחנו כנים, ואולי, מי יודע, המציאות תיתן לנו הפתעה נעימה.
אבל מה שבטוח זה שהאשליה אף פעם לא תיתן לנו את מה שהיא מבטיחה. אתם בוכים, צורחים, בועטים, אבל תגידו שלום לעולם הזה שחייתם בו.
לחלום זה לרצות לשנות מציאות מסוימת, האשליה היא להכחיש את המציאות. האכזבה היא לא דבר אחר מאשר סטירה של מציאות, אומרים לנו "אה, אל תהיו כל כך טיפשים, הדברים הם כפי שהם".
האשליה גורמת לנו להאמין שאנחנו יכולים להוציא מים מהסלע, אבל המציאות היא שאם אנחנו רוצים מים, אנחנו צריכים ללכת אל הנחל, מאחר ואם יש משהו לאבנים אין, זה מים.
ובכן, ברגע שנאבד את האשליה, כשניפרד מהעולם האידיאלי, נתפוס את המציאות בשתי הידיים ונגיד "טוב, מה צריך לעשות עכשיו?" ואני יכול להבטיח לכם שיש הרבה מה לעשות.
שם, ברגע שנגמרת האשליה, מתחילים החיים האמיתיים, כשאנחנו כבר חולמים גדולים שמאוכזבים עם העולם שאנחנו רוצים ושעבורו נילחם. חבר'ה, צריך לאבד את האשליה, כי אז לאבד זה לזכות.

Quiero contarte una historia. La historia de una nena que cuando era muy chiquita se quedó solita.
Voy a hablarte de mí, de cuando tenía diez años y mi familia me abandonó, me dejaron, desamparada ¿no se entiende no, como puede haber tanta crueldad? No se entiende.
Pero tuve suerte porque lo conocí al Señor Jay. Y él me dio un hogar, me dio educación, me dio amigos y una beca en el Instituto de Desarrollo de Futuros Líderes, por eso soy quien soy, por eso tengo lo que tengo.
Y yo hablo de verdad cuando digo que lo que quiero es un mundo feliz, yo quiero y necesito un mundo feliz.
Estar solo es estar rodeado de gente y no tener a nadie que piense en vos.
Yo vivía en una casa llena de gente, repleta de gente, gente por todos lados, nunca un silencio, lleno de ruido, nunca una mesa vacía. Y sin embrago estaba sumergida en la soledad más espantosa.
La soledad es como ser muda en un mundo de sordos.
La soledad es la derrota más dolorosa, porque significa perder ante uno mismo. La soledad es un modo de dejar de existir.
Una nena solita en el mundo, así crecí, eso quise evitarle a mis hijas, eso no pude evitarles.
Llegó a mi vida solita. Se va de mi vida solita.
La soledad es como ser invisible en un mundo de ciegos. La soledad es una nena indefensa corriendo en un bosque oscuro y peligroso. Una nena desamparada y solita.

תרגום-

אני רוצה לספר לך סיפור. הסיפור של ילדה שכשהייתה קטנה מאוד נשארה בודדה.
אני אדבר איתך עליי, על שכשהייתי בת עשר המשפחה שלי נטשה אותי, עזבו אותי, חסרת אונים, לא מבינה את הלא, איך יכולה להיות כל כך הרבה אכזריות? זה לא מובן.
אבל היה לי מזל כי הכרתי את אדון ג'יי. והוא נתן לי בית, נתן לי חינוך, נתן לי חברים ומלגה במכון לפיתוח מנהיגים עתידיים, בגלל זה אני מי שאני, בגלל זה יש לי את מה שיש לי.
ואני אומרת את האמת כשאני אומרת שמה שאני רוצה זה עולם שמח, אני רוצה וצריכה עולם שמח.
להיות בודד זה להיות מוקף באנשים ושלא יהיה לך מישהו שחושב עליך.
אני חייתי בבית מלא באנשים, צפיפות של אנשים, אנשים בכל מקום, אף פעם לא היה שקט, מלא ברעש, מעולם לא היה שולחן ריק. וללא ספק הייתי שקועה בתוך הבדידות הנוראית ביותר.
הבדידות היא כמו להיות אילמת בעולם של חירשים.
הבדידות היא התבוסה הכי כואבת, כי זה אומר לאבד אפילו את עצמך. הבדידות היא מצב של להפסיק להתקיים.
ילדה בודדה בעולם, ככה גדלתי, את זה רציתי למנוע מהבנות שלי, את זה לא יכולתי למנוע מכן.
הגעתי אל חיי בודדה. אני אעזוב את החיים שלי בודדה.
הבדידות היא כמו להיות בלתי נראית בעולם של עיוורים. הבדידות היא ילדה חסרת אונים שרצה ביער אפל ומסוכן. ילדה חסרת ישע ובודדה.

El mundo está lleno de soma. Para algunos su soma es el trabajo, se intoxican de trabajo para no tener que pensar en su propia vida.
Es un ‘no hay tal crisis’ común, no? Que uno dice “ bueno dentro de todo es sano”, pero no, no es así para nada, de hecho no hay ninguna diferencia con un químico casi, uno busca no pensar, no sentir.
Y la verdad es que al final todos necesitamos eso un poco.
Los atracones de chocolate en rama que me habré dado, llenar la boca, el estómago, el vacío, para que no haya lugar para ningún pensamiento ni ningún sentimiento, y ninguna pregunta, no? Porque esas preguntas son demasiado heavys.
Matate con hacerte esas preguntas, o no?
Buscar la risa cuando el corazón nos pide llorar, esa es otra manera de soma. ¿Y quién puede juzgar algo así? Si lo hacemos todos. La realidad es tan heavy, tan difícil de soportar a veces que todos necesitamos un poco de soma.
A veces usamos a otra persona como si fuera una aspirina, para calmar un dolor, para taparlo, para no sentirlo. Nos aturdimos, nos distraemos ¿Quién no lo hace?
¿Pero qué pasaría si nos animáramos y por un ratito, al menos por un ratito, dejáramos de lado nuestro soma? Todas esas cosas que nos aturden, que nos distraen, que nos adormecen ¿Qué pasaría?
Si dejáramos nuestros somas nos encontraríamos a nosotros mismos. Dejaríamos de huir de nosotros, de nuestra piel, de nuestro deseo.
¿Qué pasaría si dejáramos de aturdirnos con lo urgente, con el incendio, y nos ocupáramos de lo importante? No digo que no duela, claro que duele dejar tu soma
Debajo del soma, tapado, está lo que somos y lo que sentimos te guste o no. Y para mí, mi opinión, es que lo más importante y lo que mejor que puede hacer uno es ser fiel a uno mismo.

תרגום-

העולם מלא במסגרות. עבור חלק המסגרת היא העבודה, הם מרעילים את עצמם בעבודה כדי להימנע מלחשוב על החיים שלהם.
זהו "אין משבר" משותף, לא? שמישהו אומר "טוב, הרבה מהכל זה בריא", אבל לא, זה בכלל לא ככה, למעשה אין כמעט שום הבדל בחומר הכימי, אחד מבקש לא לחשוב, לא להרגיש. והאמת היא שבסופו של דבר כולנו צריכים את זה מעט.
הילולת השוקולד של ראמה שגורמת לי להיות בענף נתון, ממלא את הפה, את הבטן, את החלל הריק, כך שאין שום מקום למחשבה או לרגש, ולשום שאלה, לא? בגלל שהשאלות האלה כבדות מדי.
אתה הורג את עצמך בשביל לעשות את השאלות האלה, לא?
חפש את הצחוק כשהלב מבקש מאיתנו להתאבל, זוהי צורה שונה של מסגרת. ומי יכול לשפוט את זה? אם אנחנו עושים את הכל. המציאות כל כך כבדה, כל כך קשה לשאת שלפעמים כולנו זקוקים למעט מסגרת.
לפעמים אנחנו משתמשים בבנאדם אחר כאילו הוא אספירין, בשביל להרגיע כאב, בשביל לכסות אותו, בשביל לא להרגיש אותו. מהממים אותנו, מסיחים את דעתנו, מי לא עושה את זה?
אבל מה יקרה אם יעודדו אותנו קצת, לפחות לזמן קצר, נשאיר מאחור את המסגרת שלנו? כל הדברים האלה שמדהימים אותנו, שמסיחים את דעתנו, שגורמים לנו לא להרגיש, מה יקרה איתם?
אם נעזוב את תאי גופנו נמצא את עצמנו. נפסיק לברוח מעצמנו, מהעור שלנו, מהתשוקות שלנו.
מה יקרה אם נפסיק להיות מופתעים מהדחיפות, עם האש, ונתחיל להתעסק במה שחשוב? אני לא אומרת שזה לא כואב, כמובן שזה כואב לעזוב את המסגרת שלך.
מתחת למסגרת, לגוף, מכוסה, זה מה שאנחנו ומה שאנחנו מרגישים אם זה מוצא חן בעיניך או לא. ובשבילי, לדעתי, הכי חשוב והכי טוב שאפשר לעשות זה להיות נאמן לעצמך.

Johnny: La música es como la varita mágica del hada madrina, transforma las calabazas en carrozas.
Rama: Un día de invierno, olor a tostadas, dulce de leche, una ventana mojada por la lluvia, risas, carcajadas, un perfume intenso.
Lleca: Una pelota de futbol embarrada, olor a choripán, espuma de afeitar, un abrazo, una voz, un álbum de figuritas completo.
Simón: Una pileta climatizada, olor a cloro, ojos rojos, sandwichitos de jamón y queso, una canción en francés, una foto, cuatro amigos en la playa.
Teo: Vodka, sombreros de piel, un fogón, una guitarra, una olla quemada, un guiso con gusto a quemado, un atardecer triste.
Luz: Una pollera de tul, piso de madera con olor a polvo y humedad, paredes húmedas, frías, silencio, un caballito de carrusel, una muñeca de trapo.
Nacho: Lluvia, soledad, un auto con olor a nuevo, un bosque, olor a pólvora, tierra removida, gritos.
Mar: Guantes de box, olor a cuero, una fuente con olor a jazmines, tierra arrasada, fuego, humo, una manta, frío y calor.
Jazmín: Ruido de tacones sobre un piso de madera, olor a paella, volados y lunares, un río, un atardecer, el calor de su pecho, el olor de su piel.
Johnny: La música llega donde no llegan las palabras, es un olor, es un color, una textura, llega directo al centro de tu alma.
No pensar, sentir, nunca somos más genuinos que cuando escuchamos una canción que nos conmueve.
Para mí la música es magia, la música es un milagro, un milagro que nos encuentra, un milagro que nos ilumina.

ג'וני: המוסיקה היא כמו מטה הקסם של הפיה הסנדקית, שהופכות דלעות לקרונות.
ראמה: ביום חורף אחד, ריח של לחם קלוי, ריבת חלב, חלון רטוב מגשם, חיוכים, צחוקים, בושם חזק.
ז'קה: כדורגל בבוץ, ריח של צ'וריפן (מאכל ארגנטינאי: לחמניה עם נקניקיה חריפה), קצף גילוח, חיבוק, קול, אלבום מלא בדמויות.
סימון: בריכת שחייה מחוממת, ריח של כלור, עיניים אדומות, כריך עם נקניק וגבינה, שיר בצרפתית, תמונה, ארבעה חברים על החוף.
תיאו: וודקה, כובעים מפרווה, מדורה, גיטרה, סיר שרוף, תבשיל עם טעם שרוף, ערב עצוב.
לוס: חצאית מטול, רצפת עץ עם ריח של אבק ולחות, קירות לחים, קור, שתיקה, קרוסלה עם סוסים, בובת סמרטוטים.
נצ'ו: גשם, בדידות, ריח של מכונית חדשה, יער, ריח של אבק שריפה, אדמה מופרעת, צרחות.
מר: כפפות איגרוף, ריח של עור, מקור עם ריח של יסמין, אדמה חרוכה, אש, עשן, שמיכה, קור וחום.
חסמין: צליל של עקבים על רצפת עץ, ריח של פאייה, קפלים ונקודות, נהר, שקיעה, החמימות של חזהו, ריח העור שלו.
ג'וני: המוסיקה מגיעה לאן שהמילים לא מגיעות, זה ריח, זה צבע, מרקם, זה מגיע ישר אל מרכז הנשמה שלך.
לא לחשוב, להרגיש, אנחנו לא אמיתיים יותר מאשר כשאנחנו שומעים שיר שמרגש אותנו.
עבורי המוסיקה היא קסם, המוסיקה היא נס, נס שמצא אותנו, נס שמאיר אותנו.

Se ser una chica NE, se vestirme con elegancia, caminar entre algodones, sonreír con discreción y con qué cubierto se come el pescado. Sé muy bien cómo cuidarme de los salvajes.
Las chicas Ne sabemos cuidar las apariencias, siempre, ante todo sonreímos.
En el NE somos todos limpios y prolijos, odiamos la suciedad, los gérmenes y las mascotas. Eso es cosa de salvajes.
Las chicas NE sabemos que somos bellas, pero yo siento algo que me corre por las venas, como un fuego. Es como una fuerza, una rebeldía, unas ganas de romper con las formas, con el molde.
Es como una convulsión, algo más fuerte, unas ganas de meter las manos en el barro y enchastrar todo. Es un deseo inexplicable, como una pasión, como bailar flamenco, un deseo de perder la clase, el glamour, la elegancia.
Una fuerza que transforma a la bella en bestia.
Estamos en un lugar impecable, divino, cool. Nosotras somos impecables, divinas, cool, pero yo siento como un fuego adentro, siento unas ganas terribles de hacer lio.
Siento que tengo adentro mío una perra con ganas de salir, ganas de romper con toda esta prolijidad.
Esto es un paraíso, y me encanta, hay una parte mía a la que le encanta vivir en este paraíso pero hay otra que quiere salir.
Esa parte mía quiere salir del paraíso, meterse en el bosque, ver el peligro cara a cara.
Siento que soy como dos personas en una. Una es una princesita que le encanta los cuentos de hadas, la ropa, pero hay otra que quiere ser una amazona y quemar todas esas hojas de los cuentos de hadas y vivir una aventura real.
Porque a esta perra que hay en mi la puedo esconder por un tiempo, la puedo encerrar, pero quiere salir y te aseguro que va a salir. Es la forma de describir lo que está dormido en mí y que quiere despertar, salir.
Todos tenemos algo primitivo, bestial, salvaje, algo que tarde o temprano necesita expresarse.
La bestia convive con la bella, es parte nuestra, está ahí, latente.
Y por más que nos reprimamos, por más que nos mostremos bellas y frágiles, la bestia que tenemos adentro va a salir a la luz, porque vive dentro nuestro.

אני יודעת להיות נערת NE, מתלבשת באלגנטיות, הולכת בחוכמה, מחייכת בדיסקרטיות ועם איזה סכו"ם אוכלים דגים. אני יודעת טוב מאוד איך להגן על עצמי מהפראיים.
הבנות בNE יודעות לשמור על מראית עין, תמיד, ומעל הכל, אנחנו מחייכות.
בNE כולנו נקיים ומסודרים, שונאים את הלכלוך, את החיידקים וחיות מחמד. אלה דברים של פראיים.
אנו, הבנות מNE יודעות שאנחנו יפות, אבל אני מרגישה משהו שזורם לי בעורק, כמו אש. זה כמו כוח, מרד, רצון להרוס את הטפסים עם עובש. זה כמו התקף, משהו יותר חזק, רצון להכניס את הידיים לבוץ וללכלך הכל.
זהו רצון בלתי מוסבר, כמו תשוקה, כמו לרקוד פלמנקו, רצון לאבד את המעמד, הזוהר, האלגנטיות.
כוח שהופך את היפה לחיה.
אנחנו במקום מושלם, אלוהי, מגניב, אנחנו מושלמים, אלוהיים, מגניבים, אבל אני מרגישה כאילו יש לי אש מבפנים, אני מרגישה רצון נוראי לעשות בלאגן.
אני מרגישה שיש בתוכי כלבה שרוצה לצאת, רצון להרוס את כל אריכות היתר הזו.
זהו גן עדן, וזה מוצא חן בעיני, יש חלק ממני שאוהב לחיות בגן העדן הזה, אבל גם יש צד אחר שרוצה לעזוב.
החלק הזה רוצה לעזוב את גן העדן, להגיע אל היער, לראות את הסכנה פנים מול פנים.
אני מרגישה כאילו שאני שני אנשים באחת, אחת היא נסיכה שאוהבת את האגדות, את הבגדים, אבל יש אחרת שרוצה להיות אמאזונה, לשרוף את כל דפי האגדות ולחיות בהרפתקה אמיתית.
כי את הכלבה הזו שיש בתוכי אני יכולה להסתיר לזמן מה, אני יכולה לנעול, אבל אני רוצה לעזוב ואני מבטיחה לכם שאני אעזוב. זוהי דרך לתאר את מה שרדום בתוכי, שרוצה להתעורר, לצאת.
בכולנו יש משהו פרמיטיבי, חייתי, פראי, משהו שבמוקדם או במאוחר צריך לבוא לידי ביטוי.
החיה חיי עם היפה, הוא חלק מאיתנו, הוא שם, חבוי.
וכמה שאנחנו תובעות מעצמנו, כמה שאנחנו מראות שאנחנו יפות ושבריריות, החיה שנמצאת בתוכנו כבר תצא אל האור, כי היא חיה בתוכנו.

Hay vivencias que aunque parezcan insignificantes nos marcan a fuego. Sensaciones que queremos repetir sea como sea, cosas que nadie más que vos puede entender.
Lo que nos define como personas es el modo que tenemos de sentir. Lo que nos define como hombres es cuanto nos animamos a sentir.
¿Podes estar vivo si perdiste tu capacidad de sentir? Dejas de sentir y vas separándote de lo que alguna vez fuiste. Vas dejando de ser vos hasta olvidarte de quien sos.
¿Cómo haces para mirar adelante cuando tu vida quedó atrás?
Me duele su amor, su recuerdo, me duele acordarme de su cara, me duele no acordarme, me duele pensar que estará haciendo momento a momento.
Ayer éramos un equipo, nos completábamos, sin ella estaba vacío. Hoy tengo que arrancármela de la piel, odiarla hasta olvidarla. Antes no sabía dónde estaba, ahora no sé dónde quedó, donde quedó Mar, mi Mar, mi fratacha, mi perna adorada, donde quedó…
Antes todo significaba Mar. Atardecer, hogar a leña, chocolate, DVD, perfume, medialunas, todo. Todo significa Mar. ¿Cómo hago para arrancarla de cada cosa, de cada pensamiento?
Tendré que enojarme, enojarme con cada recuerdo, con cada vivencia. Tendré que enojarme con cada cosa que me recuerde a Mar, enojarme hasta odiarla, y odiarla hasta olvidarme de ella.

תרגום-

יש חוויות שעף על פי שהן נראות חסרות משמעות, הן שורפות אותנו. רגשות שאנחנו רוצים להרגיש שוב פעם בכל דרך שתהיה, דברים שאף אחד אחר חוץ ממך לא יכול להבין.
מה שמגדיר אותנו כבני אדם היא הדרך שבה אנו מרגישים. מה שמגדיר אותנו כגברים היא כמה אנחנו מעיזים להרגיש.
אתה יכול לחיות אם איבדת את היכולת להרגיש? הפסק להרגיש ותגיד שלום למה שהיית פעם. תפסיק להיות עצמך עד שתשכח מי היית.
איך אפשר להסתכל קדימה כשהחיים שלך נשארים מאחור?
כואבת לי האהבה שלה, הזיכרון שלה, כואב לי לזכור את הפנים שלה, כואב לי לא לזכור, כואב לי לחשוב מה היא עושה בכל רגע.
אתמול היינו צוות, השלמנו אחד את השניה, בלעדיה הייתי ריק. היום אני צריך לקרוע אותה מהעור שלי, לשנוא אותה עד שאני אשכח אותה. לפני כן לא ידעתי איפה היא נמצאת, עכשיו אני לא יודע איפה היא נשארה, איפה מר נשארה, מר שלי, הפראטצ'ה שלי, הרגליים האהובות עליי, איפה היא נשארה...
לפני כן הכל היה מר. שקיעה, האח, שוקולד, DVD, בושם, קרואסונים, הכל. הכל היה מר. איך אוכל להוציא אותה מכל דבר, מכל מחשבה?
אני צריך לכעוס, לכעוס על כל זיכרון, על כל התנסות. אני צריך לכעוס על כל דבר שמזכיר לי את מר, לכעוס עד שאני אשנא אותה, ולשנוא אותה עד שאני אשכח אותה.

Esa canción que te conmovió. Esa luz entrando en el cuarto un Domingo a la mañana.
Los bailes, las películas que nos hicieron reír, las ilusiones de adolescentes, las frustraciones, la desesperación, el miedo.
Todo lo que vive adentro tuyo un día simplemente se acaba. Es una parte de vos que simplemente se va, y es ahí donde uno está listo para empezar una vida nueva.
No todos los días uno tiene la chance de empezar una vida nueva. Una vida sin preocupaciones, una vida sin dolor, una vida relajada, sin riesgos, una vida sin soledad. Hacer solo lo que nos gusta, eso es vida. Y para eso hace falta decir adiós.
Adiós a lo que te hace mal, y hola a todo lo que te hace bien, esa es mi filosofía. Y con mi filosofía bastante feliz he sido, hago lo que quiere, nunca hago lo que no quiero. Hay que rendirse de una vez y aceptarlo, la vida es hermosa.
Cada día empieza una vida nueva, hoy empieza esta para mí, y yo pienso vivirla sin privarme de nada. Al menos así soy yo.

Se lo que quiero decir. Sé cómo se llaman mis amigos pero cuando quiero decirlo mi memoria me juega una mala pasada y digo otra cosa.
Cuando te falla la memoria ¿Qué es lo que falla?
Necesitas recordar la dirección de tu casa para saber a dónde volver. Necesitas recordar tu nombre para saber quién sos.
¿Por qué hay cosas que olvidamos y otros recuerdos que nos persiguen sin descanso? ¿Uno se aferra a los recuerdos, o los recuerdos se aferran a uno? Te atrapan y no te sueltan. ¿Qué quieren los recuerdos? ¿Por qué insiste tanto la memoria?
¿La memoria es el pasado que quiere seguir siendo presente?
Todo lo que vivimos se muere, se ahoga en el pasado. ¿La memoria es un manotazo de ahogado para que esas cosas no mueran?
La memoria tiene vida propia; no es uno, sino ella la que elige qué cosas deja morir en el olvido y qué cosas mantener vivas.
La memoria es como un rompecabezas, que te rompe la cabeza. Son como fichas, piezas sueltas que uno tiene que ir reacomodando…
La memoria siempre está en movimiento. Tener experiencia en realidad es tener buena memoria, es escuchar lo que nos susurran los recuerdos.
La memoria es una boxeadora que pelea contra el olvido: a veces tira la toalla y a veces gana por knockout, pero siempre lucha.
Una llave, eso es lo que buscamos cuando buscamos en la memoria. Una llave que nos ayude a salir del laberinto. Una llave que abra la puerta de nuestra propia identidad. Porque sobre todo, la memoria… está viva.
La memoria es incansable, persistente y muy inquieta. Eso es lo peor, o lo mejor, de la memoria.
No sólo es inquieta… sino que te inquieta.
Mi memoria falla y no sé por qué. Solo sé que la memoria inquieta, y mucho.

אני יודעת מה אני רוצה לומר. אני יודעת איך קוראים לחברים שלי, אבל כשאני רוצה להגיד את השמות שלהם, הזיכרון שלי מתעתע בי ואני אומרת משהו אחר.
כשהזיכרון לא עובד לך, מה בעצם לא בסדר?
אתה צריך לזכור את הכיוון אל הבית שלך בשביל לדעת לאן לחזור. אתה צריך לזכור את השם שלך בשביל לדעת מי אתה.
למה יש דברים שאנחנו שוכחים ומצד שני דברים שרודפים אותנו ללא הפסקה? אחד נאחז בזיכרונות, או שהזיכרונות נאחזים בו? הם תופסים אותך ולא משחררים. מה הזיכרונות רוצים? למה הזיכרון מתעקש כל כך?
הזיכרון הוא העבר שרוצה להישאר בהווה?
כל מה שאנחנו חיים מת, טובע בעבר. הזיכרון הוא סתירה מהטבע כדי שהדברים הללו לא ימותו?
לזיכרון יש חיים משלו, אין רק זיכרון אחד, הזיכרון בוחר למה לתת למות בשכחה ולמה לתת להישאר בחיים.
הזיכרון הוא כמו פאזל שגורם לך לשבור לך את הראש, הוא כמו כרטיסיות, חלקי חילוף שצריך לסדר מחדש...
הזיכרון תמיד נמצא בתנועה. ניסיון חיים זה שיש זיכרון טוב, זה להקשיב למה שהזיכרונות לוחשים לנו.
הזיכרון הוא מתאגרף שנלחם נגד השכחה: לפעמים זורק את המגבת, ולפעמים מנצח בנוק אאוט, אבל תמיד נאבק.
מפתח, זה מה שאנחנו מחפשים כשאנחנו חופרים בזיכרון. מפתח שיעזור לנו לצאת מהמבוך. מפתח שפותח את הדלת אל הזהות שלנו. כי מעל הכל, הזיכרון... הוא חי.
הזיכרון הוא בלתי נלאה, עקשן ומאוד חסר מנוחה. זה הגרוע ביותר, או הטוב ביותר, בזיכרון.
לא רק שהוא חסר מנוחה.... אלא שגם אתה חסר מנוחה.
הזיכרון שלי נכשל ואני לא יודעת למה. אני רק יודעת שהזיכרון שלי חסר מנוחה, והרבה.

Profesor: No sabes las ganas que tenia de hablar con vos. ¿Estuviste muy ocupada los últimos meses no? Ocupada armando ese mundo perfecto con el que soñabas siempre. Pero tengo malas noticias para darte. Están golpeando el muro y lo van a derribar.
Luz: Seguís siendo tan soñador y tan iluso como siempre.
Profesor: No, en algunas cosas cambie, la ilusión la perdí por ejemplo. La verdad tengo que felicitarte por que lo hiciste muy, pero muy bien. Claro que cometiste algunos errores.
Luz: ¿A si, como cuáles?
Profesor: No advertiste que el arma que utilizas para sojuzgar y someter a la gente se te puede volver en contra.
Luz: ¿Cuál arma?
Profesor: El miedo Luz. El miedo que utilizas para mantener el rebaño dentro del corral, o sea dentro del muro. Y te empeñas y fomentas el miedo, pero en algún momento el rebaño se va a rebelar.
Podes aterrarlos, paralizarlos, atontarlos, hasta anestesiarlos, pero por un tiempo. Hay un momento en que empiezan a despertarse Luz, porque el miedo es antónimo de vida y simplemente no se puede vivir con miedo.
El miedo es un arma muy poderosa, y vos los sabes muy bien Luz, pero ahora el miedo se te está volviendo en contra, ellos están golpeando el muro.
En algún momento tienen que rebelarse contra el miedo. Utilizan la fuerza del miedo para combatirlo ¿No te da miedo Luz?
Luz: Vos no me conoces.
Profesor: Si, yo te conozco muy bien. Vos sos aquella a la que le gustaba Da Vinci ¿No? Sí, me acuerdo todavía aquella primera vez que viste un Da Vinci, querías tenerlos todos ¿Y los tuviste no? ¿Sabes que decía Da Vinci? “Aquellos que más tienen, más miedo tienen a perderlo”.
Pero cuando ya perdiste todo ¿Qué miedo vas a tener? Ellos ya perdieron todo, no tienen miedo.
Luz: El miedo es un buen concejero. No sirven de nada los temerarios. Vos lo sabes, yo lo sé, por eso me acerque a vos.
Profesor: Yo me acerque a vos, y fíjate la paradoja, vos te alejaste de mí por miedo, y ahora ellos pierden el miedo y se acercan a vos.
No son solo los de afuera los que golpean el muro, también los de adentro, los de tus filas. Están perdiendo el miedo, están golpeando.
Están golpeando el muro desde adentro y desde afuera. Se están sacudiendo el miedo Luz, se están despertando. Se están animando a pinchar la burbuja, como vos ¿Te acordas de tu miedo, de tu burbuja, de tu sótano? ¿Te acordas que hiciste cuando te rebelaste?
La revolución está afuera, pero también está adentro.
Luz: Vos no sabes nada.
Profesor: Yo sé que ellos perdieron el miedo ¿y sabes qué pasa cuando uno pierde el miedo Luz? Recupera la racionalidad. Entonces uno puede ver, y cuando uno puede ver puede descubrir la verdad. Todos, todos ellos están cerca de la verdad, incluida tu hija Nina.
Ahora vas a hacer todo lo que Nina te pida, vas a beber tu propia medicina. A ver si el miedo a que Nina descubra la verdad te hace despertar de una buena vez Luz.
El miedo paraliza, pero cuando nos sentimos acorralados no queda otra que rebelarnos.
Alguien está golpeando el muro. Es la vida.

תרגום-

פרופסור: את לא יודעת כמה רציתי לדבר איתך. היית עסוקה מאוד בחודשים האחרונים, לא? עסוקה בלהכין את העולם המושלם הזה עם מה שתמיד חלמת. אבל יש לי חדשות רעות לתת לך. הם מכים את החומה והם עוד יהרסו אותה.
לוס: אתה ממשיך להיות כל כך חולמני וכל כך באשליה, כמו תמיד.
פרופסור: לא, בחלק מהדברים השתניתי, למשל, את האשליה איבדתי. האמת שאני צריך לברך אותך על מה שעשית בצורה כל כך, אבל כל כך טובה. בטוח גם עשית טעויות.
לוס: אז ככה, איזה למשל?
פרופסור: לא הזהרתי אותך שהנשק שבו את משתמשת בשביל להכניע ולהכריע אנשים יכול לפעול נגדך.
לוס: איזה נשק?
פרופסור: הפחד, לוס. הפחד שאת משתמשת כדי לשמור על העדר בתוך המכלאה, או בתוך החומה. ואת מתעקשת ומעודדת את הפחד, אבל בשלב מסוים העדר יימרוד.
את יכולה להפחיד אותם, לשתק אותם, להפתיע אותם, עד שהם יהיו חסרי תחושה, אבל רק לזמן מה. יש רגע שבו הם מתחילים להתעורר, לוס, כי הפחד הוא ההיפך מלחיות ופשוט מאוד, אי אפשר לחיות בפחד.
הפחד הוא נשק עוצמתי מאוד, ואת יודעת את זה טוב מאוד, לוס, אבל עכשיו הפחד פונה נגדך, הם מכים את החומה.
בשלב מסויים הם צריכים למרוד נגד הפחד, להשתמש בו כדי להילחם בו, זה לא מפחיד אותך, לוס?
לוס: אתה לא מכיר אותי.
פרופסור: אני כן מכיר אותך, טוב מאוד, את זו שאוהבת את דה וינצ'י, לא? כן, אני עדיין זוכר את הפעם הראשונה שראית ציור של דה וינצ'י, רצית לקחת את כולם, ולקחת לא? את יודעת מה דה וינצ'י היה אומר? "אלה שיש להם יותר, חוששים יותר לאבד את מה שיש להם".
אבל כשתאבדי את הכל, ממה תפחדי? הם כבר איבדו הכל, הם לא מפחדים מכלום.
לוס: הפחד הוא יועץ טוב. הוא לא שווה כלום. אתה יודע את זה, אני יודעת, בגלל זה אני פונה אליך.
פרופסור: אני הייתי קרוב אלייך, וראיתי את הפרדוקס. את התרחקת ממני בגלל הפחד, ועכשיו הם איבדו את הפחד והם מתקרבים אלייך.
זה לא רק אלה שבחוץ שמכים את החומה, גם אלה מבפנים, אלה שבשורות שלך. הם מאבדים את הפחד, הם מכים.
הם מכים את החומה מבחוץ ומבפנים. הם רעדו מפחד, לוס, הם מתעוררים. הם מתעודדים לדקור את הבועה, כמוך. את זוכרת את הפחד שלך, את הבועה שלך, את המרתף שלך? את זוכרת מה עשית כשמרדת?
המהפכה מתחוללת בחוץ, אבל גם מבפנים.
לוס: אתה לא יודע כלום.
פרופסור: אני יודע שהם איבדו את הפחד, ואת יודעת מה קורה כשמישהו מאבד את הפחד, לוס? מחזיר לעצמו את הרציונליות (שכלתנות = התנהגות המקדמת את מטרותיו של האדם). ואז הם יכולים לראות, וכשהם יכולים לראות, הם יכולים לגלות את האמת. כולם, כולם קרובים לאמת, כולל הבת שלך, נינה.
עכשיו תעשי את כל מה שנינה מבקשת ממך, את תשתי את התרופה שלך. כדי לראות אם החשש מזה שנינה תגלה את האמת יגרום לך להתעורר סוף סוף, לוס.
הפחד משתק, אבל כשדוחפים אותנו לפינה, אין לנו דבר אחר לעשות מאשר למרוד.
מישהו מכה את החומה. אלה החיים.

Yo parecía muy fuerte, muy cruel, pero era muy débil porque lo único que quería era que alguien me tratara con un poco de amor.
Hacía todo para que me quisieran, intentaba acercarme a la gente pero si no lo lograba me enfurecía, me volvía malo y muy cruel.
Fracasaba en lo único en lo que quería triunfar, en lograr que me quisieran, un poco. Porque cuando te queres hacer querer a la fuerza lo único que logras es miedo y rechazo, con la misma fuerza que obligas a alguien a que te quiera el otro se revela.
Quería ser amado y solo lograba ser odiado. Me enfurecía y quería destruir todo, destruir a los demás.
Quieren exterminar la vida, pero la vida no se puede matar, porque mientras haya un hilo de amor la vida se abrirá paso.
No hay deseo más fuerte que el de ser amado, es más que un deseo, es una necesidad, es la necesidad de que alguien se alegre de que vos existas.
Los ídolos del futbol o del rock, y todos los que se matan por llegar a serlo, todos quieren ser amados, aceptados, adoptados por los demás.
Pero tal vez ser amado no se logrado buscándolo, forzándolo, tal vez se logra simplemente amando.
Hasta el más cruel se conmueve ante el amor. Una vez que llegó el amor te cambia, para siempre.
Desde el más cruel hasta el más inocente, todos necesitamos sentir que somos amados.

אני נראיתי חזק מאוד, אכזרי מאוד, אבל הייתי חלש מאוד, כי הדבר היחיד שרציתי היה שמישהו יטפל בי עם טיפה אהבה.
עשיתי כל מה שביקשו ממני, ניסיתי להתקרב לאנשים, אבל אם לא הצלחתי, זה הרתיח אותי, נעשיתי רע ואכזר מאוד.
נכשלתי בדבר היחיד שרציתי, בלהשיג שיירצו אותי, אפילו קצת. כי כשאתה רוצה שיאהבו אותך בכוח הדבר היחיד שתשיג הוא פחד ודחייה, עם אותו כוח שתכריח מישהו, האחר ייחשף.
רציתי להיות אהוב והצלחתי להשיג רק שישנאו אותי. רתחתי מזעם ורציתי להרוס הכל, להרוס את האחרים.
רציתי להשמיד את החיים, אבל אי אפשר להרוג את החיים, כי בעוד יש פתיל של חיים האהבה תמצא את דרכה.
אין רצון חזק יותר מאשר הרצון להיות נאהב, זה יותר מרצון, זה צורך, הצורך שמישהו יהיה שמח שאתה קיים.
אלילי הכדורגל או זמרי הרוק, או כל אלה שהורגים את עצמם בשביל להיות כך, כולם רוצים להיות נאהבים, מקובלים, שהאחרים יאמצו אותם.
אבל אולי אי אפשר להיות נאהב אם תחפש את זה כל הזמן, או אם תכפה את זה על האחרים, אולי תשיג את זה רק על ידי האהבה.
אפילו הבן אדם האכזרי ביותר יתרגש אל מול האהבה. ברגע שהיא מגיעה, האהבה משנה אותך, לתמיד.
מהאכזרי ביותר אל התמים ביותר, כולנו צריכים להרגיש נאהבים.

¿Alguna pensaron que pasa cuando viajamos en un avión?
Nos sientan, nos ponen el cinturón de seguridad, nos dan de comer, nos pasan una película, apagan las lucen y nos hacen dormir. Cuando estamos en un avión nos tratan como a bebés.
¿Y por qué hacen eso? Ustedes piensen que somos doscientas, trescientas personas que viajan en un tubo de aluminio a diez mil metros de altura. Todos ponemos nuestra vida en manos de una sola persona: el piloto. Somos bebés que dependemos de un adulto que nos proteja.
Un bebé depende por completo de los adultos, y su único modo de expresarse es el llanto.
Cuando viajamos en un avión somos como bebés que dependemos del piloto, y no podemos hacer nada, nada durante el vuelo. Solo dependemos de él y lo que hagan para entretenernos o distraernos. ¿Entonces que hacen? Nos venden perfumes, nos pasan películas o nos cantan canciones de cuna.
Es una cuestión de roles, y a cada uno le toca lo suyo. El bebé llora, y el adulto debe ocuparse de él. El bebé debe ser bebé. Y el adulto, adulto. Eso no es algo que se enseña, eso se siente.
Pero nosotros no somos bebés, ni tampoco estamos a diez mil metros de altura. No dependemos de nadie que nos cuide, que nos alimente o que nos cante canciones de cuna.
Eso sí, podemos elegir: ser bebés y seguir llorando, o ser adultos responsables.
Todos podemos ser pilotos de nuestra propia vida, o sea adultos.

מישהו אי פעם חשב מה קורה כשאנחנו טסים במטוס?
אנחנו מתרגשים, אנחנו שמים את חגורת הבטיחות, נותנים לנו ארוחות, אנחנו צופים בסרטים, מכבים את האורות ונותנים לנו לישון. כשאנחנו טסים במטוס מתייחסים אלינו כמו אל תינוקות.
ולמה עושים את זה? אתם חושבים שאנחנו מאתיים, שלוש מאות בני אדם שנוסעים בצינור אלומיניום בגובה עשרת אלפים רגל. כולנו שמים את חיינו בידיו של אדם אחד: הטייס. אנחנו תינוקות שתלויים במבוגר שיגן עלינו.
תינוק תלוי לחלוטין במבוגרים, והדרך היחידה שלו להביע את עצמו היא בבכי.
כשאנחנו נוסעים במטוס אנחנו כמו תינוק שתלוי בטייס, ואנחנו לא יכולים לעשות כלום, שום דבר במהלך הטיסה. אנחנו תלויים רק בו ובמה שעושים בכדי לשעשע אותנו או להסיח את דעתנו. ואז מה עושים? מוכרים לנו בשמים בשמיים, שמים לנו סרטים או ששרים לנו שירי ערש.
זו שאלה של תפקידים, וכל אחד מקבל את שלו. התינוק בוכה, והמבוגר צריך לדאוג לו. תינוק צריך להיות תינוק. והמבוגר - בוגר. זה לא משהו שאפשר ללמד, זה משהו שמרגישים.
אבל אנחנו לא תינוקות, וגם לא עלינו לגובה עשרת אלפים רגל. אנחנו לא תלויים באף אחד שידאג לנו, שיאכיל אותנו או שישיר לנו שירי ערש.
אבל אנחנו יכולים לבחור: להיות תינוקות ולהמשיך לבכות, או להיות מבוגרים אחראיים.
כולנו יכולים להיות הטייסים של החיים שלנו, כלומר מבוגרים.

אנחנו לא מאמינים ברוחות רפאים, אבל כולנו יודעים שיש נוכחות כלשהי שמסתובבת בינינו, לא?
אומרים שרוחות הרפאים הם רוחות שנגלות למול עינינו, נראות, מסיבה מסוימת.
זו אמונה טפלה, מיתוס או המציאות? רוחות הרפאים שנראות הן חלק מחיינו.
אומרים שרוחות הרפאים חוזרות מהמתים בשביל לפתור משהו שנשאר פתוח, תלוי ועומד.
אני לא יודעת אם רוחות הרפאים קיימות באמת, אבל עכשיו ראיתי אחת.
אנחנו מוקפים ברוחות ומפחדים מהם. אני לא מדברת על הרוחות עם הכיסוי הלבן, רוחות אמיתיות, של אלה שחוזרים להפר את הסדר, של אלה שמופיעים בשביל לספר לנו סוד גדול.
אלה רוחות שרק רוצות להשתחרר. נשמות מהעבר שמסרבות למות. ומסיבה כלשהי הן מחפשות אותנו. מסיבה כלשהי הן חיות בתוכנות.
אלה לחישות, קולות שאנחנו מכירים. הם מפחידים אותנו מצד אחד ומצד שני מושכים אותנו. אנחנו צריכים לראות אותם, אנחנו צריכים לגעת בהם.

Amo las comedias románticas porque siempre terminan bien. Se arman enredos, crisis, pero vos de afuera ves claramente la solución. De afuera se ve tan fácil, vos decís “él, por más que esté con otra, ama a su chica. Y ella, por más que lo niegue, también lo ama”. Y decís “déjense de dar vueltas y estén juntos”.
Out los terceros en discordia. En una buena comedia romántica se soluciona todo, y todos quedan felices y contentos.
Y después de todos los enredos al final los secretos se revelan. El que tiene que hablar, habla, el que se tiene que enterar, se entera. Todo se soluciona y final feliz.
Pero en la vida siempre algo enrula el rulo. La solución que está ahí, al alcance de la mano, siempre parece escaparse.
Si uno viera de afuera la vida diría “no, no, no hagas eso bólido ¿no te das cuenta que la solución estaba ahí?”.
No bólida, no hagas como que no hay tal crisis, no niegues más.
“Pedazo de bólido” dice uno viendo como él se pierde cada vez más.
“No bólidos” dice uno, tenían la solución en las manos, pero el rulo siempre vuelve.
Bólidos, eso es lo que somos todos, unos bólidos que enrulamos el rulo cuando la solución es tan sencilla.
Somos unos bólidos que confundimos gordura con hinchazón, problema con solución.
El problema de la solución es confundir problema con solución. Es como creer que la tintura es el problema y la cana la solución.
Una dieta mágica te hace engordar el doble, un bronceador instantáneo te mancha la cara, una solución rápida te trae otro problema. Otras veces dejamos estar los problemas, confiando que se van a solucionar solos. Es como… como dejarte crecer el bofe y esperar que se vaya solo.
Somos bólidos por naturaleza. Muchas veces cuanto más queremos solucionar algo más lo complicamos. Pero a veces la solución llega sola, en el momento menos pensado.
Buscamos soluciones, siempre, hojas de ruta, señales que nos indiquen por dónde ir, hacia donde ir.
Solución es sinónimo de remedio, resolución, conclusión, resultado, desenlace, fin, termino, reparación, arreglo, recurso, final, salida, salvación, alivio, encontrarle la vuelta al rulo. Esa es la solución.
Tan simple, tan complejo y tan hermoso como esto. Encontrarnos fue, es y será la solución.

אני אוהבת קומדיות רומנטיות כי תמיד יש להן סוף טוב. הם נכנסים להסתבכויות, משברים, אבל אתה מבחוץ יכול לראות את הפתרון. מבחוץ זה נראה כל כך קל, אתה אומר "הוא, כמה שהוא יהיה עם אחרת, הוא אוהב את הבחורה שלו. והיא, כמה שהיא תכחיש את זה, גם אוהבת אותו". ואומר "תפסיקו להסתובב ותהיו כבר ביחד".
תוציאו את הצלע השלישית החוצה. בקומדיה רומנטית טובה הכל נפתר, וכולם שמחים ומרוצים.
ואחרי כל הבלאגן בסוף הסודות נחשפים. מי שצריך לדבר, ידבר, זה שמרגיש שהוא צריך לדעת, ידע. הכל נפתחר והסוף שמח.
אבל בחיים תמיד משהו מיישר את התלתלים. הפתרון שנמצא שם, בהישג יד, תמיד מצליח להימלט.
אם תראה את החיים מבחוץ תגיד, "לא, לא, אל תעשה את זה טיפש! אתה לא קולט שהפתרון כבר כאן?".
לא טיפש, אל תתנהג כאילו אין משבר, אל תכחיש יותר.
"חתיכת טיפש", אומר זה שרואה מהצד איך הוא מאבד יותר בכל פעם.
"לא, טיפש" אומר אחד, יש להם את הפתרון בידיים, אבל התלתל תמיד חוזר.
טיפשים, זה מה שכולנו, טיפשים שמסתובבים סביב התלתל כשהפתרון כל כך פשוט.
אנחנו כמו טיפשים שמתבלבלים בין שומן לנפיחות, בעיה עם פיתרון.
הבעיה של הפיתרון היא שמבלבלים את הבעיה עם הפיתרון.
זה כמו להאמין שהצבע הוא הבעיה והמקל הוא הפיתרון.
דיאטת הקסם גורמת לך להעלות כפול במשקל, שיזוף מיידי צובע את פניך, פתרון מהיר מביא לך בעיה אחרת. בפעמים אחרות אנחנו מפסיקים להתייחס לבעיה, בתקווה שהיא תיפתר לבד. זה כמו.... כמו לנשום מבלי לשאוף.
זה טבעי שאנחנו טיפשים. הרבה פעמים כשאנחנו רוצים מאוד לפתור משהו, הוא מסתבך יותר. אבל לפעמים הפתרון מגיע לבד, ברגע הכי פחות צפוי.
אנחנו תמיד מחפשים פתרונות, מפות דרכים, סימנים שיגידו לנו לאן ללכת, שיראו לנו לאן ללכת.
פתרונות הם שם נרדף לתרופה, החלטה, מסקנה, תוצאה, סוף, סיום, תיקון, סדר, פעולה, סיומת, יציאה, ישועה, הקלה, למצוא מאיפה התלתל מתחיל. זהו הפתרון.
כל כך פשוט, כל כך מורכב, וכל כך יפה כמו זה. למצוא היה ותמיד יהיה הפיתרון.

Estoy tratando de salvar todo lo que pueda del naufragio. El que estás por producir vos Luz. Estas manejando un barco demasiado grande, y lo vas a hundir.
¿Te acordas de Titanic no? Analizamos el fenómeno en una clase. Titanic, una bofetada de la naturaleza al corazón de nuestra soberbia. El trasatlántico más grande, más lujoso, más poderoso, más veloz del mundo hundido por un iceberg, un insulso pedazo de hielo. Y vos Luz estás conduciendo el Titanic y sin saberlo ya te metiste en zona de iceberg.
Por aquí, por allá, están emergiendo icebergs, pequeños tal vez pero que pueden hundir tus sueños de soberbia.
¿Sabías Luz que lo que vemos de un iceberg es solo la octava parte de su volumen total? Vos ya detectaste algunas puntas de iceberg emergiendo del océano ¿Te imaginas todo lo que hay por debajo y vos no lo ves?
La paradoja es que esos icebergs están empezando a derretir tu enorme burbuja de hielo. Esa burbuja que vos misma armaste.
Hay construcciones de madera que pueden soportar tornados, terremotos, son verdaderas fortalezas, pero no podrían soportar una invasión de terminas por ejemplo. Millones de termitas diminutas, debilitando suave y lentamente la estructura. Y vos Luz nos tratas como si fuéramos insectos a los que podes pisar, pero no tenes tantos pies como para aniquilarnos.
Ya lo decía Ovidio “La gota que horada la piedra, no por su fuerza sino por su persistencia”. Una suave y débil gota de agua que con su persistencia horada y agujerea la piedra. Y vos creíste que tu piedra era demasiado fuerte y subestimaste la fuerza de nuestras gotas Luz.
Sos un Goliat que subestima a David, sos la soberbia que sobrestima su poder. Te sentís muy poderosa Luz en tu Titanic, pero el cubito de hielo más insignificante te va a hundir.
Un agujero por acá, una caladura por allá y tu Titanic se va a hundir.
Niños y mujeres primero es la ley de una naufragio, y vos Luz, sos una niña y sos una mujer. Salvate, y salvanos a todos.
El barco se hunde y nosotros podemos ser tu salvavidas.

אני מנסה להציל את כל מה שנשאר מהחורבן. את מה שאת עומדת לייצר, לוס. את נוהגת בסירה גדולה מדי, ואת תשקעי.
את זוכרת את הטיטאניק? אנחנו מנתחים את התופעה בכיתה. טיטאניק, מכה של הטבע בלב הגאה שלנו. אניית האוקיאנוס הגדולה, המפוארת ביותר, החזקה ביותר, המהירה ביותר בעולם, שקעה בגלל קרחון, חתיכה תפלה של קרח. ואת לוס, את דוחפת את הטיטאניק ובלי לדעת כבר נכנסת לאיזור של הקרחון.
כי כאן, בשבילה, קרחונים מתעוררים, אולי קטנים, אבל כאלה שיכולים לגרום לחלום שלך לשקוע עם הגאווה שלך.
לוס, את יודעת שמה שאנחנו רואים מקרחון זה רק שמינית מהגודל שלו? את כבר זיהית כמה נקודות של הקרחון שעולות מתוך האוקיינוס. דמייני את כל מה שיש מתחת ואת לא רואה את זה?
הפרדוקס הוא שהקרחונים הללו מתחילים למוסס את בועת הקרח הענקית שלך.
יש מבני עץ שיכולים לעמוד מול סופת טורנדו, רעידות אדמה, הם החוזק האמיתי, אבל בסופו של דבר הם לא יכולים לעמוד בפני פלישת החרקים, למשל. מיליוני טרמיטים זעירים, רכים, שלאט לאט מחלישים את המבנה. ואת לוס, את מתייחסת אלינו כאילו אנחנו חרקים שאת יכולה לדרוך עליהם, אבל אין לך כל כך הרבה רגליים בשביל להשמיד אותנו.
אובידיוס כבר אמר את זה היטב, "המים מפלחים את האבן, לא בכוח, אלא על ידי ההתמדה שלהם". טיפת מים רכה וחלשה שעם ההתמדה שלה יוצרת חורים באבן. ואת לוס, האמנת שהאבן שלך חזקה מדי ולא הערכת נכון את העוצמה של הטיפות שלנו.
את כמו גוליית שפיקפק בדוד, את הגאווה שחושבת שהיא חזקה הרבה יותר ממה שהיא באמת. את מרגישה חזקה מאוד בטיטאניק שלך, לוס, אבל קוביית הקרח הקטנה ביותר תגרום לך לשקוע.
חור פה, חדירה שם, והטיטאניק שלך תשקע.
בספינה טרופה הראשונים שמצילים הם הילדים והנשים, ואת לוס, את גם אישה וגם ילדה, תצילי את עצמך ותצילי את כולנו.
הספינה טובעת ואנחנו יכולים להיות חבל ההצלה שלך.

כשאומרים לך שיש משהו שאתה לא יכול לראות, הדבר היחיד שאתה רוצה לעשות זה לראות אותו. ככה אתה צריך לרדוף אחריו, להסתתר ממנו ולרגל אחריו, אתה תראה את מה שאתה רוצה לראות.
זה כמו לרגל דרך חור המנעול, כמו לבדוק טלפון סלולרי בחוץ, אתה אף פעם לא יודע מה תפגוש.
אם תרגל, אתה האחראי היחיד למה שתראה. אתה אף פעם לא יכול לדעת מה תראה כשאתה מרגל דרך חור המנעול.
כולנו אוהבים לחטט, לרכל, לרגל, גם אם לפעמים אנחנו לא מוכנים למה שאנחנו עומדים לראות דרך חור המנעול.
אם תסתכל דרך חור המנעול תוכל לחשוף את האמת, אמת שיכולה לכאוב, מאוד.
הבעיה בריגול היא לא מה שרואים, אלא מה שלא רואים.
הצפייה דרך חור המנעול נותנת לנו הצצה מוגבלת אל המציאות, קרובה מאוד.
כל מה שנשאר מחוץ לטווח הראייה דרך חור המנעול כאילו לא קיים.
בשביל להסתכל דרך חור המנעול דרך לקרב את העין, לראות רק חלק אחד מהסצנה.
זה מפתה, תמיד נרצה לדעת מה יש בצד השני. אבל אנחנו מוכנים?
מאחורי חור המנעול חיים סודות גדולים, סודות שמשמעותם חיים.

לוס: להיות בוגד זה משהו שזורם בדם. זה בטבעו של כל אדם.
תיאו: זה ככה? זה משהו טבעי? מה זה אומר, להיות בוגד? בוגד זה מישהו שיודע מה שהוא עושה ועדיין עושה את זה, לא?
אתה בוגד אם אין לך כוונה לבגוד? יכולה להיות בגידה מבלי שתהיה בוגד? וזה שבוגד בזה שהוא בוגד איתו, גם נחשב בוגד?
לפעמים מישהו בוגד, אבל מבלי שקיימת בגידה או בוגד. איך זה אפשרי?
זה קל להבין מה מרגיש הנבגד, אבל אף אחד לא מנסה להבין את הבוגד, להבין את הבגידה שלהם.
זה נחשב בגידה אם עושים את זה מתוך אמונה?
לפעמים הבגידה היא רוע הכרחי.
יש בוגד מטבעו? מהו הטבע של הבגידה? למרוד בסמכות? לשתף פעולה עם האויבים?
אבל אם הסמכות לא צודקת, תמרוד נגדה, זה נקרא לבגוד?
"אני נאמן לעצמי" אומרים לפעמים הבוגדים בשביל להצדיק את בגידתם.
אני מאמין שאין טבע של בוגד, אלא בגידה מהטבע.
הבגידה יכולה להיות מסיבות רבות, אבל בגידה תמיד תהיה בגידה. להיות נאמנים לערכים שלנו, להיכנע במאבק שלנו, להרוג את החלומות שלנו ולמכור את עצמנו בגוף ובנפש.

הבעיה בתת-מודע היא שזה מקום שאליו הולך כל מה שאתה רוצה לשכוח. ככל שאנחנו מנסים להדחיק יותר, התת מודע הופך לחסר מנוחה.
זה מצחיק, אם נרצה להגיע לאיזור הזה, הדלת תיסגר עמוק יותר, אבל אם אנחנו רוצים לתת בחזרה, התת מודע מחפש אותנו.
איך פותחים את הצדפה בשביל להגיע אל הפנינה? בכוח?
אולי זה כמו ארטישוק או בצל, בסבלנות, בעדינות להסיר שכבה אחרי שכבה.
התת מודע מגן עלינו. הוא מטפל בכל מה שנראה לנו בלתי נסבל, עם כל מה שהתודעה שלנו לא מוכנה להתמודד.
התת מודע שולח לך מסר: אני קיים, ואני הזהות האמיתית שלך.

Te pueden decir un millón de veces que tomar sol sin protector hace mal, pero hasta que no quedes camarón no lo vas a entender.
Todos lo tenemos miedo a las pesadillas… pero hay que tenerlo miedo a los sueños felices, porque es de eso de lo que no queremos despertar.
Si sos optimista, un realista te resulta pesimista.
Vivir soñando es como tener una tarjeta platino sin límite, y que nunca te llegue el resumen.
Si alguien despierta cuando estas teniendo una pesadilla, se lo agradecés. Pero si alguien te corta un sueño feliz, lo queres matar ¿o no?
Somos cenicientas que borramos el número doce de todos los relojes, para que nunca se hagan las doce y la carroza no se nos haga zapallo.
Claramente, todos odiamos al despertador, pero qué sería de nuestra vida sin él ¿no?
¿Qué despierta un despertador cuando te despierta? Tus sentidos ¿no?. Salís del sueño y empezás a ver, a escuchar, a oler, a sentir.
Pera poder despertar primero hay que desearlo. Luego intentarlo. Y después dejar que ocurra.
Mis amigas me preguntaban ¿Qué te pasa? Y yo les decía… “estoy re dormida”. Sin dudas, necesitaba un despertador.

Mar: ¿Cómo sabés cuando un amor es real?
Thiago: Simplemente lo sabés.
Mar: Yo siento que se me acelera el corazón, que mi sangre se enloquece ¿Cómo se frena esta locura?
Thiago: No, no lo frenás. Simplemente dejás que ocurra.
Mar: Hay que terminar con esta locura.
Thiago: No se puede, porque el amor es revolución.
La revolución es como el amor, a veces tarda en llegar, pero cuando llega no se puede frenar.
Ustedes viven en una burbuja, una vida de película, sin saber que en las sombras por debajo hay otra vida, latiendo.
Te da miedo la palabra revolución, porque te suena a algo que va a cambiar tu vida por completo. Pero en este caso revolución significa que todo vuelva a ser como debe ser.
La revolución como el amor pone tu vida patas para arriba, te cambia, te hace vibrar.
La revolución y el amor se parecen, los dos son una necesidad, te arrasan y te hacen sentir vivo, otra vez. Porque el amor es una gran revolución creativa.

Hay muchas revoluciones, pero ninguna moviliza tanto como la revolución del amor.
La revolución del amor se siente en la piel, en el sudor, en la respiración, va de adentro hacia afuera, irrefrenable, imbatible.
El amor es una revolución contra la tiranía de la soledad. El amor es liberación. Es la bandera roja que se eleva flameando en una calle gris.
Revolución, revelación, suenan parecido porque significan lo mismo.
El amor puede crear un lenguaje nuevo entre dos personas que hablan diferente idioma.
Cuando el amor es revolución solo queda rendirse, no hay cárcel capaz de encerrarlo. Debemos aceptar que estamos rodeados y que nada va a poder detenerlo.
Una vez que llegó la revolución del amor ya nada será lo mismo.
Empecé este viaje con una valija, recortes de diarios y una vieja Esperanza que me hablaba de una misión que yo iba a descubrir viajando en el tiempo. Cumplí mi misión, soy otra, soy lo que quiero, y aprendí a luchar por eso.
Hoy sigo mi viaje sabiendo tres cosas: No hay tiempo, no todo es lo que parece, y que el amor es la más creativa de todas todas las revoluciones.

יש מהפכות רבות, אבל אף אחת מהן לא מזיזה לך כמו המהפכה של האהבה.
את המהפכה של האהבה מרגישים בעור, בזיעה, בנשימה, זה הולך מבפנים לבחוץ, זה בלתי ניתן לעצירה, אי אפשר להתחרות בזה.
האהבה היא המהפכה נגד הרודנות של הבדידות. האהבה היא החופש. זה דגל אדום שמתנופף ברחוב אפור.
המהפכה, ההתגלות, הם נשמעים דומים כי המשמעות שלהם שווה.
האהבה יכולה ליצור שפה חדשה בני שני אנשים שמדברים שפות שונות.
כשאהבה היא המהפכה, נותר רק להיכנע, אין כלא שיכול לנעול אותה. אנחנו צריכים לקבל את העובדה שאנחנו מוקפים, ושאין דבר שיכול לעצור את זה.
ברגע שמגיעה המהפכה של האהבה, דבר לא יהיה זהה.
התחלתי את המסע הזה עם מזוודה, גזרי עיתון ואספרנסה זקנה שדיברה איתי על משימה שאני אגלה בעת שאני אסע אחורה בזמן. השלמתי את המשימה שלי, אני אחרת, אני מה שאני רוצה, ולמדתי להילחם עבור זה.
היום אני ממשיכה במסע שלי כשאני יודעת שלושה דברים: הזמן לא קיים, לא הכל הוא כפי שהוא נראה ושהאהבה היא הדבר היצירתי ביותר מכל המהפכות.

Una revolución es algo que de un momento al otro invierte el orden de las cosas.
La revolución es una necesidad profunda de revertir una injusticia.

Siento como una gran nube negra que me cubre. Siento que no siento nada. Veo la vida que se mueve frente a mis ojos. Oigo ruidos, voces, siento olores. Pero es como si hubiera un muro entre el mundo y yo.
Sentirte vacío no es no sentir nada. Es sentir eso, sentir el vacío. Sentir ese agujero en el pecho que te absorbe, como una aspiradora, es como una profunda tristeza en un mundo feliz, es frio en un verano ardiente.
El vacío es llorar mientras todos ríen. Es llorar pero sin saber por qué. Es no esperar nada, es saber que no podes buscar, es estar solo en compañía, es peor que no tener respuestas, es no tener preguntas. No hay sentido, no hay nada, solo hay todo lo que falta.
Sentirte vacío es tener la certeza de que no habrá nada que lo llene.
Mi arma todavía está caliente y sin embargo no hay gritos, no hay lágrimas, no hay muerte, no hay nada. Mi arma y mi alma quedaron vacías.
Mi mente se va vaciando, llenando de nada. El vacío es oscuro y frio. El vacío está hecho de todo eso que no sos vos. Es dormir sin soñar. Es vivir sin soñar. Es amar sin sentir. Es soñar sin sentir.
¿Quién soy? ¿De dónde vengo? ¿A dónde voy? ¿Por qué siento este frio, mas frio del que nunca sentí en toda la vida?
Y desde ahí, desde el vacío más profundo, mi alma se empieza a llenar. Como un pulmón que se llena de aire mi mente se llena de imágenes, de sensaciones. Recién ahora comprendo que estaba vaciado.
Mi alma es mía otra vez.

תרגום-

אני מרגיש כאילו ענן שחור גדול מכסה אותי. אני מרגיש שאני לא מרגיש כלום. אני רואה את החיים זזים מול העיניים שלי. אני שומע רעשים, קולות, מריח ריחות. אבל זה כאילו יש קיר שמפריד בין העולם לביני.
להרגיש ריק זה לא לא להרגיש כלום. זה להרגיש את זה, להרגיש את הריק. להרגיש חור בחזה שמבאס אותך, כמו שואב אבק, זה כמו עצב עמוק בעולם שמח, זה קור בקיץ חם.
הריק זה לבכות בעוד כולם צוחקים. זה לבכות אבל בלי לדעת למה. זה לא לצפות לשום דבר, זה לדעת שאתה לא יכול לחפש, זה להיות בודד בחברה, זה גרוע יותר משלא יהיו תשובות, זה שאין אפילו שאלות.
אין שום משמעות, אין כלום, יש רק את כל מה שחסר.
הרגשת ריקנות זה לדעת בוודאות שאין שום דבר שימלא את הריקנות.
האקדח שלי עדיין חם, ובכל זאת אף אחד לא צורח, אין דמעות, אין מוות, אין כלום. האקדח שלי והנשמה שלי התרוקנו.
המוח שלי התרוקן, מלא בשום דבר. הריקנות חשוכה וקרה. הריקנות עשויה מכל מה הדברים שהם לא אתה. זה לישון בלי לחלום. זה לחיות בלי לחלום. זה לאהוב בלי להרגיש. זה לחלום בלי להרגיש.
מי אני? מאיפה באתי? לאן אני הולך? למה אני מרגיש קור, קור כזה שלא הרגשתי אף פעם בחיי?
ומשם, מהריקנות הכי עמוקה, הנשמה שלי התחילה להתמלא. כמו ריאות שמתמלאות באוויר, המוח שלי מתמלא בתמונות, בתחושות. רק עכשיו אני מבין שהייתי ריק.
הנשמה שלי חזרה להיות שלי שוב פעם.

Todos buscamos la verdad. Todos queremos encontrarla, pero a veces la verdad nos encuentra a nosotros primero. La verdad siempre pulsa por salir a la luz.
Está en su ADN, en su naturaleza, la verdad no resiste vivir en la oscuridad. La verdad ilumina, pero también proyecta sombras de eso mismo que ilumina. La verdad nos hace responsables, un mentiroso sobre todo es una gran irresponsable.
La verdad es una herramienta con la que podes construir o destruir.
De chicos lo aprendimos jugando. Buscamos y tememos la verdad, porque sabemos que toda verdad tiene su consecuencia.
Verdad. Hacemos lo imposible por poder tocarla.
Cuando buscamos la verdad lo que en realidad buscamos es su consecuencia. ¿Pero estamos listos para conocer la verdad? ¿Estamos listos para afrontar sus consecuencias? La verdad siempre tiene un precio ¿Estamos dispuestos a pagarlo?
Curiosidad, deseo, un sentido a nuestra vida. Eso es la verdad.
Hacerse cargo de la verdad y accionar, eso es consecuencia.
Consecuencia es lo que sigue a la verdad. Es en definitiva el motivo por el que buscamos la verdad.
Toda verdad tiene su consecuencia. Y toda mentira también tiene su consecuencia.

תרגום-

כולנו מחפשים את האמת. כולנו רוצים למצוא אותה, אבל לפעמים האמת מוצאת אותנו קודם. האמת תמיד לוחצת לצאת לאור.
זה בDNA שלהם, זה בטבע שלהם, האמת לא יכולה לחיות בחשכה. האמת מאירה, אבל גם מטילה צללים של מה שהיא מאירה. האמת עושה אותנו אחראיים, שקרן מעל הכל הוא חסר אחריות.
האמת היא כלי שאפשר להרוס איתו או לבנות איתו.
כשהייתי ילד למדתי לשחק. חיפשנו ופחדנו מהאמת, כי ידענו שלכל אמת יש תוצאה.
האמת. אנחנו עושים את הבלתי אפשרי בשביל לנגוע בה.
כשאנחנו מחפשים את האמת, למעשה אנחנו מחפשים את התוצאה שלה. אנחנו באמת מוכנים בשביל לדעת את האמת? אנחנו מוכנים בשביל להתמודד עם התוצאות שלה? לאמת תמיד יש מחיר, אנחנו מוכנים לשלם אותו?
סקרנות, תשוקה, משמעות חיינו. זוהי האמת.
תיקח אחריות על האמת ותפעל, זוהי התוצאה.
התוצאה היא משמעותה של האמת. זו, בסופו של דבר, הסיבה שאנחנו מחפשים את האמת.
לכל אמת יש את התוצאה שלה. ולכל שקר גם יש את התוצאה שלו.

Todos los días me levanto y me esfuerzo por hacer las cosas bien, pero realmente tengo ganas de hacer algo muy malo.
¿Viste lo que le hicieron a Simón? Para mi ustedes son lo más grande que me dio la vida, son lo único para mí, yo daría la vida por ustedes. Pero no aguanto más, no puedo resistir más, veo como los destruyen a todos, yo no puedo más. Pienso en Simón y veo como lo manosearon, como le tocaron su cabeza y me dan ganas de matar.
No solo nos dividieron, sino que nos transformaron en personas divididas. Ya no somos de una forma, no somos nosotros, ni ellos ni nosotros. Y por más de que nos esforcemos en ser mandalayos pacifistas es lo mismo hacer cualquier cosa, somos capaces de todo, podemos cantar una canción, poner una bomba, que nos da lo mismo. Y eso lo lograron ellos.
Nos fueron convirtiendo en personas contradictorias, fuimos perdiendo la integridad. Estamos tironeados por dos fuerzas opuestas todo el tiempo y eso no nos deja avanzar.
Vamos para atrás, nos hundimos en el fango. Acá hasta el más noble termina embarrado.
Pero yo hasta hace unos meses sabía quién era, era Luca Francini, quería ser asistente social para ayudar a los chicos que no tuvieron ninguna chance como me pasó a mí. Pero hoy, no sé ni quien soy.
Estamos fragmentados. Somos una cosa, somos otra, somos ninguna.
Y esto que dijo Kant a mí me pasó cuando era chico. A mí me agarró Franca y me llenó la pecera de un color muy distinto al mío, un color oscuro. Después llegué al Hogar Mágico y Nico y Cielo me sacaron ese muro, pero ahí se mezclaron los colores, y yo la verdad ya no sé cuál es mi color. Y tengo voces que me hablan en la cabeza. Unas voces me dicen que tengo que resistir con amor, con paz, con compasión. Pero hay otras voces que me dicen que tengo que matar a Luz.
Es una tortura vivir así, con voces superpuestas en tu cabeza, sin saber si sos leche o jugo de remolacha.

בכל הימים אני קם ושואף לעשות את הדברים בדרך הנכונה, אבל האמת שיש לי רצון לעשות משהו רע.
ראית מה הם עשו לסימון? עבורי אתם הדבר הכי גדול שנתנו לי החיים, אתם הדבר היחיד שיש לי, אני אתן את החיים שלי עבורכם. אבל אני לא יכול יותר, אני לא יכול להמשיך להתנגד, אני רואה איך הרסו את כולם ולא יכול יותר. אני חושב על סימון ורואה איך הוא בודק, איך הוא נוגע בראשו וזה גורם לי לרצות להרוג.
לא רק שחילקו אותנו, אלא הפכו אותנו לאנשים מחולקים. אנחנו כבר לא צורה אחת, אנחנו לא עצמנו, לא הם ולא אנחנו. וכמה שנשאוף להיות מנדליסטים פציפיסטיים זה כמו לעשות כל דבר, אנחנו מסוגלים לכל דבר, אנחנו יכולים לשיר שירים, לשים פצצה, זה אותו דבר. וזה מה שהם השיגו.
הפכו אותנו לאנשים שסותרים את עצמם, איבדנו את השלמות. אנחנו רתומים לשני כוחות מנוגדים כל הזמן וזה לא נותן לנו להתקדם.
אנחנו הולכים אחורה, אנחנו שוקעים בבוץ. כאן אפילו האצילי ביותר שוקע בבוץ.
אבל עד לפני כמה חודשים ידעתי מי הייתי, הייתי לוקה פרנצ'יני, רציתי להיות עובד סוציאלי בכדי לעזור לילדים שלא היה להם כל סיכוי, כמוני. אבל היום אני לא יודע מי אני.
אנחנו קטועים. אנחנו דבר אחד, אנחנו דבר אחר, אנחנו כלום.
ומה שקאנט אמר קרה לי כשהייתי ילד. פרנקה תפסה אותי ומילאה לי את המיכל בצבע שונה מאוד משלי, צבע כהה. אחרי זה הגעתי אל המקום הקסום וניקו וסיילו הוציאו לי את הקיר הזה, אבל עכשיו הצבעים מתערבבים לי, והאמת שאני כבר לא יודע מה הצבע שלי. ויש לי קולות בראש שמדברים אליי. חלק אומרים לי להתנגד עם האהבה, עם השלום, עם חמלה. אבל אחרים אומרים לי להרוג את לוס.
זה עינוי לחיות ככה, עם כמה קולות בתוך הראש שלך, בלי לדעת אם אתה חלב או מיץ סלק.

A mi pasa lo mismo, pero a otro nivel. Hay una parte de mí que sigue resistiendo hasta con alegría, pero hay otra parte que se quiere ir corriendo al NE, pedirle a Luz que me resetee y vivir en esa burbuja.
Sé cuál es la verdadera Tefi. Cada uno sabe cuál es el verdadero uno mismo, cuál es su parte luminosa y cuál es su parte oscura.
A veces hay que gritar, porque nuestra parte luminosa es también la más silenciosa, casi tímida. Entonces hay que ayudar a esa parte luminosa a que se imponga y que diga ‘acá mando yo’.
Gritá, imponete, hacete oír. Mostrale a esa parte oscura quien manda, a veces hay que hacer un poco de lío. Gritá, gritá.
Nadie puede callar a nuestro yo verdadero. Por más que intenten silenciarlo, por más tímido que sea, siempre está ahí. La mejor parte de uno también es la más débil, la más calladita, entonces hay que ayudarla, hay que resistir.
Lo mejor de nosotros es nuestra parte sensible, y de tan sensible se queda muda ante el dolor, por eso hay que gritar.
Porque si no gritamos, si no lo expulsamos, ese dolor nos puede terminar matando.
Gritá, hoy, ahora, ya. Mañana puede que sea demasiado tarde.

Tengo un hobby, una afición, a cada persona que conozco le pregunto su definición del amor. Todas las definiciones suenan parecidas, pero todas son diferentes, porque para cada uno el amor es algo diferente.
Un milagro, una bendición, química, piel, encuentro, algo mágico, son las definiciones que más suenan.
Llegué a la conclusión de que algo que tiene tantas definiciones no puede tener una sola.
Ya no pregunto ‘¿Qué es el amor?’. Ahora pregunto ‘¿Qué es el amor para vos?’.
Podes no tener dinero, trabajo, casa. Podes no tener nada y ser feliz. Pero nadie puede ser feliz sin amor. Entonces ¿Qué es el amor?
¿Hay formas de amar o se ama como se puede?
No existe una forma de amar, existe tu forma de amar. Tenes que conocerla y aceptarla.
¿Amamos de la misma forma en que fuimos amados? ¿El amor es eso que tuvimos o no desde chicos?
¿Esperamos que el amor tenga algo para darnos, pero el amor no se trata de tener algo para dar? ¿Qué puede dar alguien que está vacío?
Para mí no existe el amor sin el odio. Si odiamos es porque amamos.
¿Cómo puede ser que amemos y odiemos a la vez? ¿Existe el amor sin odio? ¿Existe el odio sin amor?
Amar es necesitar, depender, extrañar. Amar es que te falte algo, ser débil. Amar es aceptar que estamos incompletos.
Amor y odio, esa es la dinámica del amor. El amor corre los límites, se entrelaza con el odio. En nombre del amor justificamos cualquier cosa, y aceptamos cualquier cosa.

יש לי תחביב, אהבה, כל אדם שאני פוגש אני שואל איך הוא מגדיר אהבה. כל ההגדרות נשמעות דומות, אבל כולן שונות, כי עבור כל אחד האהבה היא דבר אחר.
נס, ברכה, משהו כימי, עור, מפגש, משהו קסום, אלו הן ההגדרות שאני שומע הכי הרבה.
הגעתי למסקנה שלמה שיש כל כך הרבה הגדרות לא יכולה להיות הגדרה אחת בלעדית.
אני כבר לא שואל "מהי האהבה?". עכשיו אני שואל "מהי האהבה עבורך?".
יכול להיות שלא יהיה לך כסף, עבודה, בית. אתה יכול שלא יהיה לך כלום ועדיין תהיה מאושר. אבל אף אחד לא יכול להיות מאושר בלי אהבה. אז, מהי האהבה?
יש דרך אחת לאהוב או שאוהבים איך שאפשר?
לא קיימת דרך אחת לאהוב, קיימת הדרך שלך לאהוב. אתה צריך לדעת את זה ולקבל את זה.
אנחנו אוהבים באותה צורה שאוהבים אותנו? האהבה היא הדבר שהיה לנו או שלא היה מאז שאנחנו ילדים?
אנחנו מצפים שלאהבה יהיה משהו לתת לנו, אבל באהבה לא מדובר בשיהיה משהו לתת? מה יכול לתת מישהו שהוא ריק?
עבורי האהבה לא קיימת בלי שנאה. אם אנחנו שונאים זה בגלל שאנחנו אוהבים.
איך יכול להיות שאנחנו אוהבים ושונאים בו זמנית? קיימת אהבה בלי שנאה? קיימת שנאה בלי אהבה?
לאהוב זה להזדקק, להיות תלויים, להפתיע. לאהוב זה שחסר לך משהו, להיות חלש. לאהוב זה לקבל שאנחנו לא מושלמים.
לאהוב ולשנוא, זוהי הדינמיקה של האהבה. האהבה מפעילה את הגבולות, היא שזורה עם השנאה. בשמה של האהבה אנחנו מצדיקים כל דבר ומקבלים כל דבר.

Todo cambia. Como decía Heráclito “no podemos bañarnos dos veces en el mismo río”. Cuando volvemos al río a bañarnos por segunda vez sus aguas ya son otras, están renovadas, se han transformado, ya no es el mismo río. El cambio es perpetuo.
Nadie puede resistirse al cambio. Resistirse al cambio es como resistirse al paso del tiempo, una batalla perdida de antemano.
Siempre estamos cambiando, mutando silenciosamente, aunque no lo escuchemos. Cambiar es inevitable. El cambio es la esencia de las cosas, de nosotros, del universo ¿o será al revés? Que la esencia es la que permanece inalterable.
¿Dónde está nuestra esencia, nuestro ser? ¿En eso que permanece a pesar del cambio o en el cambio permanente? ¿Dónde estamos?
¿Podemos ser los mismos si todo cambia, o somos los mismos a pesar de cualquier cambio?
¿Cuánto de utopía tiene pretender cambiar todo de una vez?
El cambio tiene sus tiempos, sus procesos. El cambio es algo orgánico porque está vivo.
Tal vez la clave sea cambiar con el cambio. Resistirse al cambio es como querer congelar el agua del río para bañarse siempre en las mismas aguas.
Cambio es revolución, y ninguna revolución puede ser amable, confortable, cómoda.
Si no cambias con el cambio un día abrís los ojos y ves que todo cambió, y ahí estás perdido en lo desconocido.
El cambio es una cuestión de tiempo. De tanto mover el árbol al final la fruta siempre cae. Y cuando el cambio llega no deja lugar a dudas. Cambia todo, arrasa, transforma, muta.
El cambio es la esperanza en la desesperanza. Es confiar en que eso, como todo, también cambiará.

תרגום-

הכל משתנה. כפי שאמר הרקליטוס "אנחנו לא יכולים להתרחץ פעמיים באותו נהר". כשאנחנו חוזרים אל הנהר להתרחץ בפעם השניה המים שלו כבר שונים, משופצים, הם הפכו לאחרים, זה כבר לא אותו הנהר. השינוי הוא תמידי.
אף אחד לא יכול להתנגד לשינוי. להתנגד לשינוי זה כמו להתנגד לחלוף הזמן, קרב אבוד מראש.
אנחנו תמיד משתנים, בשקט בשקט הופכים למוטציה, למרות שאנחנו לא מקשיבים. השינוי בלתי נמנע. השינוי הוא מהות הדברים, שלנו, של היקום, או שזה ההיפך? שהקיום נשאר ללא שינוי.
איפה המהות שלנו, ההוויה שלנו? במה שנשאר למרות השינוי, או בשינוי הקבוע? איפה אנחנו?
אנחנו יכולים להיות אותו דבר אם הכל משתנה, או שאנחנו אותו דבר למרות כל השינויים?
המצב האידיאלי הוא לשנות את הכל בבת אחת?
לשינוי יש את הזמן שלו, התהליכים שלו. השינוי הוא משהו אורגני כי הוא חי.
אולי המפתח הוא להשתנות ביחד עם השינוי. התנגדות לשינוי היא כמו להקפיא את מי הנהר בשביל שתוכל להתרחץ שם שוב ושוב.
שינוי הוא מהפכה, ואף מהפכה לא יכולה להיות נחמדה, נוחה, רגילה.
אם לא תשתנה ביחד עם השינוי, ביום אחד תפקח את עיניך ותראה שהכל השתנה, ואז תהיה אבוד בלא נודע.
השינוי הוא עניין של זמן. אם מדי פעם תוזיז את עץ הפרי בסוף הפירות תמיד ייפלו. וכאשר השינוי מגיע הוא לא מותיר מקום לספק. הכל משתנה, מטאטא, מתהפך, זז.
השינוי הוא התקווה בתוך הייאוש. זה לסמוך שזה, כמו כל דבר, גם ישתנה.

Les pedimos que intenten ver su mundo con otros ojos, que empiecen a despertar de la mentira en la que viven.
Les pedimos que empiecen a cuestionar su historia oficial. Les pedimos que resistan, que no se dejen manipular más.
Les pedimos que pierdan el miedo porque esa es la única forma de ser libres.
Les pedimos que abran sus cabezas y van a entender que viven en un gran show donde todos tienen sus máscaras puestas. Les pedimos que se saquen sus propias máscaras.
Les pedimos que duden, de todo, de todos. Duden de ellos, duden de nosotros, de ustedes mismos. Los van a querer convencer de que ellos no son los malos. Los van a seducir y van a hacer todo lo posible para que amen vivir en esta burbuja.
Pero ustedes están despertando y es hora de que abran los ojos de una vez. Porque la única forma de recuperar su libertad es rompiendo esta burbuja, es si estamos juntos, si nos mantenemos unidos lo vamos a lograr.

אנחנו מבקשים שתנסו לראות את העולם בעיניים אחרות, שתתחילו להתעורר מהשקר שאתם חיים בו.
אנחנו מבקשים מכם להתחיל לחקור את הסיפור האמיתי שלכם. אנחנו מבקשים מכם להתנגד, שלא תיתנו להם לעשות לכם מניפולציות.
אנחנו מבקשים מכם לאבד את הפחד, כי זוהי הדרך היחידה להיות חופשיים.
אנחנו מבקשים מכם לפתוח את ראשכם ולהבין שאתם חיים בהצגה אחת גדולה, שבה כולם עוטים מסכות.
אנחנו מבקשים מכם להוריד את המסכות שלכם.
אנחנו מבקשים מכם לפקפק, בהכל, בכולם. תפקפקו בהם, תפקפקו בנו, תפקפקו אפילו בעצמכם. הם יירצו לשכנע אתכם שהם לא הרעים. הם יפתו אתכם ויעשו הכל כדי שתאהבו לחיות בבועה הזו.
אבל אתם מתעוררים, וזה הזמן לפתוח את העיניים בבת אחת. כי הדרך היחידה להשיב את החופש שלכם היא לנפץ את הבועה הזו, היא אם נהיה ביחד, אם נעמוד ביחד נצליח.

Vivimos en un mundo que no acepta grises, todo es blanco o negro. Nos convencieron de que solo podemos ser blanco o negro.
Pero yo, yo no soy ni blanco ni negro.

אנו חיים בעולם שלא מקבל את הצבעים האפורים, הכל לבן או שחור. שכנעו אותנו שנוכל להיות רק לבנים או שחורים.
אבל אני, אני לא שחור ולא לבן.

El casamiento es la unión de dos diferencias. Es el puente que hay entre dos territorios, dos elementos que se juntan para formar un tercero.
¿Si se casan el azul y el amarillo que nace? El verde. Que es un color que tiene un poco de amarillo, un poco de azul, pero que es un color nuevo, es verde, un color que antes no existía y que ahora existe gracias a esta comunión.
Una vez que se forma ese nuevo color es inalterable.
Ese nuevo color, esa mezcla de sus colores, se mantendrá entre ustedes por el resto de su vida. Y nada ni nadie podrá borrar ese nuevo color.
Cada persona tiene su propio color, único e irrepetible, y ese color viene a este mundo para brillar.
Si ese color que trajimos, si esa luz se apaga, deja de brillar, nos hundimos en la oscuridad. En la oscuridad total no ves ni tu sombra, mucho menos tu propia luz.
Cada uno tiene su color, su esencia, su identidad, y eso no se puede apagar. Y esos colores se mezclan, se unen, se combinan, forman nuevos colores cada vez más brillantes.
No existen dos colores iguales. La humanidad es una gran, enorme e infinita paleta de colores. Hay tantos colores como personas. Dentro de un mismo color hay millones de colores, millones de posibilidades.
Los colores se definen por contraste. Los colores armónicos son aquellos que cuando se mezclan funcionan mejor.
Y cuando ningún color está presente lo que uno percibe inevitablemente es el negro. El negro, la oscuridad en la que estás es la ausencia de colores.
La oscuridad no deja posibilidad de matices. El negro es negro.
Y agarrate Catalina. Cuando los colores verdaderos de cada uno se mezclan el resultado es una cálida y potente luz blanca que algunos llaman portal.

הנישואים הם איחוד של שני הבדלים. הם גשר בין שני שטחים, שני אלמנטים שמתאחדים בשביל ליצור אלמנט שלישי.
אם הכחול והצהוב מתחתנים, מה נוצר? הירוק. מהו הצבע שיש לו מעט צהוב, מעט כחול, אבל הוא צבע חדש, זהו הירוק, צבע שלפני כן לא היה קיים ועכשיו קיים תודות לשיתוף פעולה הזה.
לאחר שהוא נוצר, הצבע החדש לא יכול להשתנות.
הצבע החדש הזה, הערבוב של שני הצבעים, נישאר איתכם במשך כל שארית חייו. ושום דבר ואף אחד לא יכול להסיר אותו.
לכל אדם יש את הצבע שלו, ייחודי וחד פעמי, והצבע הזה מגיע לעולם הזה בשביל להבריק.
אם הצבע הזה שהבאנו, אם האור כבה, מפסיק להבריק, אנחנו שוקעים באפלה. בחושך המוחלט לא תראה את הצל שלך, בטח שלא את האור שלך.
לכל אחד יש את הצבע שלו, המהות שלו, הזהות שלו, ואת זה אי אפשר לכבות. והצבעים הללו מתערבבים, מתאחדים, משתלבים, יוצרים צבעים חדשים שהופכים מבריקים יותר מפעם לפעם.
לא קיימים שני צבעים זהים. באנושות יש מבחר צבעים גדול, ענק ואינסופי. יש כל כך הרבה צבעים, כמו האנשים. בתוך צבע אחד יחיד יש מיליוני צבעים, מיליוני אפשרויות.
הצבעים מוגדרים על ידי הניגודיות שלהם. הצבעים ההורמוניים פועלים בצורה הטובה ביותר כשהם מתערבבים.
וכשאף צבע לא נוכח, מה ששולט הוא השחור. השחור, האפלה שבתוכך היא היעדר הצבעים.
האפלה לא נותנת מקום לדקויות (לערבובים). השחור הוא שחור.
ותחזיקי חזק קטלינה (?). כשהצבעים האמיתיים של כל אחד מתערבבים התוצאה היא אור לבן חזק וחם שחלק קוראים לו השער.

Para describir un estado de ánimo podes usar adjetivos: Triste, apenado, desolado, afligido.
Pero a veces los adjetivos no alcanzan para describir, entonces usamos metáforas: Partido al medio, quebrado, muerto en vida.
Las metáforas van más allá de los adjetivos, le dan un nuevo sentido a las palabras.
Una metáfora es algo que se dice, mucho más que el sentido literal de las palabras.
La metáfora tiene el poder de las imágenes, de eso que atraviesa la razón y llega directo al corazón.
El poder de la metáfora no es lo que quiere decir, sino lo que dice.
Cuando queremos decir algo usamos palabras, pero cuando queremos demostrar algo usamos metáforas. Porque una metáfora no quiere decir, una metáfora dice.
‘Ojos de cielo’ quiere decir que sus ojos son celestes como el cielo. En una metáfora una palabra le transfiere su sentido a la otra, son imágenes que se transfieren para abrir una nueva dimensión.
El resultado es positivo. Eso sí que es una metáfora.

בכדי לתאר מצב נפשי אתה יכול להשתמש בשמות תואר: עצוב, נבוך, עגום, מעונה.
אבל לפעמים גם שמות התואר לא מספיקים בשביל לתאר, ואז אנחנו משתמשים במטאפורות: שביל באמצע, שבור, מת בעודו חי (זומבי).
המטאפורות חזקות הרבה יותר מהמילים, הן נותנות למילים משמעות חדשה.
מטאפורה היא משהו שאומרים, הרבה מעבר למשמעות המילולית של המילים.
למטאפורה יש את הכוח של הדימוי, בזה שהיא עוברת דרך ההיגיון ומגיעה ישר לתוך הלב.
כוחה של המטאפורה היא לא מה שאתה רוצה להגיד, אלא מה שאתה אומר.
כשאנחנו רוצים להגיד משהו אנחנו משתמשים במילים, אבל כשאנחנו רוצים להראות משהו אנחנו משתמשים במטאפורות. כי מטאפורה לא רוצה להגיד, היא אומרת.
"עיניים מהשמיים" - הכוונה היא שהעיניים שלך כחולות כמו השמיים. במטאפורה מילה אחת הופכת את התחושה שלך.
אלו דימויים שהועברו בשביל לפתוח מימד חדש.
התוצאה היא חיובית. זוהי באמת מטאפורה.

La oposición es la fuerza que hace avanzar a la historia. La oposición polariza, aliena a la gente. Mirá por ejemplo el futbol, hay gente que se vuelve loca, mataría por una bandera, y esa pasión solo se alimenta si hay un adversario. No hay pasión, ni necesidad de lucha si no hay oposición.
La oposición alimenta el deseo, el hambre de victoria, nos vuelve sedientos de gloria. A todos nos gusta ganar, y cuando hay oposición hay competencia.
Si nadie se opone a lo que deseamos el deseo desaparece.
La oposición lejos de debilitarnos nos fortalece en nuestra determinación. La oposición debilita al débil y fortalece al fuerte.
Para que haya un ganador tiene que haber competidores.

האופוזיציה (התנגדות) היא הכוח שדוחף את הסיפור. האופוזיציה מקוטבת, מרחיקה את האנשים. תסתכלו למשל על כדורגל, יש אנשים שמשתגעים, מוכנים להרוג בשביל הדגל, והתאווה הזו ניזונה אם יש אויב. אין תשוקה, גם לא צורך להילחם, אם אין התנגדות.
האופוזיציה מזינה את הרצון, את הרעב לניצחון, הופכת אותנו רעבים לפאר. כולם רוצים לנצח, וכשיש מתנגדים, יש תחרות.
אם אף אחד לא מתנגד למה שאנחנו רוצים, התשוקה נעלמת.
האופוזיציה רחוקה מלהחליש אותנו, היא מחזקת אותנו ואנחנו נחושים יותר. האופוזיציה מחלישה את החלשים ומחזקת את החזקים.
בכדי שיהיה מנצח, צריך שיהיו מתחרים.

טיאגו-

No importa lo terrible que sean tus demonios, vas a pelear y vas a ganar. Es difícil, tu enemigo interno tiene tu fuerza y tu inteligencia. Pero vos tenes tu voluntad. Es como ir contra el viento.

לא משנה כמה נוראיים השדים שלך, אתה הולך להילחם ואתה גם תנצח. זה קשה, לאויב הפנימי שלך יש את הכוח שלך ואת האינטיליגנציה (חוכמה) שלך. אבל לך יש את הרצון שלך. זה כמו ללכת נגד הרוח.

Mi mentira es mi felicidad. Yo era feliz, yo era becario, yo sabía lo que quería, sabía a lo que apuntaba, tenía un objetivo y ahora no sé a dónde voy. Yo perdí el rumbo.
Es como si me hubieran movido el piso, no sé ni donde estoy parado. Si la verdad duele y la mentira es linda, yo prefiero vivir en la mentira.
Ustedes querían que despertemos, que abramos los ojos, pero no nos avisaron que cuando los abriéramos íbamos a estar en este precipicio.
Nadie nos preparó para esto. Nadie nos preguntó si queríamos cambiar el rumbo de nuestras vidas. Nadie está preparado para pegar un volantazo así.
Es malísimo, antes sabíamos quienes éramos, pero ahora resulta que hay otro yo que viene a ocupar nuestro lugar y no está bueno.
No tenemos salida ahora. Nosotros no somos de acá, no somos de allá, estamos girando como un trompo. No hay nada peor que estar yendo a ninguna parte.
Me banco ser un winner o me banco ser un loser, un fracasado, pero no me pidas que acepte que nunca existí, porque eso es lo que vos me estás pidiendo.
Ya no sabemos ni que nos hace felices ni que nos pone mal, esto es un bardo man.
Lo único bueno de no ir a ninguna parte es que en el camino te podes encontrar con una fiesta.

השקר שלי הוא האושר שלי. הייתי מאושר, הייתי מלומד, ידעתי מה אני רוצה, ידעתי מה לצבוע, היתה לי מטרה, ועכשיו אני לא יודע לאן אני הולך. איבדתי את הדרך.
זה כאילו העבירו לי את הרצפה, אני אפילו לא יודע איפה אני עומד. אם האמת כואבת והשקר יפה, אני מעדיף לחיות בשקר.
אתם רוצים שנתעורר, לפקוח את עינינו, אבל לא אמרתם לנו שכשנפתח את עינינו ניפול לתהום הזה.
אף אחד לא הכין אותנו לזה. אף אחד לא שאל אותנו אם אנחנו רוצים לשנות את מהלך חיינו. אף אחד לא מוכן בשביל פגיעה כזו.
זה רע מאוד, לפני זה ידענו מי אנחנו, אבל עכשיו מתברר שיש אני אחר שבא לתפוס את מקומנו, וזה לא טוב.
אין דרך לצאת עכשיו. אנחנו לא מכאן, אנחנו לא משם, אנחנו מסתובבים כמו סביבון. אין דבר גרוע יותר מלא ללכת לשום מקום.
הבנק שלי מנצח או שהבנק שלי מפסיד, כישלון, אבל אל תבקשו ממני לקבל שאף פעם לא הייתי קיים, כי זה מה שאתם דורשים ממני.
אנחנו כבר לא יודעים מה גורם לנו להיות מאושרים או מה עושה לנו רע, זוהי שירה, מאן.
הדבר הטוב היחיד בלא ללכת לשום מקום, הוא שבדרך תוכל להחליט באיזה צד אתה.

¿Estas orgullosa de tu nueva era que da sus primeros pasos? Ahora vas a ver dónde acaba ese camino.
Correr hacia ninguna parte te lleva a ninguna parte, pero tu tren nos está llevando a algo peor que a ninguna parte.
Un río busca siempre el mar por más diques que le pongas. Esa arena entre las manos no hay manera de detenerla.
No estamos hechos para vivir entre muros. Nos convertimos en canarios que ya no resisten la vida silvestre.
Tu mundo feliz no va hacia un mundo feliz. ¿Sabés que ocurre cuando uno quiere desviar el río de la vida, cuando uno pone diques absurdos para detenerlo? El río desborda, destruye todo.
Esa es la furia y potencia de un río al que no lo dejan ser. El río busca y busca su mar.
Solo pide que lo dejen ser. Solo pide que no lo desvíen de su camino y lo lleven a ninguna parte.

את גאה בעידן החדש שלך שצועד את צעדיו הראשונים? עכשיו תיראי איך תיגמר הדרך הזו.
ריצה לשום מקום, מובילה אותך לשום מקום, אבל הרכבת שלך לוקחת אותנו למשהו גרוע הרבה יותר משום מקום.
הנהר תמיד יחפש את הים, לא משנה כמה סכרים ישימו ביניהם. החול נכנס בין האצבעות ואין דרך לעצור אותו.
אנחנו לא בנויים בשביל לחיות מאחורי חומות. אנחנו הופכים לכנריות שכבר לא מתנגדות לחיות בטבע.
העולם השמח שלך לא יעשה את העולם שמח. את יודעת מה קורה כשמישהו מנסה להסיט את נהר החיים, כשמישהו שם חומות מגוחחות בשביל לעצור אותו? הנהר עולה על גדותיו, הורס הכל.
זהו זעמו וכוחו של נהר שלא מאפשרים לו להיות. הנהר מחפש ומחפש את הים שלו.
הוא רק מבקש שתתנו לו להיות. הוא רק מבקש שלא תסיטו אותו מדרכו ולא תביאו אותו לשום מקום.

A veces siento algo que no puedo reconocer ni ante mí misma. A veces veo el amor que se tienen algunas personas y siento algo muy raro en el estómago. Es una mezcla de tristeza y de bronca. Algo horrible nace en mí, como si no soportara ver la felicidad ajena.
Es como una angustia. Una nostalgia por algo que tuve y ya no tengo, pero no sé qué es.
Cada vez que veo que alguien tiene eso que yo no tengo se me enciende un fuego, algo espantoso que odio sentir. Me niego a reconocerlo pero creo que ese fuego que siento es envidia.
Un envidioso envidia algo que puede conseguir, pero un resentido sabe que jamás va a conseguir eso que envidia.'
Sentir que no pudimos ni podemos lograr eso que queremos genera vergüenza y dolor, un dolor que te va matando.
Sentir envidia es creer que uno tiene un derecho, que la vida nos debe algo y que es injusto que se nos niegue. Pero la vida no nos debe nada, tenemos lo que queremos y lo que podemos. Y por todo lo que nos falta hay que luchar. Ahí la envidia se convierte en deseo, y el deseo en motor.

Una promesa es como dar un cheque, tenes que tener fondos para poder pagarlo. Una promesa es como viajar en el tiempo, es asegurarle a alguien que en un futuro las cosas van a ser como vos decís.
Una promesa no es una posibilidad, es un hecho, es decirle a alguien ‘contá con eso’.
Cuando le prometes algo a alguien tenes que saber que el otro cuenta con eso. Sos responsable de lo que prometes.
Para cumplir una promesa hay que resistir, porque uno nunca promete algo fácil, siempre prometemos cosas difíciles que llevan sacrificio y esfuerzo.
Porque una promesa incumplida es una deuda que crece y te persigue a todos lados.
Para cumplir una promesa hay que tener fe. Para cumplir una promesa hay que ser perseverante, como en un ring de box donde se pelea hasta el último round.
Para cumplir una promesa hay que darle valor a las palabras. Una promesa es un juramento donde la palabra es la garantía.
¿Hay instrucciones para cumplir una promesa? Creo que sí. Todas se reducen a una regla clara y sencilla, tan solo cumplir con lo prometido.

La alegría afirma la vida, ilumina tu alma, convierte tus ojos en faros. La alegría mantiene vivo el niño que llevas adentro. La alegría te ayuda a ver la vida como un juego, diluye la espesura del drama.
Vuelve nuestra vida más ligera. Hace que la desesperación sea menos desesperante, que el dolor duela menos y que el placer sea más placentero.
La alegría lima asperezas, nos hermana, nos reúne, nos anima a compartir. La alegría te da paz.
La alegría nos predispone al amor, a la pasión, a la aventura. La alegría baja las defensas inútiles y mejora el sistema inmune, y lo mejor: es gratis.
La podes encontrar en un beso, en un bebé, en la música. La alegría es eso que dejas pasar buscando eso que se supone que te dará alegría.
La alegría es el único virus bueno y muy contagioso. Si lo dejan, claro.
La alegría es una fe profunda en el futuro.
La alegría es una puerta abierta a nuestro verdadero ser.

Las mujeres siempre tenemos el poder, y al poder nos lo dan los hombres. Porque todo lo que hacen ellos, sean padres, hijos, amantes o enemigos simplemente lo hacen para llamar nuestra atención.
Los hombres nunca saben cómo vamos a reacciones, y eso los descoloca, los sorprende, los desestabiliza.
Somos las mujeres las que siempre decimos sí o no, y en realidad les hacemos crearon a los hombres que son ellos los que dicen sí o no.
El poder de las mujeres reside también en cuanto nos necesitan los hombres, se sienten perdidos si les damos la espalda.
Los hombres nos temen, por eso somos tan poderosas. Pocas cosas nos pueden frenar.
Somos las mujeres las que entendemos bien el poder, está en nuestra naturaleza, en nuestra ideología. El hecho de ser madre, eso es poder ¿o no?

לנו, הנשים, תמיד היה את הכוח, ואת הכוח נתנו לנו הגברים. כי כל מה שהם עושים, זה להיות הורים, בנים, מאהבים או אויבים, הם פשוט עושים את זה בשביל למשוך את תשומת הלב שלנו.
הגברים אף פעם לא יודעים איך נגיב, וזה מפריע להם, מפתיע אותם, מערער אותם.
אנחנו הנשים תמיד אלה שאומרות כן או לא ובעצם גורמים לגברים לחשוב שהם אלה שאומרים כן או לא.
הכוח של הנשים טמון גם בכך שהגברים צריכים אותנו, הם מרגישים אבודים אם אנחנו נותנות להם לחזור.
הגברים מפחידים אותנו, בגלל זה אנחנו כל כך חזקות. מעט דברים יכולים לעצור אותנו.
אנחנו, הנשים, מבינות טוב את העוצמה, זה הטבע שלנו, זאת האידיאולוגיה שלנו. להיות אמא, זה כוח, לא?

כריסטובל-

El poder de una mujer está en su corazón, en su intuición, en su instinto de protección.
El poder de las mujeres está en su capacidad infinita de dar amor. Son los únicos seres capaces de experimentar el amor incondicional. Saben dar, cuidar y proteger la vida, y amar pase lo que pase.
Maridos, hermanos, hijos, padres, amigos y novios le deben todo al amor de una mujer. Y todo lo que hacemos es un intento por corresponderlas. Es un elogio a la mujer.
Los nenes jugamos a los soldaditos, las nenas a las muñecas. Nosotros nos preparamos para conseguir la gloria y ofrecérsela a ustedes. Ustedes se preparan para darnos la vida.
La mujer vive para amar, y ese amor inmenso y arquetípico se transforma en fuente de energía para todos los que ocupamos un lugar en su corazón.

כוחה של האישה נמצא בלב שלה, באינטואציה שלה, באינסטינקט ההגנה שלה.
כוחן של הנשים טמון ביכולת האינסופית שלהן לאהוב. הן היחידות שמסוגלות לחוות אהבה אין סופית. יודעות לתת, לטפח ולהגן על החיים, ויקרה מה שיקרה, הן תמיד אוהבות.
בעלים, אחים, ילדים, הורים, חברים ובני זוג, אישה אחת נותנת אהבה לכולם. וכל מה שאנחנו עושים זה ניסיון לגמול לה. זוהי מחמאה לנשים.
הבנים משחקים עם חיילי צעצוע, הבנות עם בובות. אנחנו מכינים את עצמו בשביל לקבל את התהילה ולהציע אותה לכן. אתן מתכוננות בשביל לתת לנו את החיים.
הנשים חיות בשביל לאהוב, והאהבה העצומה הזו הופכת להיות מקור אנרגיה עבור כל אלה שתופסים מקום בליבה של אישה.

Thiago: La voluntad es querer hacer lo que hay que hacer.

Nacho: Y cuando uno se caía el otro te levantaba. Es como un pacto, siempre hay que ponerle garra para que no decaiga.

Thiago: Hay momentos en que no das más, perdes el norte, la motivación, las ganas.

Nacho: Y ahí viene el otro y te levanta. Y hay que seguir, siempre hay que seguir. ¿Y todo por qué? Porque sí, porque queremos.

Thiago: Nadie te va a dar un premio por hacerlo, solamente lo haces porque lo queres hacer. De eso se trata de ser un voluntario, de hacer lo que queres hacer sin esperar nada a cambio.

Nacho: Es una gloria, todos juntos tirando para el mismo lado.

Thiago: Eso es lo único que te puede llevar a la gloria, el trabajo en equipo y la voluntad.

Nacho: Lo que más me gustaba de jugar al rugby era sentirme parte de un equipo, eran los colores de la camiseta. Y una vez que estás adentro de la cancha ya no te preguntas si vas a poder, vos solo sabes que queres lograrlo.

Thiago: Eso es ser un voluntario ¿no? Hacer algo que hay que hacer, porque queres, y sin esperar nada a cambio.

Nacho: Y si viene la gloria mucho mejor.

טיאגו: הרצון הוא לרצות לעשות מה שצריך לעשות.

נצ'ו: וכשאחד נופל השני מרים אותו. זה כמו הסכם, תמיד צריך לשמור כדי שהשני לא יתפרק.

טיאגו: יש רגעים שבהם אתה לא נותן יותר, אתה מאבד את הצפון, את המוטיבציה, את החשק.

נצ'ו: ואז בא השני ומרים אותך. וצריך להמשיך, תמיד צריך להמשיך. והכל בשביל מה? ככה, כי אנחנו רוצים.

טיאגו: אף אחד לא ייתן לך פרס עבור זה, אתה פשוט עושה את זה כי אתה רוצה לעשות את זה. בזה מדובר כשמתנדבים, בלעשות מה שאתה רוצה לעשות מבלי לצפות לתמורה.

נצ'ו: זה כבוד, כולם מושכים ביחד באותו צד.

טיאגו: זה הדבר היחיד שיכול להוביל אותך לתהילה, עבודת הצוות והנחישות.

נצ'ו: מה שהכי אהוב עליי כשאני משחק רוגבי זה להרגיש חלק מקבוצה, הצבעים של החולצה. וברגע שאתה על המגרש כבר לא שואלים אותך אם אתה מסוגל, אתה יודע רק מה אתה רוצה להשיג.

טיאגו: זוהי התנדבות, לא? לעשות משהו שצריך לעשות, כי אתה רוצה, ומבלי לצפות לתמורה.

נצ'ו: ואם גם יש תהילה זה עוד יותר טוב.

הימים עוברים ומבלי לשים לב פתאום הגיע האביב. החיים משתנים בשקט, אבל יום אחד אתה פוקח את העיניים ורואה שהכל השתנה.
אבל זה לא רק שהחיים השתנו, אלא השתנתה הדרך שלנו לראות את החיים. יום אחד את מבין שמה שראית אתמול בדרך אחת היום אתה רואה בדרך אחרת. דברים שלפני כן לא ראית, פתאום אתה רואה בכל מקום. זה כמו התעוררות. וכשזה מעיר אותך הכל משתנה, אי אפשר לעצור, כמו האביב.
וכאשר החיים משתנים ומשתנה הדרך שבא אתה רואה את החיים אי אפשר לעשות כלום. הגיע הזמן לעשות שינויים.

¿Cómo puede ser que alguien llegue a ser a veces lo que llega a ser? A veces ves en lo que se convirtió un adulto y te preguntás ¿Dónde quedó el niño que fue?
¿Dónde quedan los sueños, los juegos de la infancia? ¿Dónde queda la inocencia?
¿Cuánto hay en un chiquito del adulto que será? ¿Cuánto hay en un adulto del chiquito que fue?
¿Crecer es dejar de jugar un juego para pasar a jugar otro? ¿Crecer es olvidarte del niño que fuiste?
Cuando sos chico el juego es algo muy serio. Cuando sos grande el juego es algo muy serio.
Cuando somos chicos jugamos a la mamá y el papá, a la guerra, a la oficina, al doctor… En realidad jugamos a ser grandes.
Nos enseñan a jugar un juego, pero cada uno lo reinventa a su manera. ¿Esos juegos de la infancia son algo así como nuestros ensayos de la vida futura? ¿Cuándo somos grandes por qué jugar es algo negativo? ¿Por qué miramos mal a alguien que juega con la otra persona?
Cuando sos chico los juegos no tienen consecuencias. Terminas de jugar, los juguetes vuelve a la caja y el soldadito que murió en la batalla mañana sirve para otra guerra. Pero cuando sos grande el resultado del juego es definitivo.
Ser grande es jugar un juego que parece conocido, pero no lo es.
En un juego hay reglas, siempre, no existe un juego sin reglas. Es imposible jugar sin ellas.
Pero cuando el juego deja de ser un juego de chicos ¿Es posible querer jugarlo con las mismas reglas? ¿No es eso ser infantil?
Para un nene jugar es desear, soñar. Para un adulto a veces vivir es obsesionarse con que la vida sea como la soñaste, jugando.
El nene que juega se entrena. Juega a resolver conflictos, acumula recursos, arma su caja de herramientas. Jugar es ensayar, es explorar los limites, las posibilidades de lo que llegaremos a ser.
Cuando sos chico y termina el juego todos los soldaditos vuelven a la caja y mañana sigue. Cuando sos grande fin de juego significa fin de juego.

איך יכול להיות שמישהו עושה לפעמים את הדברים שהוא עושה? לפעמים אתה רואה שהוא הפך להיות בוגר ואתה שואל את עצמך, איפה נשאר הילד שהיה?
איפה נשארים החלומות, המשחקים של הילדות? איפה נשארה התמימות?
כמה בגרות יש בילד שיהפוך למבוגר? כמה ילדותיות יש בילד שהפך למבוגר?
לגדול זה להפסיק לשחק במשחק מסוים, בשביל לעבור למשחק אחר? לגדול זה לשכוח מהילד שהיית?
כשאתה ילד המשחק רציני מאוד. כשאתה מבוגר המשחק רציני מאוד.
כשאנחנו ילדים אנחנו משחקים באבא ואמא, במלחמה, במשרד, ברופא וחולה... למעשה אנחנו משחקים בלהיות גדולים.
לימדו אותנו לשחק משחק, אבל כל אחד משחזר אותו בדרכו שלו. המשחקים של הילדות הם החזרות שלנו לחיים העתידיים?
למה כשאנחנו גדולים משחק זה משהו שלילי? למה אנחנו רואים בצורה שלילית את האדם שמשחק עם אדם אחר?
כשאתה ילד למשחקים אין השלכות. אתה מסיים את המשחק, מחזיר את הצעצועים לתיבה, והחייל שמת בקרב ישמש מחר למלחמה אחרת. אבל כשאתה גדול התוצאה של המשחק היא סופית.
להיות גדול זה לשחק במשחק שנראה מוכר, אבל למעשה הוא לא.
במשחק תמיד יש כללים, לא קיים משחק ללא כללים. זה בלתי אפשרי לשחק בלעדיהם.
אבל כשהמשחק מפסיק להיות משחק של ילדים, זה אפשרי לרצות לשחק אותו עם אותם כללים? זה לא ילדותי?
עבור ילד המשחק זה רצון, חלום. עבור מבוגר לפעמים לחיות זה להיות אובססיבי שהחיים יהיו כמו שחלם, שיחק.
הילד שמשחק ברכבות משחק בשביל לפתור בעיות, לצבור משאבים, לשאת את ארגז הכלים שלו. לשחק זה לנסות, זה לבדוק את הגבולות, את האפשרויות של מה שנהיה.
כשאתה ילד ומסיים לשחק כל החיילים חוזרים לתיבה ולמחרת זה חוזר על עצמו. כשאתה גדול סוף המשחק משמעותו הסוף של המשחק.

זה כמו לזכות בבחורה שלא שמה עליך, לאט לאט בלי לשים לב תיכנס ללב שלה.
זה טוב כי זה לא צפוי. הגענו לעיר בהדרגה, מבפנים, אנחנו משנים אותה. אבל אני חושב שאנחנו צריכים להיזהר, זה לא דבר שקורה כמו בסרט של בראד פיט, שיוצאים מהסוס והורסים הכל.
הסוס הטרויאני הוא תרמית, זה להוריד את השמירה ממישהו בשביל לתקוף אותו אחרי זה.
סוס טרויאני רע זה כמו לשים וירוס שידביק הכל. הסוס שלנו הוא סוס טרויאני טוב, זה לשים אנטיביוטיקה באמצע הזיהום.
זה כמו זרע שאתה זורע באדמה, ובלי שתשים לב, גודל לעץ.
הטוב או הרע, הסוס הטרויאני תופס אותך בהפתעה, בלי תחמושת, ולא נותן לך זמן להגיב.
הסוס הטרויאני זה לשקר לשקרן, לרמות את הרמאי.
הסוס הטרויאני יכול להרוס או לשחרר, אסור לנו לשכוח מזה, אנחנו כאן בכדי לשחרר.
סוס טרויאני נכנס למרכז הלב שלך וכובש אותך לנצח.