זימון מציאות לפי "הסוד" - מדריך ידידותי למשתמש
האם אנו יוצרים מציאות?
במובן אחד.. כן.. אנו פועלים בעולם פיזי מציאותי ולכל פעולה ישנה תוצאה ביקום הפיזי ולכן אנו משנים את המציאות סביבנו..
אולי אם נמקד את השאלה נוכל לדון בה? אולי הנוסח הבא יותר מתאים
מה היא מידת ההשפעה שלנו על המציאות של חיינו?
הפיזיקה מתארת "קונוס השפעה" במרחב-זמן שבו ההשפעה של כל אירוע גדלה ויכולה להשפיע על יותר מרחב ותוך כדי זה עוצמת ההשפעה קטנה..אירוע "גדול" כמו רעידת אדמה או סופה ישפיע ביתר שאת על המרחב וישפיע על מרחב גדול יותר לעומת אירוע "קטן" כמו מחשבה..
"קטן" וגדול" הן הגדרות שלאו דווקא אני מסכים איתן כיוון שבתרבות שלנו אנו מגדירים את "גודל" האירוע לפי יכולת ההשפעה שלו ולכן עצם ההגדרה של מחשבה כאירוע "קטן" תעצור אותנו מלזהות שאולי זה לא כך.
אם נישאר בפיזיקה המקובלת נוכל להגיע ל"מסקנה" שיכולת ההשפעה שלנו על המציאות היא קטנה כיוון שכל אירוע שהוא בכוחנו ייחשב כ"קטן"... לעומת זאת בפיזיקה המודרנית מתקבלת תוצאות מפתיעות.. אירועים "קטנים" לפי קני המידה המוכר יוצרים השפעות מסיביות ויוצרים אירועים "גדולים" .. תוצא זה מוכר כ"אפקט הפרפר".. כלומר גם המדע כיום מתקשה להחליט מהי מידת ההשפעה של כל אירוע .. הוא יכול להיות אירוע בעל תוצאה מקומית ומוגבלת והוא יכול להיות אירוע מכונן.. ולא ניתן לדעת מה תהיה ההשפעה של אירוע עד שהוא מתרחש ..
מחשבה.. מילה.. ומעשה.. שלושת עמודי התווך של יצירת מציאות בכל אסכולה שנבחר.. גם הם אירועים כמו כל אירוע אחר.. האם הם "קטנים" או "גדולים"? זו בעצם השאלה..
אם מסתכלים על העבר נוכל בקלות לראות מחשבות.. מילים. או מעשים של אדם אחד שיצרו שינוי עצום במציאות הפיזית.. אם ניקח קצת דוגמאות קיצוניות.. היטלר הטיל את כל העולם למלחמה ארוכה ואיומה ע"י מילים בלבד..ומצד שני..מרטין לותר קינג שינה את חוקי ארצות הברית במילים..
אינשטיין במחשבתו הזניק את כל המדע קדימה בקפיצה קוונטית ממש..
גאנדי הנהיג את עמו לעצמאות ע"י מעשה פשוט ודוגמא אישית..
כלומר מילים, מחשבות ומעשים "פשוטים" יכולים להביא לשינוי מרחיק לכת ולברוא מציאות אחרת..
אז עכשיו השאלה היא מדוע ישנם מילים ומחשבות שעושות את זה ומדוע ישנם כאלו שלא?.. או איך אפשר ליצור מחשבות, מילים ומעשים שיבראו בשבילנו את המציאות שאנו רוצים?
ההבדל כמו שאני רואה את זה הוא.. אמונה... האנשים הללו יצרו שינוי כי הם האמינו בכוחם ליצור את השינוי הזה..
אמונה עמוקה.. ללא ספקות ותשוקה גדולה הם הכלים שמשנים את עוצמת ההשפעה של המילים והמחשבות שלנו..
אם אדם שומע על רעיון של בריאת מציאות ומחליט "לנסות" אותו.. עצם הניסיון הוא הצהרה שאולי זה לא יצליח.. האמונה שלו במחשבות ובמילים לא שלמה.. התשוקה לא מלאה.. וכך הוא מקבל תוצאה .. לפעמים היא מתאימה.. ולפעמים לא.. וכך הוא מגיע למסקנה שזה "סתם טריק וזה לא עובד" ונסגר המעגל..
כלומר "ניסיון" הוא מכשלה בבריאת מציאות.. אין "לנסות" ...יש "להיות ולעשות"
מכשלה אחרת בבריאת מציאות היא המחשבה שיש לנו ש"לחשוב רק מה טוב לי זה נרקסיסטי ואגואיסטי".. אנו מניחים ש"אסור" לנו לחשוב כך. וכאשר עלינו לפעול למען טובתנו (פרנסה, זוגיות, אהבה, אושר) אנו עוצרים את התשוקה שלנו שמא יהיה אגואיסטים או שמא האושר שלנו יבוא על חשבון מישהו אחר.. ושוב אנו כושלים בבריאה מודעת
הרבה מאוד פעמים אני שומע "ניסיתי את "הסוד" וזה לא יצא.. מדוע?"
הדרך לענות על השאלה הזו מורכבת מכמה שלבים ..קודם נבין את שלבי "הסוד". אני קורא לזה כך מכיוון שרוב האנשים מזהים את זה מהסרט, טכניקות זימון מציאות קיימות בהרבה מאוד מסורות רוחניות מההודית והטיבטית ועד השמאניזם באמריקה. התחום הזה תוקשר עשרות פעמים בידי אנשים שונים בתקופות שונות ובכל פעם חזרה אותה תבנית של זימון מציאות.
השלבים נקראו בשמות שונים , אני אדבק במילים של הסרט כדי שיהיו ברורים.
1. בקשו
2. האמינו
3. קבלו
נראה פשוט לא?.. אני צריך רק לבקש, להאמין שמגיע לי ואז רק לקבל?..
אך האמת היא שהשמות הללו מסתירים הרבה..
1. בקשו
איך מבקשים?.. כולנו מבקשים דברים רבים, ועדין לא מקבלים אותם.. מדוע?.. הסיבה היא שאנו מבקשים המון דברים כל הזמן והרבה פעמים הם סותרים אחד את השני. בקשה אמיתית היא בקשה שיש בה התמקדות, כוונה ותשוקה.
התמקדות קובעת שעלינו לראות את מושא הבקשה שלנו באופן מתמיד מול עיננו. עלינו לחיות כל רגע בנוכחות מתמדת של דבר שאנו מבקשים. כמו כן לא מספיק לראות את החפץ הפיזי. עלינו לראות בעיני רוחנו את הרווח הערכי של הבקשה שלנו. מהם הערכים וההוויות שמימוש הבקשה יאפשר לנו לראות.
כוונה מדברת על כך שעלינו להתכוון לבקשה שלנו. עלינו באמת ובתמים לרצות אותה למען עצמנו. לא למען האגו או התדמית או הסטאטוס החברתי או הכלכלי. עלינו להתכוון לכך שהבקשה באמת תשרת את טובתנו העליונה ואת טובת כל הנוגעים בדבר.
התשוקה זוהי האנרגיה המניעה את הבקשה. התשוקה היא האהבה שאנו מכניסים לתהליך. אהבה לדבר, אהבה להוויות שהוא יאפשר לנו ואהבה לעצמנו שמגיע לנו לזכות בשפע.
על מנת להניע את תהליך הבקשה אני מתחייב לעשיית השלבים:
א. אני ארשום בצורה ברורה ,חד משמעית ומפורטת כמה שרק אפשר את הבקשה שלי. אני אצור אותה בדמיוני, בציור, בסיפור.
ב. ארשום את הערכים וההוויות שיבואו לידי ביטוי במימוש הבקשה.
ג. אקרא את מה שרשמתי לפחות פעמים ביום, בוקר וערב. תוך כדי קריאה אעלה ברוחי את התחושות והרגשות שלי בקבלת הדבר. אחוש אותן ואחווה את השמחה, הסיפוק והאהבה.
2. האמינו
שלב האמונה אינו קשור בלהאמין שאפשר, או מותר, או יכול. אמונה אומרת ידיעה. עלינו לדעת מעבר לכל ספק שמה שביקשנו בדרכו אלינו. כמו שאין אנו מטילים ספק בבוקר שזורח מתוך החשכה, כך אנו לא נטיל ספק בזריחת הבקשה שלנו מתוך המציאות.
האמונה גם מדברת על כך שנאמין באופן מלא שמגיע לנו לקבל כל מה שאנו מבקשים. לא מכיוון שאנו חכמים או חשובים מאחרים , אלא מכיוון שאנו חשובים בדיוק כמו האחר וכולנו חשובים במידה שאין למעלה ממנה. האמונה שמגיע לנו לא מתוך אגו ופחד אלא מתוך ענווה ואהבה.
על מנת להניע את שלב האמונה אני מתחייב לעשות :
א. אשחרר את הלחץ ואת הצפייה למימוש הבקשה, אשאר עם הביטחון השקט שהיא תגיע.
ב. אבטח ביקום שיביא לי את מה שנחוץ לי לטובתי העליונה בזמן הנכון. לא אנסה לתמרן או להפעיל מניפולציה או כוח על מנת לזרז את התהליך.
ג. אראה את עצמי כחשוב וראוי לקבלת כל השפע החומרי והרוחני.
ד. אראה את כל האחרים אנשים, בעלי חיים וצמחים כחשובים וראויים בדיוק כמוני.
3. קבלו
הרבה אנשים מבינים שלב זה כפסיבי. אני צריך לשבת בכורסא וכל ייפול עלי אני צריך רק לקבל.
ההפך הוא הנכון, השלב הזה הוא השלב הכי אקטיבי. בשלב הזה עלינו לקבל את התוכנית של היקום להעניק לנו את הבקשה שלנו.
כאשר אתם מבקשים ומאמינים, מייד יתחילו להופיע מחשבות , אינטואיציות, אפשרויות ואנשים שנועדו לסייע לכם לקבל את הבקשה שלכם. עליכם בשלב הזה להיות בעירנות מלאה, לכל מילה, מעשה, מחשבה , לכל שיר ברדיו. עליכם לקבל וללכת על כל הזדמנות שנקרית בדרכיכם שהאינטואיציה העמוקה שלכם אומרת לכם ללכת עליה.
עלינו להבין, ישנם אינסוף דרכים לתת לנו את מה שאנו מבקשים, כאשר אנו מתעקשים רק על דרך אחת, אנו באחת מוותרים על אינסוף אחרות. היו פתוחים להזדמנויות, היו קשובים לעצמכם, זירמו עם התהליך.
בסרט מסוים זה הוגדר בצורה יפה
"כאשר מישהו מבקש מאלוהים אומץ.. האם אלוהים נותן לו אומץ או הזדמנות להיות אמיץ?"
ובאותה מידה נוכל לומר
כאשר מישהו מבקש מאלוהים שפע.. האם אלוהים נותן לו שפע או הזדמנות לחיות שפע?
אין זה משנה שפע של מה, זה יכול להיות כסף, בית, זמן, אהבה, איכפתיות, חברות.
על מנת להניע את תהליך הקבלה אני מתחייב ל:
א. אוותר על השיפוטיות ועל הקיבעון המחשבתי בקשר לדרך למימוש הבקשה. אשאר פתוח לאינסוף אפשרויות הנפתחות בפני.
ב. אקשיב לקול הפנימי שלי, הקול שמדריך אותי למען טובתי העליונה.
ג. אנצל הזדמנויות הנקרות בדרכי רק אם הן תואמות לאינטואיציה שלי ואם הן לא פוגעות או מנצלות אחרים.
ד. אודה על כל אדם, הזדמנות או אפשרות הנקרית בדרכי. אשחרר את הטוב המגיע אלי חזרה אל העולם מתוך הבנה שהיאחזות מגיעה מהאגו , מפחד ומתחושת חוסר.
כאשר אנו מקיימים את השלבים הללו, כל שנבקש מגיע אלינו. בפעמים הראשונות נראה כאילו נדרשת פה הרבה עבודה קשה. אין זה עבודה קשה, זו הסתכלות חדשה על העולם ועל מקומנו בו, כאשר נפתרים מהדרכים הישנות, אילו שקיבעו אותנו בתוך נבדלות מהסובב במקום אחדות על כל הקיים, התהליך נהיה פשוט כלו נשימה. כולנו כתינוקות ידענו איך להגשים כל בקשה שלנו, כל העולם סבב על מנת להעניק לנו את רצוננו. כשגדלנו התחילה הסביבה להגיד לנו שזה "לא הוגן" או "אגואיסטי" לחשוב על טובתנו האישית, אז זנחנו את מה שידענו והפכנו ליצורים שהגשמת הבקשות שלהם תלויה באחרים ולא בעצמם.
התהליך של זימון המציאות מאפשר לנו לחזור אל המצב הטבעי שלנו, מצב של בוראים מודעים. מצב שבו אנו חיים בהרמוניה עם עצמנו ועם הסביבה. אין אנו דורשים יותר עכשיו ובכך דורסים ופוגעים באחרים ובסביבה. אנו בטוחים בקבלת רצונותינו ומאפשרים לתהליכים לקחת את הזמן הדרוש להם על מנת שנוכל להמשיך ולקבל בעתיד.
|