עידן סובול נולד בתל-מונד (בימים היפים ההם, כפר נידח בפלשתינא א"י, תחת שלטון האימפריה הבריטית, שהיה משופע בפרחי פרג , סביונים וכלניות, גם כלניות מהלכות על שתיים ודוברות אנגלית כשפת-אם...) עידן היה בן חמש כשפרצה המדינה, ובשל כך נִבצר ממנו לקחת חלק במלחמת העצמאות (המלחמה היחידה, עד כה, שלא זוהמה בכינוי יהודי-משיחי) , והוא נאלץ לבלות אותה בגן-חובה, ברחוב קטן שנקרא אז בגדול "כפר זיו" מסיבות שלא כאן המקום להרחיב עליהן ... את מלחמת 56 ( "מלחמת קדש" ) עשה, בשעות הלימודים המקובלות של בית הספר העממי, ליד קיוסק הגזוֹֹז של בריטן הזקן, בהאזנה נפעמת לחדשות המסעירות שהולידו, לשעה קלה ולתפארת המליצה הבן-גוריונית הלא-מוצלחת , את "מלכות ישראל השלישית" (מלכות שהתכוננה להיות בת אלף שנים, אבל שרדה, כזכור למי שזכור, קצת פחות מיממה).
ב-1967, זמן קצר לפני פרוץ "מלחמת ששת הימים" (שימו נא לב לשם המשיחי) שבה נאלץ להשתתף, הופיע סִפרו הראשון: "והשמים יתבהרו" (המו"ל, ישראל זמורה, יעץ לא לקרוא לספר "עידן התמימות" ומסתבר שקבלת הצעתו חסכה עוגמת-נפש עתידית...) אבל מאחר שהשמיים, לא רק שלא התבהרו אחרי הבְּלִיץ המסנוור של יוני 1967, אלא החלו להשחיר ממשיחיות יהודית חדשה -
גזר על עצמו סובול שתיקה של 5 שנים בטרם פרסם את: "הלילה מתעוררות בעיות" (1972) , על הבעיות שהורדמו בין המלחמה הקודמת והמלחמה הבאה.
מלחמת אוקטובר 1973, המכונה בפי תמימי אותה עת "ההפתעה", הולידה יצירה משותפת עם מלכת שירי הרחוב-הישראלי, דרורה חבקין ז"ל, בשם "נגמרה לי פתאום עוד מלחמה" עם פוטנציאל שלא נוצל אפילו אחד-בשישים עד עצם היום הזה.
בקיץ 1979 הועלתה ב"צוותא" אופרת הרוק האופטימית הראשונה שלו "טרמפ למוות" שהולחנה ע"י גרי אקשטיין ומשה לוי , וששרדה על הבמות במשך כשנה עד שנפלה על חלל-התרבות הגדול שנפער בארץ בין שתי המלחמות הנ"ל ושנותר פעור עד עצם ימינו אלה, כאותם בולענים הנפערים במקום הנמוך ביותר בעולם.
תסריט ארוך "המלחמה האחרונה" על מלחמה גדולה הצפויה כביכול או לכאורה בלבנון, שהיה מבוסס בזמנו (1980) על רעיון מטורף ודמיוני בעליל, ושהפקתו התעכבה בשל בעיות תקציביות, כרגיל - מומש בסופו של דבר בתקציב קטלני וללא חיסכון בשחקנים ראשיים, מִישניים, ניצבים ואביזרים, מחוץ למדיום הקולנועי. מאז נוקטים המחבר (שבין יתר מוזרויותיו שירת כקצין-שִריון לצד כמה ממִלחי-הארץ ז"ל, להבדיל אלפי הבדלות ממלכי-הארץ) ונוקטים ידידיו (שרובם שירתו, לתדהמתם הרטרואקטיבית, ביחידות-קרביות) מישנה-זהירות בדמיונותיהם.
אף-על-פי-כן ולמרות הכול הופיעו מאז "תוך כדי" (ספר שירים, תקליט, ומופע שהתבסס עליהם, שהולחן על-ידי עיתאי סובול) ועומדים להופיע "סיבוך פשוט" (תסריט); "התחלה, אמצע וסוף" (מחזה); "לבד בעולם" (אופרה שהולחנה על-ידי גרי אקשטיין); "עניין של הרגשה" (שירים); "לא קיים או מחוץ לתחום", "אי-שם בז'אן ז'ורס" ו"אין חזרה" (מחזות - טרילוגיה); "בשיאו" (נובלה); "מנוחת סיזיפוס" (שירים); "שאריות מאלכס" (מחזה); "ארץ נוד" (שירים); "עד אתמול" (שירים); "תופעות לוואי של הישרדות והטיפול בהן"; "עד אחרון הצלילים" (שירים), ואחרונים לעת הזאת: "מוחל הטובות" - (רומן רחב יריעה המשקיף על מערכת המשפט הישראלית המתפוררת - מפסגת הר-נבו, מתחתיות עמק-הבכא וממה שביניהם); "לילה בפונדק של סידורי" ;" עלייתה, שקיעתה ונפילתה של הלְחֵנָה כַּרְמֶן מְדִינָה" (מחזה-שַׁדַּי שבו נחשפים מניעים סמויים, הגורמים להתנהלותם האבסורדית של בכירים ובכירות שונים ברשויות המדינה לכול אורך אורך שנות קיומה. מוסיקה: עיתאי סובול) ועוד...
בכול יצירותיו, שאת חלק הארי שלהן חווה על בשרו ממש, הוא מנסה להתעלם, מתוך ייאוש, מן ההִתְדַּרְדְּרוּת המהירה והעיפוש הגדול והרעיל שמייצרת המדינה בכל רגע ורגע בכול תחומי החיים: החל בבריאות, בחינוך, בתרבות ובכלכלת השכבות המוחלשות, וכלה במערכת המשפט על כל זרועותיה-התמנוניות הארוכות והמפותלות – והוא משתדל לראות ולהפנים ולהחצין רק את הצדדים החיוביים המעטים, שמצליחים לשרוד איכשהו למרות הכול; עם זאת הוא עדיין מתחייב בגופו ובנפשו להמשיך כבעבר ולהתמיד ולִרְחוֹק, גם בעתיד הרחוק, מן הטיעון המעופש, המצחין והנפוץ כול-כך במקומותינו: "לא ידעתי" – ועל-כך ראוי מן הסתם למנה הגונה של הערכה.
א. ש.
נ.ב.
סובול , כמו כול בני האדם שנולדו בארץ הזאת, הוא אזרח מדינת-ישראל מכוח העובדה שנולד כאן
ולא מכוח" חוק השבוּת". הרישום הכפוי שנעשה על-ידי משרד הפנים הוא שִקרי וגזעני באופן מבהק.
.........................................................................................................
