x
בניית אתרים בחינם
הפוך לדף הבית
הוסף למועדפים
שלח לחבר
 

   עמוד הבית    פרשת שבוע    פינת ההלכה    צור קשר    קישורים    פורום האתר
   חגים    סיפורי צדיקים    הורדות    צדיקי מרוקו
 

 


ל"ג בעומר-רבי שמעון ומשה רבינו


הוא יוםפטירת התנא הקדוש הרשב"י זיע"א נהגו כל ישראל להרבות בשמחה
ובסעודות לכבוד רשב"י זיע"א ונקרא אותו יום הילולא דרבי שמעון בר יוחאי
 ואין אומרים תחנון כידוע.

ושאלו המפרשים מדוע אנו עושים שמחה ביום זה?והרי הוא יום פטירה  וראוי
 להצטער בו על פטירת הצדיק?!

וביותר יש להתפלא שאמר רבותינו ז"ל כי רשב"י הוא ניצוץ של משה רבינו ע"ה 
 ואם כן איך בפטירת משה אנו מצטערים ,ובפטירתו של רשב"י אנו שמחים.

 


והתשובה,דבאמת גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם,ולכן ראוי לשמוח ביום פטירתם,
ומשה רבינו יוצא מן הכלל ,כיוון שיום המיתה היה קשה בעיניו כידוע ממדרשי חזל:
כי בסוף כתיב "בן מאה ועשרים שנה אנכי היום לא אוכל עוד לצאת ולבא ופירושו
 בדברי תורה,שהיה יוהשוע תלמידו יושב ודורש ומשה שותק,שנסתמו ממנו  מעייני
 החכמ ויש מכאוב וצער גדול  מזה ,מי שבחכמתו האציל על כל ישראל סופו יהיה עומד
 לפני תלמידו ולא מבין אותו.ועל זה ודאי שראוי להצטער ,מה שאין כן אצל רשב"י
דאדרבא ביום הילולא שלו גילה רזין סתומים וסודות נוראים ביותר,וביותר צריך לשמוח ביום זה.

 


ועוד יש לומר,דמשה רבינו היה מצטער מאוד  בעת פטירתו כיון שיצא נשמתו היה מתיירא
 שמא לא עשה בעולם הזה כמה שהיה ראוי לו לעשות,אומנם כשהלכה נשמתו לגן עדן וראתה
 חלקה בארץ החיים עין לא ראתה,ואח"כ באה בגופו של רשב"י(מה שהיתה צריכה כן ,
אולי מפני שמה רבינו לא השלים תיקונו בעולם כיוון שלא נכנס לארץ ישראל,ולא קיים
 המצוות שתליות בארץ) ,וביום סילוקו של רשב"י היה שמח רשב"י  מאוד כי ידע את
חלקו הטוב ,ולכן ראוי לעשותו יום שמחה וששון.(ספר דרש משה לרבי משה הכהן)

 


רמז לכך שרשב"י הוא ניצוץ מנשמתו של משה ,שעל משה נאמר  עלית למרום שבית שבי
 והוא רמוז באותיות רשבי שהם כמו שבי.

 


הילולא דרשב"י


 הגמרא במסכת סוכה אומרת,אמר רבי ירמיה משום רשב"י,יכול אני לפטור את כל העולם
 מן הדין מיום נבראתי ועד עתה וכו'.

והקשה בספר בן יהוידע לגאון רבי יוסף חיים :מדוע באמת רשב"י לא פטר את  העולם
מן הדין,ורק אמר "יכול אני" ....

ותירץ,  בדרך משל  הידוע, למלך שהיה צריך שני אנשים שישמרו לו את הפרדס,לקח אחד
 עיור ואחד  חיגר שאין לו רגליים ללכת. ויהי למחרת ,התגלה שכל פרי המאכל נאכלו ,
המלך ידע  שהשומרים הם אלו שאכלו מפרי הגן וצים לבא אליו,שאל את החיגר מדוע
אכלת את הפירות,אמר לו זה לא אני שאכל כי אני חיגר ואין אני יכול ללכת,ומי שעשה
את המעשה הוא העיוור.פנה המלך לעיוור,והעיוור אמר לו שזה לא אני כי  איך אוכל לגנוב
 את הפירות אם אני עיוור.מה עשה המלך?הרכיב אותם זה על זה,את החיר שם על כתפי העייור
 ואמר להם עכשיו אתם מסוגלים להיות כאיש רגיל,ולגנוב את הפירות....

והנשמל ,דבזמן שהקב"ה ידון את האדם,תאמר הנשמה כי היא פטורה כיוון שהגוף הוא שחטא,
כי בלעדיו היא רוחנית ולא עושה עבירות,וגם הגוף יטען כי השמה היא שמחייה אותו ,ובלעדיה
 הוא כפגר מת ובדאי שלא יכול לעשות בעצמו עבירה.מה יעשה הקב"ה ישים הנשמה בתוך הגוף
 וידון אותם.

וידוע שבמסכת שבת המחלוקת בין רשב"י לחכמים לגבי שני אנשים שעשו מלאכה בשבת ביחד,
דרשב"י פוטר אם כל אחד  צריך לשני ולא יכול לעשות את המלאכה בלי השני שנאמר "בעשותה".
וחכמים מחייבים ואומרים שאף שניים שעשו מלאכה חייבים.

וע"פ זה מובן מה שרב"י יכול לפטור את כל העולם ,שהרי שניים שעשו מלאכה שאחד חייב לשני
פטורים ורם כן הגוף והנשמה שעשו עבירה פטורים כי כאמור הנשמה לא יכולה בליע הגוף,והגוף
לא יכול בלי הנשמה.ומה שכתב רק שהוא יכול,ולא פטר אותם למעשה ,זה מיכוון שבאמת הלכה כחמים
ששנים שעשאוה חייבים.

 
מנהג ישראל קודש לקרוא בהם משנה אבות בכדי להתחזק בתורה ובעבודת ה' הבנו מקצת
 מקניני התורה )מתוך הספר קנין התורה לרב עובדיה יוסף טולידאנו נכד למרן הגר"ע
 יוסף שליט"א(

מתוך שמחת הלב מתרחב לב האדם,ומתפקח ומתחדד שכלו להבין אמרות התורה.

ואם ח"ו אינו לומד בחשק ובשמחה ,והתורה עליו כמשא,סוף סוף הוא יפרוש מהלימוד.

אולם אן ילמד בשמחה ובשירים אז באהבתה ישגה תמיד.  (מדרש שמואל)

 

בתנא דבי אליהו איתא:פעם אחת שאלני אחד מה נשתנה ישעיהו בן אמוץ מכל הנבאים,
שהוא היה מתנבא כל הטובות וכל הנחמות לישראל יותר מכל הנבאים?

אמרתי לו:בני,מפני שהיה מקבל עליו עול מלכות שמים בשמחה יותר משאר כל הנבאים.

והכי כתיב:"מאור עינים ישמח לב" אלו דברי תורה שמאירין עיניו של האדם ומשמחים לבו ,
שנאמר "פיקודי ה' ישרים משמחי לב".
בגמרא בעירובין אמרו:א"ר שמואל בר נחמני מאי דכתיב "אילת האבים ויעלת חן",מפני מה
 נמשלו דברי תורה לאילה?
לומר לךמה אילה זו רחמה צר וחביבה על בעלה כל שעה ושעה כשעה ראשונה,אף דברי
תורה חביבין על לומדיהם כל שעה ושעה כשעה ראשונה.
כאשר אדם לומד תורה בשמחה וטוב לבב,כאדם המוצא מציאה גדולה ושמח בה –אזי
נעשית חביבה עליו ומשמחתו.
כתב הפלא יועץ שכתב דבר מבהיל שגילה האר"י ז"ל את סודו שכל מה שזכה להשגת
 חכמה נפלאה ורוח הקודש,היינו מכיוון שהיה שמח שמחה רבה בעסקו בתורה הק' ובקיומו
 איזה מצוה,יותר מאדם השמח במוצאו שלל רב.

הרי לנו כמה מעלות השמחה בלימוד התורה,ישמע חכם ויוסף לקח.

 

מספרים על הגאון רבי שלמה אבן דנאן אב בית דין מקודש ורב העיר פס, שבילדותו היה
 יושב ומשנן ללא הרף והוגה בלימודו בבית המדרש, בעוד חבריו היו משתעשעים כילדים
 ושקועים במשחקיהם.
רבי שלמה ניחן בחכמה ודעת וזכה ע"י התמדתו בתורה שנפש עמלה עמלה לו ,לימים
 זכה להיות לגאון ותפארת לכל עדתו.
אולם ימי ילדותו היו קשים מאוד.הצדיק רבי משה אבן דנאן אביו, נפטר בפתאומיות והפיל
 זעזוע קשה על המשפחה. המר והמשיך לדבוק בתורה ולשקוד על לימודו ביתר שאת,
כאשר דמותו של אביו הקדוש מהווה לו דרך מנחה בכל צעד ושעל שעשה,כך הוא הצליח
לגדול בתורה ונהפך להיות אחד מגדולי התורה.מעשה זה מלמד את האדם שגם ברגע
משבר ,כאשר כבר אין יותר שמחה בלבבו אל יתייאש וימשיך בדרך התורה שהיא נותנת
 חיים לאדם כמ"ש "כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא".רבי משה נפטר בטרם מלאו
 לבנו עשר שנים, אך רבי משה  לא נשבר מהאירוע
 

רבי שמעון בר יוחאי והזוהר הקדוש


רבי שמעון בן יוחאי הלך לו אחרי שהממשלה דנה אותו למיתה על שגינה אותה,
וברח למדבר לוד ונתגנז במערה הוא ובנו רבי אלעזר,נעשה להם נס ויצא במערה
 אילן חרובים ומעין של מים,אכלו מהחרובים ושתו ממי המעין ואליהו הנביא היה
 בא אליהם בכל יום שתי פעמים ולמד עמהם ולא ידע איש מהם.וחברו ספר תיקוני
הזוהר שהם שבעים אופנים לתורה שפירשו רשב"י וחביריו בתיבת בראשית מסתרי תורה
.(הקדמה לזוהר בראשית)