|
סדרת התוכים
אלקסנדרין
דררה אלכסנדין
Alexandrine Parakeet
Psittacula eupatria
הופעה חיצונית: גופו מגוון בצבעי ירוק, עם כתמים אדומים בכתפים, טבעת שחורה מסביב לצוואר, כשבעורף מבצבצים גוונים של אדום וורוד.
נישה אקולוגית: הודו, נפאל, פקיסטן, בנגלדש וסרילנקה.
תזונה בשבי: זרעים, פירות, כופתיות
גודל כלוב: בינוני (60X60X120)
רבייה: דו-צורתיות מינית, לזכרים מופיעה טבעת שחורה סביב הצוואר בגיל שנה וחצי. לנקבה ולצעירים, אין טבעת על הצוואר.
מידע נוסף:
תוחלת החיים: כ-25 עד 30 שנה. תוחלת החיים: כ-35 עד 40 שנה. איזורי מחייה ותפצה: , פקיסטן, בנגלדש, סרילנקה הודו, נפאל..
תמונה;.jpg)
אקלאקטוס
Cornelia's Eclectus Parrot
Eclectus r. Cornelia
הופעה חיצונית: זכר: הצבע הכללי ירוק בהיר "חלונות" אדומים מתחת הזנב. כיסוי הזנב התחתון ירוק, ובהיר יותר לקראת קצהו התחתון ובחלקו העליון כחול. חלקו התחתון של הזנב שחרחר,כשקצהו בצבע צהוב-ירוק ערפלי. העין נוטה לצבע כתום. הנקבה: בצבע כללי - אדומה, וכחול בבטן ובחזה. הגב התחתון, הכנפיים וכיסוי הזנב העליון צבועים באדום כהה יותר הנותן להם מראה עמום. כיסוי הזנב התחתון אדום. חלקו העליון של הזנב אדום כהה עם קצוות בהירים יותר. חלקו התחתון של הזנב אדום, עם גוון כהה יותר בבסיסו ובהיר יותר בקצה. הצעירים זהים לבוגרים, מלבד המקור שצבעו בבסיס חום כהה ועיניו כהות. מטת כנפיים: 26-27.5 ס"מ. אבחנה בין תתי המינים : קשה מאוד להבדיל בין זכרי האקלקטוסים אלא אם מכירים היטב את המאפיינים של כל תתי המינים. הכי נוח לתצפת על מספר פרטים באותו הכלוב לשם השוואה. ההבדלים הקלים שבגוון הירוק יעילים לזיהוי המינים השונים. כמובן ששיטה זו אינה יעילה אם מתצפתים על זן אחד בלבד. לזכר הvosmari זנב וצוואר ארוכים משמעותית וה Solomon island קטן פיזית משאר המינים. זכר ה grand קשה במיוחד לזיהוי מכיוון שזה נעשה בעיקר על ידי הבדלים קלים בצבע המקור, אורך הזנב וצבע הזנב. דרושים מיומנות וניסיון רבים על מנת להבחין בין הזכרים השונים. האבחנה בין הנקבות השונות קלה בהרבה. הבולטת מכולן היא נקבת ה vosmari לה יש פס רחב בצבע צהוב בקצה הזנב ואין לה טבעת נוצות כחולה סביב העין. נקבות ה red sided וה Solomon island ניתנות לזיהוי בקלות לפי ה"סינר הכחול שמעטר את החזה בניגוד לצבעים המשתלבים במינים האחרים. בנוסף, סביב העין ניתן לראת בבירור במינים אלה טבעת נוצות כחולה שמאפיינת רק אותן. לנקבת ה grand אין לא את טבעת העין ולא הפס הצהוב בזנב אלא קצה הזנב מאופיין המעט מאוד נוצות בצבע צהוב חלש מאוד.
נישה אקולוגית: ישנם בין 8-10 תתי מינים מוכרים של אקלקטוס (Eclectus roratus). מוצאם הוא מקייפ יורק שבאוסטרליה דרך איי אינדונזיה, איי סולומון, סומבה, וגינאה החדשה. הזן המצוי ביותר הוא הגרנד אקלקטוס. תתי המינים המצויים הם: • רד סיידד - Red-sided Eclectus - Eclectus roratus polychloros (טבעת כחולה סביב העין/אין צהוב בזנב). • ווזמרי - Vosmaeri Eclectus - Eclectus roratus vosmaeri (צהוב בזנב/אין טבעת כחולה סביב העין). • סולומון איילנד - Solomon Island Eclectus - Eclectus roratus solomonensis (כמו רד סיידד קטן). • גרנד – Grand Eclectus (אין טבעת כחולה סביב העין/אין צהוב בזנב). .
תזונה בשבי: פירות, ירקות, זרעים, תערובת השרייה, כופתיות. מגוון רחב של פירות וירקות צבעוניים רבים.
תזונה בטבע: פירות וזרעים, מגוון רחב של פירות וירקות צבעוניים רבים.
גודל כלוב: גדול (80X80X180)
רבייה: דו צורתיות מינים, עד כדי כך שבעבר נחשבו לשני מינים שונים. הנקבה - בחלק באחורי אדם ובקדמי נוסף צבע כחול באזור החזה והבטן. בגרות מינית: הנקבה היא הדומיננטית בזוג האקלקטוסים. "גיל הבגרות" מורגש יותר בקרב נקבות מאשר בזכרים, נראה שהם כמעט ולא משתנים כשהם מגיעים לבגרות מינית. הזכרים ימשיכו לשחק ולהתנהג כרגיל אפילו כשהוא מגדל גוזלים. הנקבות נאמנות ליחידי הסגולה שזוכים באמונן ומגנות בחירוף נפש על גוזליהן. בהגיען לבגרות הן עוברות שלב של תוקפנות והגנה על "אזור הקן". עם קצת סבלנות והדרכה נכונה, שלב זה יעבור ונקבת האקלקטוס תמשיך להיות שותפה בחיי המשפחה. למרות שהן תוקפניות כלפי זרים שינסו להתקרב לקן/גוזלים, הן יתנו לאדם קרוב ומוכר להתעסק עם הגוזלים. אצל מגדלים קטנים של אקלקטוסים, שהזוג היו קודם חיות מחמד, ניתן לעיתים לראות תופעה מיוחדת במינה. לעיתים קרובות אקלקטוסים יתנו לבעליהם להיות "גלגל שלישי" בגידול הגוזלים ולהשתתף בצורה פעילה בהאכלה של הגוזלים. שיטה זאת נקראת co parenting וייחודית לאקלקטוסים. נדירים המקרים שתוכי מסוג אחר ירשה התנהגות מסוג זה. רבייה: אקלקטוסים מגיעים לבגרות מינית בין גיל 2-5 . ה Solomon island יכולים לעיתים להתרבות כבר בגיל 18 חודשים והזנים הגדולים יותר כמו ה vosmari יגיעו לגיל רבייה רק בגיל 4-5. רוב תתי הזנים מטילים 2 ביצים , Solomon islandיטילו לעיתים 3 ביצים ובמקרים נדירים אפילו 4. זמן ההדגרה כ-28 יום. הגוזלים בוקעים עיוורים ועירומים ומכפילים את גודלם במהירות רבה. חשוב בהטלה הראשונה לתת להורים לגדל את הגוזלים כל עוד הם מאכילים אותם. אם נוציא את הגוזלים לאחר מספר ימים או שבועות, ההורים יבינו שזהו התהליך הטבעי ולעולם יצפו מהגוזלים "להעלם" לאחר מספר ימים ולא יאכילו אותם אף פעם עד שלב הגמילה. ברגע שזוג אקלקטוסים מתחיל להטיל ביצים, קשה לעצור אותם. בשבי, הם יטילו ביצים כל השנה אם לא יעצרו בעדם. ברגע שהם מבינים את כל הלוגיסטיקה שמאחורי גידול גוזלים הנקבות כ"כ להוטות להטיל ביצים שאפילו בהעדר תא הטלה, יטילו בכלי האוכל ועל הרצפה. לפעמים יש צורך לשנות לגמרי את הסביבה כדי לגרום להם לנוח מהטלות.
מידע נוסף:
מקור השם אקלקטוס הוא מן המילה אקלקטי (מפוצל) בגלל ההבדל הבולט בין במינים בזן זה. אקלקטוסים בורכו בנוצות מיוחדות שמעצימות את יופיים. נוצות הראש והחזה שלהם נראות כמו שיער קטיפתי. נקבות אקלקטוס הן כבדות גוף ובעלות מראה קומפקטי ומעוגל מעט. הצבע השולט הוא אדום בגוונים שונים ולרוב תתי המינים נוצות חזה בגווני סגול/כחול ולנקבות ובתת המין vosmari פס רחב בצבע צהוב בזנב . נקבות בוגרות בכל תתי המינים הן בעלות מקור בצבע שחור מבריק בניגוד למקור של הזכרים שהוא בצבע צהוב תירס בשילוב גוונים של כתום ואדום. אקלקטוסים זכרים הם מעופפים יעילים עם נוצות בצבע ירוק ברקת עם קצוות כחולים או צהובים, בהתאם לתת המין. בצידי הגוף יש כתמים של צבע אדום ומעט כחול בכנפיים ובזנב. המקור העליון משתנה מחוסר פיגמנט בזמן הבקיעה מהביצה ועד לשחור ב- 6-12 החודשים הראשונים לחיים. בכל תתי המינים המקור העליון משתנה עם הבגרות לצבע צהוב תירס בדרך כלל עד גיל שנה אך לעיתים יכול להתארך עד גיל שנתיים. מאפייני גודל ומשקל : האקלקטוס הוא תוכי בגודל בינוני עם מוטת כנפיים של בין 60-75 ס"מ. האורך של תתי המינים המצויים הוא בין 30-36 ס"מ. משקל הוא בדרך כלל לא כלי יעיל לאבחנה בין תתי המינים כי יש חפיפות . חלקית באשמת ערבוב תתי מינים ברבייה הבדלי משקל גורמים לעיתים ליותר בלבול. מבין המינים המצויים Solomon island הם הקטנים ביותר וה vosmari הם הגדולים ביותר. גוזלי אקלקטוס מגיעים למשקל מקסימאלי בערך בגיל 7שבועות. בזמן הגמילה הם מאבדים חלק ממשקל גופם על מנת להתכונן לתעופה. אקלקטוסים ממשיכים לגדול עד גיל שנתיים. אופי : בעלי אקלקטוסים יתארו אותם במילים אלה: "מקסים, מהמם, מדהים, אטרקטיבי, מושך, שובה-לב, נפלא, נהדר, משגע, אדיר, כביר, יוצא מן הכלל, חברותי, סקרן, פיקח, שנון, אינטואיטיבי, אינטליגנטי". האינסטינקט האינטואיטיבי של האקלקטוסים עוזר להם לקרוא את מצב הרוח של בעליהם, מה שעוזר לחזק את הקשר דווקא עם תוכים מזן זה. האופי האמפטי של האקלקטוסים הוא כנראה הגורם לכך שכמעט ולא ניתן למצוא תוכים מזן זה במקלטים. לוקח קצת זמן להתרגל לאופי הרגוע שלהם. תוכים מזן זה "קופאים" במקום כשהם ניצבים מול סכנה. כנראה שהמקור להתנהגות זו בסוג הטורפים שבהם האקלקטוסים נתקלים בטבע, טורפים שמזהים את טרפם ע"י תנועה. בסה"כ אקלקטוסים יהיו חיות מחמד מצוינות למי שיודע להעריך תוכי "חושב". אקלקטוסים חוקרים מצבים שונים ומנתחים דרכי פתרון לבעיות בזמן משחק. בעלי אקלקטוסים צריכים לצפות לחיית מחמד דינאמית ומשתנה. צעירים תלויים ומלאי אהבה יתבגרו לציפורים מאתגרות ומורכבות אשר יישארו אוהבים, תחת מגבלות. הם צריכים לקחת חלק בפעילויות המשפחה על מנת לספק את סקרנותם. אין להתייחס אליהם כקישוט לסלון. הם בהחלט יודעים איך לשעשע ולהעסיק את עצמם אך הם חייבים אינטראקציה תמידית עם חברי להקתם האנושית ואחרי הכול, זאת הסיבה שבגללה אנו רוכשים ציפורי מחמד. אקלקטוסים עדינים בצורה מדהימה עם ילדים בהנחה שהילדים גדולים מספיק כדי לנהוג בציפורים כהלכה. אקלקטוסים מתרגלים מהר לשינויים אך לא סובלים בתים שרועשים ממריבות בין בני המשפחה. בדיוק כמו שמריבות מדאיגות ילדים כך גם לציפורים אמפטיות אלה. זה עלול לגרום למריטת נוצות ועוד דפוסי התנהגות לא רצויים. תנו להם בית חם ושמח ותזכו בתוכי שקט יחסית וחבר יציב אשר תלמדו לקבל כחלק בלתי נפרד מהמשפחה במקום כ"חיית מחמד". יכולת דיבור: אקלקטוסים נחשבים בין שלושת הדברנים הטובים ביותר. הם מתחרים עם הג´אקו ומיני האמזונה שמיטיבות לדבר. הם לא רק חוזרים על מילים ומשפטים, חלקם לומדים שירים שלמים. חלק מגוזלי האקלקטוסים לומדים לדבר עוד לפני שנגמלו אם האדם שמאכיל אותם חוזר על מילה מסוימת פעמים רבות. אקלקטוסים נהנים במיוחד מלחזור על צלילים מעניינים ומילים ששמעו ממשפחתם. הם מסוגלים לחקות בצורה מושלמת צלילים של מיקרוגל, שעונים מעוררים, טלפונים ואפילו מים זורמים . לזכרים יש קול יותר עבה ו"גברי" וכמעט לכל הנקבות יש קול עדין ומלטף. כמו בכל זן אחר יש פרטים שלא ילמדו לדבר לעולם ועלינו להיות נכונים לאהוב ציפור גם אם לעולם לא תדבר. רוב האקלקטוסים לומדים לפחות מספר מילים. תעסוקה: התוכים, בטבע, הם יצורים עסוקים מאוד. רוב חייהם מוקדשים לחיפוש אחר מזון, מים ומקומות קינון. פעילויות טבעיות אלה מיותרות בשבי ולכן יש לספק לתוכים תעסוקה כדי למנוע שעמום, אחרת, נהיה צפויים למריטת נוצות צעקות ועוד התנהגות בלתי רצויה שעלולות להוות בעיה. מקלחות: יש לקלח את האקלקטוס לפחות כל יומיים ובהחלט יפרחו אם יקולחו כל יום. בריאות הנוצות והעור תלויים במידה רבה בלחות במיוחד להקפיד בחורף שברוב הבתים חם ויבש. אם אי אפשר ממש להספיג אותם במים כל יום ניתן להתיז ע"י בקבוק התזה. קיימת אפשרות לתת להם בריכה קטנה והם יטבלו בה עצמאית. דווח אפילו על אקלקטוסים שחיו באזורים מושלגים ושברו את שכבת הקרח על הבריכה שלהם כדי להתקלח במים בקפואים. מגורים: קיים עיקרון הקובע שכלוב טוב לאקלקטוס (או כל תוכי אחר לצורך העניין) הוא – הכי גדול שאתה יכול להרשות לעצמך ויכנס לבית. אקלקטוסים הם תוכים מאוד פעילים וצריכים מקום רב לפעילות. הרוחב חשוב יותר מגובה. גודל מינימאלי צריך להיות 75 רוחב, 60 עומק ו 85 גובה. המידות הנ"ל הם מתוך ההנחה שהתוכי יזכה לזמן קבוע מדי יום מחוץ לכלוב לפעילות גופנית ומגע חברתי שכ"כ דרושים לו. תוחלת חיים: כשהתחילו לגדל אקלקטוסים בשבי, ידעו מעט מאוד על המזון הדרוש להם ומגדלים רבים גידלו אותם על דיאטה של זרעים בלבד. עד שלמדו שיש להם צרכים נוספים - מגוון רחב של פירות וירקות צבעוניים רבים. אקלקטוסים יכולים לחיות אותה תקופה כמו כל תוכי בעל גודל דומה כמו ג´אקו ואמזונות. ידוע על זוג אקלקטוסים בני יותר משלושים שעדין מתרבה, כך שברור ששלושים זה לא זקן בשביל אקלקטוס. מכיוון שלא מגדלים אותם בשבי זמן רב, קשה למצוא בשבי אקלקטוסים בני יותר משלושים אבל יש להניח שבתנאים טובים הם יכולים לחיות עד 50-75 שנים. זו הנקבה;
.jpg)
וזה הזכר;
תמונות;.jpg)
ארה ארגונית
Scarlet Macaw
Ara macao
הופעה חיצונית: הצבע הכללי אדום. האזור הלבן שמתחיל מהמקור התחתון ונמשך עד ללחיים (כולל) נחצה ע"י פסים (לפעמים כמעט ובלתי נראים) של נוצות אדומות בהירות. לחלק מהציפורים יש נוצות הצבועות בצהוב בקצותיהן בגב הראש. החלק הקיצוני של הכנף כחול והחלק הקרוב יותר לגוף צהוב עם קצוות ירוקים. הנוצות בבסיס הזנב כחולות בהירות. חלקו העליון של הזנב אדום עם קצוות כחולים עמומים. חלקו התחתון של הזנב ושל הכנפיים – אדום. המקור העליון בצבע קרן וצדדיו שחרחרים. המקור התחתון שחרחר. העיניים בצבע צהוב בהיר. הרגליים אפורות כהות. לצעירים זנב קצר יותר, מקור תחתון בהיר יותר ועיניים חומות. מטת כנפיים – 1.0 - 1.2 מטר.
נישה אקולוגית: מזרח פנמה, מצפון אמריקה המרכזית ועד מקסיקו, צפון-מזרח עד מזרח קולומביה, ונצואלה, גינאה, סורינם, גינאה הצרפתית, אקוודור, פרו, ברזיל, בוליביה. נישה אקולוגית (אזור מחייה): יערות גשם, יערות פתוחים, סוואנות מיוערות. באמריקה המרכזית גם בשפלות יבשות, בשטח הררי של חוף הפסיפי, באזורים המכוסים בשיחים נמוכים וסבוכים ואזורים מעובדים עם קטעי יערות..
תזונה בשבי: בשבי – מגוון פירות וירקות (בעיקר אגסים, תפוחים, שזיפים, בננות, מלפפונים, תירס, גזר). כמויות קטנות של אגוזי מלך, בוטנים, אגוזי לוז וכדומה. תערובת זרעים המורכבת מזרעי חמניות, חריע, קנביס, חיטה, שיבולת שועל וסוגי דוחן שונים. בקיץ – זרעים מונבטים, מזון יונים מושרה, מזונות ירוקים. יש לדאוג לתוספת מינרלים קבועה. לחם לבן ומזון ביצים חיוניים לגדילה. אוהב דייסה וביסקוויטים כפינוק.
תזונה בטבע: מגוון של פירות בשלים ולא בשלים, מנגו, אגוזים, זרעים, פירות קטנים (ענבים, אוכמניות וכד'), פרחים וחומרים ירוקים הנמצאים בעצים. קרוב לוודאי שגם חרקים וזחליהם. כמעט כל יום עף בבוקר ובערב לקירות טיט, המשמשים מקור עשיר של מינרלים. בנוסף, מנטרל הטיט את החומרים הרעילים שנמצאים בפירות לא בשלים.
גודל כלוב: גדול מאוד (100X100X200)
רבייה: חד צורתיות מינית - לפי המראה החיצוני, לא ניתן להבדיל בין זכר לנקבה. בטבע – מגיעים לבגרות מינית בגיל 3-4 שנים. עונת הרבייה בדרום אמריקה ופנמה היא בין אוקטובר למרץ, ובאמריקה המרכזית בין פברואר למאי. מקננים בעצי דקל חיים ומתים, ומשתמשים באותו הקן כל שנה, למרות שבאזורים רבים הזוגות אינם מתרבים כל שנה. שיעור הילודה נמוך. גוזלים וביצים רבים נטרפים ע"י טורפים, טובעים/נסחפים ע"י מים גבוהים, מתים ממחלות או נשדדים. 1-2 ביצים בתטולה. משך הדגירה הוא 26-28 יום. 90-100 יום אחרי בקיעתם מתכסים הגוזלים בנוצות. הצעירים נשארים עם הוריהם עד שנתיים לאחר עזיבת הקן. גודל הביצה – 47X34 מ"מ. בשבי: רבייה בשבי מושגת בקלות ובקביעות ואינה קשה. עונת הרבייה מתחילה באפריל. בתקופה זו נהיים הארות אגרסיביים מאוד ויתקפו את בעליהן. 1-3 ביצים בתטולה, אם כי בד"כ חלקן אינן מופרות. משך הדגירה 25-27 יום. 12 שבועות לאחר הבקיעה מתכסים הגוזלים בנוצות. יש להיזהר בבקרה על תאי ההטלה – יש להוציאם רק כאשר ההורים אינם שם מחשש שהם יתרגשו ויפגעו בביצים/גוזלים. יש להשאיר את הצעירים עם הוריהם זמן-מה לאחר שעזבו את הקן. יש למקם את תא ההטלה בצורה שניתן יהיה לצפות במתרחש בו מחוץ לכלוב. בארצות קרות, הרבייה מוצלחת יותר בתוך הבית מאשר מחוצה לו. הערה: גוזלים רבים מגלים עניין רב בצביטת בעליהם בגיל 3-5 חודשים. אם לא מטפלים בבעיה כאשר היא מתחילה, הצביטות עלולות להפוך עם הזמן לנשיכות.
תנאי גידול: כלוב התעופה האידיאלי – 8X3X2 מטר עם מגן קבוע בגודל של 3X2X2 מטר. מבנה כלוב מתכתי עם רשת עבה וחזקה – חובה. טמפרטורה מינימאלית - 10°C. תא הטלה מעץ עבה קשה, מידות 55X70X100 ס"מ, עם כניסה בקוטר של 22 ס"מ. יש לאפשר כניסה, לתיבת ההטלה, גם בחורף.
מידע נוסף:
בטבע הוא נפוץ בעיקר באזורים עם עצים, אך עדיין לא כמו הבלו אנד גולד. נעלם מרוב איזורי המחייה, ובעיקר מאמריקה המרכזית, בעקבות הרס סביבת המחייה הטבעית, לכידה וסחר בלתי-חוקיים וצייד למטרות מכירה. אופי: בטבע – בד"כ נצפים בזוגות, משפחות או להקות קטנות של עד 30 פריטים. בולטים בעיקר בזמן תעופה, שמלווה בקריאות קבועות ותכופות. ניתן לראות התקבצויות גדולות (לפעמים 100 פריטים ואף יותר) באזורי קינון ומזון, כמו גם באזורים המנוצלים לליקוק טין. ניתן לזהות בקלות את הזוגות בתוך כל קבוצה. הרבה פעמים נראים באזורים המיועדים לאיסוף מזון וקירות טיט יחד עם זני ארות נוספים – בלו אנד גולד וירוקת-כנף. מאוד זהירים כאשר נמצאים במקומות אלו, ומחכים עד שהם בטוחים שאין שום טורף בסביבה. כאשר הם נמצאים ביער קשה מאוד למצוא אותם, בגלל שהם יושבים מאוד בשקט על הענפים הגבוהים. ניתן לזהות את מקומם ע"י שיירי פירות הנמצאים מתחת לעצים עליהם הם יושבים. אם יחוש בסכנה – הסקרלט יעוף תוך כדי צרחות רמות. ביישנים ליד אזורים מיושבים. עפים כל בוקר וערב מעצי הקינון למקורות המזון ובחזרה. התעופה די מהירה וישירה, ומאופיינת במטות כנפיים חזקות וקבועות. הצעקות בעלי טון גס ("ררהה-אה"), כמו גם הקרקורים האופניים להם. בשבי - תוכי עליז ובד"כ רועש. מסתגל לבעליו במהירות. סקרן. נחשב ליותר "חריף" מחבריו הבלו אנד גולד והארה ירוקת-הכנף. הוא גם יותר רגיש לתנועות חדות הנעשות לידו. אין הדבר פוגע מאיכותו כחיית מחמד, אך הדבר מחייב את הבעלים להיות עם ניסיון בגידול ופסיכולוגיית תוכים. לעסן כבד ולכן דורש אספקה קבועה של ענפים קשים וגזעים ללעיסה. כאשר התאקלם הוא נועז, חסון ובריא. ניתן להחזיקו עם ארות אחרות מחוץ לעונת הרבייה. בעונת הרבייה ניתן להחזיקו עם פארקיטים (תוכים) קטנים יותר. אוהב להתקלח בקיץ, או להיות מרוסס בזמן תעופה מחוץ לכלוב. תנאי גידול מומלצים: כלוב התעופה האידיאלי – 8X3X2 מטר עם מגן קבוע בגודל של 3X2X2 מטר. מבנה כלוב מתכתי עם רשת עבה וחזקה – חובה! טמפרטורה מינימאלית - 10°C. תא הטלה מעץ עבה קשה, מידות 55X70X100 ס"מ, עם כניסה בקוטר של 22 ס"מ. יש לאפשר כניסה גם בחורף. ישנם שני סוגי ארות ארגוניות, אחד מבוליביה ואחד מהונדורס. הדעות אם הם שני תתי מינים שונים חלוקות, שכן יש הטוענים שאין מספיק הבדלים ביניהן. בכל מקרה, ההבדלים המדוברים הם גודל (הבוליבי יותר גדול) וצבע (לבוליבי צבע אדום כהה יותר). הבדל נוסף ביניהם הוא שאצל הסקרלט ההונדורסי אין צבע צהוב בקצה נוצותיו הצהובות. הסקרלט ההונדורסי נפוץ הרבה יותר מהבוליבי, אולם אצל רוב הסקרלטים כיום הם זיווג של השניים בשלב כלשהו בשושלת. לסקרלט יצא שם של תוכי יחסית אגרסיבי וצובט, אך הדבר עומד ביחס ישיר לאופן שבו גודל. בעל יכולת דיבור, אך אינו נחשב לדברן גדול.
תמונה;.jpg)
ארה יקינטון (יקינטוני)
Lear's Macaw
Anodorhynchus leari
הופעה חיצונית: צבעו הכללי כחול קובלט, האזור החשוף סביב העין בצבע צהבהב. בכנפיים צבע כחול כהה יותר מצבע הגוף. הצבע התחתון של הכנפיים והזנב בצבע שחרחר. טבעת צהובה מקיפה את העין, מקורו שחור ועוצמתי ורגליו אפורות.
נישה אקולוגית: באזורים בצפונה ובדרומה של ברזיל וכן במזרח בוליביה ובחלק הצפון מזרחי של פראגואי..
גודל כלוב: גדול מאוד (100X100X200)
מידע נוסף:
תוחלת החיים: 60 שנה ויותר.
תמונה;.jpg)
ארה כחולה-צהובה
Ara ararauna
Blue and Yellow Macaw
Blue and gold
הופעה חיצונית: המראה הכללי הוא כחול עשיר. האזור שמתחיל מהמקור התחתון ונמשך עד ללחיים (כולל) צבוע בלבן ונחצה ע"י מספר פסים של נוצות שחורים, המתחברים לאזור הגרון וצובעים אותו בשחור. האוזניים, צידי הגרון, החזה העליון, הבטן, חלקו התחתון של הזנב וחלקן התחתון של הכנפיים - צבועים בצהוב-כתום. חלקו העליון של הזנב כחול, וחלקו התחתון צהוב-זית. המקור שחור, העיניים בצבע צהוב בהיר והרגליים אפורות כהות. הצבעים עשויים להשתנות מפרט לפרט, כתלות בגנטיקה, בתזונה ובבריאותו של הפרט. גווני הכחול שבכנפיים ובגב נעים בין טורקיז לכחול מלכותי, ואילו גווני הצהוב שבחזה נעים בין צהוב לזהב, מכאן שמה באנגלית – ארה כחול-זהב. לצעירים זנב קצר יותר ועין חומה כהה.
נישה אקולוגית: דרום מזרח אמריקה – ממזרח קולומביה וונצואלה, דרך אקוודור ופרו, כמו גם גינאה, סורינאם (דרום אמריקה), גינאה הצרפתית, טרינידד, ברזיל, פרגוואי וצפון ארגנטינה. מזרח פנמה, מערב קולומביה, עמק מגדלנה (נהר), מזרח הרי האנדים. מצב בטבע: בד"כ זהו סוג הארה הנפוץ ביותר באזור מחייתו הטבעי. עם הזמן, זן זה כמעט ונעלם לחלוטין מברזיל, ונצואלה וקולומביה בעקבות הרס סביבת גידולו הטבעית, לכידה, ציד וסחר בלתי חוקי. אזור מחייה: חיים ביערות הגשם, בצמחיה משנית גבוהה וצפופה, יערות פתוחים וגם ביצות וסוואנות עם דקלים גבוהים ועצים גבוהים אחרים (באזורים טרופיים – עד 500 מטר ובאזורים אחרים – עד 1500). , אזור מחייה: חיים ביערות הגשם, בצמחיה משנית גבוהה וצפופה, יערות פתוחים וגם ביצות וסוואנות עם דקלים גבוהים ועצים גבוהים אחרים (באזורים טרופיים – עד 500 מטר ובאזורים אחרים – עד 1500). .
תזונה בשבי: פירות, ירקות, זרעים, כופתיות. יש להאכיל בזרעים רוויי שומן, כמו בוטנים ופקאנים, על בסיס יומי. בשבי – מגוון פירות וירקות (בעיקר אגסים, תפוחים, שזיפים, בננות, מלפפונים, תירס, גזר). כמויות קטנות של אגוזי מלך, בוטנים, אגוזי לוז וכד'. תערובת זרעים המורכבת מזרעי חמניות, חריע, קנביס, חיטה, שיבולת שועל וסוגי דוחן שונים. בקיץ – זרעים מונבטים, מזון יונים מושרה, מזונות ירוקים. יש לדאוג לתוספת מינרלים קבועה. לחם לבן ומזון ביצים חיוניים לגדילה. אוהב דייסה וביסקוויטים כפינוק.
תזונה בטבע: מגוון של פירות בשלים ולא בשלים, מנגו, אגוזים, זרעים, פירות קטנים (ענבים, אוכמניות וכד'), פרחים וחלקי צמח ירוקים הנמצאים בעצים. קרוב לוודאי שגם חרקים וזחליהם. כמעט כל יום עף בבוקר ובערב לקירות טיט, המשמשים מקור עשיר של מינרלים. בנוסף, מנטרל הטיט את החומרים הרעילים שנמצאים בפירות לא בשלים
גודל כלוב: גדול מאוד (100X100X200)
רבייה: חד-צורתיות מינית - לא ניתן לקבוע את המין לפי סימנים חיצוניים, אם כי לעיתים לנקבה יש ראש צר יותר. הכלוב האידיאלי לרבייה הוא: 8X3X2 מ' עם מגן קבוע בגודל של 3X2X2 מ' חשוב שתא הטלה יהיה מעץ קשה, מידות 55X70X100 ס"מ, עם כניסה בקוטר של 22 ס"מ. יש למקם את התא גם בחורף. בטבע – עונת הרבייה בפנמה וצפון אמריקה הדרומית היא בין פברואר ליוני. באזורים דרומיים יותר בין אוגוסט לדצמבר. מקנן בעצי דקל חיים ומתים, כמו גם בעצים אחרים בעלי עלים רחבים. בד"כ משתמשים באופן קבוע באותו אתר הקינון, אולם בד"כ זוגות אינם מתרבים כל שנה. שיעור הילודה נמוך, שכן הטלות רבות וקנים עם גוזלים צעירים אינם שורדים - בגלל סיבות שנות - טורפים, מי הצפות, מחלות ולקיחות מהקן. מספר ביצים בתטולה אחת– בין 1 ל-3, בד"כ 2. משך הדגירה עומד על 26-28 ימים. ולאחר 90-100 יום הגוזלים כבר מכוסים בנוצות. הצעירים נשארים עם הוריהם תקופה מסוימת לאחר שעזבו את הקן. גודל ביצה – 46.4*35.9 מ"מ. בשבי – רבייה בשבי מושגת בקביעות ואינה קשה. עונת הרבייה מתחילה בד"כ באפריל, וניתן לזהות את תחילתה ע"פ עליית רמת האגרסיה אצל ציפורים אלו, עד כי יש סכנה לתקיפת הבעלים. אין הצגות חיזור. בכל הטלה 1-3 ביצים, לעיתים נדירות 4, פעמים רבות לא כולן פוריות. משך הדגירה 25-27 יום. זמן הצמחת הנוצות – 12 שבועות. יש לאפשר לצעירים להיות עם הוריהם תקופה מסוימת לאחר עזיבת הקן. יש למקם את תא ההטלה בצורה שניתן יהיה לצפות במתרחש בו מחוץ לכלוב. בארצות קרות, הרבייה מוצלחת יותר בפנים מאשר בחוץ. לפעמים יש 2 הטלות בשנה אחת.
תנאי גידול: כלוב גדול, מזון עתיר שומנים. דורש תשומת לב רבה. כלוב התעופה האידיאלי – 8X3X2 מטר עם מגן קבוע בגודל של 3X2X2 מטר. מוחתם והאכלת יד, ניתן להחזיקו גם בכלוב קטן יותר: 1X1X2 מטר. הכלוב חייב להיות ממתכת עם רשת מאוד חזקה. טמפ' מינימאלית - 10°C.
מידע נוסף:
תוחלת החיים הממוצעת היא 80-100 שנים. ככל שהמזון יהיה עשיר ומגוון יותר - תוחלת החיים תהיה ממושכת יותר. זהו סוג הארה הנפוץ ביותר באזור מחייתו הטבעי. אך ברבות הימים, הזן כמעט ונעלם לחלוטין מברזיל, ונצואלה וקולומביה בעקבות הרס הנישה האקולוגית שלו, ציד וסחר בלתי חוקי. בטבע – ארות אלה חיים בד"כ בזוגות, משפחות קטנות או קבוצות של עד 20 פריטים, אולם באזורי קינון ומזון, כמו גם באזורים המנוצלים לליקוק טין, מתקבצים מאות פריטים. הבלו אנד גולד נראים בעיקר בערב ובבוקר, בזמן שהם עפים מעצי הקינון ואליהם. זהו מראה מרהיב, בשלל צבעי הנוצות הבהירות והצעקות החוזרות בזמן התעופה. ניתן לזהות בבירור את הזוגות בתוך כל קבוצה. לעיתים קרובות נראים על העצים וקירות הטיט יחד עם זני ארות נוספים – סקרלט ואדומת-כנף. מאוד זהירים, ומחכים עד שהם בטוחים שאין שום טורף בסביבה. קשה מאוד לראותם כאשר הם מסתתרים בעליהם של עצים גבוהים, שכן הם יושבים שם מאוד בשקט. נוכחותם מוסגרת בד"כ ע"י נפילת שיירי מזון מהעצים. אם הוא חש בסכנה – הארה מתעופף תוך כדי צרחות רמות. מתנהג בביישנות ליד יישובים. תעופתו די מהירה וישירה, בד"כ רק מטרים בודדים מעל צמרות העצים. מטות הכנפיים האופייניות איטיות וחזקות. בשבי - תוכי עליז ולפעמים רועש, בעיקר מוקדם בבוקר ובשעות אחה"צ המאוחרות. מסתגל לבעליו במהירות. סקרן. לעסן כבד ולכן דורש אספקה קבועה של ענפים קשים וגזעים ללעיסה. נועז. ניתן לגידול עם סוגי ארות גדולים אחרים ותוכים אחרים בכלל, כאשר אינו נמצא בעונת הרבייה. ניתן להחזיקו עם תוכים אחרים בעונת הרבייה בתנאי שהכלוב גדול מספיק. אוהב להתקלח או להיות מרוסס, בעיקר בקיץ. יקיים תת-מין בוליבי, שהוא גדול יותר מהבלו אנד גולד הרגיל. גודלו בד"כ מגיע לגודלה של ארה יקינטונית (100 ס"מ) ואף יותר. הצבע הכחול של תת-מין זה עמוק יותר (יותר כחול), אולם האופי מאוד דומה לאופיו של בן-דודו הקטן. בעל יכולת דיבור, אם כי לא נחשב לחקיין טוב. דורש הרבה תשומת לב רבה, שאם לא כן קיימת נטייה להפוך לאגרסיבי ולמרוט נוצות .
תמונה;.jpg)
דאסקי לורי
Dusky Lory
Pseudeos fuscata
הופעה חיצונית: הצבע הכללי הוא זית-חום כהה. הכתר צהוב עמום. לצוואר והחזה קצוות צהובים. את הגרון חוצה פס צהוב עד כתום-אדום, ואצל פריטים מסוימים יהיה פס נוסף על החזה. הבטן והירכיים עד כתומים-צהובים. כיסוי הכנפיים התחתונים צהובים-ירוקים. על החלק התחתון של נוצות התעופה ישנם 2 פסים בצבע כתום-צהוב. הזנב צבוע בצבע ירוק-זית מעומעם, עם מעט כתום. מסביב לעין טבעת עור בצבע אפור כהה. באזור המקור התחתון ישנו אזור עור חשוף בצבע בכתום-צהוב. העיניים כתומות-אדומות, הרגליים אפורות כהות והמקור כתום. לחלק מהנקבות צבע לבן-כסוף בתחתית הגב. מלבד זאת אין הבדלים חיצוניים בין הזכר הנקבה. לצעירים צבעים עמומים יותר וישבן בצבע אופוויט. מקורם כהה ועיניהם צהובות-אפורות.
נישה אקולוגית: גינאה החדשה, סלוואטי ואיי ג'אפן. אזור מחייה: יערות, צמחיה משנית גבוהה ואזורים הרריים ומיוערים (פתוחים) עד 2400 מטר. מידי פעם מבקר בסוואנות עם עצים ומטעי קוקוס. .
תזונה בשבי: תערובת ללורים המורכבת מפירות, אבקת פרחים, דגנים מועשרים, סוכר פירות ויוגורט דל שומן. צנים ו/או ביסקוויט מרוכך, מעט זרעים מונבטים, מגוון פירות וירקות. יש לספק ענפים טריים עם פרחים וניצניהם. יש לפזר תוספת ויטמינים ומינרלים על המזון באופן קבוע.
תזונה בטבע: חומר ירק, נקטר, פרחים ופירות.
גודל כלוב: גדול (80X80X180)
רבייה: בטבע – עונת הרבייה מתחילה ביולי, ואורכה אינו ידוע. מקנן בעצים גבוהים מאוד. גודל ביצה: 27.8X24.1 מ"מ. בשבי – לרוב מושגת. עונת הרבייה מתחילה בעיקר באפריל. מטילים לרוב 2 ביצים, מידי פעם 3. זמן הדגירה הוא 26 יום, ניצוי הגוזלים אורך 8-10 שבועות. ההורים מאכילים את הגוזלים עוד 3 שבועות לאחר שסיימו את הניצוי. גודל תא הטלה מומלץ – 23X23X35 ס"מ. חובה לבודד את הזוגות, שכן הם הופכים למאוד אגרסיביים. יש להציב תא הטלה עם ריפוד עבה הניתן להוצאה וניקוי. יש לנקות/להחליף ריפוד זה כל שבועיים.
תנאי גידול: תוכי רועש ופעיל. בהתחלה ביישן, אך מאוחר יותר נותן אמון בעליו. למרות זאת, הוא נשאר מאופק. לרוב אגרסיבי כלפי סוגי לורים אחרים. ההתאקלמות נמשכת זמן רב (כשנתיים לציפור מיובאת), אך לאחר שהתאקלמו חזקים יחסית. אוהבים להתקלח. אינם לעסנים כבדים, אך יש לספק להם ענפים של עצי פירות. דאסקי-לורי נבהל בקלות מזרים, וכאשר כן צועק או מתחבא. יש לנקות את הכלוב יותר בתכיפות מאשר עם סוגים אחרים, שכן זן זה מלכלך במיוחד. הכלוב האידיאלי הוא כלוב תעופה פנימי בגודל של 2X1X2 מטר המשולב עם כלוב תעופה חיצוני בגודל של 3X1X2 מטר. טמפרטורה מינימאלית - 5°C, אך בזמן ההתאקלמות לא פחות מ- 20°C. יש להציב תא הטלה עם ריפוד עבה הניתן להוצאה וניקוי. יש לנקות/להחליף ריפוד זה כל שבועיים.
מידע נוסף:
בטבע – נודדים בקבוצות קטנות ולהקות גדולות יותר של כ-10 פריטים ויותר כאשר נמצאים מחוץ לעונת הרבייה. הנדידה תלויה בזמינות העצים הפורחים או מקורות מזון אחרים. לפעמים יוצרים להקות משותפות יחד עם לורי קשת וזנים נוספים על עצי מזון. לרוב נצפו עפים מעל יערות בשעות הבוקר המוקדמות או בשעות אחה"צ המאוחרות. בולטים בשל צעקתם הרמה וגובה מעופם הרב. עפים למרחקים בין עצי קינון לבין מקורות מזון. לפעמים ניתן לראות התקבצויות של אלפי פריטים בעצי הקינון. מטפסים במיומנות וזריזות בין ענפי העצים. בקבוצה שובבים, מעט אגרסיביים ורועשים. תעופתם ישירה ומהירה. כאשר מתקרבים לעצי הקינון תעופתם מקבלת פן אקרובאטי ומלווה בצעקות קצרות. בשבי – תוכי רועש ופעיל. בהתחלה ביישן, אך מאוחר יותר נותן אמון בעליו. למרות זאת, הוא נשאר מאופק. לרוב אגרסיבי כלפי סוגי לורים אחרים. ההתאקלמות עורכת זמן רב (כשנתיים לציפור מיובאת), אך לאחר שהתאקלמו חזקים יחסית. אוהבים להתקלח. אינם לעסנים כבדים, אך יש לספק להם ענפים של עצי פירות. לורי זה נבהל בקלות מזרים, וכאשר כן צועק או מתחבא. יש לנקות את הכלוב יותר בתכיפות מאשר עם סוגים אחרים, שכן זן זה מלכלך במיוחד. חסר יכולת דיבור. לזן 3 צבעים (אדום כתום וצהוב), התלויים במין, גיל ומוצא הציפור.
תמונה;.jpg)
Rose-ringed Parakeet
Ringneck Parakeet
Psittacula krameri
הופעה חיצונית: הצבע הירוק שולט על רוב גופו של התוכי. לזכר - טבעת שחורה סביב הצוואר, הטבעת רחבה יותר מתחת למקור והולכת ונעשית צרה לכיוון העורף. לזכר - זנב ארוך יותר.
תזונה בשבי: פירות, ירקות, זרעים, כופתיות. בעצם ניתן לתת לו כל מזון ממטבחו של האדם מלבד אבוקדו, שוקולד, קפה, קולה.
גודל כלוב: בינוני (60X60X120)
רבייה: דו-צורתיות מינית: לזכר - טבעת שחורה סביב הצוואר, הטבעת רחבה יותר מתחת למקור והולכת ונעשית צרה לכיוון העורף, משולב בצבעי סגול, אדום/וורוד. לזכר - זנב ארוך יותר.
תנאי גידול: קל לגידול. לא דרושים צרכים מיוחדים
מידע נוסף:
תוחלת החיים: בטבע עד 25 שנה. בשבי עד 30 שנה. מוצאו בהודו, פליט תרבת שהוכנס לארץ בשנות ה-60 של המאה ה-20. כיום הוא יציב ונפוץ ברוב חלקי הארץ, בעיקר במושבים וקיבוצים אבל - גם בערים במקומות שיש בהם עיצים ומזון. מפריע מעט לחקלאים בהיותו ניזון מפירות וזרעים שבשטחי החקלאות.
תמונה;.bmp)
דררה צהובה
הופעה חיצונית: זהו תוכי מוטנטי, צבעו צהוב ולפעמים קיימים מעט כתמים לבנים. לזכר - טבעת על צווארו.
תזונה בשבי: פירות, ירקות, זרעים, כופתיות. בעצם ניתן לתת לו כל מזון ממטבחו של האדם מלבד אבוקדו, שוקולד, קפה, קולה.
תזונה בטבע: מוטנט שלא קיים בעבע
גודל כלוב: בינוני (60X60X120)
רבייה: דו-צורתיות מינית: לזכר - טבעת שחורה/אדמדמה/סגלגלה סביב הצוואר, הטבעת רחבה יותר מתחת למקור והולכת ונעשית צרה לכיוון העורף, לזכר - זנב ארוך יותר.
תנאי גידול: קל לגידול ואינו דורש צרכים מיוחדים.
מידע נוסף:
תת משפחה של הדררה המצוייה בטבע. תוחלת החיים: בשבי עד 30 שנה.
דררה אפורה
משפחה תוכים
גודל 40 ס"מ.
משקל ממוצע 115 גרם.
מוצא הודו,פקיסטן, נפל, סרי לנקה וסינגפור.
אופי טוב מאוד. אוהב אנשים.
תזונה זרעים, גרעינים, פירות ומיצי פירות.
צבע אפור. לזכר צווארון שחור.
תוחלת חיים (בשבי) 10-15 שנה.
תנאי גידול כלוב מתאים ואוכל טוב יאפשרו לו חיים נפלאים.
שונות תוכי נוח לגידול.
תמונה;.jpg)
דררה לבנה
גודל;40 ס"מ
משקל;115 גרם
מקור;הודו, דרום מזרח אסיה
אופי; לא נח בהאכלת יד, טובה לגידול
מזון;זרעים ופירות
צבע;ירוק, כחול, לבן, צהוב, אפור. לזכר טבעת על הצואר
תמונה;.jpg)
אפרור אפריקאי(ג'אקו)-קונגו
African grey parrot
Psittacus erithacus
הופעה חיצונית: אפור עם זנב אדום. המקור שחור. זנבו אדום, בולט במיוחד על רקע יתר חלקי הגוף. צבעו של הג'אקו בד"כ אפור בהיר, אך ניתן לראות לפעמים גם גוונים כהים יותר. בפנים ישנו אזור לבן, מחוסר נוצות. נוצות הראש בהירות יותר בקצותיהן, להבדיל מנוצות הבטן שכהות יותר בקצותיהן. הגב התחתון אפור בהיר. הזנב והנוצות הצמודות אליו – אדומים. המקור שחור, העין צהובה בהירה והרגליים אפורות כהות. חד-צורתיות מינית, לא ניתן להבדיל בין זכר לנקבה ע"פ סימנים חיצוניים. הצעירים נראים זהים להוריהם, מלבד 3 הבדלים: חלק מנוצות הזנב (במבט מלמטה) אפורות, קצה הזנב צבוע באדום כהה יותר יחסית לשאר הזנב והעיניים אפורות.
נישה אקולוגית: מרכזה ומערבה של אפריקה ובאזורים מסויימים בקניה ובטנזניה. דרום-מזרח חוף השנהב, דרום קונגו, צפון-מערב טנזניה. איי פרננדו פו ופרינסיפ. אפשרות לאוכלוסיה מבודדת בקילימנג'רו, טנזניה. .
תזונה בשבי: זרעים, אגוזים, ירקות, פירות וכופתיות. תערובת זרעים של חריע, חמנייה, אורז, חיטה, שיבולת שועל ומגוון רחב של סוגי דוחן. באביב ובקיץ רצוי להוסיף זרעים מונבטים. צנוברים (אצטרובל), בלוטים, בוטנים. ממגוון של פירות וירקות, בעיקר ענבים, תאנים, אפרסקים ותפוחים. תירס חצי-בשל. ורד הבר, צמחים ירוקים (ורד השן, כוכבית, וכו'), מזון ביצים, לחם לבן, וביסקוויטים לפינוק. לג'אקו יש נטייה לבנות לעצמו תזונה לא מאוזנת ולהשמין ולכן יש להקפיד שלא להלעיט אותו במזונות עתירים שומן.
תזונה בטבע: פירות, זרעים, אגוזים, ענבים (או פירות בגודל זה) ונקטר. אוהב בעיקר תמרים. מידי פעם פושטים הג'אקואים על שדות דוחן וגורמים לפעמים נזק משמעותי לתבואה.
גודל כלוב: בינוני (60X60X120)
רבייה: מונומורפים (חד צורתיות מינית), כלומר לא ניתן להבדיל בין הזכר לנקבה בצורה וויזואלית. הבגרות המינית בד"כ בגיל שנתיים. בד"כ 4 ביצים בתטולה. עונת הרבייה אינה קבועה. באוגנדה מתרבים הקונגו בין יולי לספטמבר, בניגריה וליבריה בין דצמבר לאפריל. הקנים ממוקמים בעצים גבוהים ומתים. ידוע על מקרה של קן שהיה בגובה 30 מ' מהקרקע. הקן היה חלול בעומק של 60 ס"מ, בתוך עץ לח, כמעט רקוב. מספר ביצים בתטולה: 3-4. גודל הביצה – 39.4X31 מ"מ. עונת הרבייה מתחילה במאי. יש למקם את הזוגות בכלוב מסוכך, ולהימנע מהפרעות. משך זמן הדגירה הוא 26 יום, ולאחר 11 שבועות הגוזל מצמיח נוצות. הגוזלים נעשים עצמאיים שבועיים עד שלושה שבועות לאחר עזיבת הקן. ההורים רגישים לבדיקות למיניהן של תאי ההטלה.
תנאי גידול: תשומת לב רבה. מומלץ: כלוב שקט ומוגן בגודל 3.5X1.5X2 מטר. רק פריטים מאולפים/מוחתמים יכולים להיות מוחזקים בכלובים גדולים, עם אפשרות תעופה/יציאה מהכלוב על בסיס יומיומי. טמפ' מינימאלית - 5°C.
מידע נוסף:
בעל-חיים חביב, נקשר בקלות יחסית לבעליו, שקט יחסית לשאר הקבוצה, שובב מאוד ומבצע טריקים טוב, פעיל מאוד ומסתדר טוב יחד עם עוד תוכים. תוחלת חיים: בין 50 ל-60 שנים. יכולת דיבור מעולה, מומלץ לגדלם כחיית מחמד לכל אדם שמוכן להקדיש לו תשומת לב רבה. ג'אקו פראי נוטה להיות עצבני ונשכן, ולא מומלץ לגדלו כחיית מחמד משום שקשה לאלף אותו. מומלץ לגדל הג'אקו שנולדו בשבי, ניזונו בידי האדם והוחתמו. הוא אומנם נפוץ בטבע, אולם אוכלוסייתם נפגעה קשה עקב צייד. אופי: בטבע – הג'אקואים חיים בזוגות או קבוצות קטנות במשך היום. לקראת השקיעה מתאספים בקבוצות על צמרות של עצים גבוהים בשולי היערות, הממוקמים לאורך נהרות או ליד אגמים. לפעמים קבוצות אלה מגיעות למאות פריטים. בד"כ עוזבים את העצים שעליהם הם ישנים לפני הזריחה ועפים לכיוון מקורות המזון. ביישנים. לרוב אינם נגישים. במשך היום מבקרים בנהרות ואגמים כדי לשתות, אולם חוץ מכך לא יורדים לקרקע. תעופה – מהירה וישירה עם מטות כנפיים מהירות וקבועות. הג'אקואים רועשים ובולטים בזמן תעופה, אולם שקטים בזמן האוכל. צעקתם מורכבת מסדרה של צרחות חזקות ומלודיות, שריקות. כאשר הם מריעים מפני סכנה הצעקה נשמעת מחוספסת, אפשר לומר "צרודה". בשבי - רמת רעש – בינונית. הרבה פעמים ביישן ודאגן. רק 50% מהם ניתנים לאילוף ו/או נותנים אמון בבעליהם. השאר נותרים מאופקים או להיפך. אצל האחרונים מופיעות בעיות התנהגות ומריטת נוצות. נוהגים להסתתר בפינת הכלוב עם התקרבות הבעלים. החקיינים הטובים ביותר מבין התוכיים. רבים מהם בעלי יכולת לקשר רעיונות שונים. הצורך באמבטיה משתנה מפרט לפרט. בעל מקור חזק ואוהב ללעוס, לכן חשוב לספק לו ענפים/צעצועי לעיסה. יש הטוענים שיש תת-זן נוסף לג'אקו, שצבעו כהה יותר מהקונגו. ציפור זו - אוכלוסייתה מהווה 50% מאוכלוסיית איי פרננדו פו ופרינסיפ, ואינה מוכרת כתת-זן אלא יותר כמוטציית צבע. ציפורים אלא נצפו עוברת בין שני האיים והיבשת, דבר ההופך את מיונן לתת-מין נוסף חסר טעם. לפעמים ישנן מוטציות עם כמות מסוימת (פעם גדולה ופעם לא) של נוצות בצבע ורוד-סלומון (מוטציה של הקונגו). לג'אקו יכולת דיבור מצוינת (בעיק לקונגו) ואינטליגנציה גבוהה ביותר, המאפשרת לו לא רק לחזור על המילים שהוא שומע אלא גם להבין את משמעותן ולבטא את עצמו בעזרתן. יש הטוענים שהאינטליגנציה של ג'אקו בוגר מגיעה לרמות של ילד בן 4. חשוב – למרות מאמצים רבים, לא כל הג'אקואים ידברו.
תמונה;.jpg)
ילו ביב לורי
תמונה;.jpg)
לורי קשת
Rainbow Lory
Trichoglossus h. Moluccanus
הופעה חיצונית: הצבע הכללי ירוק. המצח, קדמת הכתר, אזור הלחיים והסנטר כחולים, והופכים לחומים-שחורים בחלקו האחורי של הראש, החזה העליון והחלק האחורי של איזור הלחיים. על העורף פס צהוב ירוק. החזה אדום, כאשר לכל נוצה קצה כחול-שחור (כ-2 ס"מ ברוחב)... הבטן ירוקה כהה. הירכיים, הנוצות באזור הביב וכיסוי הזנב התחתון צהובים ירוקים עם קצה ירוק כהה. סוככות הכנפיים התחתונות כתומות. חלקן התחתון של נוצות התעופה בעל פס צהוב רחב. חלקו התחתון של הזנב צהוב-זית. מסביב לעין טבעת עור דקה ואפורה. העיניים אדומות-חומות, הרגליים אפורות והמקור כתום-אדום. אין הבדלים חיצוניים בין זכר לנקבה. לצעירים צבעים דהויים יותר, מקור חום-שחור ועיניים כהות. מוטת הכנפיים: 135-150 מ"מ.
נישה אקולוגית: בורו, אמבוניה, סראם, איי גוראם, איים רבים במפרץ גילניק (לא ביאק), מערב גינאה החדשה. איים מיוערים, פנים הררי של איים שונים בגובה של 1250 מ'. ביצות מנגרובה וערבות. .
תזונה בשבי: – תמיסת פירות ללורים, אבקה, פתיתי אורז, פתיתים רב דגניים, סוכר פירות ויוגורט דל שומן. ביסקוויט המרוכך בתמיסה. מגוון רחב של פירות, בעיקר פירות יער. שיבולת שועל, זרעי כנריות ודוחן, כמו גן זרעי חמנייה מונבטים בכמויות קטנות. יש לספק מזון חי, כגון רימות.
תזונה בטבע: – נקטר, פרחים וחרקים.
גודל כלוב: גדול (80X80X180)
רבייה: בטבע – עונת הרבייה מתחילה מספטמבר. מקננים בגובה רב בעצים זקנים. עד 5 ביצים להטלה. גודל ביצה: 30.2X24.2 מ"מ. בשבי – מושגת בקביעות. הרבייה מתחילה בעיקר באפריל. הנקבה מטילה לרוב 2 ביצים, לעיתים 3. זמן הדגירה 26 יום, הניצוי אורך 7-9 שבועות. יש לתת תוספת של חלבון חי בימים הראשונים לאחר בקיעת הגוזלים. יש להפריד את הצעירים 3-4 שבועות לאחר שעזבו את הקן, שכן ההורים עלולים לתקוף אותם. גודל תא הטלה: 25X25X35 ס"מ. יש לבודד את הזוגות. אינם בעייתיים בכל הקשור למעקב אחרי הקן.
תנאי גידול: כלוב תעופה פנימי 2X1X2 מ' עם כלוב תעופה חיצוני 4X1X2 מטר. טמפרטורה מינימלית - 10°C. ניתן לשחררו לכלוב התעופה החיצוני רק כאשר מזג האויר נוח. מומלץ לספק תא הטלה בכלוב זה.
מידע נוסף:
בטבע – חיים בלהקות של כ-20 פריטים ויותר מחוץ לעונת הרבייה. לרוב נצפים בזמן האכילה של פרחי עצי Eugenia ו-Erythrina. לעיתים נצפו במקומות אלה התקבצויות גדולות. לרוב ניתן לראות את הלהקות עפות וצועקות בלילות-ירח בהירים. צעקתם דו-הברתית. ככל הנראה עפים גם בין איים שכנים, בהתאם לזמינות העצים הפורחים. בשבי – תוכי פעיל ורועש, הנוהג לצעוק על מי שאינו מכיר. מוקדם בבוקר ובערב נוהג להשמיע קול גס ומאוד מציק. סקרן מאוד, אך יחד עם זאת ביישן ונוהג באיפוק כלפי הסובבים אותו. מתאקלם היטב בטמפ' החדר, ואח"כ עמיד בפני טמפ' אחרות. לרוב חסר יכולת דיבור. לא ידוע על מוטציות קיימות. תוחלת חיים ממוצעת – 20 שנה
תמונה;.jpg)
קיאה
קיאה או נסטור הררי (שם מדעי: Nestor notabilis) הוא מין תוכי המשתייך לסוג נסטור שבסדרת התוכאים. הקיאה הוא תוכי לילי-למחצה, והוא אנדמי לאזורים הרריים באי הדרומי של ניו זילנד - בעיקר באזור "האלפים הדרומיים" ופארק לאומי הר קוק; תכונה זו מייחדת אותו משאר התוכים, שכן הוא אחד מהתוכים היחידים המסוגלים לחיות באקלים אלפיני.
הקיאה מאופיין בממדיו הגדולים יחסית; בצלילים אותם הוא משמיע - לעתים קרובות הוא קורא "קיאה, קיאה", ומכאן מקור שמו; ובאופיו הסקרן - הוא מתעניין מאוד בחפצים או אנשים הזרים לו ואינו חושש לנקר מכוניות תיירים ואף לעקור את השמשות שלהן. מסיבה זו, הקיאה מזיק לכבשים המגודלות בניו זילנד - הוא פיתח תאווה מיוחדת לשומן שמתחת לעורן וכדי להשיג אותו הוא מנקר אותן, לעתים תוך גרימת נזק. הקיאה נחשב לבעל חיים אינטליגנטי ביותר [1].
בדיקות dna מצביעות על כך שלקיאה, לקאקאפו (Strigops) ולקאקה (Nestor meridionalis) אב-קדמון משותף.
לפני כ-100 מיליון שנים, בעקבות התפלגותה של יבשת-העל גונדונה, שינויים גאולוטגיים שאירעו בכדור הארץ והווצרות הים הטסמני כתוצאה מכל אלה, שטח יבשתי שמהווה כיום את ניו זילנד נפרד מיבשת אוסטרליה. על שטח זה חי מין תוכי גדול קדמון, שהוא מאבות-אבותיו של הקיאה החי כיום, וכך הגיע תוכי זה לניו זילנד. בניו זילנד אב-קדמון זה התפתח לאב קדמון נוסף, "הפרוטו קאקה". ראשון נפרד מהקבוצה הקאקאפו לפני 70 מיליון שנים כתוצאה מבידוד אקולוגי. לאחר מכן, 5 מיליון קודם זמנו, נפרד מהפרוטו קאקה גם הקיאה בעקבות הרים שהחלו להתרומם בניו זילנד (בעיקר באזור פיורדלנד) ושינו את תוואי הקרקע, ואחרון נפרד מקבוצת ה"פרוטו קאקה" גם הקאקה, Nestor meridionalis, לפני כ-3 מיליוני שנים [2].
בשל הבידוד הגאוגרפי של בית הגידול שלהם - ניו זילנד - והיותם אנדמיים לאי זה, כל המינים שהתפצלו מהאב הקדמון "פרוטו קאקה" שונים בצורה ניכרת מרוב מיני התוכיים האחרים.
נראה כי הקיאה הוא התוכי היחיד הנוהג להרוג בעלי חוליות לתזונתו, אם כי זאת עושים בעיקר פרטים זקנים או חולים. בשל היותו אינטליגנטי, פעיל וסקרן, פרט שיוזחק בשבי ללא טיפול מומחי מתאים יסבול ככל הנראה משעמום ובעיות התהנהגות. מבחינה חיצונית, ה
הזכר והנקבה דומים מאוד: לשניהם מעטה נוצות ירוק כהה עד חום ונוצות חזה וגב בהירות יותר. לשני המינים פלומת נוצות אדומה באזור הגב התחתון ומתחת לכנפיים - פלומה הנראית בקלות בעת תעופה. ההבדל הנראה היחיד בין המינים הוא בלסת התחתונה שלהם: אצל הזכרים היא גדולה ומסיבית מעט יותר.
אורכם של הזכרים מגיע ל-48 סנטימטרים בממוצע ומשקלם לכ-1,000 גרמים - מעט יותר מן הנקבות. לגוזלים ועופות צעירים כסות נוצות שצבעה נע בין צהוב לירוק בהיר [3] ; בדרך כלל, הם מקבלים את מעטה הנוצות הירוק בסביבות גיל 18 חודש, אף על פי שפרטים מסוימים מאבדים את המעטה הצהוב סביב הראש רק בגיל 4 שנים. לקיאה כישורי תעופה טובים מאוד, והוא יכול לנסוק מהקרקע לגבהים רמים מאוד תוך מספר דקות; הם מיומנים במיוחד בתעופה על גבי זרמי אוויר, כדי לא לאמץ את כנפיהם שלא לצורך.
בדרך כלל, הקיאה חיים בקבוצות הכוללות 10 פרטים או יותר; לאחר הטלת הביצים מספר הצעירים הכלולים בלהקה יכול לעלות לעשרות. הרבייה וההזדווגות מתרחשים בדרך כלל בין יולי לינואר. הנקבה מטילה בין 2 ל-4 ביצים, כמעט תמיד באזורי יערות של אשורים דרומיים: בשורשי עצים, בנקיקים או בחללים מוצלים. הנקבה דוגרת על הביצים כחודש ימים, וכשהגוזלים מגיעים לגיל חודש לערך הזכר עוזר לאם בהזנתם. על פי ההערכות השונות, תוחלת חיים של הקיאה נעה סביב חמישים שנים, אם כי אין נתונים מאומתים לגבי גיל המקסימום אליו הגיעו פרטים שונים.
תזונות הקיאה מתבססת על עלים, פרחים, חרקים ופגרי בעלי חיים, והוא ניזון מיותר מ-40 מיני צמחים. המין הוא סתגלתן ביותר, ובאזורים בהם קיימות אוכלוסיות של קיאות בקרבת ישובי אדם לעתים קרובות ניזון הקיאה משיירי מזונו של האדם, ואף מחטט ופותח לשם כך פחי אשפה [4] [5]. מקורו חזק ומעוקל ויכול לפצח חומרים קשים. כדי לשרוד בסביבה הקרה, הקיאה נזקק לשומנים שייסיעו בחימום גופו; הם פולשים לקינים של עופות אחרים ואוכלים את הביצים או הגוזלים הצעירים שלהם. הקיאה פיתח תאווה מיוחדת לשומן שסביב כבד הכבש, ולעתים קרובות הוא צולל ופוצע מקנה כדי להשיג שומן זה. כיום הקיאה הוא מן מוגן, אולם במשך שנים הוא ניצוד בידי איכרים שרצו להגן על הצאן שלהם מתקיפותיו; על פי ההערכה, כ-150,000 פרטים נהרגו בשל ציד זה [6]. בשנת 1970, לאחר שהתגלה שהאוכלוסייה עומדת על 5,000 פרטים, הוענקה להם הגנה חלקית. החל משנת 1986 הקיאה מוגן בצורה מלאה על ידי הממשלה וכיום הוא מוגדר על lucn כמין "פגיע"
[7]. על פי ההערכות השונות, האוכלוסייה עומדת כיום על בין 1,000 ל-5,000 פרטים [8].
תמונה;.jpg)
Senegal Parrot
Poicephalus senegalus
הופעה חיצונית: צבעו הכללי של הסנגל ירוק. הראש אפור-אפור כהה. האוזניים מכוסות בנוצות בעלות גוון כסוף. החזה התחתון והבטן צבועים בצבע צהוב עד כתום צהוב. מתחת לכנף ומתחת לזנב הנוצות צהובות בהירות, והזנב עצמו הוא בצבע חום-ירוק. המקור שחור, העיניים צהובות והרגליים אפורות כהות. אצל הצעירים הנוצות אינן מוצלחות והעיניים כהות. אורכו של הסנגל הוא 23 ס"מ בלבד. יש המחלקים את הסנגל לשלושה תתי זנים: סנגל, סנגל אדום בטן וסנגל כתום בטן. הראשון הנו הסנגל הרגיל והנפוץ. השני בעל בטן אדומה וצבעים כהים יותר מהסנגל הרגיל והשלישי בעל בטן כתומה וצבעים בהירים יותר מהסגל הרגיל. בזה מסתכמים כל ההבדלים בין תתי המינים.
נישה אקולוגית: סנגל, גמביה, גינאה-ביסאו וגינאה. תנודות האוכלוסייה משתנות לפי כמות המזון באזור. אזור מחייה: סוואנות, שטחים מיוערים של הסוואנות, יערות פתוחים. פושטים באופן קבוע על אזורים מיושבים. .
תזונה בשבי: – תערובת זרעים המורכבת מאורז, חריע, חיטה, קנבוס וסוגי דוחן שונים. מומלץ להוסיף דוחן מונבט באביב ובקיץ. מעט גרעיני חמנייה, בוטנים ואצטרובלים. מגוון פירות וירקות, בעיקר ענבים, תאנים, אפרסקים, תפוחים, תירס חצי בשל, ורד הבר. צמחים ירוקים כמו כוכבית, שן הארי וכד'. מזון ביצים, לחם וביסקוויטים. לסנגל יש נטייה לתפריט הטבעי שלו (הדברים שהוא אוכל בטבע).
תזונה בטבע: - זרעים, דגנים, פירות (בעיקר תאנים), ניצנים ונבטים למיניהם. בנוסף מלקט הסנגל דוחן, תירס ובוטנים באזורים המיושבים ע"י אדם.
גודל כלוב: בינוני (60X60X120)
רבייה: הנקבות מגיעות לבגרות מינית בגיל שנתיים, אך יש כאלה שבוגרות כבר בגיל שנה. לזכרים לוקח קצת יותר זמן והם מגיעים לבגרותם המינית בגיל 3 שנים בערך. עונת הרבייה היא בין ספטמבר לנובמבר. הסנגל מקנן בעצים גבוהים. מידות הביצים: 29.4X26.4 מ"מ. יש רבייה מוצלחת בשבי. גודל תא הטלה מומלץ: 24X24X50. יש למקם את התא בפינה חשוכה של הכלוב. רבייה בתוך כלוב שממוקם בתוך הבית מתחילה בד"כ בחורף, ואילו בווליר – בקיץ. הנקבה מטילה בין 3 ל-4 ביצים, שעליהן היא דוגרת 25-28 יום. 9-10 שבועות אחרי בקיעתם, מתכסים הגוזלים בנוצות, ובגיל של כ-12 חודשים הם כבר עצמאיים. בזמן הרבייה הופך הסנגל פעמים רבות לתוקפן גם כלפי בעליו. ישנן 2 שיטות להבדיל בין זכר לנקבה אך הן אינן וודאיות – הראשונה היא אורך ה"V" בחזה הציפור – אצל הנקבות הוא ארוך ומגיע כמעט עד לרגלים ואצל זכרים לא. השנייה אומרת שלנקבה יש ראש קטן ומעוגל יותר באזור הכתר מאשר לזכר. אולם חשוב לזכור שאלה אינן שיטות ודאיות וכדי לדעת בוודאות את המין יש לערוך בדיקת DNA אצל וטרינר.
תנאי גידול: חשוב מאוד לתת לו לצאת מהכלוב כל יום, שכן מדובר בתוכי חברותי ופעיל. חשוב לספק להם חומרי לעיסה – הסנגל אוהב מאוד ללעוס עץ חצי רקוב/מתפרק ושורשים רקובים. חזק לאחר תקופת הסתגלות מסוימת. בכלליות סבלן יותר מציפורים אחרות. תנאי גידול מומלצים: כלוב שקט ומוגן (או מסוכך), גדול 2.5X1X2 מ'. גם כלוב ביתי בגודל של 1.5X0.8X1.2 יתאים. קיימת רגישות לקור, ולכן יש לשמור עליו היטב בחורף. הסנגל מוחתם הוא חיית מחמד טובה מאוד. הם קטנים ואינם דורשים מקום רב. אינם רועשים ובעלי יכולת דיבור וחיקויי צלילים.
מידע נוסף:
בטבע – חיים לבד, בזוגות או בקבוצות קטנות של 10 עד 20 פריטים (מחוץ לתקופת הרבייה). ביישנים ואינם נגישים. בעיקר נצפים כאשר הם עפים מעל, ואז הם גם רועשים למדי. תעופתם ישירה אך לא מהירה. הגירתם תלויה בכמות המזון שבאזור. צועקים סדרות של צווחות קצרות ושריקות צורמניות. צעקת ההתראה מחוספסת, כמעט צרודה. בשבי – מידת הרעש בינונית. ערני ונמרץ כאשר לא צופים בו. ציפורים בוגרות ומיובאות תמיד נשארות מאופקות במידה מסוימת. לפעמים מפגינים התקפי פאניקה כאשר המגדל מתקרב לכלוב. הצעירים נותנים אמון במהרה. לסנגל יש נטייה לנשוך כאשר הוא מתנגד למשהו (למשל לחזור לכלוב) או כשהוא מתרגש יתר על המידה. חשוב מאוד לתת לו לצאת מהכלוב כל יום, שכן מדובר בתוכי חברותי ופעיל. חשוב לספק להם חומרי לעיסה – הסנגל אוהב מאוד ללעוס עץ חצי רקוב/מתפרק ושורשים רקובים. חזק לאחר תקופת הסתגלות מסוימת. בכלליות סבלן יותר מציפורים אחרות. תנאי גידול מומלצים: כלוב שקט ומוגן (או מסוכך), גדול 2.5X1X2 מ'. גם כלוב ביתי בגודל של 1.5X0.8X1.2 יתאים. קיימת רגישות לקור, ולכן יש לשמור עליו היטב בחורף. הסנגל מוחתם הוא חיית מחמד טובה מאוד. הם קטנים ואינם דורשים מקום רב. אינם רועשים ובעלי יכולת דיבור וחיקויי צלילים.
תמונה;.jpg)
קאקא
קאקא (Kaka)
שם מדעי: Nestor meridionalis (נסטור)
משפחה: תוכיים
מראה: גודלו בין גודל של יונה לתרנגולת. לראש ולמצח צבע אפור־לבן, העורף חום־אפור, הצוואר והבטן אדמדמים וצהבהבים, והכנפיים חומות.
אורח חיים: הקאקא פעיל בשעות היום אך גם בלילות קיץ ובלילות ירח מלא. להקות של תוכיי קאקא נאספות בשעות הבוקר המוקדמות ובשעות הערב המאוחרות למפגשים חברתיים קולניים.
סטטוס: פגיע (VU). מספר פרטיו בטבע בשני האיים המרכזיים של ניו זילנד הולך ויורד.
תמונה;.jpg)
קוניור ג'נדיה
- גודל ממוצע: 30 ס"מ
- ארץ מוצא: דרום אמריקה, מרכז אמריקה
- צבעים: כתום, ירוק
-
אופי: נחמד
-
תמונה;.jpg)
Sun conure
Aratinga (auricapillus) solsti
הופעה חיצונית: הצבע הכללי הוא כתום-צהוב, הראש צהוב עם כתמים כתומים, החזה צהוב, בטן התחתונה כתומה, הכנפיים צהובות בחלק העליון ובחלק התחתון ירוקות עם גוונים של צהוב וכחול. המקור שחור והרגליים אפורות. הצעירים הרבה יותר ירוקים ודומים יותר לקוניור ג'נדיה וכשהם מתבגרים הם מקבלים את צבעי הקוניור הבוגר.
נישה אקולוגית: צפון מזרח ברזיל באזורי סוואנה עם הרבה עצים ושיחים. מסתובבים בלהקות שמונים 4-35 פרטים. .
תזונה בשבי: תערובת זרעים מועשרת לתוכים בינוניים/גדולים שכוללת הרבה שומנים יחסית, תערובת השרייה, כופתיות לתוכים בינוניים, פירות וירקות, ביצה קשה מפוררת (עם הקליפה), זרעים של עשבים, פרחים וחרקים קטנים.
גודל כלוב: גדול (80X80X180)
רבייה: קוניורי השמש מגיעים לבגרות בגיל שנה וחצי, בד"כ ההטלה הראשונה לא תהיה מוצלחת. הקוניורים אוהבים תאי הטלה לחים וחשוכים, גודל תא ההטלה המומלץ הוא 30 על 30 ס"מ עם גובה של 40 ס"מ. בהטלה ממוצעת הנקבה מטילה 4-5 ביצים ודוגרת אליהם כ-24 ימים, במשך זמן זה הזכר מאכיל את הנקבה. בתקופת הרבייה יש להאכיל את ההורים במזון עשיר במינרלים ובחלבונים כגון זרעי אספסת וביצה קשה.
תנאי גידול: כלוב כלוב גדול עם ענפים עבים ותא הטלה מתאים, מאוד חשוב לספק להם מים טריים ולהקפיד על תזונה מאוזנת.
מידע נוסף:
הסאן הוא תוכי שובב, סקרן, עליז ואקטיבי. הוא נקשר בקלות לבעליו. הוא אוהב מאוד ליטופים ומשחקים, עם הבגרות הם הופכים להיות רעשניים מאוד. קיים הייבריד בינו לבין קוניור ג'נדיה. הם מתרבים בקלות יחסית. קוניור השמש הוא תוכי מאוד מוצלח בהאכלת יד ויוכל ללמוד לחקות כמה מילים. לעיתים זוגות קוניורי השמש ישנים בתוך תא ההטלה.
תמונה;.jpg)
White Cockatoo
Umbrella Cocka
Cacatua alba
הופעה חיצונית: לבן, בעל ציצית רחבה. לנוצות בחלקו התחתון של הזנב והכנפיים בסיס צהוב. המקור בצבע קרן-שחרחר, מסביב לעין טבעת עור עם גוון כחלחל. העין שחרחרה, הרגליים אפורות כהות. לנקבות עיניים חומות-אדומות. לרוב הראש והמקור קטנים יותר בהשוואה לזכרים. ניתן להבדיל בין זכר לנקבה בצעירים ביל שנה, כאשר העין מקבל גוון חום-אפרפר. את צבעה הסופי העין מקבלת בגיל 4 שנים, שהוא בערך גיל הבגרות המינית.
נישה אקולוגית: אינדונזיה. אזור מחייה: יערות, אזורים מיוערים פתוחים, אזורים נקיים עם עצים מבודדים, צמחייה משנית גבוהה, עצי מנגרובה וביצות. צפיפות אוכלוסייתם אמנם אינה גבוה, אך הם לא נדירים. מספר ירד בכל זאת בעקבות הרס הסביבה הטבעית וסחר לא חוקי. .
תזונה בשבי: – תערובת זרעי חריע, חמנייה, חיטה, שיבולת שועל וזרעים קטנים אחרים. כמו כן זרעים מונבטים. תירס צעיר, ורד הבר, מגוון פירות, ירקות, ומזונות ירוקים. נוטה להיות בררן מאוד ולסרב לפירות, ירקות וזרעים מסוימים, לכן דורש תוספת ויטמינים ומינרלים קבועה.
תזונה בטבע: – זרעים, פירות, פירות יער, אגוזים, חרקים וזחליהם.
גודל כלוב: גדול (80X80X180)
רבייה: דו-צורתיות מינית - הזכר, גדול יותר – 560-675 גרם, נקבות – 425- 550 גרם. בטבע – עונת הרבייה בין דצמבר למרץ. המחבר צפה בנקבה דורגת בחודש ינואר. הקן היה ממוקם בגזע דקל בגובה 6 מ'. הזכר ישב על הגזע והזהיר את הנקבה. ברגע שהתקרב, הנקבה הציצה מהקן ועפה עם בן-זוגה מהמקום. אין מידע נוסף. גודל ביצה – 40.8X30.8 מ"מ. בשבי – מושגת בקביעות ואינה כה קשה כמו עם סוגי קקדו אחרים. חשוב ביותר להפריד כל זוג. יתרון לכלוב תעופה שקט שבו לא יפריעו לזוג. אם אפשרי, רצוי לספק גזע עץ בקוטר 40 ס"מ ו-150 ס"מ גובה. הרבייה מתחילה לרוב באביב, אולם יכולה להתרחש כל השנה. לרוב 2 ביצים בהטלה, מידי פעם אינן פוריות או עם גוזלים המתים לפני הבקיעה. זמן הדגירה עומד על 28 יום, ניצוי הגוזלים אורך 11-14 שבועות. לרוב מגדלים היטב את גוזליהם.
תנאי גידול: וולייר אידיאלי יהיה מרווח עם סכך, גודל 6X2X2 מ'. יש להימנע ממבנה עץ ולהשתמש ברשת מתכת עבה – לפחות 4 מ"מ. ענפי הישיבה ותא ההטלה חייבים להיות מעץ חזק מאוד. טמפ' מינימאלית - 5°C .
מידע נוסף:
בטבע – לרוב נצפה בזוגות או קבוצות קטנות של 3-10 פריטים. ניתן לפעמים לראות התקבצויות של עד 50 פריטים על העצים שנבחרו לשינה. מעדיפים עצים גבוהים, אם כי עליהם הם בולטים וניתנים לזיהוי בקלות. נשמעים מרחוק. לרוב זהירים ואינם נגישים. תעופתם עוצמתית, חלקה וישירה, ומלווה בצעקות חוזרות ונשנות. בשבי – מידת הרעש – בינונית. בעל אופי מרצה. בהתחלה ביישן, ונשאר כזה אם מוחזק בוולייר גדול, אולם אם מוחזק בוולייר קטן יחסית או כלוב – נותן אמון במהרה ושוכח מביישנותו. לעסן כבד – פריטים רבים הורסים חלקים בכלוב העשויים מעץ, כמו גם רשתות מתכת דקות (אם יש כאלה). לכן, יש לספק לו עצים ללעיסה. לרוב מסרב לקבל ענפים טריים, אולם ישמח לעץ או קרשים רקובים, אותם ילעס לרוב עד ליצירת חור. שוחר שלום רק כאשר מחוץ לעונת הרבייה, ובעונה הופך לאגרסיבי כלפי ציפורים אחרות ומנסה לרוב להוריד בנשיכה את רגליהן/אצבעותיהן. ניתן להפרידו בתקופה זו ע"י רשת מתכת כפולה ועבה. לאחר תקופת הסתגלות, אינו מסובך ואינו חשדן, ונחשב לקקדו חברותי מאוד אך יחד עם זאת עצמאי מאוד. בעלי אינטליגנציה גבוה ביותר. בעלי יכולת דיבור מסוימת (50-100 מילים) אולם לא בין הדברנים הטובים. תוחלת החיים הממוצעת – 70 שנה. טובים בטריקים כמו פתיחת מנעולים וברגים למיניהם, וכמו כן בעלי יכולת מדהימה לצאת כמעט מכל כלוב אם ירצו בכך....
תמונה;.bmp)
Gang-gang Cockatoo
Callocephalon fimbriatum
הופעה חיצונית: קיימת דו-צורתיות מינים, לזכר - גוף אפור וראש אדום, לנקבה גוף וראש אפורים והבטן אפורה עם פסים אדמדמים
נישה אקולוגית: דרום מזרח אוסטרליה..
גודל כלוב: גדול (80X80X180)
החתמה:
ניתן להחתמה בקלות
תמונה;.jpg)
Goffin's Cockatoo
Cacatua goffini
הופעה חיצונית: תוכי בצבע לבן. ליד המקור קיים אזור שצבוע בורוד. לכיסויי האוזניים גוון צהוב. לנוצות הראש בסיס ורוד שאינו נראה. חלקן התחתון של הכנפיים והזנב צהוב בהיר. הציצית רחבה ועגולה. מסביב לעין טבעת עור בצבע לבן, עיניים שחורות, הרגליים אפורות. המקור אפור-לבן. לנקבה עיניים חומות-אדומות. לצעירים עיניים כהות. הנקבות מקבלות את צבע ענייהן בגיל 2-3 שנים.
נישה אקולוגית: איי טנימבר, אינדונזיה. אזור מחייה: יערות ושולי יערות, אזורים מתורבתים. מצוי רק באזורי המוצא. נמצא בסכנת הכחדה עקב סחר והרס הסביבה הטבעית. .
תזונה בשבי: – תערובת לתוכים גדולים, תירס מבושל, מגוון פירות וירקות. אוהב ענפים טריים עם פרחים וניצנים. מגוון זרעים מונבטים, בינהם חיטה וחמנייה ומזון יונים בקיץ. דורש תוספת קבועה של מינרלים וויטמינים, בעיקר ויטמין C. ניתן להוסיף לתזונתו מעט בשר או עוף.
תזונה בטבע: – מידי פעם ניזון משדות תירס, וגורם להם נזק רב, אין מידע נוסף על הרגלי התזונה שלו.
גודל כלוב: גדול מאוד (100X100X200)
רבייה: דו-צורתיות מינית לזכר עיניים חומות-שחורות. לנקבה עיניים חומות-אדומות. בטבע – ככל הנראה עונת הרבייה היא בכל השנה. 2 ביצים להטלה. גודל ביצה – 28.4X38.4 מ"מ. מגיעים לבגרות מינית בגיל 3 שנים בערך. בשבי – מוצלחת בקביעות. הרבייה מתחילה במאי. 2-4 ביצים להטלה, לרוב 3. זמן הדגירה – 28 יום. ניצוי הגוזלים אורך 8 שבועות. גודל תא הטלה מומלץ – 25X25X40 ס"מ. יש להציב את תא ההטלה בפינה חשוכה של הכלוב. פעמים תכופות הביצים אינן פוריות. לפעמים רגישים להפרעות.
תנאי גידול: כלוב תעופה בגודל מינ' של 4X1.5X2 מטר. בכלוב ביתי, יש לאפשר כמה שיותר זמן מחוץ לכלוב ולדאוג שהכלוב יהיה מרווח ושופע צעצועים, שכן קקדו זה מאוד אוהב לשחק ונחשב לפעיל ביותר מכולם. טמפ' מינימאלית - 5°C. יש להשתמש ברשת מתכת חזקה.
מידע נוסף:
בשבי – לפעמים רועש (לא ידוע על כך בטבע). הבוגרים ביישנים בהתחלה, אך נותנים במהרה אמון בבעליהם. פעילים ואוהבים מאוד ללעוס. עצמאים, שובבים ואוהבים לשחק. בעלי רגישות גבוה למחלת המקור והנוצות. בעל יכולת דיבור. ידוע ביכולתו לצאת מכלוב שאינו סגור היטב. פעלולן לא קטן, חברותי ואוהב מגע פיזי עם בעליו.
תמונה;.jpg)
Plum-headed Parakeet
Psittacula cyanocephala
הופעה חיצונית: הגוף ירוק, לזכר ראש בורדו ולנקבה אפור, הזנב כחלחל.
נישה אקולוגית: דרום מזרח אסיה. במקור הוא בא מאזור הודו פקיסטן בורמה והאי צילון ..
תזונה בשבי: המזון דומה למזון של דררות: תערובת לקוקטייל בתוספת גרעיני חמניות + פירות וירקות חוץ מאבוקדו.אפשר גם להוסיף תערובת השרייה לתוכים גדולים. תזונת הדררה מורכבת מתערובת גרעינים (חמנייה, כוסמת, סוגי דוחן שונים, שיבולת שועל, חיטה, קנביס, גרעיני חמנייה בכמות קטנה, מונבטים), מגוון של פירות (תפוחים, בננות, תאנים, ענבים, אוכמניות ועוד), ירקות (ורד הבר, תירס חצי מבושל, גזר, גמבה, מלפפון ועוד), סוגי צמחים (שן הארי, כוכבית ופרחים שונים) ומזונות שונים (מזון ביצים, לחם מרוכך, ביסקוויטים כחטיף).
תזונה בטבע: הדררות ניזונות מחלקי צמחים שונים, כגון זרעים, גרגרים, פירות, פרחים, נקטר (בעיקר מפרחי סלמליה ואריתריה). לאחר הרבייה, בחלק מהאזורים של הודו, הדררות, בקבוצות ענק, מלקטים מזון בשדות ובמטעים, כגון דוחן, אורז, תירס, קפה ופירות שונים. לעתים קרובות הן גורמות נזק ניכר לשדות ולמטעים אלה.
גודל כלוב: בינוני (60X60X120)
רבייה: הדררה מגיעה לבגרות מינית בגיל 18 חודשים, אולם היא מתחילה להתרבות רק בגיל שלוש. הנקבה מטילה בין שלוש לחמש ביצים. זמן הדגירה הוא 23 ימים. הגוזלים מתכסים בנוצות לגמרי בגיל שבעה שבועות. שבועיים אחר כך הגוזלים עצמאיים. אם ההטלה הראשונה אינה מוצלחת, בדרך כלל תבוא עוד הטלה ישר אחריה. הדררות חיות בלהקות של כ-60 חברים. אך בעונת הקינון, הלהקה מתפצלת לזוגות. לעתים הדררות כובשות חורי נקרים בעצים ומתיישבות שם. הנקבות מטילות כארבע ביצים בכל פעם, משך הדגירה הוא 24 ימים. ההורים המסורים מטפלים בגוזליהם כחודשיים עד אשר הם עפים מן הקן ונעשים עצמאיים. הרבייה בשבי אינה קשה. נוהגים לבודד את הפרטים, שכן הם יכולים להיות אגרסיביים לפני ובזמן הרבייה. הרבייה מתחילה בין דצמבר לפברואר, כך שאם הכלוב נמצא בחוץ, יש לתלות את תאי ההטלה בחודש אפריל, כשמזג האוויר מתחיל להתחמם, כדי לקבל הטלות פוריות. לצורך רבייה בשבי חייב להיות לו כלוב משלו.
תנאי גידול: ראש שזיף הוא תוכי חזק שניתן לגדלו בחוץ כל השנה. אין לו בעייה להסתדר עם תוכים אחרים, גודל כלוב רצוי רוחב: 0.7 מטר, אורך: 2 מטר וגובה 1 מטר. ברור שכלוב גדול יותר יהיה טוב יותר. במידה והתוכים עם טבעות מגדל סגורות וניתן לדעת את גילם, אין שום בעייה לזהות זוג. במידה והם מעל גיל 28 חודש. במידה ואין טבעות סגורות רצוי מאוד לעשות בדיקת מין. תוכי שנראה כנקבה יכול להתברר כזכר תיבת הטלה דומה לזאת של דררה תהייה מצוינת להם. הם מטילים בין 4-5 ביצים בתטולה אחת בשנה, בסביבות מרץ.
מידע נוסף:
תוחלת החיים: 15 עד 25 שנה. תוכים מזן הדררה שגדלו כציפורים מוחתמות עשויים לשמש ציפורי מחמד נוחות. כבר מימי קדם הייתה הדררה בשבי האדם ושימשה כציפור מחמד, אך לדררות חסרון בולט כחיות מחמד: הם לועסים כל דבר שבא לפיהם.
תמונה;.jpg)
תוכי ים
תוכי ים (שם מדעי: Fratercula) הוא סוג במשפחת האלקיים ובו שלושה מינים. משמעות השם המדעי "פרטקולה" בלטינית היא "אח קטן", וזה נובע ככל הנראה מהפלומה השחור-לבנה שמאפיינת את העוף, והדומה לגלימת נזיר.
תוכיי הים הם עופות ימיים הניזונים בעיקר בדרך של צלילה אל מימיו. הם מקננים במושבות גדולות על צוקים לחוף הים או על איים, ומקימים את קיניהם בחרכי הסלע או בגומחות על הקרקע. כל שלושת המינים של תוכי הים מתאפיינים במקור גדול, ההופך לאדום או כתום בעונת הרביה, והם משילים את חלקו החיצוני הצבעוני עם תום העונה, ונותרים עם מקור צנוע יותר. כנפייהם קצרות ומותאמות לשחייה ולצלילה. בזמן מעוף הם מנפנפים בכנפיהם במהירות גבוהה, לעתים אף בקצב של מאה פעמים בדקה.
תוכי הים מתאפיין ביחסי זוגיות ארוכי טווח. הנקבה מטילה ביצה בודדת, ושני בני הזוג משתתפים בדגירה ובהזנת האפרוח. האפרוח בוקע בשעות הלילה, ומגיע לבגרות מינית לאחר שלוש עד שבע שנים אותן הוא מבלה בים. תוכי הים ניזון מדגים ומזואופלנטון, אך מזין את אפרוחיו מדגים קטנים בלבד. העופות הבוגרים מסוגלים לאחוז במקוריהם מספר גדול של דגים, לעתים עד כתריסר, והם משתמשים בשיטה זו כדי להזין את אפרוחיהם, בניגוד לעופות אחרים הבולעים את המזון ומקיאים אותו לאחר מכן.
תוכי הים התפתח ככל הנראה בצפון האוקיינוס השקט, וכיום ידועים שלושה מינים בסוג:
- תוכי ים אטלנטי(Fratercula arctica) - המין המוכר והידוע מבין שלושת תוכיי הים. הוא נפוץ בצפונו של כדור הארץ באירופה, צפון אמריקה, איסלנד ובאיי פארו, ובחודשי החורף הוא מדרים עד לחופי הים התיכון ולאזור קרוליינה בארצות הברית.
- Fratercula corniculata (אנגלית: Horned Puffin) - נפוץ בצפון האוקיינוס.
- תוכי ים כספי (Fratercula cirrhata) - נפוץ בצפון סיביר, באלסקה ובקולומביה הבריטית.
עם זאת ידועים שני מינים פרהיסטורים שחיו במערב האוקינוס האטלנטי ומין נוסף שמאובנים שלו התגלו באיי התעלה של קליפורניה.
במספר מקומות כמו באיסלנד ובאיי פארו, מקובל לאכול את תוכי הים ואת ביציו. בקנדה, באירלנד, באיסלנד, בווילס, באנגליה ובארצות הברית ישנם איים המכונים "איי פאפין" (Puffin Island) על שמם של תוכיי הים.
תמונה;.jpg)
תוכי ים כספי
שם מדעי;Fratercula cirrhata
בישראל;אין
מידע;אין
תמונה;.jpg)
קאקאפו
קָאקָאפּוֹ (שם מדעי: Strigops habroptilus, מילולית: "דמוי ינשוף"; מאורית: kākāpō, מילולית: "תוכי הלילה"; בעיברית: תוכילֵיל) הוא תוכי לילי האנדמי לניו זילנד. לקאקאפו מספר תכונות ייחודיות: יש לו שיטת חיזור מיוחדת; הוא התוכי היחיד החסר יכולת תעופה; הוא התוכי הכבד ביותר; וכן הוא אחד העופות בעלי תוחלת חיים הארוכה ביותר.
המין מצוי בסכנת הכדה חמורה: נכון לשנת 2008 ידוע על פחות מ-100 פרטים בעולם כולו[1], כולם מסומנים על ידי האדם ונתונים במעקב תמידי. בתקופה הפרה-היסטורית נדד האב הקדמון של הקאקאפו לאיי ניו זילנד, ושם, בהיעדר טורופים, איבד את יכולת התעופה. עם התיישבות הפולינזים בניו זילנד, ולאחריהם האירופיאים, הגיעו עמם טורפים שהיו עבורו מינים פולשים, כגון חתולים, חולדות וסמריים, ואוכלוסיית הקאקאפו הוכחדה כמעט כליל.
מאמצי שימור המין החלו בשנות התשעים של המאה ה-19, אך לא נחלו הצלחה משמעותית עד להפעלת תוכנית השבת הקאקאפו לטבע בשנות השומנים של שנות ה-80. כל הפרטים ששרדו שמורים בארבעה איים זעירים ונטולי טורפים בקרבת ניו זילנד: צ'אלקי, שבדרום-מערב פיורלנד; קודפיש, הסמוך לאי סטיוארט שבקרבת האי הדרומי; מאוּד, שבצפון האי הדרומי; ואנצ'ור, שבדרום מערב האי הדרומי, שם הם נמצאים תחת השגחה קפדנית.
תמונה;.jpg)
(פיץ' פייס)
Peach-faced Lovebird
Agapornis r. roseicollis
הופעה חיצונית: הצבע הכללי הוא ירוק. המצח ופס עדין מאחורי העין ומעליה – אדומים. הכתר, הלחיים, הגרון והחזה העליון צבועים בוורוד-שושנה. צידי הגוף, הבטן וכיסוי הזנב התחתון צבועים בצהוב-ירוק. אזור הקלואקה (הישבן) כחול בהיר. כיסויי הכנפיים תחתונים הירוקים שטופים בכחול. חלקו העליון של הזנב ירוק, ועל הנוצות הקיצוניות ישנו פס כתום עם שוליים שחורים (למעלה ולמטה). חלקו התחתון של הזנב כחלחל. מסביב לעין ישנו פס דק בצבע אפור. המקור בצבע קרן העיניים חומות כהות והרגליים אפורות. הנקבה והזכר זהים, אם כי לפעמים אצל הנקבה יש מרווח גדול יותר באגן הירכיים. לצעירים ראש בצבע ורוד-אפרפר דהוי ובסיס מקור שחור. הצבעים הבוגרים מופיעים מגיל 4 חודשים.
נישה אקולוגית: יבשת אפריקה - נומיביה, דרומית לנהר האורנג', צפון מחוז קייפ, בוטסואנה. אזורים הררים ויבשים (1,600 מטר מעל קו המים), עם שיחים ועצים. מידי פעם ניתן למצוא אותם בחורשות דקלים, אזורים מתורבתים ואם יש מים באזור – אז גם בשולי אזורים מיושבים. לעולם לא יהיו באזור שאין בו מים. .
תזונה בשבי: – תערובת זרעים המורכבת מ: מגוון סוגי דוחן, גרעיני חמנייה וחשיש. נבטי דוחן. אספקה קבועה של דשא ודוחן חצי-בשלים. שפע של מזון ירוק, פירות וירקות. זרעים מונבטים, צנים מרוכך ומזון ביצים בזמן הרבייה. יש לתת לצעירים תוספת של ויטמין C ומינרלים.
תזונה בטבע: – זרעים, בעיקר זרעי שיטה. גרגרים, פירות. יכולים לגרום נזק ניכר לשדות-מזרע.
גודל כלוב: בינוני (60X60X120)
רבייה: חד-צורתיות מינית - הנקבה והזכר זהים במראם החיצוני. בטבע – עונת הרבייה היא מפברואר עד אפריל. מתרבים בלהקות. מקננים בעיקר בבקעים צרים, או תופסים קנים של אורגים, אשר לרוב מסולקים מקניהם. כאשר מקננים בבקעים הם נושאים במקורם או ברגליהם ענפים קטנים, רצועות של קליפת-עץ ושאר חומרים שימושיים. 4-6 ביצים להטלה, זמן הדגירה הוא 22-23 ימים, כאשר רק הנקבה דוגרת. הגוזלים מתכסים בנוצות 43 ימים מאוחר יותר. גודל ביצה: 23.8X17.6. בשבי – מגיעים לבגרות מינית בגיל 6 חודשים, אך נהוג לרבות פחות או יותר בגיל שנה. הרבייה בשבי אינה קשה ומושגת באופן קבוע. הזוגות מאוד רוצים להתרבות, בעיקר אם הם מוחזקים בלהקה, והלהקה יכולה להתרבות כל השנה אם הטמפרטורות חמות מספיק. יש לספק ענפים וזרדים לריפוד הקן - הם מסירים את הקליפה ונושאים אותה במקורם. נוצות מאזור הישבן ישמשו כחומר ריפוד גם כן. לרוב הקן מוקף לגמרי. תא הטלה של תוכונים מתאים, וניתן לעקוב אחרי הרבייה. 3-6 ביצים להטלה, זמן הדגירה 20-23 יום. הגוזלים מתכסים בנוצות כ-32 יום לאחר בקיעתם. במקרה של מחסור במינרלים, ההורים נוהגים למרוט את נוצותיהם של הצעירים. ניתן להגיע לכמה וכמה מחזורים בשנה, אמנם מומלץ לא להתיר יותר מ-2.
תנאי גידול: כלוב תעופה 2X1X2, או כלוב ביתי מרווח. בשביל להקה – לפחות 3 זוגות עם מקום בגודל מ"ר אחד לכל זוג. ניתן לשחרר לתעופה בחוץ בימי הקיץ. מומלץ לשכנם בבית בתנאים של קרירות ולחות, אולם יש להגן מקור עז בחורף. אין להחזיק ציפורים צעירות בטמפ' הנמוכה מ-10°C. אספקת תא הטלה - חיונית.
מידע נוסף:
בטבע – לרוב מתקבצים בקבוצות של כ-12 פריטים. קבוצות גדולות יותר הינן מקרים יוצאי דופן. רועשים ופעילים. לרוב עצבניים בתוך הקבוצה. הזוגות נשארים קרובים. מוטציות קיימות – כחול מנוקד (פייד), כחול הולנדי, טורקיז, ירוק-סגול, סגול, סגול מנוקד, סגול עם פנים לבנות, קינמון, קינמון מנוקד, קינמון פנים לבנות, טורקיז, קובלט, לוטינו, קרמינו, כתומי פנים. הגוונים משתנים בהתאם לפקטור – האם ישנו פקטור כהה או לא, רגיל או כפול – כך למשל מתקבלים 3 גוונים עיקריים (ביניהם יש עוד הרבה שילובים) של כחול, כאשר הכהה ביותר הוא כמעט שחור. ללא יכולת דיבור, אך טובים בהאכלת יד.
תמונה;.jpg)
|
.jpg)
